מניין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה, מניין הוא קבוצה של עשרה יהודים שהתקבצו יחדיו לשם קיום מצוות מסוימות שחובה לקיימן בנוכחות עשרה אנשים לפחות. אנשים אלו חייבים להיות מבוגרים – החל מגיל שלוש עשרה.
הטעם לדרישת מניין הוא מיגור אגואיזם והגברת הרגש הקהילתי כתנאי למצוות אישיות כלפי הבורא. הצורך במניין הוא בשל דרשת התורה "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ומקורות נוספים מבהירים שב"בני ישראל" הכוונה היא לעשרה אנשים.
מניין נדרש לאמירת "קדיש" (בתפילה ובשאר טקסי דת - קבורה, אבלות ועוד), "ברכו" ו"קדושה" (בתפילה), "זימון" (אם שלושה אכלו יחדיו לחם הם מזמנים ואם עשרה אכלו הם מוסיפים את שם ה' לנוסח הזימון) ועוד.
על פי ההלכה לא יכולה אישה להיות מצורפת למניין גברים מטעמי צניעות וכן משום שהיא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא ואיננה יכולה להוציא ידי חובת מניין גבר שמחוייב במצוות ממין אלו (שכן ביהדות יש כלל על פיו לא יכול מישהו שאינו חייב במצווה מסוימת להוציא ידי חובה את החייב). יחד עם זאת, ההלכה מכירה בנושא של מניין נשים; לדוגמה, מותר לנשים לזמן לבדן. היהדות הרפורמית שינתה את ההלכה וקבעה שגם נשים יכולות להוות חלק ממנין.
