גילוי עריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גילוי עריות - ביטוי המתאר קיום יחסי מין בין קרובי משפחה. דהיינו, קיום יחסי מין בין אב לבתו, בין אם לִבנה, בין אח ואחות, בין דודנים וכו'.

איסור גילוי עריות הוא טאבו נפוץ ביותר בתרבויות האנושיות. במקרים ספורים בהיסטוריה האנושית היה גילוי עריות מנהג מקובל (אולי הידוע מביניהם הוא חצר המלוכה של מצרים העתיקה). אך לגילוי העריות הגדרות רבות ומגוונות - בעוד שבנצרות גורסים המחמירים כי אין להתחתן עם בני זוג שהם קרובים מדרגה שביעית, ביהדות מותר להתחתן עם בני דודים - קרובים מדרגה שנייה.

[עריכה] ביהדות

ביהדות, גילוי עריות במשפחה מדרגה ראשונה הוא מהחטאים החמורים ביותר, אחד משלושה שהם בגדר "ייהרג ואל יעבור" שעונשו בכרת. האיסור מצוי בספר ויקרא (י"ח ו') "אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". איסור גילוי עריות בתורה הוא כוללני יותר מאשר המושג "גילוי עריות" בימינו וכולל גם יחסי מין בין אשה נשואה ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים. ילד שנולד כתוצאה מגילוי עריות הוא ממזר, שאינו יכול להתחתן אלא עם ממזרה או שאר חסרי ייחוס (ראה: עשרת היוחסין). הפירוט של איסורי עריות מצוינים בספר ויקרא י"ח (פרשת אחרי מות), ואלו הם: אב, אם, בן, בת, אשת האב החורגת, בת אשתו, אחות ואח אף מהורה אחד, נכדה, דודה, אשת הבן, אשת האח, אחות אישתו כל זמן שאישתו חיה ואשת איש. בנוסף לעריות מהתורה יש עריות מדרבנן שגם נקראות "שניות לעריות" כמו סבתא, ואם סבתא, ונינה ואשת הדוד. פירוט מלא מצוי ברמב"ם (בהלכות אישות א' ה') ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ט"ו). פירוט מקוצר מצוי למשל בספר חכמת אדם (כלל קכ"ה א').

[עריכה] הסיכון בגילוי עריות

ילדים שנולדים כתוצאה מזיווג בין קרובי משפחה נמצאים בסיכון גבוה יחסית לחלות במחלות גנטיות. מבחינה זו, ככל שהקרבה המשפחתית בין ההורים גדולה יותר, כך גובר הסיכון. זיווג של קרובי משפחה מדרגה ראשונה הוא נדיר, אולם בחברות רבות מקובלים נישואים בין קרובי משפחה מדרגה שנייה (למשל, בני-דודים). בחברות כאלה יש תפוצה גבוהה יחסית של מחלות גנטיות מסוימות ושל מומים מולדים.

הסיבה לכך היא הדמיון במטען הגנטי של קרובי משפחה. ככל שהקרבה המשפחתית גדולה יותר, כך המטען הגנטי דומה יותר. במצב כזה, הסיכוי שגנים פגומים יבואו לידי ביטוי בגופו של הוולד גבוה. גנים פגומים הם בדרך כלל רצסיביים. גן רצסיבי יבוא לידי ביטוי רק כאשר שני האללים של הגן זהים. ככל שהמטען הגנטי של ההורים דומה, כך גדל הסיכוי שהאללים של גנים רצסיביים פגומים יהיו זהים במטען הגנטי של הוולד.

[עריכה] מקור האיסור על גילוי עריות

אנתרופולוגים תוהים, מזה שנים, על מקורו של האיסור הכמעט-אוניברסלי על גילוי עריות. פסיכולוגים ואנתרופולוגים שונים הציעו מגוון הסברים לתופעה:

[עריכה] הסבר אבולוציוני

אנתרופולוגים ביולוגיים טענו כי מקור האיסור הוא אבולוציוני - תרבויות שלא היה נהוג בהן גילוי עריות, זכו ביתרון התפתחותי שכן לא נתגלו בהן מומים מולדים, ולכן הן התרבויות ששרדו עד ימינו.

על פי הסבר זה, אין בהכרח עוד טעם ממשי באיסור זה, מכיוון שהקשר בין יתרון התפתחותי לבין הטאבו אינו מתקיים תמיד. כך, בחברה המערבית המתועשת, שבה אמצעי מניעה יעילים, ניתן לקיים יחסי מין בין קרובים בלא להסתכן בצאצאים פגומים, ובכל זאת הטאבו קיים באותה המידה. זאת, משום שההטבעה האבולוציונית אינה משתנה בזמן קצר, אלא רק על פני טווחים ארוכים מאוד.

