משנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ספרות חז"ל |
המשנה - קובץ הלכות מתקופת התנאים, שעריכתו מיוחסת לרבי יהודה הנשיא בתחילת המאה השלישית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חלקי המשנה
הסדרים של המשנה הינם ששה:
- סדר זרעים - העוסק במצוות התלויות בארץ
- סדר מועד - העוסק בשבתות, חגים וצומות
- סדר נשים - העוסק בעניני המשפחה, קידושין, גירושין, וכדומה
- סדר נזיקין - העוסק בדיני ממונות ומשפט.
- סדר קודשים - העוסק בעניני המקדש והקורבנות
- סדר טהרות - העוסק בעניני טהרה
ראשי התיבות של ששת סדרי המשנה (ש"ס) המסייעים לזכור סדר זה הם זמ"ן נק"ט.
כל סדר נחלק למסכתות. כל מסכת נחלקת לפרקים. כל פרק נחלק לקטעים הנקראים "הלכות" (הביטוי שמשתמשים בו עד היום בתלמוד הירושלמי) או "משניות" (הביטוי הרווח היום).
במשנה יש כ־527 פרקים. המספר אינו מדוייק כי יש מספר פרקים שאינם חלק מהמשנה שהסתפחו למשנה (ביכורים ד', אבות ו'). היה מנהג בישראל ללמוד כל יום ח"י פרקים וכך לסיים את לימוד המשנה אחת לחודש.
[עריכה] סגנון המשנה
לשון המשנה דחוסה, יש כאלה המשווים אותה ללשון שירה. זאת כיון, שבדומה לשירה, המשנה נאמרה בעל פה, והיא מלאה באמצעים לשוניים, צורניים, ותוכניים המקילים על הזכרון.
בחלק מן המקרים ההלכות במשנה הן חד משמעיות, אך במקרים רבים מובאות במשנה כמה דעות חלוקות ללא הכרעה ברורה. לעיתים רחוקות מפרשת המשנה את טעמי ההלכה, או מביאה ויכוח הלכתי. נדירים גם המקרים בהם כוללת המשנה אמירות שאינן הלכתיות כלל ועיקר. לעתים המשנה גולשת לדון בענייני אגדה כמו בדוגמה היוצאת דופן שלפנינו, במסכת פאה פרק א משנה א:
| "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לעולם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:" | ||
[עריכה] המשנה הראשונה
לשם הדגמה למבנה הבסיסי של המשנה, מובאת כאן המשנה הראשונה (סדר זרעים, מסכת ברכות, פרק א' משנה א', על פי נוסח הדפוסים) הדנה בזמן קריאת שמע של ערבית. ניתן ללמוד מהמשנה הראשונה רבות על אופי המשנה כולה.
ראשית- המשנה פותחת בשאלה, "מאימתי?". המשנה, כיון שהייתה טקסט שנלמד בעל פה ממש, נערכה לעתים בצורה של דיאלוג ולימוד ממש- לכן היא ערוכה בצורה של שאלות ותשובות.
שנית, המשנה הראשונה מתבססת על חומר רקע שאינו נמצא במשנה כלל. אין המשנה פותחת ב"יש להגיד בכל ערב ובכל בוקר קריאת שמע", אין היא מגדירה מהם הפסוקים שאותם יש לקרוא, אין היא מנמקת מדוע יש לקרוא- כל אלו הם נתונים המובנים מאליהם למנסחי המשנה, לכן השאלה הראשונה היא: מאיזה שעה יש להתחיל להגיד את "שמע" לעת ערב.
