חופה וקידושין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חופה וקידושין הוא מונח מתחום המסורת היהודית. בשם זה מכונים הצעדים שעושים גבר ואשה על פי ההלכה כדי שיוכרו כזוג נשוי. לביטול הנישואין יש צורך בגט - שטר בו מודיע הגבר על גירושיה של אשתו.
בדתות אחרות תהליך הנישואין הוא חד שלבי, ויש נקודה אחת שבה הזוג הופך מרווקים לנשואים. ביהדות יש 2 שלבים שיש ביניהם הפרדה: הקידושין (בלשון התורה "אירוסין") והנישואין. נהוג להוסיף לפני הקידושין הפורמליים שלב בלתי-פורמלי הקרוי "שידוכין" (בעברית מודרנית מכנים שלב זה בטעות אירוסין).
בעבר היו מפרידים לתקופה ממושכת (לרוב בין חודש לשנה) בין הקידושין לנישואין. בשלב זה היו שני הצדדים מתכוננים כלכלית ונפשית לחיים המשותפים. כיום נוהגים לערוך את שני השלבים בסמיכות.
תוכן עניינים |
[עריכה] שידוכים
שלב זה איננו בעל משמעות הלכתית , אך הוא תוקן על מנת לאפשר שלב של קשר בין בני-זוג שבו יהיו קשורים זה לזה אך לא יידרש גט על מנת להתיר את הקשר.
נהוג לקיים טקס בנוכחות המשפחה וחברים קרובים ובו, בין השאר, שוברים צלחת חרס (מקביל לשבירת הכוס תחת החופה). בקהילות רבות נהוג לחתום על שטר תנאים ובו מעוגנים התחייבויות כספיות הדדיות של בני-הזוג ומשפחתם הקשורות למימון החתונה ועזרה כספית לזוג הצעיר.
[עריכה] קידושין
בשלב הקידושין (בלשון התורה - אירוסין) ישנן 3 שיטות אפשריות הלכתית לביצוע הקידושין:
- "בשלושה דברים האישה נקנית: בכסף, בשטר ובביאה". (מסכת קידושין, פרק א', משנה א')
- כסף - האיש נותן במתנה לאישה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי פרוטה, תוך אמירת "הרי את מקודשת לי בכסף/חפץ זה כדת משה וישראל". כיום נהוג לקדש בטבעת זהב ללא תוספת אבן טובה.
- שטר - האיש נותן שטר לאישה ובו כתוב "הרי את מקודשת לי בשטר זה כדת משה וישראל".
- ביאה - האיש מתייחד עם האישה ובא אליה. לפני ההתייחדות הוא מודיע "הרי את מקודשת לי בביאה זו כדת משה וישראל". מאז תקנתו של רב, מגדולי האמוראים, ועד היום - לא נהוגה שיטה זו מטעמי צניעות.
בכל המקרים ההכרזה חייבת להיעשות בפני שני עדים כשרים. כיום נהוג בלעדית לקדש באמצעות טבעת.
בסיום שלב זו האשה נחשבת אשת-איש, ואסורה להינשא לאחר. היא עדיין נמצאת בבית אביה, ורק חלק מהחובות ההדדיים של בני הזוג קיימים. בשלב זה ביאה נוספת (מלבד זו שביצעה את הקידושין) אסורה.
[עריכה] קידושין באמצעות שליח
"האיש מקדש בו ובשלוחו. האשה מתקדשת בה ובשלוחה." (קידושין, תחילת פרק ב').
ניתן לבצע קידושי כסף ושטר באמצעות שליחים, ותיאורטית שליחו של הבעל יכול לקדש את האישה באמצעות שלוחה, ללא נוכחות שני הצדדים. השלב בו נדרשים עדים כשרים הוא שלב מסירת הכסף או השטר, אך אין חובה לעדים בשלב מינוי השליחים.
קידושין כאלו נדירים ביותר בימינו, שכן נהוג כיום להצמיד את הקידושין לנישואין, שבהם יש צורך בנוכחות החתן והכלה. מקרה מפורסם שבו נערכו קידושין בצורה זו היה בין יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר, שאושרו כתקפים על ידי בית הדין הרבני בירושלים.
[עריכה] כתובה
- ערך מורחב – כתובה
כבר אחרי שלב הקידושין, הבעל חייב לאישתו בעיקר הכתובה (מאתיים זוז לבתולה, מאה זוז לאלמנה וגרושה), אך אין הוא חייב ברוב המחוייבויות הכספיות הנוספות הרשומות בכל כתובה. למרות זאת, אם הבעל מוסר לאישתו בשלב הקידושין כתובה הוא מחוייב מיד בכל תנאי הכתובה.
[עריכה] נישואין
השלב השני הוא הנישואין, המונח בתלמוד הוא "כניסה לרשות הבעל". שלב זה בפשטות הוא כניסת האישה, למטרת נישואין, לביתו של הבעל. ההתייחדות של שני בני הזוג בביתם שלהם היא זו שיוצרת את הנישואין הגמורים.
