רמב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק ברבי משה בן מיימון. לערך העוסק בפירושים אחרים, ראו רמב"ם (פירושונים).

רמב"ם

תאריך לידה	23 במרץ 1138
תאריך פטירה	13 בדצמבר 1204
זרם	אריסטוטליות , פילוסופיה יהודית
תחומי עניין מרכזיים	תאולוגיה, מטאפיזיקה, אתיקה
הושפע על-ידי	אריסטו
השפיע על	תומס אקווינס, גוטפריד וילהלם לייבניץ, ישעיהו ליבוביץ

רבי משה בן מימון ובקיצור הרמב"ם (23 במרץ 1138 - 13 בדצמבר 1204 ; ט' ניסן ד'תתצ"ח - כ' טבת ד'תתקס"ה), מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש מדע ורופא, חוקר ומנהיג, כונה גם "הנשר הגדול". אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה".

הרמב"ם מוכר כפילוסוף גם בתרבות הערבית והאירופית. בערבית הוא מוכר כמוסא בן מימון (موسى بن ميمون), או בשמו הערבי המלא: موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي (מוסא בן מימון בן עבדאללה איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את הרמב"ם Maimonides (מיימונידס) על שום האופן בו נכתב שמו ביוונית: Μωησής Μαϊμονίδης (מואיסיס מאימונידיס).

[עריכה] תולדות חייו

פסלו של הרמב"ם בקורדובה, ספרד

[עריכה] הולדתו וצעירותו

על תאריך הולדתו של הרמב"ם יש עדויות סותרות ולכן קשה להגיע למסקנה חד משמעית. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות". כוונתו שסיים בשנת א'תע"ט למניין השטרות המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח ליצירה (1168). ואם נולד 30 שנה לפני כן, הרי זה בשנת ד'תתצ"ח (1138). לעומת זה, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד 3 שנים קודם לכן, בי"ד ניסן ד'תתצ"ה (1135). כיום בדרך כלל משלבים את התאריכים וסבורים שהרמב"ם נולד בערב פסח, י”ד ניסן ד’תתצ”ח 1138 בעיר קורדובה שבספרד, שבה שימש אביו, רבי מימון הדיין, כדיין הקהילה.

משפחתו של הרמב"ם נקראה בשם משפחת 'בן עובדיה' (בערבית: 'אבן עבד אללה'), על שם אבי המשפחה הראשון ברשימות היחס של הרמב"ם, ר' עובדיה דיין קורדובה. יש הממשיכים את שושלת היוחסין של הרמב”ם עד רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה, המתייחס לזרעו של דוד המלך.

בשנת 1148, כשהיה הרמב"ם בן עשר, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של האלמוחדים מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור. המשפחה ניסתה להתיישב בעיר פאס שבמרוקו, לאחר מסע נדודים שארך 10 שנים. משם עברה לארץ ישראל,שם שהתה במשך כמה חודשים, לבסוף הגיע הרמב"ם למצרים (ד' תתקכו'), שם נשא לאשה את בתו של ר' מישאל הלוי ושם גם נולד לו בנו היחיד: אברהם (1186- 1238).

[עריכה] מרכז חייו

אביו של הרמב"ם, רבי מימון, השפיע רבות על הגותו וכן מורו המובהק של רבי מימון - רבי יוסף אבן מיגאש עליו כתב: "כי לב האיש ההוא בתלמוד למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו", כמו גם רבו של הר"י מיגאש - רבי יצחק אלפסי, הרי"ף.

אך למרות הערצתו, הרגש הותך בכור ההתבוננות השכלית והוא לא נשא פנים להם ולא היסס מלבקרם (הלכות שחיטה, יא, י, הל' אישות, ה, טו, הל' טוען ונטען, ג, ב והל' זכיה ומתנה, ג, ח) . הרמב"ם הושפע כל כך מהר"י מיגאש ואביו- ר' מימון, עד שכינה אותם 'רבותי' אע"פ שלא למד אצלם בגופו. שנים רבות התפרנס הרמב"ם, ששימש כמנהיג הדתי של קהילת קהיר, מגלגול כספיו בידי אחיו, דוד, שהיה בעל ספינה וסחר באבנים יקרות (עיסוק כ"מטיל מלאי" לתלמידי חכמים, המותר על פי פסקיו); אך לאחר שאחיו טבע בים עם ספינתו (דבר שגרם לו לאבלות גדולה, וכשנה שלמה שכב חולה בעקבות זאת), נאלץ הרמב"ם לעסוק ביגיע כפיו, והפך להיות אחד מטובי הרופאים בקהיר. בשל מומחיותו הרבה של הרמב"ם ברפואה, הוא נאלץ לשמש רופא של הוזיר אל-אלפצ'ל, המשנה למלך, בשנת 1185, ובילה חלק ניכר מעיתותיו בארמון המלוכה. הוא אף נתן מזור להמונים שצבאו על דלתותיו. הרמב"ם שימש כפוסק לקהילה היהודית, ושמעו הגיע למרחקים, ולכל יהדות התפוצות. במיוחד אפשר לציין חלק מקהילות תימן, שהושפעו מאוד מהאיגרת שכתב להם הרמב"ם (אגרת תימן), בעקבות הפרעות הקשות במקומם, אף כי הרמב"ם היה מפורסם בקהילה זו עוד לפני כן.

