שולחן ערוך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שולחן ערוך הוא ספר ההלכה הבסיסי שכתב ר' יוסף קארו בצפת ונדפס לראשונה בונציה בשנת ה' שכ"ה - 1565, ועליו מתבססים מסתמכים מרבית הפוסקים מזמנו והלאה. כיום, נוהגים רוב בני ישראל לפסוק הלכות על פי ספר זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תוכן הספר
המחבר כלל בספר זה הלכות רלוונטיות בלבד, כלומר הלכות מעשיות לימינו אלו, בזמן שאין בית המקדש קיים. מסיבה זו, הלכות רבות כמו הלכות טומאה וטהרה, קורבנות, וחלק מהמצוות התלויות בארץ לא מופיעים בספר. זאת בניגוד לספרו של הרמב"ם, "משנה תורה", שמקיף את התורה כולה וכולל את כל תרי"ג המצוות, גם אלו שאינם רלוונטיות לימינו.
הספר מתבסס על ספרו של ר' יעקב בן הרא"ש - ("בעל הטורים") הנקרא "ארבעה טורים". על ה"ארבעה טורים" כתב יוסף קארו פירוש בשם "בית יוסף". מכיון שה"בית יוסף" היה גדוש בפלפולים למדניים, בלתי ניתן היה להסיק הלכה תוך לימוד בספר. לפיכך סגנן שוב המחבר את דבריו בצורת הלכות הלכות, על-מנת לאפשר פסק הלכה ברור. כמו כן מטרת השולחן ערוך הייתה לאפשר חזרה כל שלושים יום על כל ההלכות המעשיות (ובזמננו אף יצא שו"ע מסודר לפי ימי החודש).
[עריכה] מבנה הספר
ארבעה טורים מתחלק לארבעה חלקים:
- אורח חיים - על ההלכות היומיומיות, תפילות , שבת, חגים וכדו'.
- יורה דעה - על הלכות שחיטה, איסור והיתר, דיני כשרות, דיני נידה, דיני ריבית, דיני נדרים, מצוות התלויות בארץ שניתן לקיימם אף בזמן הגלות, זרעים, דיני אבלות ועוד.
- אבן העזר - על הלכות אישות.
- חושן משפט - על הלכות דיינים, ממונות, דיני בית דין, הדין האזרחי והפלילי.
השולחן ערוך ממסופר בדיוק כפי מיספור הסימנים בספר ארבעה טורים, אלא שהרב קארו חילק כל סימן לסעיפים.
שיטת הפסיקה של השו"ע היא על-פי רוב הדעות מבין הרא"ש, הרי"ף והרמב"ם.
[עריכה] התנגדות ראשונית לספר
הספר נתקל בתחילה בהתנגדות עזה מצד רבנים רבים באותה תקופה ובמיוחד מצד חכמי אשכנז ופולין משתי סיבות:
- הספר מסכם בקיצור רב סוגיות ארוכות מאוד ויש חשש שאנשים ילמדו את הספר ויזנחו את הש"ס ואת הפוסקים האחרים. טענה זו לא נתקבלה לבסוף, וגם המתנגדים נוכחו לדעת שמפני "ירידת הדורות", ספר כזה חיוני הוא.
- מכיוון ששניים מבין הפוסקים עליהם נשען השו"ע בחיבורו הם ספרדים והרמב"ם היה תלמיד תלמיד תלמידו של הרי"ף כך שדעותיהם קרובות מאוד, יצא שהלכות ומנהגי האשכנזים לא יוצגו בשו"ע. אכן, בעקבות כך כתב הרמ"א הגהות ("השגות")על פסקי השו"ע והביא את ההלכות שפסקו האשכנזים בכל מקום שהם נוגדים את פסקי השולחן ערוך. ההגהות נדפסו בתוך השולחן ערוך בצורת "חלון" בתוך ההלכות עצמן, דבר זה גרם לכך שהשולחן ערוך התקבל גם אצל האשכנזים, שמכאן ואילך פסקו על פי השולחן ערוך בכל מקום שהרמ"א אינו חולק עליו.
[עריכה] פרשני שולחן ערוך
מסביב לשולחן ערוך נכתבו מאות פירושים שונים המביאים מקורות להלכותיו מן התלמוד והראשונים, מבארים את דבריו ומביאים דעות חולקות. פירושים אלו מכונים "נושאי כלים".
