משיח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק באמונה מרכזית ביהדות ובנצרות. לערך העוסק באורטוריה מאת הנדל, ראו משיח (אורטוריה).
ביהדות, ישנה אמונה על פיה בשלב מסוים בהיסטוריה יופיע אדם, האמור לגאול את העולם ולהפוך את העולם לטוב יותר. אדם זה מכונה לרוב משיח, או "משיח בן דוד". על פי אמונה זו, יש לעולם שלב שני של גאולה. הרמב"ם היטיב לבטא אמונה זו בעיקר ה-12 מבין שלושה עשר העיקרים, שבו נאמר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
תוכן עניינים |
רקע
מקור המילה "משיח", מן השורש מש"ח, שמשמעותו משיחת אדם בשמן זית, על פי המנהג בעת העתיקה. במקרא מסופר לראשונה על משיחה לתפקיד כהונה בשמות פרק כט, כאשר משה מצווה למשוח את אהרון ואת בניו לכהנים. מלבד אנשים שנמשחו לתפקידי כהונה, נמשחו בשמן גם כלי הקודש הפולחניים. בספר ויקרא (ד,ג), מכונה לראשונה הכהן בתואר: "הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ". משיחת מלך נזכרת לראשונה ב"משל יותם" (שופטים ט,ח) והחל מספר שמואל מוזכר תואר זה בקשר למלך, בהתייחסותו של דוד לשאול הרודף אחריו (שמואל א פרק כד פסוק ו'): "וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא".
המלכים שנמשחו היו שאול, דוד, אבשלום, שלמה, חזאל (מלך ארם), יהוא, יואש מלך יהודה ויהואחז. גם אלישע הנביא נמשח בשמן. בצדק הבינו חז"ל (בבלי הוריות יא, ב), כי רק המלכים שהתעורר ספק לגבי תחילת מלוכתם, היו צריכים להימשח כדי לקבל את האישור הרשמי. אולם נראה כי גם מלך שלא נמשח בפועל נקרא "מלך משיח". התואר "משיח" אפוא, מתייחס למלך שכהונתו אושרה (לפחות מבחינת המספר המקראי). זו הסיבה שגם המלך הפרסי כורש, נקרא "משיח" (ישע' מה), שהרי הוא נועד למרוד במלך בבל ולהחליפו באישור ובעידוד האל. התואר "משיח", מיוחס במקרא ברוב מופעיו לדוד המלך, ויתכן שזו הסיבה שהשליט שעתיד לצאת מחלציו, על-פי נבואותיהם של נביאי בית שני (למשל, דניאל ט), נקרא "משיח".
מאפייני המשיח
משיח הוא למעשה אדם, דמות משכמו ומעלה אך לא יצור שמימי ולא יצור אל-אנושי. משיח על-פי היהדות הוא ילוד אישה. המסורת המקובלת גורסת כי משיח פוטנציאלי מצוי בכל דור, והוא יהפוך למשיח ממש, אם ההשגחה העליונה תסבור שהדור זכאי לכך.
מקור הקביעה הידועה שהמשיח יבוא עני ורוכב על חמור הוא בספר זכריה פרק ט', שבו נאמר: "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת". החמור הוא הניגוד לסוס המלחמה המופיע בפסוק הבא בזכריה "וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ" כלומר: המשיח יהיה איש שלום ולא יבוא על בהמת מלחמה. מסכת סנהדרין מציגה דרך הופעה זו כברירה הפחות טובה:
- ואמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. בדור שכולו זכאי, דכתיב "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ". בדור שכולו חייב, דכתיב "וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" וכתיב "למעני אעשה". אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (ישעיהו ס) "בעתה" וכתיב "אחישנה" זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (דניאל ז) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה" וכתיב (זכריה ט) "עני ורוכב על חמור". זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני רוכב על חמור.
כלומר הופעת משיח עני כבנבואת זכריה תהיה אם לא נהיה ראויים לביאת משיח מפוארת "עם ענני שמיא" המתוארת בספר דניאל.
על פי חז"ל ישנם שני משיחים, משיח בן יוסף, שהוא המשיח הראשוני שמכונן את השלבים המעשיים כמו הקמת מסגרות לאומיות וקיבוץ העם, ומשיח בן דוד שהוא המשיח הרוחני. משיח בן יוסף הוא מבני רחל, ומשיח בן דוד משבט יהודה הוא מבני לאה.
העיסוק במשיח מופיע בתלמוד במקומות אחדים:
- "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף צד, עמ' א).
- ברשימת שמונה נסיכי אדם נמנה גם המשיח: "ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו" (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נב עמ' ב).
- על פי אגדה בתלמוד, רבי יהושע בן לוי פוגש את המשיח שיושב בשער העיר רומי, בין העניים והחולים ומחליף תחבושות אחת אחת, וכאשר הוא נשאל מתי יבוא, הוא אומר לו היום, אם תהיו זכאים לכך (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צח עמ' א)
הרמב"ם הוא הפוסק היהודי היחיד שהתיחס לנושא זה:
- "ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי". (הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י"א הלכה ח')
בדברי הרמב"ם יש אם כן סימנים לזיהוי מי שהוא בחזקת משיח ומי שהוא משיח בוודאי. בחזקת משיח הוא מי שמתקיים בו:
- הוא מזרע בית דוד.
- שומר מצוות תורה שבכתב ושבעל פה ומשליט קיומן על העם
- נלחם את מלחמות ישראל.