[עריכה] מותו ולאחר מותו

מתחם קבר הרמב"ם בטבריה

הרמב"ם נפטר במצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204) בגיל 66. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת "אל נא תקברוני במצרים" הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף השל"ה הקדוש ורבי יוחנן בן זכאי. לאחרונה הוקם במקום מבנה מפואר ורבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם, אף שהדבר בניגוד לקריאתו "לא יפנה אדם לבקר הקברות" (משנה תורה, הלכות אבל פרק ד הלכה ד).

על ההערצה שרחש העם לרמב"ם יעידו דברי המשורר יהודה אלחריזי: "בגללך אמר אלהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", והאמרה המפורסמת: "ממשה (בן עמרם) עד משה (בן מימון) לא קם כמשה!". ראוי לציין שבתחילה התקבלו פסקיו ללא עוררין בכל הקהילות, ולאחר התנגדות עזה נותרו יהודי תימן שהפכוהו לפוסק היחיד, אף שרובו ככולו של פסקי ההלכה ביהדות - המקובלות בקהילות היהודיות בעולם כולו - מתבססות על פסקיו. בשנת 1964 הוקמה על ידי שלטונות ספרד אנדרטה לזכר הרמב"ם בעיר הולדתו, קורדובה.

[עריכה] ציוני דרך עיקריים בחייו

[עריכה] כתביו

ערך מורחב – כתבי הרמב"ם

הרמב"ם היה האדריכל הגדול של ההלכה היהודית לדורותיה ואמן התימצות והסדרנות. בבחרותו כתב הרמב"ם בשפה "רבנית" (עברית מתובלת בארמית) שלושה חיבורים:

'פירוש הלכות קשות שבכל התלמוד' על רוב מסכתות התלמוד הבבלי,
'הלכות הירושלמי' - ספר המלקט הלכות מתוך התלמוד הירושלמי בדומה לחיבורו של הרי"ף על התלמוד הבבלי,
קונטרסי השגות על הרי"ף בסוגיות בודדות בתלמוד.

חיבורים אלו נכתבו כטיוטות, והרמב"ם לא הספיק להגיהם ולהוציאם לאור; רובם אבדו, ונותרו רק שרידים מהם. כן כתב הרמב"ם בתקופת נעוריו את החיבור הפילוסופי 'מילות ההיגיון' (או בשמו המלא והמדוייק: "ביאור מלאכת ההגיון"), אך לאחרונה יש מפקפקים אם אכן הרמב"ם חיברו.

[עריכה] פירוש המשנה

ערך מורחב – פירוש המשנה לרמב"ם

בגיל 23 (בשנת ד'תתקכ"א, 1161), בהיותו במרוקו, החל הרמב"ם בחיבור פירוש המשנה - חיבור מקיף על המשנה, המפרשה בבהירות, מביא את מסקנות התלמוד באשר לפירושה, ואף פוסק הלכה. חיבור זה נכתב בערבית, במשך שנות נדודיו של הרמב"ם, ונחתם במצרים בשנת ד'תתקכ"ח (1168).

