כולל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כולל הינו מוסד לימודים ישיבתי לתלמידים נשואים (הקרויים אברכים) הממשיכים ללמוד אחרי הנישואין. בעבר שימש המונח כולל לציין קופות לגבייה וחלוקה של כספי תרומות (החלוקה) של יהודי חוץ לארץ ליהודים היושבים בארץ ישראל. מכיון שברוב המקרים האברכים מקבלים מילגה חודשית קבועה בזמן לימודיהם כדי שיוכלו לקיים את משפחתם, הושאל המושג כולל לציון מוסדות לימוד לנשואים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מטרת הכולל
לפי השקפה אחת, הלימודים בכולל נועדו לבניית תלמידי חכמים ושאר נושאי משרות בקודש. על פי השקפה זאת, על הלימודים בכולל להיות תכליתיים, למשל לימודי הלכה לרבנות או דיינות, ו/או מוגבלים למספר שנים מסוים הנדרש על מנת להגיע לרמה הנדרשת בלימודים. בישיבת וולוז'ין, לדוגמה, פעל כולל שיועד רק לכאלו שלמדו לקראת הוראה. בהשקפה זאת תומכים רבני הציונות הדתית, הרב עובדיה יוסף ורבנים רבים אחרים.
לפי השקפה שנייה, לימוד התורה הינו ערך בפני עצמו, ועל האדם ללמוד תורה כל עוד הוא מסוגל לכך, גם אם אין לו יעד מוגדר. אחד התומכים העיקריים בהשקפה זאת היה החזון איש, והיא מקובלת על חלק נכבד מהציבור החרדי.
[עריכה] התפתחות הכולל
הכולל בכלל, ובמיוחד חברת הלומדים בכולל לפי ההשקפה השניה, לא הייתה קיימת בימים עברו, והיא התפתחה במאות השנים האחרונות, כפי שמציין הסטייפלר בספרו "חיי עולם".
בימים עברו, אברכים נשואים שרצו להמשיך ללמוד לאחר נישואיהם היו צריכים למצוא תורם עשיר אשר יממן אותם. אחת הדרכים המקובלות לעשות זאת היה להתחתן עם בת של אדם אמיד אשר מעוניין שחתנו ילמד תורה.
עם התפתחות מושג הכולל, ניתן ליותר אנשים להשקיע בלימודיהם לאחר נישואיהם. ישנם הרואים את הסיבה להתפתחות הכוללים בהתפתחות הכלכלית של העולם אשר מאפשרת ליותר אנשים להמשיך ללמוד במשך יותר שנים.
אחרים רואים את התפתחות הכוללים כתגובת נגד מסתגרת לחילון שעבר על העולם היהודי.
[עריכה] מגוון כוללים
רוב הכוללים הם מוסדות קטנים עם כמה עשרות תלמידים ולעיתים גם פחות מכך. בסביבות שנת 2005 קבע משרד האוצר שלא ייתן הקצבה לכוללים שיש בהם פחות מ 25 תלמידים והדבר גרם להתאחדות של כוללים קטנים. הכוללים מקבלים ממדינת ישראל כ 700 שקלים בחודש עבור כל תלמיד, במחירי 2005.
כל כולל קובע לעצמו את אופיו בהתאם לעומד בראשו (ראש הכולל) ולתלמידים הלומדים בו. רבים מהכוללים מסונפים לישיבה מסוימת וקולטים בעיקר בוגרים של הישיבה. ישנם כוללים המתמקדים בהלכה, בדיינות, בבקיאות, וכמעט לכל סוג ואופן לימוד ישיבתי. חלק מהכוללים מתאפיינים בזרם אשר אליו הם משתייכים, חסידות מסוימת, עדה מסוימת, קבוצות מסוימות (חוזרים בתשובה), השקפה מסוימת (ציונים, חרדיים). חלק מהכוללים מתאפיינים בראש ובראשונה במקומם. למשל, ישנם כוללים המוקמים בהתנחלויות על מנת לחזק את ההתנחלות, כוללים היושבים ליד קברי צדיקים, וכוללים המוקמים בערים על מנת לחזק בהם את היהדות. כמעט כל גרעין תורני מתגבש סביב כולל.
מאפיין נוסף של הכולל הוא גודל ההקצבה אשר הוא מעניק. כולל נחשק הוא כולל המעניק קצבה של $1000 לחודש, אך רוב הכוללים נותנים הרבה פחות מכך, לרוב בין 1500 ל 2500 ש"ח לחודש.
המושג כולל משמש בימינו גם לציון מוסדות לימוד למבוגרים אשר אינם מקדישים את עצמם ללימוד תורה. ישנם למשל מוסדות ללימוד מעבר לשעות העבודה הנקראים כולל בעלי בתים או כולל יום שישי.
[עריכה] סוגי כוללים
- כולל גמרא - כולל בו נלמדים לימודי גמרא, לרוב מדובר בתלמידים שלמדו בעבר בישיבות והרמה הלימודית גבוהה יותר.
