שטן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שטן הוא דמות מיתולוגית של רשע ומקטרג, המופיע בדתות שונות. מסמל דמות תאולוגית של רשע בדמות מלאך, שד, או אל, המוביל קו מנוגד לתפישות מוסריות, או המתנגד לאל הטוב והמוסרי.
השטן מופיע במקומות רבים בספרי דת, כגון התנ"ך, הברית החדשה והקוראן.
תוכן עניינים |
[עריכה] השטן באמונות השונות
[עריכה] ביהדות
המלה שטן בתנ"ך מופיעה בתחילה כ"מכשול" ("ויתיצב מלאך ה' בדרך, לשטן לו" במדבר כב כב), ובהמשך כ"אויב" ("ויקם ה' שטן לשלמה, את הדד האדומי" מלכים א יא יד), ורק בספר איוב, ספר זכריה [1] המאוחרים יותר מופיע השטן בה' הידיעה ובשמו המפורש. אם כי גם בספר תהילים [2] ובדברי הימים[3] מופיע השטן כדמות. ובספר שמואל ב' הוא מופיע כ"מלאך המשחית בעם" והורג בהם. [4]
מקור המילה "שטן" הוא "לנגוד", שכן יש המאמינים ששטן הוא מלאך טוב הבא להראות את הצד השני של דברי האל.
השטן מוזכר בספר איוב ולאחר מכן בתלמוד ובמדרשים, שם הוא נתפס לרוב כמלאך מקטרג, שעושה שליחויות ו"עבודות שחורות" למען האל, הוא מוזכר בין "בני האלוהים" המתייצבים לפני ה': "וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל ה'; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם." (איוב פרק א', ו').
בספר ישעיהו מופיע המשפט "איך נפלת משמיים, הלל בן-שחר" (ישעיהו יד יב) כחלק מנבואה שמתיחסת לנפילתו העתידית של מלך בבל. לפי רש"י, הילל בן שחר הוא כוכב השחר, הכוכב הבהיר ביותר בשמים, כוכב נוגה. בתרגום השבעים ליוונית, תורגם הילל בן שחר ל Phosphorus שמשמעו נושא האור, ובתרגום ללטינית תורגמה המילה ללוציפר, שהתחברה למיתוסים קיימים על מאבק בין הרע לטוב ועל נציגי הרשע.
בספרות המדרשים השטן מופיע כמלאך שיש לו מספר תפקידים:
- להמית בני אדם בשליחות האל, כך למשל מתואר שהאל שולח את השטן להביא את נשמתו של משה. (מדרש רבה דברים פרשה יא פסקה י).
- לקטרג בבית דין של מעלה. (מדרש רבה שמות פרשה יח פסקה ה) במיוחד כאשר האדם חוטא כמו למשל בחטא העגל. (מדרש רבה שמות פרשה מג פסקה א') או בשעת סכנה. (מדרש זוטא קהלת פרשה ג').
- להלשין בפני אלוהים על מעשה בני האדם. כך הוא מתואר כמי שהלשין על ישראל שנהנו מסעודת אחשווראש. (מדרש רבה אסתר פרשה ז פסקה יג )
- כדמות שמפתה בני אדם לחטוא ולעבור על ציויו של האל, כמו בסיפור נח, שם הוא מפתה אותו לטעת כרם ולהשתכר. (מדרש תנחומא בראשית פרק יג) וכמו בסיפור אברהם, בו הוא מנסה להניא אותו מעקדת יצחק. (מדרש תנחומא וירא פרק כ"ב) דבר שעבר למסורת המוסלמית ברגימת העמודים שמסמלים את השטן בעליה לרגל למכה.
- כדמות שמפתה את האדם לחטוא ואח"כ מקטרגת עליו אצל אלהים ואח"כ ממיתה אותו בעבור חטאיו (מסכת בבא בתרא טז/א).
- תפקידים אחרים. במדרש תנחומא (תולדות פרק י"א) השטן נשלח למנוע מעשיו לחזור מוקדם כדי שיעקב יקבל את הברכות.