מי שמתקיימים בו התנאים הקודמים, וגם התנאים הנוספים הבאים, הוא משיח בוודאי:
- נצחון האומות שמסביב
- בניית בית המקדש
- קיבוץ עם ישראל לארץ.
הגאון מוילנה הרבה לעסוק בנושאים אלו, ואפיין את דמותו של משיח בן יוסף בספר קול התור שכתב תלמידו רבי הלל משיקלוב. בין המאפיינים של משיח בן יוסף, הוא מונה אישיות שעושה מהלכים ארציים לתחיית האומה, בהסתר ובצניעות, בהדרגה ומתוך עניות ומסכנות. על פי הגר"א משיח בן יוסף אינו חייב להיות גבר, וגם אסתר המלכה הייתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה.
המהר"ל מפראג טען בחיבורו "נצח ישראל" שיוחד לענייני הגאולה, שדוד המלך היה דוגמתו של משיח בן דוד, כאשר הוא מתבסס על הפסוקים האחרונים של ספר שמואל, "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל: (ספר שמואל ב פרק כג) ומשיח בן דוד העתידי, אמור להיות דגם משופר של דוד המלך. מלך שישראל ממנים אותו עליהם, שעושה את מלחמותיהם בהנהגה רוחנית.
זרמים משיחיים ביהדות
במשך השנים הוכרזו אנשים כמשיח, בר כוכבא הוכרז מרבי עקיבא, אור החיים, ועוד. במשך הזמן קמו אנשים שסחפו אחריהם קהל רב של יהודים והתבררו כמשיחי שקר: שבתאי צבי, דוד הראובני, דוד אלרואי, שלבסוף התאסלמו או התנצרו, ולרוב הקהילה שהאמינה בהם נטשה את דרכם, אך היו מקרים שעל אף המרת הדת המשיכו ללכת בדרכם ואף המירו את דתם יחד עם משיחם.
עוד במאה ה-19 הגו מבשרי הציונות הדתית את הרעיון של יישוב ארץ ישראל והבאת המשיח על ידי פעולות יישוב הארץ. בניגוד למקובל עד כה בזרם הדתי המרכזי, שאין להעפיל בכוח ויש לחכות למשיח שיבוא וייקח את עם ישראל לארצו (וזו הסיבה בגללה חסידי סאטמר כופרים ביישותה של המדינה הציונית), הופיעו רבנים שקראו לעלות לארץ ישראל וליישבהּ. הרב צבי קלישר מפוזנאן שבפולין, קרא לעם היהודי לעלות לציון ולא לחכות לגאולה נסית, אלא היציאה מהגולה (הגאולה הטבעית) היא שתביא להתגלות המשיח. גם הרב יהודה חי אלקלעי מסרביה, קרא לעלייה והבאת גאולה בדרך טבעית מבלי להמתין למשיח. ראשי הציונות הדתית, שישבו בקונגרסים של ההסתדרות הציונית, פעלו ברוח דבריהם של מבשרי הציונות הדתית. מאוחר יותר המשיכו בקו זה תנועות התיישבות חדשות כגון "גוש אמונים" (אם-כי ספק הוא האם מטרת אנשי גוש אמונים היא להביא לביאת המשיח על ידי פעולותיהם, ונראה כי כל רצונם ליישב את כל ארץ ישראל ההיסטורית. לכן המונח "משיחיות" בהקשר שלהם אינו מדויק כמו בנוגע למבשרי הציונות הדתית שהתכוונו להבאת המשיח על ידי התיישבות בארץ ישראל, באמת ובתמים).
בשנים האחרונות הוחדר נושא המשיח לתודעה הציבורית על-ידי חסידי חב"ד המרבים לעסוק בנושא זה, כולל שימוש בשיטות שיווק אגרסיביות כגון שלטי חוצות. בעשור האחרון של המאה ה-20 אף הכריזו על רבם, מנחם מנדל שניאורסון, כמשיח - "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". קבוצה מסוימת מחסידי חב"ד (המכונה "חבדניקי"ם משיחיסטים") אף מסרבת להכיר במותו כמוות טבעי כשל כל אדם. גישתה המשיחית של קבוצה זו זוכה ללעג בקרב חילוניים, וגם ביהדות החרדית הליטאית היא זוכה לביקורת חריפה (הרב מנחם מן שך הכריז על הרבי מליאובויטש כ"משיח שקר").
המשיח בנצרות
בניגוד ליהדות שמדברת על משיח עתידי שטרם הגיע, הנצרות מדברת על משיח שכבר הגיע (ישו), ועיקר מרכזי של אמונתה הוא שצריך להאמין שכבר בא, בנוסף לבואו העתידי. חלק מהזרמים בנצרות (אוונגליסטים בעיקר) רואים בגאולת ישראל נדבך מרכזי בביאתו המחודשת של ישו, ולכן הם מעודדים את מדינת ישראל ותורמים לה כספים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יהודה חיון, אוצרות אחרית הימים
- הערך המלך המשיח, באתר "שבעלפדיה"
 |
ערך זה מוגן מפני עריכות מפעילי המערכת נאלצו להפוך דף זה לדף מוגן מפני עריכות. סיבת ההגנה היא: נעשו ניסיונות רבים להכניס לתוכו מידע שגוי. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך (להוסיף מידע, להסיר מידע, או כל שינוי אחר), אנא ציינו זאת בדף השיחה, ושם גם המקום לטעון שהדף אינו צריך להיות מוגן. |