הפירושים הבאים מודפסים במהדורות הנפוצות של השולחן ערוך, ונחשבים לפירושים החשובים ביותר:
- מגן אברהם - (מג"א) על אורח חיים נקרא בתחילה גם "נר ישראל" (ראשי תבות של נר יפה של רבי אברהם לוי) על מגן אברהם נכתבו הפירושים פרי מגדים ומחצית השקל.
- טורי זהב - (ט"ז) ספרו של רבי דוד סגל חתנו של הב"ח נקרא בתחילה "מגן דוד". נכתב על כל חלקי השו"ע
- שפתי כהן - (ש"ך) ספרו של רבי שבתי כהן על יורה דעה וחושן משפט.
- מאירת עינים - (סמ"ע - ספר מאירת עינים) על חושן משפט (כפי הנראה היה גם על יורה דעה).
- באר היטב - על כל חלקי השו"ע.
- שערי תשובה - על אורח חיים ליקוטים מספרי שו"ת.
- פתחי תשובה - על יורה דעה ואבן העזר ליקוטים מספרי שו"ת.
- ביאור הגר"א - על כל חלקי השו"ע.
- בית שמואל - (ב"ש) על אבן העזר.
- חלקת מחוקק - (ח"מ) על אבן העזר (עד סימן קכ"ו).
[עריכה] ספרי המשך לשולחן ערוך
כמה מאות שנים אחרי חיבור השולחן ערוך, חיברו ארבעה מגדולי ישראל, "שולחן ערוך" משלהם, המבוסס ביסודו על השולחן ערוך המקורי, אך בצרוף פסיקה משאר ספרי גדולי ישראל שהיו לאחר תקופת חיבור השולחן ערוך. ארבעתם מקובלים כספרי פסיקה אצל רוב האשכנזים. הארבעה הם:
- חיי אדם וחכמת אדם - ספריו של הרב אברהם דנציג (מחותנו של בנו של הגר"א), על אורח חיים ויורה דעה, מוזכרים הרבה בפוסקים אך אינם מקובלים בתור פסיקה הלכה למעשה.
- שולחן ערוך הרב - ספרו של רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן). חובר לכתחילה על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך. אך נשרף בחלקו, ובידנו נותר רק על רוב חלק אורח חיים, ועל כמה עשרות סימנים מהחלקים יורה דעה וחושן משפט. מקובל (כפסיקה אחרונה) בעיקר אצל החסידים.
- משנה ברורה - ספרו של החפץ חיים על אורח חיים. מקובל (כפסיקה אחרונה) בעיקר אצל האשכנזים שאינם חסידים.
- ערוך השולחן - ספרו של הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין על כל השולחן ערוך מקובל (כפסיקה אחרונה) באורח חיים בעיקר אצל יוצאי ליטא, ונחשב לפסיקה אחרונה בשאר חלקי השולחן ערוך, אצל רוב האשכנזים. חיבר גם הלכות שאינם יכולים להתקיים בזמן הגלות, כגון הלכות בית הבחירה וסנהדרין נדפסו לאחרונה תחת השם ערוך השלחן העתיד למרות שנכללו בו גם דיני זרעים שאפשר לקיימם גם תחת עול הגלות.
במקביל נכתבו ספרים דומים בעדות המזרח, בעיקר מסוף המאה ה-19 שהתקבלו כספרי הלכה בקהילות השונות. מקצת ספרי ההלכה המקיפים בעדות אלו לא נכתבו לפי סדר השולחן ערוך, הבולט שבהם הוא בן איש חי הכתוב על סדר פרשיות התורה.
- ערוך השולחן הספרדי.
- כף החיים - ספרו של רבי יעקב חיים סופר על אורח חיים וחלק מיורה דעה. מקובל (כפסיקה אחרונה) אצל חלק מקהילות הספרדים.
- ילקוט יוסף - סדרת ספרים של הרב יצחק יוסף המבוסס על פסקי אביו, הרב עובדיה יוסף. מקובל אצל רובם הגדול של החרדים-הספרדים ואצל חלק גדול מהדתיים-הספרדים.
- הלכה ברורה - בדומה לילקוט יוסף הספר מבוסס על פסקי הרב עובדיה יוסף, אביו של המחבר הרב דוד יוסף. הספר בנוי בצורת המשנה ברורה אבל מיועד לספרדים. על כל סעיף בשולחן ערוך מובאות ההלכות הקשורות לסעיף ובנוסף לכך מובאות טעמי ההלכה ומקורות ההלכה.
| מבנה ספרי ארבעה טורים ושולחן ערוך |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: שולחן ערוך |
- השולחן ערוך בספריית ליובאוויטש
- מאמרים בנושא שולחן ערוך באתר "דעת"