- כדמות שמתעמרת ומזיקה לבני אדם. כך הוא מתואר לאחר העקידה שכמי שמתחפש ליצחק ומבהיל את שרה בסיפור העקידה וגורם למותה. (מדרש תנחומא וירא פרק כג)
חז"ל תיקנו מספר תפילות כנגד השטן, באחת, כסיום לאחר התפילה הוא מופיע כ"שטן המשחית"[5] ובשנייה בברכת האורח מופיעה הבקשה: "ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו." [6]
הקבלה בימי הביניים חידדה את דמות ה'שטן' כדמות עצמאית וישות רעה, החותרת כנגד האל. בכך באה לידי ביטוי השפעת הגנוסיס על הקבלה. הדימויים בהם השתמשו חכמי הקבלה שילבו את התיאורים הגנוסטיים של 'סמאל' עם תיאורים נוצריים מובהקים בחלק מהתיאורים של הגיהנום.
[עריכה] בנצרות
באמונה הגנוסטית, השטן - הדמיורגוס - הוא למעשה ה' אלוהי היהדות, שברא את העולם הזה. הוא האל שנוצר בבריאת עולם הספירות (קרוי גם 'ילדבאות' או 'יהווה-צבאות'), ומשום שהוא חושב שהוא האחד והיחיד ואין עוד מלבדו הוא קרוי גם סמאל - האל הסומא שאינו רואה את סופיה (חוכמה) ואת האינסוף שבראו אותו (כתבי הדת הגנוסטית מצויים בספריית נאג' חמאדי), ומאוחר יותר גם נקרא שטנאל. הסיומת "אל" מעידה על כוחו העליון של השטן.
בניגוד ליהדות בה השטן מופיע בדרך כלל כמלאך שסר למרותו של אלוהים, בברית החדשה השטן מופיע כרשע ושד המורד באל ובאנושות, ומנהל נגדו מלחמה על נפשות בני האדם ועל שליטה בעולם. בותיקן אף ישנו תפקיד בכיר הנקרא "פרקליטו של השטן", ותפקידו למצוא ולהוכיח את שגיאות האפיפיור.
שמות נוספים לשטן או המקושרים אליו הם לוציפר, בעל זבוב, מפיסטו, הלל בן-שחר, דמון, וולנד ועוד.
[עריכה] סמלי השטן
בתרבות המערב, לשטן יש מספר סמלים מקובלים: צורת הפנטגראם ההפוך (מעין כוכב הפוך ומחומש חסום במעגל), צלב הפוך והמספר 666. מקורו של הסמל הראשון, הפנטאגרם (בגלגוליו השונים), אינו קשור לעבודת השטן. הסמל מופיע בדתות הפאגאניות העתיקות והמודרניות, וגם ברפואה הסינית בתור סמל לחמשת האלמנטים: אש, אדמה, מתכת, מים ועץ.
גרסה מפותחת של הפנטגראם, המשומשת על ידי כתות שונות המאמינות בשטן היא פנטגראם אשר מצויר עליו תיש, כאשר חמשת פאות הכוכב הן שתי קרניו, שתי אזניו וזקנו.
צלב הפוך משמש כסמל השטן בעיקר בהקשר של אנטי-נצרות. כיוון שהצלב הוא סמל הנצרות והוא מסמל את אלוהים, צלב הפוך מסמל את ההתנגדות לנצרות ואת השטן.
מקורו של המספר 666 כסמל השטן הוא הברית החדשה, אשר מציגה מספר זה כ"מספרה של החיה" או "מספרה של הבהמה". לפי הפרשנות המקובלת, "החיה" או "הבהמה" היא השטן. נושא זה היווה להשראה לשיר המפורסם "The Number of the Beast" של להקת ההבי מטאל האנגלית איירון מיידן.
צורת הפנטגראמה, הצלב ההפוך והמספר 666 מזוהים כיום עם כת השטן, אך נעשה בהם שימוש נרחב גם בתרבות המטאל.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שטן |
[עריכה] סימוכין והערות שוליים
- ^ זכריה ג א-ב
- ^ תהילים ק"ט ו'
- ^ דברי הימים א, כא א
- ^ "וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲוַרְנָה הַיְבֻסִי." - שמואל ב, פרק כד טז
- ^ בבלי, ברכות דף טז/ב
- ^ בבלי, ברכות דף מו/א
