עיקרי האמונה היהודית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיקרי האמונה היהודית הוא כינוי לכמה חיבורים המסכמים ומונים את עקרונות היהדות. במהלך ימי הביניים חיברו חכמים יהודים כמה חיבורים כאלה, אך אף אחד מהם לא הפך לקאנוני. על-פי ההלכה היהודית, קבלת עיקרי האמונה אינה תנאי להיותו של אדם יהודי, וזאת בניגוד למעמדם של חיבורים דומים בנצרות ובאיסלאם. אף על-פי כן, עיקרי האמונה נחשבים כמסגרת התוחמת ומגדירה את הדת היהודית.
בין מוני העיקרים: רס"ג בפירושו לתורה (מונה 10 עיקרים), הרמב"ם בפירושו למשנה (מונה 13 עיקרים), החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי (מונה 10 עיקרים), רבי חסדאי קרשקש (מונה 6 עיקרים), רבי יוסף אלבו (מונה 3 עיקרים), ואברבאנל שמנה עיקר אחד בלבד - הבריאה.
אף על פי שחכמי ישראל מנו עיקרים שונים, מניינו של הרמב"ם התקבל בכל עם ישראל. דבקות באמונות המופיעות במניינו של הרמב"ם נחשבות בכל הקהילות היהודיות אורתודוקסיות כעקרונות מחייבים, גם אם לא בהכרח כעיקרי האמונה היהודית.
תוכן עניינים |
[עריכה] העיקרים לפי רס"ג
עיקרי האמונה ביהדות גובשו לראשונה על ידי רב סעדיה גאון בפירושו לספר שמות. עשרת העיקרים שהוא מונה מתחלקים לשלושה נושאים עיקריים:
- אמונה במציאות האל ואחדותו.
- החיוב בקיום מצוות ואמונה במציאות שכר ועונש.
- אמונה בקיום גאולת עם ישראל.
עיקרים אלו משתקפים גם בספרו הידוע אמונות ודעות, המחולק לעשרה פרקים, למרות שבו הוא לא מזכיר את רשימת העיקרים.
[עריכה] העיקרים לפי רמב"ם
הרמב"ם ניסח את עיקרי האמונה כשלושה עשר עיקרים, שבהם חייב כל יהודי להאמין. באופן אירוני דווקא על הרמב"ם יצאו עוררים כאילו כפר בכמה מהעיקרים שקבע בעצמו, לפחות בצורה שבה מבין אותם ההמון (בעיקר בעניין ההשגחה ותחיית המתים).
בהקדמתו לפירושו לפרק "חלק" ממסכת סנהדרין מן המשנה מציין הרמב"ם את עיקרי היהדות ומעמידם על שלושה עשר. את העיקרים ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:
- הקבוצה הראשונה עוסקת במציאות אלוהים ואחדותו.
- הקבוצה השנייה עוסקת בעיקרון תורה מן השמים ונבואה .
- הקבוצה השלישית עוסקת במעשי האל בעולם כגון שכר ועונש.
שלושה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם הם:
- מציאות הבורא - כל הדברים הקיימים במציאות נמצאים מכחו, והוא המציאות היחידה שאיננה תלויה בדבר אחר.
- הבורא אחד - כלומר אינו ניתן לחלוקה מופשטת, ואין דומה לו במהותו.
- הבורא אינו גשמי ושום התנהגות גשמית אינה משפיעה עליו.
- הבורא הוא 'קדמון' - כלומר כל הדברים מלבדו (הן בעולם הגשמי והן ברוחני) נתהוו 'אחריו'.
- הוא היחיד שראוי לעבוד לו, וכל שאר הנבראים אינם יכולים לעשות דבר כנגד רצון ה' ולפיכך אין לעבוד את ה' דרכם.
- קיום מושג הנבואה; בני אדם יכולים להיות נביאים.
- נבואתו המיוחדת של משה רבנו - נבואתו גדולה משל שאר הנביאים שהיו או שיהיו בארבעה דברים: הוא היחיד שניבא בלא מסך, ללא חולשה, בהקיץ ובכל זמן שרצה. מתוך כך, הגיע משה לדרגה גבוהה יותר מכל אדם אחר בידיעת האל.
- התורה ניתנה מן השמיים - להאמין שכל חמשת חומשי התורה כולם העתקה שהעתיק משה מדברי ה' והוא עצמו או מישהו אחר לא כתבו מעצמם אפילו אות אחת.
- אסור להוסיף או להפחית מהמצוות האמורות בתורה, בין זו שבכתב ובין זו שבעל פה.
- הבורא יודע את כל מעשי בני האדם.
- הבורא נותן שכר למקיימי התורה, ועונש לעוברים עליה.
- ביאת המשיח - להאמין שיגיע המשיח מבית דוד והוא גדול מכל המלכים.
- המתים יקומו לתחייה.
הרמב"ם כתב את העיקרים בצורה מוסברת ומורחבת, והוסיף גם דברים שאינם חלק אינטגרלי מהעיקרים, אבל קשורים לנושא העיקר (למשל, הרמב"ם קובע שישנו כעין איסור לנסות לחשב מתוך המקרא את מודע ביאתו של המשיח, אך אין חישוב שכזה בגדר כפירה). יש הנוהגים להגיד גרסה מקוצרת של העיקרים מדי יום לאחר תפילת שחרית. גרסה זו נקראת "אני מאמין" על שם המילים הפותחות כל עיקר. גרסה זו לוקה באי-דיוקים קלים ביחס לדברי הרמב"ם.
