לא תחמוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לא תחמוד הוא האחרון מבין עשרת הדיברות והוא מצוות היהדות שלא לחמוד דבר של חברו.

תוכן עניינים 1 מקור המצווה 2 דיני המצווה 3 טעמי המצווה 4 לקריאה נוספת 5 הערות שוליים

[עריכה] מקור המצווה

מקורה של המצווה הוא בספר שמות "לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך^[1]"

[עריכה] דיני המצווה

כאשר רוצים דבר של הזולת, לפי היהדות, אסור להוציא אותו ממנו בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה. התחבולות האסורות כוללות: הפצרה חוזרת ונישנית, לחץ חברתי וכמובן כח. לפי היהדות נאסרת אפילו העסקת המחשבות על תחבולות כאלו. עצם ההתאוות או קנאה לנכסי חבר נאסר ביהדות במצווה לא להתאוות.

[עריכה] טעמי המצווה

על ידי התעסקות בתחבולת להשגת רכוש חברים, גדלים הסיכויים להשגתם בדרכים לא חוקיות ואף באלימות. דוגמה לכך מופיעה בסיפור שבו המלך אחאב דואג להמתת נבות היזרעאלי מפני שחמד את כרמו^[2].

[עריכה] לקריאה נוספת

מוני מצוות:

• ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה רסה.
• ספר החינוך, מצווה לח

פוסקים:

• משנה תורה לרמב"ם הלכות גזלה ואבדה א, ט.
• שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שנ"ט.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ שמות כ, יד
2. ^ מלכים א, כא, א-כח