תפילת מנחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ביהדות, תפילת מנחה היא התפילה הנאמרת בכל יום החל מחצות היום (על פי החלוקה לשעות זמניות) ועד לשקיעה. עיקרה תפילת שמונה עשרה בחול ותפילת שבע בשבת ובמועדים. לפניה מוסיפים את תפילת אשרי יושבי ביתך ולאחריה (ברוב הקהילות) את תפילת "עלינו לשבח".

[עריכה] יסודה של תפילת המנחה

לפי המסורת, את תפילת מנחה קבע יצחק אבינו, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כ"ד,ס"ג), ואין שיחה אלא תפילה. כמו כן, התפילה מקושרת לקורבן התמיד שהוקרב בבית המקדש בשעת בין הערביים^[1].

התלמוד במסכת ברכות מדגיש את חשיבותה של תפילת המנחה:

	אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה.
-- מסכת ברכות, ו' עמוד ב'

התלמוד מתייחס לסיפור ה"דו-קרב" המיסיטי בין אליהו הנביא לנביאי הבעל המוזכר בספר מלכים א', פרק י"ח. שם מתואר שאליהו התפלל לה' בזמן "עלות המנחה" (שם, פסוק ל"ו) ואליהו הנביא נענה מיד בתפילתו. מכאן מסיק התלמוד שזמנה של תפילת מנחה הינו "עת רצון" כלומר שעה בה התפילות מתקבלות יותר משעות אחרות של היממה, ולכן על האדם להיות זהיר לבל יפסיד זמן יקר ערך זה.

תפילת מנחה מיוחדת גם בזה שהיא נאמרת באמצע היום כאשר האדם קוטע את רצף יומו לצורך התפילה, בניגוד לתפילת שחרית ותפילת ערבית הנאמרות בתחילת היום ובסופו.

[עריכה] זמנה

מחצי שעה זמנית אחרי חצות היום, ועד שקיעת החמה.

מנחה שמתפללים לפני פלג המנחה נקראת "מנחה גדולה", ושאחרי פלג המנחה נקראת "מנחה קטנה". בשולחן ערוך כתוב שיש להעדיף להתפלל מנחה קטנה ורק בדיעבד להתפלל מנחה גדולה. ברוב בתי הכנסת מתפללים מנחה לקראת שקיעת החמה בצמוד לערבית. במקומות עבודה רבים מתפללים מנחה גדולה בצמוד להפסקת צהריים. בישיבות נהוג להתפלל מנחה לאחר מנוחת הצהריים בסביבות השעה 15:30, אשר לפחות בחורף נמצא בתוך זמן מנחה קטנה.

[עריכה] סדר תפילת מנחה בימי חול

[עריכה] קטעים הנאמרים לפני מזמור אשרי יושבי ביתך

לפני אמירת אשרי יושבי ביתך נהוג בקהילות הספרדים, האיטלקים ורוב התימנים לומר את מזמור פ"ד בתהילים כמובא להלן.

לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית; לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר. מַה-יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ-- יְהוָה צְבָאוֹת. נִכְסְפָה וְגַם-כָּלְתָה, נַפְשִׁי-- לְחַצְרוֹת יְהוָה: לִבִּי וּבְשָׂרִי-- יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי. גַּם-צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, וּדְרוֹר קֵן לָהּ-- אֲשֶׁר-שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ: אֶת-מִזְבְּחוֹתֶיךָ, יְהוָה צְבָאוֹת-- מַלְכִּי, וֵאלֹהָי. אַשְׁרֵי, יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ-- עוֹד, יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. אַשְׁרֵי אָדָם, עוֹז-לוֹ בָךְ; מְסִלּוֹת, בִּלְבָבָם. עֹבְרֵי, בְּעֵמֶק הַבָּכָא-- מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ; גַּם-בְּרָכוֹת, יַעְטֶה מוֹרֶה. יֵלְכוּ, מֵחַיִל אֶל-חָיִל; יֵרָאֶה אֶל-אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן. יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי; הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. מָגִנֵּנוּ, רְאֵה אֱלֹהִים; וְהַבֵּט, פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. כִּי טוֹב-יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ,מֵאָלֶף: בָּחַרְתִּי--הִסְתּוֹפֵף, בְּבֵית אֱלֹהַי; מִדּוּר, בְּאָהֳלֵי-רֶשַׁע. כִּי שֶׁמֶשׁ, וּמָגֵן-- יְהוָה אֱלֹהִים: חֵן וְכָבוֹד, יִתֵּן יְהוָה; לֹא יִמְנַע-טוֹב, לַהֹלְכִים בְּתָמִים. יְהוָה צְבָאוֹת-- אַשְׁרֵי אָדָם, בֹּטֵחַ בָּךְ.

