טורקמניסטן

רפובליקת טורקמניסטן (בטורקמנית: Türkmenistan Jumhuriyäti) היא מדינה השוכנת בחלק המרכזי של יבשת אסיה. בעברה היא הייתה חלק מברית המועצות (ונקראה באותה תקופה "הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של טורקמניסטן") והיא הפכה למדינה עצמאית ב-27 באוקטובר 1991.

המדינה גובלת עם אפגניסטן בדרום מזרח, איראן בדרום, קזחסטן בצפון, אוזבקיסטן בצפון ובמזרח ויש לה חוף על הים הכספי בצד המערבי של המדינה.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של טורקמניסטן

במשך מאות בשנים, הטריטוריה של טורקמניסטן נכבשה על ידי אימפריות ומלוכות שונות עקב היותה מרכז מעבר חשוב באסיה המרכזית. אלכסנדר הגדול כבש אותה בדרכו להודו. ולאחר מותו, אימפריית פרתיה אותה ומלך פרתיה שלט על הממלכה מבירתו החדשה ניסה בטורקמניסטן - שרידי העיר מצויים היום בפרבר של הבירה אשגבאט.

במאה ה-7 והמאה ה-8 הערבים הביאו את האיסלם לאזור ובתקופה זו התהוותה דרך המשי המפורסמת בין סין להמזרח התיכון ואירופה, והמסחר בטורקמניסטן קיבל תמריץ משמעותי.

במאה ה-11 ובמאה ה-12 שבט הסלג'וק הטורקמני הקים אימפריה אזורית שהתרחבה עד בגדד (מאוחר יותר הטורקמנים הסלג'וקים ועמים טורקים אחרים התאחדו ויצרו את האימפריה העותומנית).

במאה ה-12 ג'ינג'יס חאן הוביל את המונגולים למסע כיבושים עד אירופה, וטורקמנים רבים מצאו את מותם עקב אכזריות המונגולים. לאחר מותו המונגולים איבדו את שליטתם בטורקמניסטן עד שטמרליין (צאצא של ג'ינג'יס חאן) השתלט על האזורים שאבדו והקים את האימפריה הטימורית.

במאה ה-14 ועד המאה ה-17 הטורקמנים נשלטו על ידי הפרסים. התקופה התאפיינה במלחמות קשות בינם לבין עצמם. המלחמות השבטיות פיצלו והחלישו את הטורקמנים ובמאה ה-18 הצאר הרוסי כבש את האזור. שליטת הרוסים נמשכה עד מהפכת אוקטובר 1917, והצבא האדום של הקומוניסטים השתלטו על האזור והקים בטורקמניסטן את הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של טורקמניסטן.

טורקמניסטן הכריזה על עצמאותה ב 27 באוקטובר 1991, יחד עם רוב מדינות הגוש הסובייטי לאחר התמוטטות ברית המועצות.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של טורקמניסטן

טורקמניסטן היא רפובליקה דמוקרטית אשר בראש המדינה עומד נשיא. ואולם, השלטון במדינה אינו שלטון דמוקרטי. מאז קיבלה המדינה את עצמאותה ב-27 באוקטובר 1991 לאחר פרוק ברית המועצות, ספרמורט ניאזוב קיבל שליטה מלאה במדינה. ב-28 בספטמבר 1999 תקופת כהונתו הורחבה לצמיתות על ידי הפרלמנט (מג'אלס).

הנשיא ספרמורט ניאזוב.

קיים פולחן אישיות של הנשיא, הנוהג לכנות את עצמו "טורקמנבאשי" (אבי הטורקמנים). פניו נראים בכל מקום ועל כל דבר במדינה מתנוססת תמונתו, החל בשטרות, טפסים של בנקים, ערים, בתי-ספר ואפילו בקבוקי וודקה. הנשיא גם שינה את שם החודש ינואר לשמו הוא (חודשים אחרים נקראים על שם בני משפחתו); בעיר הבירה ישנו מגדל גבוה ובראשו פסל זהב בדמותו, המסתובב במשך היום כך שהוא פונה תמיד אל השמש; ספר שכתב הנשיא, אפוס המגולל את תולדות האומה הטורקמנית, מופיע בכל הספריות הציבוריות ותוכניות הלימוד, וכל האזרחים חייבים לקרוא בו - בקיאות בספר נדרשת כתנאי לקבלת שירותים שונים. הפולחן נועד ליצור אחדות טורקמנית שתגבש את האומה הטורקמנית.

בין השאר ידוע "טורקמנבאשי" בחוקים יוצאי-דופן שחוקק, כמו למשל איסור על שפמים וזקנים, או איסור על האזנה לאופרה. כל האזרחים מחוייבים לשאת תעודות זהות בכל עת, ומוטלות מגבלות חמורות על כניסה למדינה ויציאה ממנה.

המפלגה הדמוקרטית של טורקמניסטן (DPT), בראשה עומד הנשיא ניאזוב, היא המפלגה החוקית היחידה במדינה ואופוזיציה לא נסבלת. לפני קבלת עצמאות המדינה, מפלגת השלטון נקראה "המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסובייטית של טורקמניסטן" והיא שלטה במדינה אז כמו היום.

כאשר עלה הנשיא לשלטון הוא הצהיר כי עד שנת 2020 יחולקו מים, מלח, חשמל וגז חינם לכל התושבים. בשנת 2006 הוא הודיע שמועד התחלת ההטבות נידחה לעוד 10 שנים, כלומר לשנת 2030.

השחיתות ממשיכה להתפשט והכוח מרוכז בידי הנשיא ומקורביו. אין טיפול בשחיתות, כיוון שמערכת המשפט כפופה למשטר - כל השופטים ממונים על ידי הנשיא לכהונה של חמש שנים ללא פיקוח של הרשות המחוקקת.