[עריכה] משנה תורה

ערך מורחב – משנה תורה

תפארת גדולתו, וגולת הכותרת של הגותו ההלכתית היא יצירתו המונומנטלית משנה תורה או כפי שנקראה בפי הרבים שהתקשו לקבל את נועזות השם "משנה תורה" כשני לתורה ובחרו בשם: היד החזקה (על שם י"ד, 14, הספרים שבחיבור). עוד בזמן חיבורו של פירוש המשנה, החל בכתיבת ספר המצוות (בערבית) כמפתח ותוכנית לחיבור המתוכנן. בחיבור 'משנה תורה' עסק הרמב"ם עשר שנים, מתחילת שנת ד'תתקכח (1167) עד שנת ד'תתקל"ז (1177). בשלהי ד'תתקל"ח (1178) הוסיף הרמב"ם לחיבורו את החלק האחרון של הלכות קידוש החודש, שהיה אז כעין חיבור עצמאי. העתקתו ושכלולו של החיבור נמשכו עוד מספר שנים, ולפי מסורת אחת נסתיימו בכסלו ד'תתקמ"א (1180), אף כי במשך כל חייו לא פסק הרמב"ם מלהגיה ולתקן את חיבורו (כמו גם את פירושו למשנה). עם יציאתו של הספר לאור הועתק פעמים רבות מכתבי יד ונתרבו בו השיבושים שהחמירו עם יציאת הדפוס, "תיקוני" חכמים, והשמטות הצנזורה הנוצרית. בימינו הודפסו כמה וכמה מהדורות שתוקנו על פי כתבי יד ודפוסים ישנים (במיוחד מהדורות הרב יוסף קאפח ומהדורת שבתי פרנקל בה נעשו השוואות בן כל כתבי היד, ובעיקר כתבי יד מתימן הנחשבים אמינים במיוחד), ויותר מכל ספר אחר, נלמד הרמב"ם לפי מקורות מדויקים יחסית.

בחיבור זה, המחולק לפי נושאים, קיבץ וסידר הרמב"ם את כל ההלכות שבתלמודים לפי נושאים ותת-נושאים, בעברית משנאית צחה, מדוייקת ובהירה. מפעל אדיר שדורש לא רק ידע בכל מכמני התלמוד, אלא בעיקר הבנה מפליגה ויכולת של ברירת העיקר מהטפל ותמצותו במילים ספורות (פעמים רבות תוך תרגומו מארמית, שפת התלמודים). אף שבתחילה קמו עליו עוררים מבני דורו, בעיקר בשל העובדה שלא כתב את מקורותיו לספרו כנוהג המקובל, הפך ספר זה להיות עמוד השדרה של ההלכה היהודית לדורותיה, ונלמד בכל תפוצות ישראל. יש אף הלומדים שיעור יומי קבוע בספר זה (ראו גם רמב"ם יומי). היקפם העצום של הנושאים הכלולים בו, הלכה והגות, מעשה וחזון, והמתח ביניהם יחד עם האחדות והסדר המאפיינים אותו - הם סוד קסמו של הספר, אשר מספר מפרשיו הישירים והעקיפים הדנים בהלכות הספר - עולה על אלפים רבים.

[עריכה] מורה נבוכים

ערך מורחב – מורה נבוכים

ציון דרך משמעותי ביותר הוא ספרו הפילוסופי-דתי הידוע מורה נבוכים (בערבית: "דלאלת אל-חאירין" - "מורה הנבוכים") שהפך להיות נכס צאן ברזל של הפילוסופיה היהודית. הרמב"ם החל לכתוב את החיבור, הכתוב בערבית, בשנת ד'תתקמ"ז (1187), וסיימו עד שנת ד'תתקנ"א (1191). בספרו זה, שנכתב במקורו עבור תלמידו, מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם "הדתי הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת. ספר זה נכתב על ידי הרמב"ם לאחר שניסה לכתוב ספרי מחשבה במתכונת אחרת ('ספר הנבואה' ו'ספר ההשוואה'), שלא מצאה חן בעיניו כתוצאה סופית, ובמובן מסוים הספר כולל את הספרים האלה בעריכה שונה, כאשר העניינים העמוקים מפוזרים בספר, במעין 'צופן' אשר רק המשכיל יוכל לחדור אל תוכו.

הספר "מורה נבוכים", כמו הגותו של הרמב"ם בכללה, הושפע במידה רבה מהאסכולה המוסלמית המכונה "כלאם", ובפרט מזרם המועתזילה, שדגל בהסברים לוגיים למצוות הדת ולמהות העולם, והסתייג מהסברים מיסטיים. "כלאם", כפי שמעיד שמה (שהוא בעצם תרגום לערבית של המונח היווני "לוגיקה"), הייתה אסכולה ששאפה ליישב בין הפילוסופיה היוונית הקלאסית של אפלטון ואריסטו לבין עקרונות הדת המונותאיסטית. "מורה נבוכים" הוא מעין גרסה יהודית של הניסיון הזה.