לאחר מכן אומרים את פרשת התמיד (במדבר כ"ח, א'-ח') ואת פיטום הקטורת. בקהילות ספרדיות רבות נהוג לומר לפני מזמור פ"ד בתהילים קטע מספר הזוהר המכונה "פתח אליהו" בשל המילים בהן פותח הקטע. בחלק מהקהילות הספרדיות במערב אירופה נהוג להשמיט את אמירת פיטום הקטורת (ויש נוהגים להשמיט רק בימים בהם אין אומרים תחנון), אך בכל שאר הקהילות הספרדיות לא נהוג כך.

לפי נוסח ספרד יש נוהגים לומר לפני אשרי יושבי ביתך את פרשת הכיור (שמות ל', י"ז-כ"א), פרשת התמיד, פיטום הקטורת והקטע אנא בכח. ברם, רוב יהודי אשכנז וחלק קטן מיהודי תימן לא נוהגים להוסיף קטעים לפני תפילת מנחה אלא פותחים אותה במזמור אשרי יושבי ביתך.

[עריכה] אשרי יושבי ביתך

לאחר אמירת המזמור אשרי יושבי ביתך אומרים בקהילות הספרדים את הפסוק (תהילים קמ"א, ב') "תיכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב" וגם את הפסוק (תהילים ה',ג') "הקשיבה לקול שוועי מלכי ואלוהי כי אליך אתפלל" (יש משמיטים את הפסוק השני).

לאחר מכן אומר שליח הציבור חצי קדיש ולאחר מכן מתפללים תפילת שמונה עשרה.

[עריכה] סדר תפילת מנחה מקוצרת

ברוב הקהילות (בפרט בארץ ישראל) נהוג להתפלל את תפילת שמונה עשרה בלחש, ולאחריה אומר שליח הציבור את חזרת הש"ץ.

ברם, בכמה קהילות נהוג שבתפילת מנחה אין אומרים חזרת הש"ץ (ובפרט אם הזמן קרוב לשקיעה), אלא מיד לאחר אמירת הקדיש אומר שליח הציבור בקול רם את שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה עשרה, לרבות הקדושה, ולאחר מכן מתפללים את שאר תפילת שמונה עשרה בלחש. יש נוהגים (למשל, הספרדים במערב אירופה) שגם את שלוש הברכות האחרונות של חזרת הש"ץ אומר שליח הציבור בקול רם. אצל יהודי תימן נהוג ששליח הציבור אומר בקול רם את כל הברכות.

התייחסות מעניינת לנוהג לדלג על חזרת הש"ץ נמצאת אצל ר' יוסף קארו בספרו בית יוסף (חלק אורח חיים סימן רל"ד). הוא מציין שבזמנו הנוהג המקובל אצל הספרדים היה לדלג על חזרת הש"ץ, אלא שלפי דעתו מנהג זה אינו נכון לפי ההלכה ושרבני העיר צפת גזרו נידוי על מי שיתפלל תפילת מנחה ללא חזרת הש"ץ.

[עריכה] ברכת כהנים

בתפילת מנחה, בניגוד לתפילת שחרית אין אומרים ברכת כהנים בשל החשש שהכהנים שתו יין - דבר הפוסל אותם מלברך. לפיכך בתפילת מנחה בצומות כן אומרים ברכת כהנים (בתנאי שהתפילה נאמרת בסמוך לשקיעה) כיוון שאין חשש שהכהנים שתו יין. ביום הכיפורים אין אומרים ברכת כהנים בתפילת מנחה כיוון שהיא נאמרת בתפילת נעילה. עם זאת, על פי מנהג ארץ ישראל העתיק (בניגוד למנהג בבל על פיו נוהגים כל עדות ישראל) נהגו לאמר ברכת כהנים גם במנחה ביום כיפור.

[עריכה] תחנון

לאחר חזרת הש"ץ, אומרים קטעי תחנון. לפי מנהג רוב הספרדים ולפי נוסח ספרד מוסיפים לפני נפילת אפיים קטעי וידוי ושלוש עשרה מידות. לפי נוסח אשכנז, איטליה, תימן והספרדים במערב אירופה לא אומרים וידוי ושלוש עשרה מידות בתפילת מנחה אלא נפילת אפיים בלבד.