ישנן מספר שיטות הלכתיות כיצד לבצע את המעבר לשלב זה, וכיום מקובל לשלב את השיטות השונות בתוך תהליך החופה. השלבים שמסמלים את כניסת הבעל לרשותו הינם: הכניסה תחת לחופה וכניסה ל"חדר ייחוד".
[עריכה] סדר חופה וקידושין בימינו
האשכנזים נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" (בראשית כב, יז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (החצי הראשון של החודש העברי).
את הטקס עורך רב, המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של מניין בטקס.
מנהגי החופה משתנים בין העדות השונות, וכאן צויינו בעיקר השלבים העיקריים המשותפים לרוב העדות.
[עריכה] הכנות לחתונה
בקהילות רבות נהוג לעלות כמה ימים לפני החופה לבית הקברות ולהזמין את קרובי המשפחה שנפטרו לטקס החופה.
[עריכה] כיסוי הכלה בהינומה
נהוג שהחתן (ובקהילות מסוימות מסדר הקידושין) פורש הינומה על ראש הכלה. המנהג נובע מהפסוק: "ותקח הצעיף ותתכס" (בראשית כד, סה) שנאמר לגבי פגישת רבקה ויצחק. לדעות מסוימות יש בשלב זה אלמנט של נישואין ולכן מקפידים שהעדים נוכחים בשלב זה.
נוהגים לברך את הכלה: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה" (בראשית כד, ס)
החתן ממשיך לכיוון החופה, ולאחר מספר דקות מצטרפת אליו הכלה, תוך שהם מובלים על ידי הורי החתן והכלה.
[עריכה] תחת החופה
פורשים מבעוד מועד יריעה על גבי עמודים (החופה), ומוליכים את החתן אליה כשפניו לצד המזרח.
כזכר לחורבן בית המקדש נוהגים לתת אפר בראש החתן במקום הנחת התפילין - "אפר תחת פאר".
שתי האמהות והשושבינות (ולמנהג אחר: שני הורי הכלה) מוליכות את הכלה לקראת החתן, והכלה סובבת אותו שבע פעמים מתחת לחופה (רק בעדות מסוימות). אחר כך, הכלה נעמדת לימינו של החתן והרב המקדש עומד כשפניו למזרח.
מסדר הקידושין מברך שתי ברכות: ברכה על כוס יין או מיץ ענבים ("בורא פרי הגפן"), וברכה על מעשה הקידושין (הברכה מכונה ברכת האירוסין).
נוסח ברכת האירוסין: ברוך אתה ה'.. אשר קדשנו במצותינו וצונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין, ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".
הרב נותן לחתן לשתות מהכוס, ואז מעבירים את הכוס לאם הכלה שנותנת לכלה לשתות מהכוס.
החתן פונה לכלה ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" ועונד טבעת על אצבע יד ימין של הכלה. ואז הקהל חוזר אחריו שלוש פעמים: "מקודשת, מקודשת, מקודשת". עדי הקידושין חייבים לראות את שלב נתינת הטבעת, אחרת המעשה לא תקף, ויש לחזור עליו.
השלב הבא הוא מתן הכתובה. לפני מתן הכתובה נהוג שהרב, או אדם אחר, קורא בקול את הכתובה, ולעיתים אף מתרגם אותה מארמית על מנת שהציבור יבינו את הכתוב. החתן מוסר לכלה את הכתובה, והעדים מאשרים בחתימת ידם כי ראו את המסירה. רבים נוהגים שהעדים חותמים לפני החופה על שטר הכתובה.
- ערך מורחב – שבע ברכות
אחרי נתינת הכתובה מברכים שבע ברכות על כוס יין. נותנים לחתן לשתות, והוא עצמו נותן לכלה לשתות מהכוס.
לבסוף, החתן מזכיר את חורבן בית המקדש באמירת "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קל"ז, ה'-ו') ושובר כוס זכוכית (יש המקדימים שלב זה ומבצעים אותו בין הקידושין לקריאת הכתובה, בין היתר כדי להמנע מצימוד פרץ השמחה של סיום הטקס לאזכור החורבן).
[עריכה] חדר ייחוד
- ערך מורחב – חדר ייחוד
לאחר החופה והקידושין נהוג בקהילות האשכנזיות ללוות את החתן והכלה לחדר ייחוד, שם הם שוהים ביחד לבדם במשך זמן מה. לרוב נהוג שהם גם אוכלים שם, לאחר שצמו והתענו במשך כל יום חופתם. בשאר קהילות ישראל לא נוהגים מנהג זה, ומסתמכים על התייחדות החתן והכלה בליל הכלולות.
[עריכה] סעודת מצווה
מקובל לקיים אחרי החופה סעודת מצווה גדולה, מלווה בריקודים ולעיתים בדרשות ונאומים.
לאחר ברכת המזון נהוג לברך שוב שבע ברכות על כוס יין.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ר' משה בן מימון, משנה תורה, הלכות אישות
- יהודה דוד איזנשטיין, אוצר דינים ומנהגים, ערכים: אירוסין, חופה, חתונה, נשואין, קדושין
