מצווה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצוות הן החוקים שעל היהודי לקיים בהתאם להלכה היהודית. מקור המילה מצווה נגזר מהמילה צו ומשמעותו שמדובר בחוקים שבני אדם מצווים לעשותם, על פי האמור בתורה: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם." (דברים ז, י"א)
תוכן עניינים |
[עריכה] מספרן של המצוות
בדרך כלל מתכוונים באמירה מצוות לתרי"ג המצוות, שהן 613 המצוות המוגדרות בתורה, אך מלבד אלו קיימות עוד שבע מצוות דרבנן - מצוות שהוסיפו חכמי המשנה, כך שליהודים יש בסה"כ 620 מצוות. במקביל קיימות גם שבע מצוות בני נח, מצוות כלליות שעל קיומן מצווים כל בני האדם.
לפי המסורת (מסכת מכות כג, ב) מספרן של המצוות שבתורה הוא 613. חכמי ימי הביניים כמו רמב"ם (ב"ספר המצוות"), רמב"ן (בהערותיו לספר המצוות) ורבי משה מקוצי ("ספר מצוות גדול") היו הראשונים שהותירו רישום ממוספר של המצוות, כאשר כל אחד מהם בחר בדרך שונה ובכללים שונים המגדירים אלו הוראות בתורה נחשבות כמצוות ואלו לא.
[עריכה] סיווג המצוות
[עריכה] מצוות עשה ומצוות לא תעשה
תרי"ג (613) המצוות, מחולקות לשתי קבוצות עיקריות:
- רמ"ח (248) מצוות "עשה" - מצוות אקטיביות המורות לאדם מה עליו לעשות, למשל "כבד את אביך ואת אמך".
- שס"ה (365) מצוות "לא תעשה" - מצוות המורות לאדם מה אסור לו לעשות, למשל "לא תרצח".
חז"ל דרשו שרמ"ח מצוות עשה הם כנגד איבריו של אדם ושס"ה לא תעשה הם כנגד גידיו של האדם או כנגד ימות השנה השמשית.
על הפרתן של מצוות לא תעשה נקבעו עונשים המפורטים בתורה. לעומת זאת, לגבי מרבית מצוות העשה לא נאמר מהו השכר, ועל כך נאמר: "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (פרקי אבות ב, א). מצוות עשה ששכרן נקוב בתורה במפורש הן מצוות כיבוד אב ואם, ומצוות שילוח הקן.
חלק ממצוות עשה הן מצוות עשה שהזמן גרמן, כמו תפילה או ישיבה בסוכה - נשים פטורות ממצוות אלה.
[עריכה] מצוות מדאורייתא ומצוות מדרבנן
על אף שמקורן של המצוות בתורה, הירידה לפרטים ביחס לכל אחת מהן נעשית בתורה שבעל פה. עיקר ספרות הקודש היהודית היא דיון ופירוש של המצוות הללו. הגדרות המצוות עצמה אינה מובנת מאליה, ויש הוראות בתורה שלדעות מסוימות הן מצוות ולדעות אחרות אינן כאלו.
ביחסנו אל המצוות יש הבחנה בין מצוות המופיעות במפורש במקרא, וקרויות לפיכך מצוות מדאורייתא (בארמית: אורייתא = תורה), ובין מצוות שחז"ל הסיקו אותן מתוך האמור בתורה במסגרת התורה שבעל פה, וקרויות לפיכך מצוות דרבנן (ראה גם שבע מצוות דרבנן). ביהדות מקובלת הקפדה על המצוות בלא תלות במקורן, אך הקראים, שאינם מקבלים את התורה שבעל פה, מקפידים רק על מצוות דאורייתא.
[עריכה] בין אדם למקום ובין אדם לחברו
חלוקה נוספת מבחינה בין:
- "מצוות שבין אדם לחברו" - מצוות המסדירות את ההתנהגות החברתית
- אחדות מהמצוות שבין אדם לחברו מופיעות בעשרת הדברות:
- כבד את אביך ואת אמך: מצווה זו משתייכת לשתי הקבוצות: בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
- לא תרצח: אחד מחוקי היסוד בכל חברה והוא שמירה על ערך החיים
- לא תנאף: דיבר שנועד לשמור על טוהר המשפחה, ומבטא את העקרון של קדושת המשפחה וקדושת הנישואין.
- לא תגנוב: לפי התלמוד הבבלי במסכת סנהדרין, זהו איסור לחטוף אדם מישראל
- לא תענה ברעך עד שקר: הזכות למשפט צודק והוגן
- לא תחמוד: לכבוש את היצר החפץ בדבריו של הזולת
- "מצוות שבין אדם למקום" - מצוות המסדירות את התנהגות האדם כלפי בוראו.
- הרמב"ם מכנה מצוות אלו כ"מצוות שבין אדם לעצמו" מכיוון שתפקידן אינו להשפיע על האל אלא לשנות ולפתח את עצמנו.
- אחדות מהמצוות שבין אדם למקום מופיעות בעשרת הדברות:
- לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני: יסוד האמונה המונותאיסטית.
- לא תעשה לך פסל וכל תמונה: אלוהים שולל כל עצם דומם שנוצר לשבחו, וההסבר לכך שטיפוח פסלים ותמונות נחשב לעבודה זרה. הפירוט שבהמשך הדיבר, הוא בשביל שלא יהיה ספק בכוונתו של אלוהים.
- לא תשא שם ה' לשווא: דיבר זה אומר שאין להישבע באלוהים או להעלות על השפתיים את שמו לשווא.
