נפוליון השלישי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי נפוליון / נפוליון השלישי (שארל לואי נפוליון בונפרט) (20 באפריל 1808 - 9 בינואר 1873) - מדינאי צרפתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוצא וקריירה מוקדמת
לואי נפוליון נולד לאביו לואי בונפרטה, שהיה אחיו של הקיסר נפוליון ולאמו הורטנס דה בוהרנה, בתה מנישואין קודמים של אשת הקיסר ז'וז'פין בוהרנה. נפוליון הכתיר את אחיו ואת בתו החורגת בתואר מלכי הולנד, אך הדיח אותם מתפקיד זה בשנת 1810 עקב יחס סלחני מדי למבריחים.
עם מותו של נפוליון השני, בנו של נפוליון, אשר לא מלך על צרפת ולו אף יום אחד, בשנת 1832, עברו תקוותיהם של הבונפרטיסטים למשפחתו של לואי בונפרט, ובאופן אישי אל לואי נפוליון הצעיר.
באוקטובר 1836 ובאוגוסט 1840 עמד לואי נפוליון בראש התקוממויות בונפרטיסטיות מקומיות, כנגד שלטונו של המלך לואי פיליפ והושלך אל הכלא. לאחר שנמלט מן הכלא מחופש לבנאי, במאי 1846 חיפש לואי נפוליון מקלט בבריטניה.
[עריכה] מהפכת 1848
בפברואר 1848 הודח המלך לואי פיליפ לאחר התקוממות עממית. קבוצת פרלמנטרים ואינטלקטואלים הקימה את הרפובליקה השנייה קצרת הימים, הרפובליקה הייתה קרועה בין כוחות שונים - מלוכנים, פרלמנטריסטים, בונפרטיסטים, ואף ראשוני הסוציאליסטים, ומימיה הראשונים נאלצה להגן על עצמה כנגד גורמים שניסו להביא למהפכה נוספת ולתפוס בידיהם את השלטון. התקוממות פועלים עממית ביוני 1848 דוכאה בכוח הזרוע, ודחפה את הממשלה לקיצוניות ולריאקציה. בחודש נובמבר של אותה השנה הוכרזה חוקה חדשה, שמכוחה נערכו בחירות לנשיאות בתוך חודש ימים. החוקה החדשה הבטיחה לנשיא הנבחר סמכויות ביצועיות מרובות.
לואי נפוליון, אשר חזר מן הגלות, התמודד בבחירות אלו, תוך שהוא מבטיח ממשלה חזקה, איחוד בין המעמדות, וגדולה לאומית. בבחירות שנערכו ב-10 בדצמבר 1848, זכה נפוליון ברוב מדהים של 5.5 מיליון מתוך 7.5 מיליון מצביעים. עלייתו של לואי נפוליון לשלטון וקבלת הסמכויות מרחיקות הלכת שהעניקה חוקתה של הרפובליקה השנייה לנשיא הנבחר, היו ההפך המוחלט ממה שהתכוונו לו המהפכנים שהדיחו את המלך לואי פיליפ, והחלו את התנועה ההיסטורית של המהפכות והשינוי ברחבי אירופה כולה בשנת 1848.
לואי נפוליון לא הסתפק בסמכויות שנתנה לו החוקה. ב-2 בדצמבר 1851, ביצע הפיכה: הוא הדיח את ממשלתו, אסר את ראשי המפלגות, הקים מוסדות מחוקקים חדשים ודלי סמכויות ופיזר את הישנים בכוח, שינה את החוקה כך שתקופת כהונתו תוארך לעשר שנים, ולמעשה נטל לעצמו סמכויות דיקטטוריות.
[עריכה] קיסר צרפת
לאחר ה- 2 בדצמבר 1851 שלט נפוליון השלישי בצרפת באמצעות מנגנוני הפקידות שלו באופן שלמעשה ביטל את הרפובליקה השנייה, אולם רק שנה בדיוק לאחר מכן, ב-2 בדצמבר 1852 הכריז על עצמו כקיסר נפוליון השלישי, ובכך באה לקיצה הרפובליקה הצרפתית השנייה והחלה תקופת הקיסרות השניה. החוקה החדשה של הקיסרות נתנה ללואי נפוליון את כל הסמכויות שהיו לדודו, נפוליון בונפרט. לצידו פעל "סנאט" נטול סמכויות למעשה (שכן סמכות החקיקה ניתנה לקיסר, ותפקיד הסנאט היה רק לבחון את התאמת החוקים לחוקה) אשר התכנס לשלושה חודשים מדי שנה, וחבריו נבחרו לכל ימי חייהם, ומונו על ידי הקיסר. הייתה זו דיקטטורה ריכוזית, אשר הושלטה על מדינה שמזה למעלה מחצי מאה הייתה בעלת מסורת מהפכנית ודמוקרטית, וקידשה את זכויות האדם, ואת הסיסמה "חירות, שוויון, אחווה". קרל מרקס, אשר הביט מן הצד בהתפתחויות אלו כתב על הכתרתו של לואי נפוליון לקיסר את מאמרו הידוע "השמונה עשר בברימר של לואי נפוליון", בו העיר כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה.
שלטונו של לואי נפוליון היה קשוח, והוא החל בשליחת אנשים אל מושבות העונשין אי השדים וקלדוניה החדשה. ב28 באפריל 1855 ניצל מניסיון התנקשות בחייו. מניסיון נוסף ניצל ב14 בינואר 1858.