בעוד החוקה מגינה על חופש העיתונות, הממשלה שולטת בתקשורת. קיימים רק שני עיתונים חופשיים - "אדלט" ו"גלקיניש", שאף הם נוצרו בצו הנשיא. תחנות הכבלים שהיו קיימות במדינה בשנות ה-80 נסגרו, כמו כן אין לתושבים גישה לאינטרנט.

[עריכה] חלוקה אדמיניסטרטיבית

ערך מורחב – חלוקה אדמיניסטרטיבית של טורקמניסטן

טורקמניסטן מורכבת מחמש מחוזות הקרויות בשפה המקומית "ויילטלאר" (צורת יחיד: וילייט), ועיר עצמאית אחת:

מחוז אכל
מחוז בלקן
מחוז דשחובוז
מחוז לבפ
מחוז מרי

אשגבט - עיר עצמאית

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת טורקמניסטן

כלכלת המדינה מבוססת על חקלאות, גידול מקנה, משאבי נפט וגז טבעי. 3% משטח המדינה משמשים את החקלאות, 61.5% מהשטח משמשים למרעה, 8% מכוסים יערות.

הגידולים העיקריים: חיטה, כותנה, שעורה, אורז, תירס, תפוחי אדמה, טבק, ירקות ופירות.

גידול מקנה: בקר, צאן, חזירים.

הדיג בים הכספי מניב 38,000 טון דגים בשנה. 43% מכוח העבודה מועסקים בחקלאות, יערנות ודיג.

התעשייה במדינה מועטה ועוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית והמכירות. מייצרים תזקיקי נפט, טכסטיל, מוצרי צמר, מוצרי מזון. 15% מכוח העבודה מועסקים בתעשייה.

[עריכה] תחבורה

24,000 דרכים, מתוכן 19,500 כבישי אספלט. 2,180 ק"מ מסילות ברזל.

נהר המו דריה משמש עורק תחבורה פנימי חשוב. בצי הסוחר 34 אוניות שנפחן כולל 33,000 טון.

לחברת התעופה הלאומית 36 מטוסים. מקיימת בעיקר קשרי תעופה עם מדינות שכנות ומדינות מזרח ומערב אירופה.

[עריכה] גאוגרפיה

מפת טורקמניסטן

ערך מורחב – גאוגרפיה של טורקמניסטן

גודלה של המדינה הוא 488,100 קמ"ר כאשר כ-90% משטחה מכוסה על ידי מדבר קרקאום.

מרכז הארץ נשלט על ידי מדבר קרקאום ושקע טוראן אשר ברובם שטוחים. לאורך הגבול הדרום מערבי מתפרס רכס קופטדאג על פני 2,912 קמ"ר.

הרמות היחידות במדינה הן - רכס קופטדאג בדרום מערב, ורכס הרי הבלקן במערב הרחוק. והנהרות הראשיים של המדינה הם אמו דריה והרי רוד

האקלים הוא יבשתי צחיח ברוב שטחה של המדינה. הבדלי הטמפרטורה בין החורף לקיץ ובין היום והלילה גדולים.

טמפרטורות הממוצעות של החודש הקר ביותר ושל החודש החם ביותר הן: לחוף הים הכספי 32 ,0, בדרום מזרח 32, -6, בצפון מזרח 33, -13.

הגשמים יורדים באביב ובחורף וכמותם הממוצעת 300-75 מ"מ. בהרים כמותם יותר גדולה.

[עריכה] דמוגרפיה

טורקמני לבוש בגדים מסורתיים

ערך מורחב – דמוגרפיה של טורקמניסטן

אוכלוסיית טורקמניסטן מונה קרוב ל-5 מיליון נפש, כאשר במדינה יש יותר נשים מגברים.

מבחינה אתנית, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה היא הטורקמנים המהווים כ 85% מהאוכלוסייה. קיימים מספר מיעוטים אתניים גדולים כמו האוזבקים המהווים 5% מהאוכלוסייה, הרוסים שהמהווים 4% מהאוכלוסייה, ועוד 6% מורכבים מקזחים, טטרים, ארמנים, אזרים, אוקראינים ואחרים.

מבחינה דתית רוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה מוסלמית סונית אשר מהווה 89% מהאזרחים. 9% נוספים הם נוצרים אורתודוכסים ויתר האוכלוסייה כ-2% מתחלקים בין דתות שונות או שאין לגבים נתונים ספציפיים.

השפה המדוברת ביותר במדינה (שהיא גם השפה הרשמית במדינה) היא השפה הטורקמנית אשר מדוברת בפי 72% מהאוכלוסייה. השפה הרוסית מדוברת בפי 12% והיא אחד השרידים שנותרו מהשלטון הסובייטי. השפה האוזבקית מדוברת בפי 9% מהאוכלוסייה ועוד 7% מדברים בשפות שונות (ביניהם השפה הבלוצ'ית).

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טורקמניסטן

מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה^[3] · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה^[1] · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית · הרפובליקה העממית של סין^[2] · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור^[3] · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומן · עיראק · ערב הסעודית · פיליפינים · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן^[1] · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה^[1] · תאילנד · תורכיה^[1] · תימן

הערות: 1. ^ חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2. ^ הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי ההאומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3. ^ חלק משטח המדינה נמצא באוקייניה.

חבר המדינות העצמאיות

אוזבקיסטן · אוקראינה · אזרבייג'ן · ארמניה · בלארוס · גאורגיה · טג'יקיסטן · מולדובה · רוסיה · קזחסטן · קירגיזסטן