- כולל הלכה - הוא כולל המיועד להעמקה בלימודי הלכה, הלימוד לרוב הוא בספרי גמרא כבסיס ללימוד ובית יוסף ושו"ע כעיקר הלימוד, קיימים שני סוגי כוללי להלכה:
- כולל ש"ס - כולל המשתייך לחסידות צאנז-קלויזנבורג הפועל על פי עקרונות הלימוד של הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם אדמו"רה הראשון של החסידות. עקרונות אלו קובעים התעמקות ובחינות על כל התלמוד הבבלי - גפ"ת במשך כשלש-ארבע שנים ורק לאחר מכן לימוד מעמיק של ספרות הראשונים והאחרונים.
- כולל קבלה - כולל בו עיקר הלימוד מתמקד בתורת הסוד ביהדות.
[עריכה] חברת הלומדים כתרבות מובלעת
את המונח מובלעת טבעה האנתרפולוגית מרי דגלס בפתחה את התאוריה של התרבות [Cultural Theory].התאוריה טוענת שבכל הקשר חברתי, הרעיונות התרבותיים המשותפים צרכים להיות בנויים כך שכל פרט יוכל לפלס לו דרך בין האילוצים הנקרים על דרכו מדי יום ולראות את העולם בו הוא חי כהגיוני ובעל משמעות. הטיפולוגיה שבנתה מורכבת משלושה הקשרים חברתיים שכל אחד מהם נושא עימו מטען תרבותי משלו: היררכיה, הקשר שוק [רשתות חברתיות אינדבדואליות] ומובלעת.
מובלעת היא לרוב התגובה לבעיה של קהילה באשר לגבולה. כאשר נדמה שעתידה תלוי בחסדי חבריה העלולים לחמוק ממנה. ברוב המקרים, בשל כח המשיכה של קהילה מרכזית שכנה.היא אינה יכולה למנוע את העזיבה או להעניש את העוזבים, אין לה לרוב מספיק משאבים לתגמל את הנשארים והאמצעי העיקרי בו היא יכולה להשתמש כדי לחזק את הגבול הוא שכנוע מוסרי. משמעה של קהילה מסוג זה הוא לפיכך התנגדות לחברה חיצונית. ערכו של כל חבר במובלעת מובלט ואילו קווי ההפרדה ביניהם נדחקים לקרן זוית. המובלעת חייבת להדגיש את אופיה הבלתי מוסרי של החברה החיצונית בניגוד למידות הטובות של חברי הקהילה הפנימית. כך נבנית מה שמכנה עמנואל סיון 'חומת המידות הטובות' המפרידה בין העליונות המוסרית של חברי המובלעת לבין הקהילה המרכזית שעד כה הייתה ישות מפתה. המסר הברור הוא: רק מושחתים יעזו לחצות חומה זו ולהצטרף לרשעים שבחוץ.
החוץ מטיל צל כבד על הפנים של המובלעת כי הוא נראה מפתה יותר ומשום כך חייבת המובלעת להאבק בו באמצעות הקיטוב אור לעומת חושך, נאמני השם לעומת שליחי השטן המדיח, שלמים לעומת פגומים, מגיני המובלעת לעומת הקמים עליה להורסה. חברת הלומדים, אותם תלמידי ישיבות וכוללים ורבניהם המתמסרים ללימוד 'תורה לשמה' מהווים לא רק חלק מתרבות המובלעת אלא את המעגל הפנימי שלה. המעגל שאמור בכוח טהרתו הכמו - נזירית להאציל השפעה חיובית על סביבתו ולהוות מופת לחבריהם הנמצאים במעגלים החיצונים יותר של המובלעת ה באים במגע עם העולם החיצון לה.
מקור הפרנסה העיקרי של האברכים הוא כספי המלגות ונוסף לכך, פרנסת האישה העובדת. על פי רוב הם חיים בתנאים של עוני מהוגן ומבלים את רוב שעות היום שלהם בלימוד ש"ס ופוסקים.
על פי מנחם פרידמן [מתוך הספר: החברה החרדית-מקורות, מגמות ותהליכים] חברת הלומדים התאפשרה דווקא על רקע חברת הרווחה המערבית המודרנית. רק בחברה מסוג זה יכול היה להתפתח אותו מערך מורכב של יחסי חליפין ותלות בין מיעוט, המאופין כחברת לומדים חרדית לבין סביבה יהודית חילונית ו/או מודרנית הנוטלת עצמה אחריות להבטחת הכנסה מינימלית לכל תושביה מחד ומאפשרת לנשים לעבוד ולפרנס את חברת הלומדים מצד שני. יתר על כן, למרות שהחברה החרדית כ'חברה' נטשה את עיקרון ההתבדלות מהציונים [ביחוד במישור הפוליטי] הרי שהחרדים כפרטים הגיעו להתבדלות כמעט מוחלטת מסביבתם הלא חרדית. התבדלות העולה על כל שהיה בעבר.
[עריכה] מקומן של הנשים בחברת הלומדים/לומדות
חברת הגברים הלומדים מהווה אם כן את מרכזה של המובלעת היהודית חרדית. אך מה בהקשר של הלומדות? האם גם הן מהוות חלק מאותה תרבות מובלעת ואם כן מה חלקן? את מקרה הנשים הלומדות מנתחת תמר אלאור בספרה: 'משכילות ובורות' מעולמן של נשים חרדיות.