על שלושה עשר העיקרים נכתב פיוט אותו נוהגים בחלק מבתי הכנסת לשיר בשבת או בחגים בשם "יגדל אלוקים חי" (מילותיו הראשונות של הפיוט). ואלו מילותיו (כל שורה מציינת עיקר אחד):
- יגדל אלוקים חי וישתבח נמצא ואין עת אל מציאותו
- אחד ואין יחיד כיחודו נעלם וגם אין סוף לאחדותו
- אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו
- קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו
- הינו אדון עולם לכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו
- שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו
- לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו
- תורת אמת נתן לעמו אל על יד נביאו נאמן ביתו
- לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו
- צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמותו
- גומל לאיש חסיד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו
- ישלח לקץ ימים משיחנו לפדות מחכי קץ ישועתו
- מתים יחיה אל ברוב חסדו ברוך עדי עד שם תהילתו
[עריכה] אני מאמין
אני מאמין הוא קטע תפילה המתמצת את שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית כפי שמגדיר אותם הרמב"ם בהקדמתו לפירוש פרק חלק ממסכת סנהדרין. יש הנוהגים לומר אותו לאחר תפילת שחרית. העיקרים נאמרים בגוף ראשון על ידי המתפלל, וכל משפט פותח באמירה "אני מאמין באמונה שלמה ש...". התפילה לא נכתבה על ידי הרמב"ם עצמו, אלא בתקופה מאוחרת יותר.
הפסקה השתים עשרה, העוסקת בביאת המשיח ("אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" וגו'), הולחנה בצורות רבות, וזמרים חסידיים רבים שרים אותו.
עם הפופולריות שצבר קטע תפילה זה, אישים, תנועות וארגונים שינו אותו לכדי השקפותיהם, ו"אני מאמין" הפך כינוי כולל למניפיסטים המבוססים עליו.
[עריכה] יהודה הדסי
החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי מנה עשרה עיקרים שרובם דומים לעיקרים של היהדות הרבנית:
- העולם נברא יש מאין (מלא דבר).
- יש בורא והוא אלוהי ישראל.
- הבורא הוא אחד ויחיד, ולא יושג לו שום ריבוי; אין לו דמות, ככתוב: "ומה דמות תערכון לו"; והוא רוחני ואינו גשמי.
- אלהים שלח את משה הנביא עליו השלום והוא אב וראש הנביאים.
- אלהים שלח עם משה הנביא ע"ה תורה אחת תמימה, היא התורה שבכתב.
- חובה ללמוד את לשון התורה כדי לקיים את כל חוקיו ומצוותיו של הבורא.
- אלהים שלח את שאר הנביאים להורות את דרך התורה לעמו ישראל.
- להאמין בתחיית המתים ובבוא יום הדין.
- להאמין כי אלוהים נותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וכי יש שכר ועונש.
- להאמין כי אלהים לא מאס אותנו (אנשי הגלות) ובבא היום ישלח לנו את משיחו אשר ישיב לבבנו לעבודתו.
[עריכה] נוסח העיקרים בהשוואה לחיבורים דומים בדתות אחרות
ניסוח עיקרי האמונה היהודית נעשה בעקבות ניסוח מקביל בנצרות ובאיסלאם. פירוט עיקרי האמונה היהודית כרשימה לא נעשה עד המאה העשירית לספירה. ניסוח עיקרי האמונה באופן כזה נעשה רק כשהשפעת הנצרות והאיסלאם גברה במקומות שבהם ישבו יהודים, ולאור העובדה שהנצרות והאיסלאם העמידו רשימות משלהן של עיקרי אמונתן - קמו חכמי היהדות וסידרו את רשימת העיקרים.
י"ג העיקרים של הרמב"ם מנוסחים באופן דומה ל"קרדו" הנוצרי של ועידת ניקיאה, אולי מתוך רצון ליצור פולמוס. הקרדו של ועידת ניקאה נוסח בשנת 325 לספירה, והפך לאחת התפילות הנוצריות המרכזיות, ולביטוי העיקרי לקבלת הדת הנוצרית. באיסלאם מקובלת הצהרת אמונה קצרה יותר, המכונה "שהאדה" ("עדות"): "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו". גם באיסלאם הצהרת האמונה נחשבת לביטוי לקבלת הדת המוסלמית, והיא חלק מטקס ההתאסלמות.
י"ג העיקרים של הרמב"ם, כמו גם החיבורים הדומים האחרים, לא קיבלו ביהדות מעמד דומה למעמד ה"קרדו" בנצרות או ה"שהאדה" באיסלאם. החיבורים האלה אינם נחשבים כתפילה, והצהרתם אינה חלק מתהליך הגיור, או מכל טקס יהודי אחר. ברוב הקהילות היהודיות נחשבים החיבורים האלה כהדרכה למאמין וכמסגרת התוחמת את האמונה היהודית, אך קבלת העיקרים אינה מספיקה כדי להפוך אדם ליהודי.
[עריכה] לקריאה נוספת
- התחיה, הוצאת חיש, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "אני מאמין" הגרסה המלאה בעברית ובאנגלית.
- עקרי אמונת ישראל, שורשי הדת באנציקלופדיה "דעת".