הספר תורגם לעברית בידי שמואל אבן תיבון שגם התייעץ עם הרמב"ם במכתבים, וכך הגיע גם אל יהודי אירופה שלא היו דוברי ערבית. בשונה מהאופן שבו התקבל "משנה תורה", היחס אל הספר "מורה נבוכים" בקהילות היהודיות היה אמביוולנטי. היו שהחרימו ואף שרפו את ספריו, מתוך הטענה שיש בהם דברי כפירה. היו כאלו שביקרו את השפעתו היתירה של אריסטו והפילוסופיה היוונית בכלל, עליו ועל הגותו, והתנגדו לשיטת הרמב"ם של "קבל האמת ממי שאמרה". מאות שנים לאחר שדעך הפולמוס, כתב הגאון מווילנא, תוך רמיזה לדברי ספר מלכים (מל"ב יא, 4) על שלמה המלך, כי "הפילוסופיה היטתו (=את הרמב"ם) ברוב ליקחה".

הספר שהשתלב בהגות המוסלמית של התקופה, התקבל טוב יותר בקרב יהודי ארצות האיסלאם, מאשר בקרב יהודים אשכנזים שלא הכירו את ההגות המוסלמית, ועסקו פחות בפילוסופיה. ל"מורה נבוכים" הייתה השפעה לא-מבוטלת גם על הוגים נוצרים באירופה, בפרט תאולוגים נוצרים שהתעניינו בפילוסופיה היוונית הקלאסית, ובאופן שבו היא נתפסת בקרב מאמינים מונותאיסטים.

במרוצת הדורות תורגם הספר (שנכתב ערבית במקור) לשפות (בעיקר אנגלית גרמנית וצרפתית) ובוריאציות שונות (בעברית למשל קיימים מספר תרגומים כגון תרגום אלחריזי, איבן תיבון, תרגום הרב קאפח ועוד). זאת בעיקר בגלל הבעייתיות בתרגום הספר, שכן הוא עוסק בתכנים פילוסופיים המותאמים לימי הביניים ובנוסף על כך כתב הרמבם בהקדמתו כי לכל מילה בחיבורו יש משקל רב והיא נבחרה בקפידה. לאחרונה יצא לאור תרגומו של ד"ר מיכאל שוורץ מאוניברסיטת תל אביב ויחודו בכך שהוא מותאם לקורא בן זמננו, וכן בכך שהוא מביא חילופי גרסאות ונוסחים אפשריים, ומובאות רלוונטיות מעשרות ספרים, יהודיים ולא יהודיים כאחד.

[עריכה] ספרי רפואה

הרמב"ם כאמור, התמחה ברפואה וכתב לא מעט ספרי רפואה בעניינים שונים כולל רפואה מונעת, רפואת הציבור ובהם הרגלי אכילה והתעמלות נכונים, שחלקם אף שילב בספר המדע, ספרו הראשון של המשנה תורה.

[עריכה] רשימת כתביו העיקריים

כתבי הרמב"ם - ר' משה בן מימון

כתבים בענייני הלכה - פירוש המשנה | ספר המצוות | משנה תורה | תשובות הלכתיות

כתבים פילוסופיים - מילות ההיגיון | מורה הנבוכים |

הקדמות לפירוש המשנה - הקדמה לפירוש המשנה | הקדמה לפרק חלק | הקדמה למסכת אבות - "שמונה פרקים"

איגרות - איגרת השמד | איגרת תימן | איגרת תחיית המתים

כתבים רפואיים - פרקי משה | קיצורי גלינוס | על שמות הרפואות | תשובות רפואיות

[עריכה] מתפיסותיו העקרוניות

הבית של רמב"ם במרוקו

שלילת ההגשמה ושלילת התארים מכל וכל. רוב רובו של החלק הראשון מספרו מורה נבוכים נועד לטהר את התפיסה ביהדות, שהייתה נפוצה אצל המוני העם כמו גם חלק קטן מהחכמים, שדימתה כי לאלוהים יש ממשות גשמית.

הרמב"ם הדגיש שיש לפרש את הפסוקים כך שביטויי ההגשמה אינם אלא לשון מושאלת, ושאת רבות מאגדות חז"ל יש לקבל שלא כפשוטן (בפרט אם הן סותרות ברובד זה את השכל), אלא להבינן כמשלים, בניגוד לרוב העם והחכמים בדורו.

הרמב"ם סבר שלכל המצוות יש סיבות וטעמים, שהם בכללם הקניית השקפות נכונות, מידות וטובות, וסילוק העושק והעוולה מהעולם. הוא אף הקדיש למעלה מעשרים פרקים במורה הנבוכים (חלק שלישי, פרקים כ"ו-מ"ט) להבניית שיטה מסודרת לטעמי מצוות רבים.

