ג'יהאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בג'יהאד כמושג באסלאם. לערך העוסק בארגון הג'יהאד האיסלאמי, ראו הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

המושג "ג'יהאד" הובן בהיסטוריה על-ידי המוסלמים כמלחמה ממש כאשר הם כבשו את המזרח התיכון, צפון אפריקה, מרכז אסיה וספרד

ג'יהאד (جهاد) היא מילה בערבית שמקורה בשורש "ג'-ה-ד" (جهد) שפירושו "השקעת מאמץ". המילה בדרך כלל מתורגמת לעברית כמלחמת קודש, אם כי תרגום זה אינו מעביר את כלל המשמעויות של המילה במסורת המוסלמית. תרגום טוב יותר הוא "מאבק דתי". באסכולות מוסלמיות אחדות (בעיקר אסכולות שיעיות) הג'יהאד מוזכר כ"עמוד השישי" של האיסלאם (חמשת עמודי האיסלאם, أركان الإسلام, הם המצוות העיקריות של דת זו), וזאת כדי לתת כבוד לסטטוס הדתי שלו, אף על פי שאין שום הצבעה על כך בקוראן ואף לא בחדית', והדבר אינו מקובל על רוב המוסלמים.

תוכן עניינים

1 אפיון המושג
- 1.1 ג'יהאד חיצוני ופנימי
- 1.2 ג'יהאד הגנתי והתקפי
  - 1.2.1 ג'יהאד הגנתי:
  - 1.2.2 ג'יהאד התקפי:
2 סמכות
3 טרור
4 ראו גם
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] אפיון המושג

[עריכה] ג'יהאד חיצוני ופנימי

למושג יש שני פירושים מקובלים באסלאם:

ג'יהאד חיצוני - מאמץ צבאי, ואף מלחמה, כנגד פגאנים (עובדי אלילים) כדי שיקבלו על עצמם את דת האסלאם, או כנגד לא-מוסלמים בכלל אם הם תוקפים מוסלמים או מורדים בשלטון מוסלמי. כינוי אחר לג'יהאד חיצוני הוא "הג'יאהד הקטן" (الجهاد الصغير או الجهاد الأصغر), מה שרומז, לפי כמה מאסכולות האסלאם, על כך שהוא משני בחשיבותו.
ג'יהאד פנימי - מאמץ אישי של המאמין לשיפור עצמי כנגד תשוקותיו השפלות וכיבוש יצרו, או הגברת הרגשות השליליים כלפי הכופרים והחוטאים, כגון שנאה ותיעוב כלפיהם. כינוי נוסף לג'יהאד זה הוא "הג'יהאד הגדול" (الجهاد الكبير או الجهاد الأكبر). יש המפרשים את הביטוי "ג'יהאד פנימי" כהשקעת מאמץ בהקמת משפחה, בניית בית וגידול ילדים. בעת החדשה, וגם בימינו, שימש הביטוי במשמעות של רפורמות פנימיות בשלטון ובכלכלה במדינות מוסלמיות.

מקור ההבחנה בין שני סוגי הג'יהאד אינו מצוי בקוראן, אלא בקובצי חדית' שבהם מוחמד מזכיר את הביטויים. לפי אחד מהם , אמר מוחמד ללוחמים ששבו משדה הקרב: "באתם מהמקום הטוב ביותר - מן הג'יהאד הקטן אל הג'יהאד הגדול. שאלו: מהו הג'יהאד הגדול? אמר: כאשר האדם כובש את יצרו".

[עריכה] ג'יהאד הגנתי והתקפי

הבנת הג'יהאד שנויה במחלוקת בקרב המוסלמים כיום.

[עריכה] ג'יהאד הגנתי:

לפי הקוראן,

רשות (להילחם) ניתנת לאלה אשר נמצאים במלחמה היות שהם מדוכאים... אלה אשר גורשו מבתיהם בלי סיבה מוצדקת...(סורה 39-40:22)

מאבק צבאי כנגד כיבוש זר, דיכוי או כל מדינה שאיננה איסלמית בשטח המכונה דאר אל אסלאם (בית האסלאם), נחשב כג'יהאד אשר לדעת רבים הוא הג'יהאד הרלבנטי כיום. בתקופות הקולוניאליות אוכלוסיית המוסלמים קמה לעתים קרובות כנגד השלטונות תחת דגל הג'יהאד (כדוגמת דגסטאן וצ'צ'ניה נגד רוסיה הצארית, המרד ההודי נגד הבריטים ועוד). לפי הבנה זו הג'יהאד אינו שונה מהזכות להתנגדות צבאית כלפי כיבוש, אשר אושרה לפי האו"ם ולפי החוק הבינלאומי. על פי הגדרה זו המלחמה במדינת ישראל הינה ג'יהאד ולגיטימית בשל מיקומה, המצוי בבית האסלאם. תפיסה שכיום מקובלת על מנהיגי איראן, אל קאעידה, החיזבאללה והחמאס.