עם זאת, הסבר זה הוא חלקי, מכיון שיש הבדל בין תרבויות שונות בשאלה עד היכן מוחל הטאבו. כך שההסבר האבולוציוני אינו מספק במלואו.

[עריכה] קירבה מולידה סלידה

האנתרופולוג אדוארד ווסטרמארק טען כי קירבה מולידה סלידה (Familiarity Breeds Contempt) - אנשים המבלים את רוב זמנם יחדיו מילדות, כמו בני אותה משפחה, מפתחים סלידה אחד כלפי השני ואינם רואים זה בזו בני זוג מתאימים להזדווגות.

עמדה זו קיבלה חיזוק ניכר ממחקרים על הלינה המשותפת בקיבוצים. במערכת זו התקיים מצב בו בני שכבת גיל שאינם קרובי משפחה גדלים יחדיו, ואף נמצאים בסיטואציה שהם בני הזוג הזמינים ביותר אחת לשני - אך מחקרים הראו כי שיעור הנישואין בין בני אותה שכבת גיל שואף לאפס.

המשותף לשני הסברים אלו הוא שהם מניחים כי לאדם יש רתיעה מגילוי עריות. הסברים כאלו הם בעייתיים, שכן אם אכן הייתה קיימת רתיעה פנימית מגילוי עריות, הרי שלא היה צורך באיסורים חיצוניים - ואיסורים כאלה קיימים למכביר. הסברים אחרים אינם סובלים מליקוי זה.

[עריכה] הסבר פרוידיאני

זיגמונד פרויד טען כי בחברות שקדמו לציוויליזציה היה קיים זכר אלפא, ששלט על הקבוצה החברתית ומנע מהזכרים הנחותים לקיים יחסי מין. ראשית הציוויליזציה היא בכך שהזכרים הנחותים התאגדו ורצחו את זכר האלפא, ובכך עברו ממצב של איסור גורף על יחסי מין למצב של היתר מוחלט - כל זיווג הוא לגיטימי. רגשות אשם על רצח האב גורמים לזכרים הנחותים להתחלק לתת-שבטים, וליצור מערכת של החלפת נשים - שבתורה מחייבת טאבו על גילוי עריות. למעשה, טוען פרויד, קיימת משיכה בין קרובים ומקורו של האיסור על גילוי עריות הוא בסופר אגו.

פרויד גם קושר את הטאבו על גילוי עריות לפולחני הטוטם. פרויד טוען כי בחברות פרימיטיביות שבהן קיים טאבו על גילוי עריות, האיסור לקיום יחסי מין תקף ביחס לכל המשתתפים בפולחן הטוטם. על-פי פרויד חיית הטוטם היא ייצוג של האב הקדום ומכאן נובע הקשר שבין הטוטם לטאבו.

[עריכה] הסבר פונקציונליסטי

האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי, הניח כי לאיסור על גילוי עריות, כמו לכל רכיב בחברה לפי גישת הפונקציונליזם סטרוקטוראלי, יש תפקיד בקיומה התקין של החברה. התפקיד אותו ייחס מלינובסקי לאיסור גילוי העריות הוא מניעת בלבול תפקידים במשפחה.

לפי טענה זו, המשפחה מורכבת ממספר תפקידים שונים, ובעיקר אב, אם וילדים. האם והאב אמורים לקיים ביניהם יחסי מין, וקיום יחסי מין בין כל זוג אחר במשפחה יצור בלבול תפקידים ולכן דיסהרמוניה במערכת.

[עריכה] איסור גילוי עריות כמביא לחליפין

לפי האנתרופולוג קלוד לוי שטראוס, לאיסור גילוי העריות תפקיד מפתח בעיצוב החברה האנושית. איסור זה מונע מהמשפחה לתפקד כיחידה אוטרקית, שכן היא חייבת להחליף את נשות הקבוצה עם קבוצה אחרת, וכך נוצר מנגנון של חליפין בין קבוצות, ודרכו מתקיימות הגדרת הקבוצה, מערכת של תקשורת, של מסחר ואף של פוליטיקה. האיסור על גילוי עריות גורם, לפי לוי שטראוס, להפיכתה של הפונקציה הביולוגית של רבייה למערכת האנתרופולוגית של שארות.