שלישית, התשובה, או אם נדייק, התשובות, מבטאות את המתח של המשנה בין הישן לחדש. התשובות המובאות לשאלה מתי יש לומר את קריאת שמע אינן ניתנות באמצעות ציון זמן טבעי, אלא על פי מנהג שהיה נהוג בבית המקדש על ידי הכוהנים. מחלוקת היא בין החוקרים אם אמירת שמע בערב הייתה נהוגה בקרב הכוהנים בבית המקדש, או שמא הייתה נהוגה לאחר מכן. אולם בלא צל של ספק, קושרת המשנה בין אמירת שמע לבין המקדש שחרב כבר מאה חמישים שנה לפני חיבורה, וכאן אנו לומדים על המתח שקיים במשנה בין חידוש לבין שימור. המשנה מארגנת מחדש את סדר החיים היהודי בעולם שבו בית-המקדש כבר חרב, והפולחן אינו נמצא בידי הכוהנים אלא בידי כלל ישראל. מאידך, המשנה קושרת את אורח החיים המתחדש ומעגנת אותו באורח החיים הישן, לכן המשנה כבר בפתיחתה מעגנת את סדר היום החדש על פי הסדר שהיה נהוג בבית המקדש.
כמו כן, במשנה זו מובאת מחלוקת בת שלוש דעות שונות לגבי סוף זמן קריאת שמע. המשנה מרבה להביא מחלוקות בלא פסיקה הלכתית. לעתים כיון שהמחלוקות בה הן "לשם שמים" ולכן סופן להתקיים, או כיון שהפסיקה ידועה לכל והמשנה משמרת דעת מיעוט, או מסיבות אחרות. במקרה שלנו, על פי כללי הפסיקה המקובלים, כאשר ישנה דעת חכמים - ההלכה כמותם כנגד כל אדם, מפני שיחיד ורבים הלכה כרבים. ברם, במקרה זה התלמוד מורה להלכה כרבן גמליאל מכיוון שדעתו נתפסת כהסבר של דעת חכמים.
| מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, |
||
| -- ברכות פרק א משנה א | ||
[עריכה] עריכת המשנה
עריכת המשנה בתחילת המאה השלישית מהווה למעשה סיכום של לימוד ההלכה לאורך מאות השנים שקדמו לו. היא מכילה ציטוטים של ההלכות שנקבעו מפיהם של תנאים קודמים, והיא מקיפה את כמעט כל תחומי ההלכה, תוך חלוקה לנושאים.
רוב דברי התנאים לא נכנסו למשנה. דברי תנאים שלא הוכנסו למשנה מכונים ברייתא (= חיצוני). בנוסף למשנה קיימים קבצים נוספים של דברי תנאים, בהם התוספתא, אשר נערכה על אותו סדר כמו המשנה, ומדרשי ההלכה דוגמת מכילתא דר' ישמעאל, המכילתא דרשב"י, ספרא, ספרי במדבר, ספרי זוטא במדבר וספרי דברים, מכילתא לדברים וספרי זוטא דברים. ברייתות רבות נוספות משוקעים בתוך קבצים אמוראיים דוגמת התלמוד הבבלי, ההתלמוד הירושלמי ומדרשי האגדה. ברייתות רבות נוספות אבדו במהלך הדורות ולא הגיעו לידינו.
נושאים שלא נכנסו למשנה באופן מסודר כוללים את הלכות גרים, ברית מילה וחנוכה ויש השערות שונות לסיבות לכך.