כאשר תפילת מנחה נאמרת סמוך לשקיעה יש נוהגים להשמיט את אמירת התחנון כולו (נוהג מקובל אצל המתפללים בנוסח ספרד). בקהילות ספרדיות רבות בחוץ לארץ נהוג במצב כזה לומר רק את הוידוי ושלוש עשרה מידות ולהשמיט את הקטע של נפילת אפיים בלבד. בארץ ישראל נוהג זה אינו מקובל אצל הספרדים אלא אומרים את כל סדר התחנון גם כאשר התפילה נערכת סמוך לשקיעה.

בתפילת מנחה הסמוכה ליום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים תחנון (וכמובן שגם באותו יום עצמו אין אומרים תחנון). בשל כך אין אומרים תחנון בתפילת מנחה בכל יום שישי, כיוון שבשבת לא אומרים תחנון. לכלל זה שני חריגים והם תפילת מנחה שלפני ערב-ראש השנה (כלומר היום לפני ראש השנה - כ"ט באלול) ותפילת מנחה שלפני ערב-יום הכיפורים (כלומר היום שלפני יום הכיפורים - ט' בתשרי), למרות שבערב-ראש השנה ובערב-יום הכיפורים לא אומרים תחנון. הסיבה לכך היא שבערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים אומרים סליחות לפני תפילת שחרית ובהם גם קטעי תחנון ואם בקטעים הסמוכים לתפילת שחרית אומרים תחנון - כל שכן שניתן לאומרו במנחה שלפני אותם ימים. יש נוהגים לומר תחנון גם במנחה שלפני פסח שני.

[עריכה] קדיש תתקבל

לאחר התחנון אומרים קדיש שלם (המכונה גם "קדיש תתקבל"). לאחריו נהוג בקהילות הספרדיות וחלק מהאיטלקיות לומר את מזמור ס"ז בתהילים. יהודי תימן אומרים את מזמורים קמ"א וקמ"ב. חלק מיהודי איטליה נוהגים לומר שיר של יום. לאחר מכן אומרים האבלים קדיש יתום או קדיש דרבנן (אם אין אבלים השליח ציבור אומר את הקדיש או שמשמיטים אותו). לפי נוסח ספרד ונוסח אשכנז לאחר קדיש תתקבל אומרים מיד עלינו לשבח.

[עריכה] סיום התפילה

בסיום התפילה נהוג ברוב הקהילות (למעט יהודי תימן) לומר את הקטע עלינו לשבח. לפי נוסח ספרד ונוסח אשכנז אומרים קדיש יתום לאחר מכן. אצל הספרדים לא מקובל נוהג זה, אבל אצל חלק מיהודי מרוקו נהוג לומר חצי קדיש.

[עריכה] סדר תפילת מנחה בצומות

סדר תפלת מנחה שיתואר להלן הינו סדר תפילת מנחה באחד מארבעת הצומות הבאים: צום גדליה,עשרה בטבת,תענית אסתר וי"ז בתמוז. בתשעה באב וביום הכיפורים סדר התפילה שונה.

[עריכה] הנחת תפילין והפיוט שמע קולי

בחלק מהקהילות הספרדיות נהוג להניח תפילין בתפילת מנחה זו, כדי להשלים מאה ברכות ביום הצום. יש נוהגים לומר לפני התפילה את הפיוט שמע קולי (ראו [1]) הלקוח מתפילת ליל יום הכיפורים.

[עריכה] קריאת התורה וההפטרה

מתחילים את התפילה כמו בכל יום עד לאחר אמירת מזמור אשרי יושבי ביתך. לאחר מכן אומר החזן חצי קדיש. מוציאים ספר תורה מארון הקודש, וקוראים בתורה את הקטע "ויחל משה" (שמות ל"ב, י"א - י"ד ושמות ל"ד, א' - י'). מנהג האשכנזים (גם נוסח ספרד וגם נוסח אשכנז) והאיטלקים לקרוא הפטרה מיוחדת לתענית "דרשו ה' בהימצאו" (ישעיהו נ"ה,ו'-נ"ו,ח'). יהודי תימן וכמעט כל הספרדים לא נוהגים לקרוא הפטרה בתעניות. אמנם במספר קטן של קהילות צפון-אפריקאיות (במרוקו ובאלג'יריה) נהוג לקרוא הפטרה גם בצומות. בצום גדליה נוהגים לקרוא את הפטרת "דרשו ה'" כמו האשכנזים, ואילו בשאר הצומות קוראים את הפטרת "שובה ישראל" (הושע י"ד,ב'-י"ד,י'. מיכה ז',י"ח-ז',כ') אותה נהוג לקרוא בתשעה באב גם בקהילות הספרדיות האחרות.