[עריכה] הישגים בתחום מדיניות הפנים
הישגו הגדול ומאריך הימים ביותר של לואי נפוליון הוא הפיקוח על בנייתה מחדש של פריז בניצוחו של ברון אוסמן בשנות ה-60 של המאה התשע עשרה. מטרתה של הבניה הייתה למנוע מהפכת נגד. הרחובות הצרים והמפותלים, אשר שמשו רקע למהפכות ב1789, 1830 ו 1848, והיו אידאלים לחסימה בבריקדות על ידי המון אזרחים זועמים, נהרסו, ובמקומם נבנו שדרות רחבות, אידאליות למצעד טורי חיילים, ולמעבר תותחים. למעשה הפך השינוי את פריז לעיר חדשה ומודרנית, אחת היפות בעולם, ובה שדירות רחבות ידיים, בית אופרה חדש, כיכרות וכנסיות מרשימים ביופיים. לשינוי הייתה גם משמעות חברתית, שכן הריסת מגורי הפועלים העלובים על מנת לבנות את השדרות חייבה מעבר של פועלים לשכונות החיצוניות של פריז, יצירת מקומות תעסוקה, ורשת תחבורה.
לואי נפוליון קידם גם את יצירת רשת הרכבות. באופן פרדוקסלי תוכננה הרשת כשפריז במרכזה, וממנה מובילים קווי הרכבת אל כל ערי צרפת, אך הערים עצמן אינן מחוברות בקו רכבת. כך, מי שנסע בין מרסיי לבורדו היה צריך לעבור דרך פריז. הייתה זו שיטה בלתי יעילה, שמנעה את אפשרות השינוע של צבא צרפת במקרה של מלחמה, דבר שעליו שילם לואי נפוליון מחיר כבד בשנת 1870.
לואי נפוליון ערך בפריז תערוכות ירידים עולמיים בשנת 1855 ובשנת 1867, וכן את ועידת המעצמות בתום מלחמת קרים. תושבי פריז הרגישו עצמם במרכזה של מטרופולין בינלאומית ענקית, בירת העולם התרבותי.
הממשלה הריכוזית עודדה את הצמיחה הכלכלית, עם זאת דאגה גם לזכויות העובדים באמצעות "ועדי פיוס" שהורכבו חצים מנציגי העובדים וחצים מנציגי המעבידים, ופעלו למניעת שביתות וסכסוכי עבודה.
[עריכה] מדיניות החוץ
לואי נפוליון האמין כי על מנת לקיים שלטון ריכוזי יש להבטיח תהילה במלחמות חיצוניות, וזאת בכדי להשביע את תאוותם של ההמונים לגדולה לאומית. בין מרץ 1854 ומרץ 1856 השתתפה צרפת במלחמת קרים. האמתלה למלחמה הייתה התערבותה של רוסיה בנעשה בתורכיה. עד מהרה הפך מבחן יוקרה זה למלחמה לכל דבר ועניין, בה לחמו אנגליה וצרפת לצידה של תורכיה כנגד רוסיה בשטחו של חצי האי קרים.המלחמה הסתיימה בניצחונן של בעלות הברית על רוסיה, וההסכם שנחתם בפריז הביא ללואי נפוליון את הגדולה הבינלאומית בה חפץ.
ב 1858 שלח לוייטנאם משלחת צבאית, והכריח את העם הווייטנאמי לקבל נוכחות צרפתית שנמשכה כמאה שנה. ב1859 התערב כנגד אוסטריה והבטיח את תבוסת האוסטרים במלחמות באיטליה. בין 1862 ו 1867 ניסה להקים שלטון צרפתי במקסיקו, ניסיון שהסתיים בתבוסה ובהוצאתו להורג של "קיסר מקסיקו" מכסימיליאן. ב 1866 עמדה צרפת חסרת אונים מול ניצחונה של פרוסיה על אוסטריה, בקרב קניגגרץ, אשר נראה כהשפלה לצרפת, לא פחות ממה שהיה ניצחון פרוסי (בדרך לאיחודה של גרמניה) ותבוסה אוסטרית.
לואי נפוליון הביט בעלייתה של גרמניה החדשה והמאוחדת בהנהגתה של פרוסיה ושל אוטו פון ביסמרק במידה של קינאה וצרות עין. נראה היה שקמה לצרפת מתחרה של ממש על ההגמוניה האירופית. ביולי 1870 היה סכסוך בדבר ירושת כס המלכות בספרד העילה הרשמית לפרוץ מלחמת צרפת פרוסיה, בה הכריזה צרפת מלחמה על פרוסיה.
במלחמה היה צבאה של צרפת בלתי מאורגן ובלתי ממוכן, אל מול היעילות הפרוסית, ובקרב סדאן ב 2 בספטמבר 1870 נפל לואי נפוליאון בשבי, ויחד עמו 100,000 חיילים צרפתים. היה זה סופה של הקיסרות הצרפתית השנייה, ותחילתה של הרפובליקה השלישית. לואי נפוליון יצא לגלות בבריטניה, ושם נפטר בשנת 1873, ועצמותיו טמונות בבריטניה עד היום.
לואי נפוליון היה נשוי לאצילה ממוצא סקוטי וספרדי, הקיסרית יוז'ני. בנו יוז'ן נלחם בשירות צבא בריטניה כנגד שבט הזולו באפריקה, ונהרג באחת ממלחמות אלו, יחד עמו מתה תקוותם האחרונה של הבונפרטיסטים לשלטון באירופה. לואי נפוליון טמון יחד עם אשתו ובנו בעיר פרנבורו, במחוז המפשייר באנגליה.