[עריכה] דרך עריכת המשנה
[עריכה] דעת הראשונים
| * | רס"ג | רש"ג | רש"י | רמב"ם | תוספות | המאירי | ר"ש מקינון |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עריכת המשנה | עריכת המשנה החלה בתחילת ימי בית שני, לאחר תקופת הנבואה, בשל חשש מאובדן התושב"ע עם פיזור העם בתפוצות (דעה זו רווחה כנראה במאה ה–10 גם אצל אנשי קירואן) | שיטת הלימוד הקדומה הייתה בדרך המדרש. באותה תקופה היו קובצי הלכות, בחלקם משניות בודדות ואפי' קבצים של מסכתות (עדויות ועוקצין) מנוסחים, ובחלקם קבצים שאינם מנוסחים בנוסח קבוע (בחלקם כללים ובחלקים פרטים). מן הקבצים שאינם מנוסחים שנה כל רב לתלמידיו מן החיבור שבו בחר. |
עד רבי גרסו שמועה שמועה. רבי קיבץ את התלמידים, אסף את השמועות וערך את המסכתות. |
עד רבי המשניות היו ללא כל עריכה. חכמים שונים כתבו זיכרון שמועות לעצמם, ולימדו אותן בע"פ לרבים. רבי ערך את המסכתות. |
עד רבי היו משניות ללא עריכה, ורבי ערכן. | מזמן אנשי הכנסת הגדולה התחילו החכמים לכתוב שמועות לעצמם. במשך הזמן נערכו כמה מסכתות שלמות. רבי אסף וערך את כל המשנה. |
אל רבי הגיעו משניות ומסכתות (אפשר שגם סדר המסכתות והמשניות הגיע אליו). המסכתות הערוכות שהגיעו אליו הן עדויות עוקצין, ואפשר שאף כלים ומסכתות נוספות. |
לסיכום:
רש"י, רמב"ם, תוספות: עד רבי משניות ללא עריכה. רמב"ם- חכמים כתבו זיכרון דברים לעצמם, אך לימדו בע"פ.
רש"ג, המאירי, ר"ש מקינון: אל רבי הגיעו קבצים ואפי' מסכתות שלמות. רש"ג- עדויות ועוקצין. ר"ש מקינון- אפשר שאף כלים ועוד, אפשר שרבי נמנע מלשנות את סדרן המקורי.
רס"ג (גם אנשי קירואן במאה ה–10): עריכת המשנה החלה בתחילת בית שני.
[עריכה] דעת החוקרים
[עריכה] כתיבת המשנה
את ההלכה בתקופת חז"ל היה מקובל ללמוד במתכונת של שינון, מבלי להעלותה על הכתב, ועל כן היא כונתה 'תורה בעל פה'. ניתן למצוא עדויות רבות במקורות חז"ל לכך שתלמידי החכמים ידעו את המשנה על פה. כפי הנראה, המשנה לא נלמדה מן הכתב אלא מתחילת תקופת הגאונים, כאשר רבו ההלכות ונכתבו התלמודים. יש דעות במסורת התולות את כתיבת המשנה בקשיי החורבן והגלות, אך אין לדבר סמך במקורות.
ישנם חוקרים הטוענים שהמשנה אומנם לא נלמדה מן הכתב בבית המדרש, אך הלומדים נהגו לרשום לעצמם רשימות בבית לשינון עצמי. ניתן למצוא לכך סימוכין מסיפורים שונים בתלמוד על "מגילות סתרים" שנכתבו בימי התנאים ונמצאו בתקופה מאוחרת יותר[1].
[עריכה] לימוד המשנה
בימים שלאחר עריכת המשנה, היא הפכה לקודקס הלכתי דומיננטי, והיא שינתה את פני עולם לימוד ההלכה. מקובל לציין את המעבר בכינוי חכמי התקופה: עד ימי המשנה החכמים נקראו תנאים, ולאחר חתימת המשנה נקראו החכמים אמוראים. האמוראים בבבל ובארץ ישראל למדו את ההלכה בהתאם למשנה ואסרו על עצמם לחלוק על דברי התנאים.
לאחר דורות נוספים של לימוד הלכה, המסורות הפרשניות וההלכתיות לגבי המשנה התגבשו לחיבור נפרד - התלמוד. הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הארצישראלי ('הירושלמי'), המשנה היא הבסיס לכל, ועליה מושתתים הדיונים השונים. עם זאת, התלמודים עסקו בעיקר בחלקי המשנה הנוגעים להלכה, ועל כן עבור חלק מן המסכתות הדיון התלמודי הוא חלקי, או שהוא כלל לא קיים.
בנוסף לתפקידה ההלכתי, משמשת המשנה כיום במחקר גם כמקור ידע לגבי אורחות החיים ולגבי השפה של התקופה בה נכתבה.