[עריכה] תפילת העמידה וחזרת הש"ץ

לאחר קריאת התורה (או ההפטרה) מחזירים את ספר התורה לארון הקודש. החזן אומר חצי קדיש ומתפללים תפילת העמידה, שבמהלכה נאמרת תפילת עננו. לאחר מכן נאמרת חזרת הש"ץ, במהלכה נאמרת ברכת כהנים (רק כאשר מתפללים סמוך לשקיעה, אחרת אין אומרים ברכת כהנים).

[עריכה] אבינו מלכנו, סליחות, תחנון וסיום התפילה

לאחר חזרת הש"ץ נוהגים האשכנזים (גם לפי נוסח אשכנז וגם לפי נוסח ספרד) לומר את תפילת אבינו מלכנו. בשאר עדות ישראל לא נהוג מנהג זה. בחלק מקהילות הספרדים נהוג לומר כאן קטעי סליחות כמו שנאמרו בתפילת שחרית, ברם ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג מנהג זה. לאחר מכן אומרים תחנון ומסיימים את התפילה כמו בכל יום. בתענית אסתר לא אומרים תחנון כיוון שזו תפילת מנחה לפני יום שאין אומרים בו תחנון (פורים). לכן אם פורים חל במוצאי שבת ותענית אסתר הוקדמה ליום חמישי אומרים תחנון (שהרי זה אינו יום לפני יום שאין אומרים בו תחנון). במקרה שעשרה בטבת חל ביום שישי גם כן לא אומרים תחנון כי בשבת לא אומרים תחנון. שאר הצומות לעולם אינם חלים יום לפני יום שאין אומרים בו תחנון (כולל יום שישי), לפיכך בכל מקרה אומרים בהם תחנון במנחה.

הספרדים נוהגים לומר במקום או בנוסף למזמור "למנצח בנגינות" הנאמר בכל יום את מזמור "תפילה לעני כי יעטוף" (תהילים ק"ב) המזכיר את נושא הצום. כך נוהגים גם יהודי תימן.

[עריכה] סדר תפילת מנחה בשבתות

[עריכה] תחילת התפילה

לפני התפילה נהוג בכמה קהילות צפון אפריקאיות (בעיקר יוצאי תוניסיה) ואצל יהודי איטליה לומר לקט פסוקים הלקוחים מנבואות הנחמה בספר ישעיהו (לקט הפסוקים לפי נוסח איטליה שונה מלקט הפסוקים הצפון-אפריקאי). לפי שאר העדות מתחילים את התפילה כמו ביום חול עד לאחר אמירת מזמור אשרי יושבי ביתך. לאחר מכן אומרים קדושה דסידרא (המכונה גם "ובא לציון" בשל המילים בהם היא פותחת). מנהג יחודי לקהילות צפון אפריקה הוא לשיר את המילים הפותחות של הקטע ("ובא לציון" וכו'). לאחר מכן אומר החזן חצי קדיש.

[עריכה] אמירת הפסוק "ואני תפלתי"

לאחר מכן אומרים את הפסוק בתהילים "ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך" (תהילים, ס"ט,י"ד). ההקשר של פסוק זה לתפילת מנחה של שבת הובא במדרש^[2]:

	אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אין אומה זו כשאר האומות. אומות העולם שותים ומשתכרים ואינן מודים לך. ואני, אף על פי ששבעתי ושמחתי אני בא להתפלל לפניך לעת רצון.

המדרש מתייחס לפסוק שבא בתהילים לפני הפסוק "ואני תפלתי" והוא הפסוק "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר" (תהילים, ס"ט,י"ג). המדרש רואה את שני הפסוקים כמנוגדים: הפסוק הראשון (פסוק י"ג) מדבר על אומות העולם אשר הם "שותי שכר" אך אינם מתפללים, אבל דוד בא להתפלל ולהודות לה', ב"עת רצון" כלומר זמן בו התפילות מתקבלות. כפי שהוסבר לעיל, זמן עת רצון הינו זמן תפילת מנחה. הפסוק נאמר דוקא בתפילת מנחה של שבת (ולא של אמצע השבוע) כיוון שעל פי המדרש דוד המלך "אכל, שבע ושמח" לפני שהוא בא להתפלל, דבר שאינו מצוי בימות החול בהם האדם טרוד לפרנסתו ואינו מאריך בסעודתו.