נשים יהודיות הלומדות באופן מסודר וממוסד הן תופעה שהחלה לפני כ 85 שנה, ב1917 עם הקמת ביה"ס הראשון בזרם 'בית יעקב' בקרקוב שבפולין ועדיין נמצא בעיצומו.התהליך מושפע משתי תופעות החיצוניות לעצם למדנות הנשים. האחת – מצבה של היהידות החרדית והשנייה – מצב הלמדנות של הגברים בחברה זו. שני גורמים אלה מעצבים את אופי למדנות הנשים, את היקף התופעה, את תכניה ואת ישומיה. יתר על כן, הם גם קובעים את ההשפעה על מעמד הנשים ועיסוקן בתוך הקהילה.
ערב מלחמת העולם השנייה נוצר איום חברתי-תרבותי שיצר אפשרות חדשה לחינוך נשים. התכנים שהוטבעו בחינוך זה הסתמכו על נושאים מתחום הדת אך נוספו להם נושאים מאימים מהתרבות המתחרה. התהליך הדיאלקטי שבו אפשרויות המיזוג, ההתבוללות או יצירת חלופה יהודית לא אורתודוכסית גורמות להתכנסות, תחרות ויצירת 'תרבות שכנגד' מעצים את הצורך בחינוך נשים וקובע את איכותו. דווקא בשנים בהן התמעט מספר הלומדים גדל מספר הנשים הלומדות. מעשה החינוך נתפס כפעולה המסוגלת לשמר מצבים חברתיים. השאלה היא מה קורה לנשים מרגע שהן מתחילות ללמוד? האם חינוך נשים מעצים את המובלעת או מסכן את קיומה?
העתונות החרדית בעוסקת בנושא זה אינה אחידה בדעותיה. אל מול רבנים המזדעקים למול לימוד הבנות ואומרים כי 'כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות' ישנם המחמדים עליה סנגוריה. סנגוריה עד כדי כך שהיה מי שהגדיר את הנשים הלומדות כמעמד נפרד של 'בנות חכמים'. אלה המבינות מהי יגיעה בתורה ובשל כך יכולות להעריך יותר אתת בעליהן, אלה שתוכלנה להקים דור של לומדים גברים ואלה שתוכלנה לחנך את בנותיהן לקחת להן תלמידי חכמים לבעל ולא לדחוק בהם לצאת ולעבוד. במילים אחרות – אלה היכולות לחזק את תרבות המובלעת. בין המערערים למצדדים נמצא הרוב, הרוב המתמודד עם בעיות יומיומיות הנובעות מלימודי הבנות – למשל, עם חוסר יכולתן כבעבר לעזור באחזקת הבית ובטיפול בילדים הקטנים. למשל עם העובדה שרוב המסימות את הלימודים, כולל הסמינר לא תעשנה בלימודן כל שימוש מחוץ למסגרת הביתית.
שאלות רבות עולות בנוגע ללימודי הנשים. כמה זמן הם אמורים לתפוס במהלך היום? מה צרכים לכלול בלימודי הקודש ומה צרכים לכלול בלימודי החול? כיצד יוצרים תבנית של לימוד המחנכת את הנשים הלומדות להתנהג לפי הקודים של אמותיהן וסבותיהן שלא למדו מעולם? עד כמה צרכות שיטות ההוראה להיות מודרניות ועוד.
אך השאלה העיקרית היא שאלת הרלוונטיות של למדנות הנשים להתארגנות הקהילה החרדית, קהילה שבחרה להיות 'חברת הלומדים'. קהילה בה גברים רבים מאריכים את שנות הלימוד שלהם ונשים מבקשות ומתבקשות לצאת ולפרנס. כאן נפתח מעגל מילכוד שני. נשים המבקשות לצאת לעבוד מתקשות למצוא עבודה בתחום היחיד לו הוכשרו – הוראה. אשה המבקשת לעבוד שלא בהוראה מסכנת את שמה הטוב. במצב זה גוברת המצוקה הכלכלית והשיח הציבורי מטפח את העוני כעבודת שמים. החינוך נתפס כאיום שכן בו טמונה אפשרות השנוי של פיתוח קרירות לנשים שאינן רצויות לחברה החרדית. כדי לשמור על 'חברת הלומדים' יש צורך בפיקוח הדוק על 'חברת הלומדות'. בפתיחת וסיכום הפרק מביאה תמר אלאור את דבריו של הרב וולף: " אם נצליח להשריש לתלמידות שתכלית הלימודים לשאוף להידמות לאימותינו, שלא למדו, סימן שהצלחנו בחינוך הבנות".
לסיכום, ניתן אם כן לאמר כי חברת הלומדים היא אכן תרבות מובלעת. תרבות שלה שתי פנים להם היא זקוקה על מנת להתקיים: הגברים הלומדים מחד והנשים הלומדות על מנת להשאר במקומן כגב מוסרי ולעתים כלכלי עבורם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
אתר כולל דרכי הוראה לרבנים מיסודו של הרב מרדכי אליהו
