נומרוס קלאוזוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נומרוס קלאוזוס (לטינית: Numerus Clausus, "מספר סגור") הוא שם כל כולל לכל שיטה להגבלת מספר הסטודנטים בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות, זאת עקב חוסר במקומות לימוד או מסיבות פוליטיות וחברתיות שונות.
כמעט בכל מדינות העולם נהוגה צורה מסוימת של נומרוס קלאוזוס, שכן מספר המתמודדים על מקומות הלימוד באוניברסיטאות כמעט תמיד גדול ממספר מקומות הלימוד. השיטה לסינון המתמודדים ורף הקבלה תלויים בהיצע מקומות הלימוד לעומת הביקוש, וכן באופי ההשכלה הגבוהה במקום מסוים.
בארצות הברית, למשל, מקובלים לימודים כלליים מאוד בשנת הלימודים הראשונה במכללות. סטודנטים לביולוגיה, כימיה, פיזיקה וגיאולוגיה, למשל, למדים כמעט אותם הנושאים בשנת הלימודים הראשונה; רק לאחר מכן מתחילים הסטודנטים ללמוד נושאים ספציפיים הקשורים לתחום שבחרו. מסיבה זו קשה לקיים בארצות הברית נומרוס קלאוזוס לפי תחום הלימוד (לדוגמה, קביעת רף קבלה גבוה יותר לסטודנטים לפיזיקה מאשר לסטודנטים לכימיה), וסינון הסטודנטים הינו מינימלי.
ברוב המדינות קיימות שתי שיטות עיקריות לסינון מועמדים לקבלה לאוניברסיטה: באמצעות ממוצע ציוני תעודת הבגרות ובאמצעות בחינות כניסה והתאמה, כגון בחינה פסיכומטרית. במקומות רבים, ובהם ישראל, נהוג שילוב של שתי השיטות.
מקצועות לימוד מסוימים מבוקשים במיוחד, ולהם נקבע רף כניסה גבוה. רשימת המקצועות הללו משתנה באופן תדיר בהתאם למגמות בשוק העבודה. כך, למשל, הועלה בצורה ניכרת סף הקבלה ללימודי מדעי המחשב בתחילת שנות ה-90, עם פריחתו של שוק ההיי-טק. רף הקבלה נקבע במידה מסוימת גם לפי הקושי היחסי של המקצוע, אך לעתים ננקטת גישה של קבלת סטודנטים רבים לשנת הלימודים הראשונה וסינונם לאחר מכן, כלומר - רק הסטודנטים המצטיינים ביותר יכולים להמשיך בלימודים. לימודי הרפואה, להם סף קבלה גבוה באופן מסורתי, מהווים דוגמה לגישה הראשונה. לימודי הפיזיקה, למשל, מהווים דוגמה לגישה השנייה, שכן סף הקבלה נמוך בדרך כלל; בשנת הלימודים הראשונה פורשים סטודנטים רבים אשר אינם מסוגלים להתמודד עם רמת הלימודים.
[עריכה] נומרוס קלאוזוס כשיטת אפלייה
לפני מלחמת העולם השנייה התייחס המושג נומרוס קלאוזוס לתופעת סינון הסטודנטים לפי דתם, בצורה של איסור מוחלט על קבלתם של סטודנטים בני דת מסוימת, או הקפדה על כך שמשקלם היחסי של סטודנטים מדת מסוימת לא יעלה על חלקם של בני דת זו באוכלוסייה. מגבלה זו הופעלה באחדות ממדינות מזרח אירופה בעיקר ביחס לסטודנטים ממוצא יהודי:
- באימפריה הרוסית נקבעה מגבלה זו בשנת 1887, ונקבע ששיעור היהודים בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות לא יעלה על 10% בערי תחום המושב, 5% אחוז ביתר היישובים, ו-3% בלבד במוסקבה ובסן פטרסבורג. בשנת 1917, לאחר המהפכה, בוטלה מגבלה זו.
- בהונגריה נחקקה מגבלה זו בשנת 1920, כחלק מגל האנטישמיות שעלה עם משטרו של מיקלוש הורטי, ובמסגרתה נקבע ששיעור הסטודנטים היהודים לא יעלה על 6% מכלל הסטודנטים (זה היה שיעור היהודים באוכלוסייה), לעומת שיעור של 30% לפני מלחמת העולם הראשונה. חרף הגבלה זו למדו בהונגריה אחדים מגדולי אנשי המדע של המאה העשרים ממוצא יהודי, ובהם ג'ון פון נוימן ופאול ארדש.
- פולין ניסתה להנהיג נומרוס קלאוזוס בשנת 1923 אך נתקלה בהתנגדות של חבר הלאומים, ולכן הונהגה מגבלה זו באופן לא רשמי. מספר הסטודנטים היהודים הוגבל ל-10%, פחות משיעור היהודים באוכלוסייה. בשנת 1937, עם גבור האנטישמיות, הוטל איסור מוחלט על קבלת יהודים לאוניברסיטאות.
- ברומניה הונהג נומרוס קלאוזוס בשנת 1926.
- בארצות הברית היו נהוגות, בשנות העשרים של המאה העשרים, הגבלות לא פורמליות על קליטת יהודים באוניברסיטאות, בפרט בניו אינגלנד.
יהודים שחפצו בהשכלה התמודדו עם הנומרוס קלאוזוס בדרכים שונות: תשלום שוחד, המרת דת או יציאה ללימודים במדינות שבהן לא הייתה הגבלה זו. בהונגריה, למשל, עזבו 5,000 צעירים יהודים את המדינה בעקבות הנהגת נומרוס קלאוזוס.
כמו כן הוטלו מגבלות מסוג זה על השחורים בארצות הברית עד לשנות ה-60 וכחלק ממשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בתחילת המאה ה-21 נחקרו מספר אוניברסיטאות במערב ארצות הברית על כך שהנהיגו לכאורה נומרוס קלאוזוס בלתי-רשמי נגד סטודנטים ממדינות מזרח אסיה.
כיום, נהוג נומרוס קלאוזוס במוסדות הלימוד (תלמודי תורה, ישיבות,סמינרים) של היהדות החרדית האשכנזית בישראל. על מספר הספרדים אשר ילמדו במוסדות האלה. כאשר ישנו נסיון מצד הרבנים וגדולי הדור (גם האשכנזים) לבטל או לצמצם את התופעה. כאשר מנגד, הציע אריה דרעי דווקא לאסור לחלוטין על ספרדים ללמוד במוסדות חינוך אשכנזיים, על מנת להכריח את העדה הספרדית לפתוח מוסדות חינוך ברמה גבוהה גם לבניה.
מושג שעושה פעולה הפוכה ביחס למיעוט הוא העדפה מתקנת או אפליה מתקנת. בנומרוס קלאוזוס מגבילים את כמות התלמידים ממיעוט (יהודים) בפקולטה מסוימת לאחוז חלקם היחסי בכלל האוכלוסייה. לעומת זאת, האפליה המתקנת מיטיבה עם המיעוט.