הרמב"ם כרופא היה מראשוניה של הרפואה המונעת. בספריו הרפואיים ואף במשנה תורה הוא מדריך לתזונה נכונה והרגלי התעמלות. לרמב"ם הייתה ידיעה גם בפסיכולוגיה. אפשר לראות בו גם מראשוני הדוגלים ביהדות בטיפול פסיכולוגי. כפי שקבע בשמונה פרקים (פרק שלישי ורביעי), שהחולה בנפשו שתכונותיו נוטות אל הקיצוניות, צריך להתייעץ עם החכם - רופא הנפש, שיעזור לו לאבחן את מצבו וייעץ לו כיצד לאזן את תכונותיו ולהגיע לדרך האמצע, באמצעות עשייה מתמדת והפוכה לתכונה הקיצונית הקיימת בו - שיטה שלמד מאריסטו.

הרמב"ם התנגד נחרצות לתפיסה הדטרמיניסטית (ובכלל זה שלל גם את האסטרולוגיה כהבל), וטען שלאדם יש יכולת בחירה חופשית לשנות את תכונותיו.

את ייעודו הסופי של האדם, ראה בלדעת את ה' ובלכוון את כל עשייתו למען השגתו את האלוהים. כאשר מדרגה של אדם כזה גם בימינו, היא קרובה בתפיסתו למדרגת הנביאים (שמונה פרקים, פרק ה').

מעניינת גם גישתו לנבואה. את הנבואה הוא רואה כדרגה העליונה ביותר שאליה יכול האדם להגיע, ואליה עליו לשאוף כל חייו. הגעה לדרגה זו היא באמצעות השכל. הנביא שנבואתו היא השלמה ביותר הוא משה רבנו, שבו ראה הרמב"ם כמופת וכדגל לכל הדורות. באברהם אבינו ראה הרמב"ם את אבי האמונה המונותאיסטית.

הרמב"ם כגדולי ישראל רבים, ראה בסגנון החיים האידאלי שילוב של חיי תורה ועבודה, של תורה שיש עמה מלאכה. כך ראה גם את עבודתו כרופא. יתרה מזאת, הוא ביקר בספריו קשות לומדי תורה שנסמכו על קופת הציבור, שעושים את התורה "קרדום לחפור בו" ואמר עליהם שהם "מכבים את נר הדת ומחללים שם שמים".

[עריכה] ספריו

מילות ההיגיון - עיקרי תורת הלוגיקה בקצרה, נכתב בגיל 17. יש המפקפקים כיום בייחוסו לרמב"ם.
הלכות הירושלמי - ספר שלא הגיע אל גמרו, הכולל ליקוט של המאמרים ההלכתיים מן התלמוד הירושלמי.
פירוש המשנה לרמב"ם, כולל הקדמות הרמב"ם שהם מאמרים חשובים בפני עצמם, ובהן הקדמתו למסכת אבות הידועה בשם "שמונה פרקים לרמב"ם".
ספר המצוות לרמב"ם - פירוט תרי"ג מצוות, והכללים למנייתן.
משנה תורה - או 'היד החזקה'. קודקס הלכתי המקיף את כל תורה שבעל פה, הנחלק ל-14 ("יד") ספרים, ונחשב על ידי הרמב"ם כ'חיבורו הגדול'.
מורה נבוכים - אחד מספרי ההגות המכוננים ביהדות. מורה ל"דתי הנבוך".
אגרות הרמב"ם - מכתבים בעלי אופי מחשבתי או ביוגרפי.
תשובות הרמב"ם - שו"ת בענייני הלכה.
כתבים רפואיים בעניינים שונים.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

משה חלמיש (עורך), דעת הרמב"ם - ילקוט מאמרים בחקר משנת הרמב"ם, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2004.
ישעיהו ליבוביץ, שיחות על פרקי-אבות ועל הרמב"ם, הוצאת שוקן, 1979.
יוסף שה-לבן, הרמב"ם, הוצאת אור עם, 1978.
ישעיהו ליבוביץ, אמונתו של הרמב"ם, הוצאת משרד הבטחון, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 1980.
ישעיהו ליבוביץ, שיחות על מבחר פרקי ההשגחה במורה נבוכים, הוצאה עצמית, 2003.
מנהיגות בעיתות מצוקה , על איגרות הרמב"ם, דוד הרטמן, מאנגלית - צבי זהר, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.
‫ הרמב"ם, הלכה ופילוסופיה , דוד הרטמן, תירגם מאנגלית אביב מלצר, עם עובד, תל אביב, 1979.
ד"ר אברהם בן עזרא, "דבר תורה ע"פ הרמב"ם" בהוצאת "קרטוב" 2004.
אליהו זערור, הרמב"ם - חכמת הנפש והפילוסופיה, בהוצאת רקפת 1999.
הקדמות הרב קאפח לכרכי משנה תורה, בהוצאת מכון משה, 1985-1997.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רמב"ם
טקסט בוויקיטקסט: משנה תורה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רמב"ם