הספרדים נוהגים לומר פסוק זה פעמיים, אך בשאר עדות ישראל אומרים אותו פעם אחת. בעדות ספרדיות רבות אף נהוג שהחזן שר את הפסוק והקהל עונה לו בשירה.

[עריכה] קריאה בתורה

לאחר אמירת הפסוק "ואני תפלתי" קוראים בתורה. בתקופת התלמוד נהגו גם לקרוא הפטרה בתפילת מנחה של שבת. המנהג נשאר במקומות מסוימים עד לתקופת הגאונים, אך לאחר מכן נעלם.

לאחר מכן אומר השליח ציבור חצי קדיש ולאחר מכן מתפללים תפילת שבע, ולאחריה חזרת הש"ץ.

[עריכה] אמירת פסוקי צדקתך

לאחר חזרת הש"ץ אומרים שלושה פסוקים מספר תהילים: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'" (ל"ו,ז'), "וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדֹלות. אלהים מי כמוך" (ע"א,י"ט), "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת"(קי"ט,קמ"ב). פסוקים אלו מכונים "צו"ץ" בשל ראשי התיבות שיוצרות האותיות הראשונות של כל פסוק ("צדקתך","וצדקתך","צדקתך").

ביחס לסדר אמירת הפסוקים ישנם שני מנהגים: לפי נוסח הספרדים, נוסח ספרד והתכלאל אומרים אותם כפי הסדר שהובא לעיל (וכפי סדרם בתנ"ך). לפי נוסח אשכנז ונוסח איטליה אומרים אותם בסדר הפוך מזה שהובא לעיל. ר' אברהם בן נתן הירחי בספר המנהיג מציין שהספרדים בתקופתו אמרו את הפסוקים בסדר הפוך (כלומר כמו מנהג אשכנז של היום), והוא תמהה על מנהגם ומציין שבצרפת^[3] ובפרובנס אומרים את הפסוקים לפי הסדר וכך לדעתו צריך להיות (ולמעשה כמו שהספרדים היום אומרים). יש כאן מקרה חריג של התהפכות המנהג בדורות האחרונים: הספרדים הם אלו שבעבר היו אומרים את הפסוקים בסדר הפוך ואילו יהודי צרפת, להם מסורת קרובה מאוד ליהודי אשכנז, היו אומרים אותם בסדר ישר. כיום דווקא האשכנזים (הממשיכים במידת מה את מסורת צרפת) אומרים את הפסוקים בסדר הפוך ואילו הספרדים אומרים אותם בסדר ישר.

ההסבר העיקרי לאמירת פסוקים אלו דוקא בתפילת מנחה של שבת גורס שמשה רבינו נפטר, על פי המסורת, ביום שבת בשעה זו. לפיכך אומרים פסוקים אלו כדוגמת צידוק הדין אותו אומר האבל, בשל האבלות על מות משה.

כאשר שבת חלה ביום שבו אין אומרים תחנון אין אומרים פסוקים אלו, בשל זיקתם לאבל (כאמור לעיל), וימים בהם אין אומרים תחנון הם ימי שמחה.

[עריכה] סיום התפילה

לאחר אמירת פסוקי צו"ץ אומר השליח ציבור קדיש תתקבל. התימנים ורוב הספרדים אומרים לאחר מכן את מזמור קי"א בתהילים, ולאחריו קדיש. יש קהילות ספרדיות שבמקום מזמור קי"א אומרות כל שבת מזמור אחר מספר תהילים. האשכנזים (גם נוסח אשכנז וגם נוסח ספרד) לא נוהגים לומר כלל קטעים אלו. לאחר מכן אומרים הספרדים והאשכנזים את תפילת עלינו לשבח (בנוסח הבלדי אצל יהודי תימן ובנוסח האיטליאני, אין אומרים "עלינו לשבח"). האשכנזים ויוצאי מרוקו מוספים אחריה קדיש, ובזה מסתיימת התפילה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מנחה

מספר מנהגים של תפילת מנחה בעדות ספרד באתר תורת אמ"ת של הרב זכריה זרמתי

[עריכה] הערות שוליים

1. ^המקור לשתי הדיעות ביחס למקורה של תפילת מנחה הוא בתלמוד מסכת ברכות דף כ"ו עמוד ב'.
2. ^מדרש זה אינו נמצא בקובצי המדרש הקדומים. הראשונים שהזכירוהו הם בעל מחזור ויטרי ור' אברהם בן נתן הירחי בספר המנהיג.
3. ^עדות זו ביחס לנוסח צרפת נתמכת גם על ידי מחזור ויטרי.