- זכור את יום השבת לקדשו: דיבר שתפקידו להזכיר את היום השביעי יום המנוחה של אלוהים בבריאת העולם, הדיבר מצווה לנוח ולשבות מכל עבודה.
- כבד את אביך ואת אמך: דיבר שאומר לכבד את ההורים והגמול על כך הוא הארכת ימים על האדמה. (דיבר זה משתייך גם אל קבוצת המצוות שבין אדם לחברו).
הבחנה בין שתי מחלקות אלה של מצוות נעשית במשנה, במסכת יומא (ח, ז), שבה נאמר: "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו".
אחת ממחלקות המצוות, שהשתמרה בשנות הגלות באופן תיאורטי בלבד, היא זו של המצוות התלויות בארץ, שהן מצוות הקשורות בעבודת האדמה והן מחייבות רק בתוך תחומי ארץ ישראל.
[עריכה] מצוות שכליות ומצוות שמעיות
בין ההוגים היהודים של ימי הביניים הייתה נפוצה אבחנה נוספת בין שני סוגי מצוות. מצוות שכליות שכל אדם מבין את חשיבותן ונחיצותן כמו האיסור על גניבה ורצח מצוות מסוג זה נקראות משפטים לבין מצוות שמעיות, שאינן מובנות מאליהן, וצריכים לקיים אותם רק בגלל שאלוהים ציווה עליהן והן הושמעו על ידו , כמו המנעות מאכילת בעלי חיים מסוימים, שעטנז ומצוות שקשורות לטהרה וטומאה ומצוות מסוג זה נקראות חוקים.נמצאת התיחסות לסוג מצוות נוסף והוא: מצוות אשר לא הינו מבינים שצריך לקיימם ללא הציווי האלוקי אך לאחר שנצתוונו עליהם אנו מבינים את סיבתם, כמו שבת ותפילין ומצוות אלו נקראות עדות.
[עריכה] דרגות שונות של המצוות
בראש המצוות עומדים עשרת הדיברות, אלו המצוות שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני. פרשנים רבים רואים בעשרת הדיברות כללי-על, וביתר המצוות פרשנות ופירוט שלהן.
ערך שמירת החיים ("פיקוח נפש") גובר על כל המצוות, מלבד שלוש מצוות שלהן נקבעה עדיפות מיוחדת - "ייהרג ובל יעבור" - כלומר, גם אם קיום מצוות אלה מסכן את חייו של היהודי, אל לו להפר אותן (תוספתא שבת טז, יד). שלוש מצוות אלה (הנכללות גם בשבע מצוות בני נח, כלומר כל בני האדם מצווים על קיומן) הן:
- איסור עבודה זרה. מי שמקריב נפשו כדי שלא לעבור על איסור זה, הרי הוא מת על קידוש השם.
- איסור שפיכות דמים (רצח)
- איסור גילוי עריות.
[עריכה] הבחנה בין נשים לגברים
ההלכה מבחינה בין חובתם של גברים לקיים את המצוות ובין חובתן של נשים. בעקרון פטורות הנשים מכל "מצוות עשה שהזמן גרמן", למרות שלכלל זה ישנם מספר יוצאים מן הכלל.
הבחנה זו מופיעה לראשונה במשנה (מסכת קידושין, א, ז):
- "כל מצוות הבן על האב - האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצוות האב על הבן - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין. וכל מצות עשה שהזמן גרמה - האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין. וכל מצוה בלא תעשה, בין שהזמן גרמה ובין שלא הזמן גרמה - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין: חוץ מבל תקיף, ומבל תשחית, ומבל תיטמא למתים."
[עריכה] טעמי המצוות
הוגי דעות רבים ביהדות ניסו למצוא פשר לקיום המצוות, במיוחד המצוות השמעיות שפשרן לא ברור כמו שעטנז, בשר וחלב ופרה אדומה. אמנם כבר במקרא כתוב טעמם של מצוות מסוימות כמו כיבוד אב ואם ואיסור רמאות במסחר, אבל אין בו הסבר כללי לכל המצוות. אחד המקורות הקדומים לנתינת טעם כללי למצוות הוא במדרש תנחומא, (תנחומא שמיני פיסקה ח'), שבו נאמר, שהמצוות ניתנו על מנת לצרף (=לזכך) בהן את הבריות, על פי הפסוק בתהילים "אמרת ה' צרופה".
בכיוון דומה דגל הרמב"ם שטען שמטרת כל המצוות היא, לסלק עוול, להקנות מידות נעלות המביאות ליחסים טובים בין בני אדם, להביא לידי השקפה נכונה, ולהרחיק את האדם מעבודה זרה. (מורה נבוכים, חלק ג' פרק כ"ו, אתר דעת)
המהר"ל טען שמטרתן של המצוות לקבל את מלכותו של אלוהים ואילו הרמח"ל טען שמטרתן להטיב לאדם. ספר החינוך באופן מקיף ופרטני, במסגרת הסברתן של כל תרי"ג מצוות, נתן טעם לכל מצווה. הרב קוק סבר שחקר טעמי המצוות הוא מקצוע חשוב בלימודי היהדות, ועשה בעצמו ניסיונות לבאר את פשרן של מצוות סתומות כמו בשר וחלב ושעטנז.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- הרב י.מ. לאו, יהדות הלכה למעשה, הוצאת מסדה, 1978.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ספר המצוות לרמב"ם, הטקסט המלא.
- מצוות מסודרות לפי הופעתן בתורה, על-פי ספר החינוך.