[עריכה] מפרשי המשנה
למשנה נכתבו פירושים רבים, אם כי הרבה פחות מאשר לתלמוד הבבלי. בין הסיבות האפשרויות לכך:
- הבנת המשנה פשוטה יחסית, והיא כתובה בעברית ארץ ישראלית.
- התלמוד הבבלי הפך להיות הנושא המרכזי הנלמד, והבסיס הישיר לספרי הפוסקים (כגון הרי"ף והרמב"ם ובעלי התוספות), ולכן עליו נכתבו רובם המכריע של הפירושים.
מבין הפירושים הקלאסיים למשנה:
- פירוש המשניות לרמב"ם (1138-1204) היה הפירוש הראשון שנכתב על ששה סדרי משנה במלואן. הפירוש נכתב במקור בערבית יהודית. התרגום העברי שנעשה בימי הביניים (על ידי מתרגמים שונים לסדרים שונים במשך כמה מאות שנים) מצורף למסכתות הש"ס במהדורת וילנא. תרגום חדש לפירוש הרמב"ם, נכתב בימינו על ידי הרב יוסף קאפח, מכמה כתבי יד, וביניהם כתב ידו של הרמב"ם עצמו (שקיים היום בספריות של האוניברסיטה העברית ושל אונ' אוקספורד).
- פירושו של רבי עובדיה מברטנורא (1450-1510), הידוע כפירוש הרע"ב (נקרא "פירוש הרב" או "הברטנורא" בשפת הלומדים). זהו הפירוש היסודי ביותר על המשנה (בדומה לפירושו של רש"י לתורה ולתלמוד), והוא מבוסס בעיקר על פירושיהם של רש"י (על התלמוד) והרמב"ם. פירוש זה מופיע ברובם המכריע של מהדורות המשנה, וזה הפירוש הנפוץ ביותר למשנה מבין הפירושים הקלאסיים.
- הפירוש "תוספת יום טוב" לרבי יום-טוב ליפמן הלר (1579-1654), נכתב כ"תוספת" לפירוש הרע"ב (בדומה ל"תוספות" על פירושו של רש"י תתלמוד), ונדפס בחיי המחבר. פירוש ארוך זה, או קיצורו ("עיקר תוספות יום טוב") נדפס ברוב מהדורות המשנה לצידו של פירוש הרע"ב. זהו פירוש רחב יותר מפירוש הרע"ב, ועוסק גם בקושיות ותירוצים על המשנה, וכן בקביעת הנוסח המדוייק של המשנה.
- הפירוש "מלאכת שלמה" לרבי שלמה עדני, שמופיע במהדורת וילנא ("משניות עם ע"ג פירושים") הוא פירוש מעמיק, ושונה מהאחרים בכך שהוא חותר לפשוטה של המשנה גם במקומות שזה אינו תואם את הגמרא. הוא גם דן הרבה בנוסח המשנה על פי כתבי יד שהיו בהשיג ידו. יש בו הדים מוקדמים לדרכה של הניתוח האקדמי של המשנה בימינו.
- הפירוש "תפארת ישראל" לרבי ישראל ליפשיץ (גרמניה, 1782-1860) הוא פירוש רצוף וקל יחסית. יש בפירוש גם פלפולים ארוכים, שנפרדו מן הפירוש הבסיסי במהדורת וילנא ("משניות עם ע"ג פירושים"), ומאז לפירוש הבסיסי ניתנה הכותרת "יכין" ולפלפולים הכותרת "בועז". יש בו גם סיכום להלכות הנלמדות מהמשנה בשם "הלכתא גבירתא" המופיע בסופי הפרקים בסדרים זרעים, מועד וטהרות.
פירושים מודרניים:
- חיים נחמן ביאליק התחיל גם הוא לכתוב פירוש, אך הספיק לכתוב אותו רק על סדר זרעים (תל אביב, הוצאת דביר, 1932).