[עריכה] ג'יהאד התקפי:

כיבוש של אדמות שאינן מוסלמיות דאר אל חרב (בית המלחמה), והבאתן תחת ידי שלטון מוסלמי, או מלחמה בכופרים כדי שיקבלו עליהם את "דת האמת", נקרא גם הוא מבחינה היסטורית ג'יהאד, למרות שהצורך בו כיום שנוי במחלוקת בקרב המוסלמים. יש אומרים שהוא הונהג רק על מנת לשמור על האסלאם מהרס, ועתה אין בו צורך, שכן חופש הדת קיים ברוב העולם.

בשנת 632, בעת בקורו האחרון של מוחמד במכה, קבע ופסק כי כל המוסלמים אחים הם, ואל להם להילחם זה בזה, אבל עליהם להילחם בכל יתר בני האדם - עד שיאמרו "אין אלוה מבלעדי אללה".

[עריכה] סמכות

מוסלמים מאמינים כי רשות ההכרזה על ג'יהאד חיצוני ניתנת אך ורק לרשות או סמכות חוקית אשר היא בעצמה מוסלמית.

רוב המוסלמים מכירים בכך שהשליט במדינתם הוא למעשה אותה סמכות חוקית והוא הרשאי להכריז על ג'יהאד על ידי התייעצות עם יועציו. ההלכה האיסלאמית קובעת גם כי ג'יהאד כזה מותר רק כנגד אלה אשר בצורה פעילה מדכאים או רודים במוסלמים או פולשים לאדמות איסלאמיות.

ישנו דיון רחב לגבי שתי הדרישות. מפלגות איסלאמיות במדינות דמוקרטיות לדוגמה, מקבלות את תוקפה של הרשות החוקית של המדינה ואת חוקי המלחמה אשר קובעים סטטוס לא קרבי. עובדה זו מגבילה את פעילות הג'יהאד לאלה אשר מקבלים את ההגדרות הללו.

תנועות קיצוניות בתוך האסלאם (כגון אל קאעידה או חמאס) הכריזו על ג'יהאד בעצמן וכך הן מנסות להתעלם מהרשויות ומסמכותן. הן גם חולקות על המגמה הרווחת בקרב מוסלמים לגבי ההגדרה של הדיכוי. את ההתעלמות מהממשלות ומהרשויות המוסלמיות השונות הם מסבירים בכך שמוסדות אלה מונהגים בידי כופרים באסלאם. התנועות הקיצוניות משקיעות מאמץ תעמולתי רב בהצגת ממשלות ערביות ומנהיגים ערביים כאילו באו ממוצא זר, או כאילו הם חוטאים ומסיתים נגד האסלאם.

[עריכה] טרור

פעולות טרור רבות של ערבים נחשבות כביטוי של ג'יהאד. שתי קבוצות איסלאמיות קוראות לעצמן "ג'יהאד איסלאמי": הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והג'יהאד האיסלאמי המצרי. (בשמות השמונים הייתה קיימת בלבנון קבוצת טרור בשם "הג'יהאד האיסלאמי" שממנה צמח החיזבאללה) קבוצות אלה זוכות לתומכים רבים בתוך העולם האיסלאמי הרואים צידוק דתי חזק להבנה צבאית של המושג ג'יהאד.

לפי קבוצות מיליטנטיות בתוך האסלאם, אדם אשר מבצע התאבדות כחלק ממאבק כנגד דיכוי נחשב שאהיד - קדוש מעונה - אשר מאמינים כי זוכה בכך למקום בגן עדן. מוסלמים רבים אינם מסכימים להשקפה זו וטוענים כי אפילו בנסיבות אלה, ההתאבדות נחשבת לחטא.

אנשי דת מוסלמים רבים מעודדים פיגועי התאבדות וג'יהאד כנגד המערב ובעיקר כנגד ישראל וארצות הברית. רבים מאנשי דת אלו נמצאים תחת חסות של ממשלות ערביות, או עומדים בראשן של תנועות קיצוניות (כגון השיח אחמד יאסין שעמד בראש החמאס).

ישנם פסקי-דין איסלאמיים רואים בכל הריגה של אזרח כדבר שאינו מוצדק, אינו מוסרי ומנוגד לאתיקה של האסלאם. בכל אופן, קיימת הדעה אשר סוברת כי מותר לבצע פיגוע התאבדות אסטרטגי אם הוא אושר על ידי המפקד הצבאי המקומי. ישנם המבחינים בין אזרחים לחיילים בהקשר זה, אך גם אלו לרוב רואים במתנחלים יעד לגיטימי. לרוב, גם ילדים ונשים הם יעד אפשרי, שכן גם הם חלק מן החברה שלוחמים בה. המתנגדים לפיגועים מעין אלו מתנגדים לרוב מסיבות פוליטיות, ולא דתיות.

אין אף לא עמדה אחת עליה מסכימים כל המוסלמים בנוגע לסוגייה זו.