- פרופ' חנוך אלבק כתב פירוש קצר וקל, בתוספת הערות ארוכות בסופי הכרכים; הניקוד של המשנה במהדורה זו עבר הגהה קפדנית, אך לא הטקסט. אין במהדורת אלבק מהדורה מדעית מלאה של המשנה. מהדורתו של אלבק נכתבה בתור השלמה למפעלו הקודם של ביאליק שלא הושלם.
- מסכתות רבות יצאו במהדורות מדעיות כעבודות דוקטורט: סוכה (מ"צ פוקס), נידה (ת' מיטשם), עבודה זרה (דוד רוזנטל), אהלות, שבת, עירובין (אברהם גולדברג). פרופ' דוד רוזנטל השלים לאחרונה את עבודתו על מהדורה מדעית של כל משנה נזיקין.
- מהדורה של משנה זרעים עם חילופי נוסחאות מפורטים יצאה בהוצאת מכון התלמוד הישראלי.
- מפעל המשנה של האקדמיה הלאומית למדעים מלקט את כל כתבי היד וקטעי הגניזה של המשנה במטרה להעמיד מהם בעתיד הרחוק מהדורה מדעית.
- הרב אליעזר לוי הוציא לאור את "משנה מפורשת" בששה כרכים (תל אביב, הוצאת סיני, 1952). זהו פירוש בהיר המשלב את דברי המשנה במלואם ברציפות בתוך הפירוש. הוא נדפס עם דברי פתיחה מאת הרבנים הראשיים לישראל דאז, הרב הרצוג והרב אונטרמן, ומתוך ל"ברטנורא". פירוש זה לא זכה להשפעה רבה, בעיקר בגלל הופעתו לאחר מכן של פירושו של הרב קהתי (הבא ברשימה).
- הפירוש הפופולרי ביותר נכתב על ידי הרב פינחס קהתי. פירוש זה הופיע לראשונה בתוך "קונטרסים ללימוד המשנה היומית וההלכה היומית" שנדפס על ידי "היכל שלמה" בירושלים בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות הששים למאה העשרים, ולאחר מכן נדפס מחדש באופן עצמאי תחת הכותרת משניות מבוארות בשנת 1970. הפירוש נדפס מחדש בשנות התשעים בשתי מהדורות, באחת מהן מתחת לפירושו של ר' עובדיה מברטנורא.
[עריכה] הערות
- ^ ראו למשל תוכנית המקדש בירושלמי מגילה פרק א הלכה א, מגילת סממני הקטורת בבבלי יומא לח א, מגילת סתרים בבלי שבת ו א, פנקסו של אילפא במנחות ע א, פנקסו של רב הלל ירו' כלאיים פ"א ה"א ופנקסיהם של זעירי, ר' יהושוע בן לוי ור' לוי בשבת קנ"ו א.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מבוא למשנה / חנוך אלבק
- יסוד המשנה ועריכתה / ראובן מרגליות, הוצאת מוסד הרב קוק.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: משנה |
- מאגר המשנה התלמוד והתנ"ך "מאגר ספרות הקודש" באתר סנונית עם חיפוש מתקדם.
- המשנה כדרכה - החידוש שבספר המשנה כדרכה מתבטא בהצגת הפרקים לפי מבניהם הספרותיים. תוכלו למצוא את הטקסט המלא של המשנה.
- פרויקט המשנה הפתוחה בוויקיטקסט. נוסח המשנה ומפרשיה כטקסטים חופשיים (GNU FDL) לאחר הקלדה ידנית מחדש ממקורות חופשיים, וכן כתיבה קהילתית של פירוש חדש ופתוח בשיטת ויקי. יש טקסטים מקבילים ומקושרים באנגלית.
| ששת סדרי המשנה |
| סדר זרעים | סדר מועד | סדר נשים | סדר נזיקין | סדר קודשים | סדר טהרות |
