אנרכו-קומוניזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנרכיזם |
|
שיטות של אנרכיזם אנרכו-קומוניזם אנרכיזם מסביב לעולם אנרכיזם בספרד אנרכיזם בתרבות אנרכיזם וחברה אנרכיזם בהיסטוריה הקומונה הפריזאית רשימות רלבנטיות אנרכיסטים |
אנרכו-קומוניזם היא אידאולוגיה פוליטית המהווה זרם באידאולוגיה הסוציאליסטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורות
האנרכו-קומוניזם נוסח לראשונה במחלקה האיטלקית של האינטרנציונל הראשון על ידי קרלו קאפיירו, אריקו מלטסטה, אנדריאה קוסטה ואחרים. מתוך מתן כבוד למיכאל באקונין, המחברים לא הבדילו מפורשות את האנרכו-קומוניזם מהאנרכיזם האינדיבידואליסטי ומהמוטואליזם של פייר-ג'וזף פרודון עד למותו של באקונין. בעוד שפרודון תמך בבעלות פרטית על תוצר העבודה ומשכורות ובשוק סחר חליפין, האנרכו-קומוניסטים דחו פילוסופיה זו בהתנגדותם לבעלות פרטית על תוצר העבודה, לעבודת שכר ולערך שוק. קאפיירו מסביר בספרו שרכוש פרטי על תוצר העבודה יוביל לצבירה לא שיוויונית של הון, ובכך להבדלי מעמדות לא רצויים. ג'וזף דה-ז'אק ביקר את פרודון ישירות, באומרו ש"תוצר העבודה של הפועל או הפועלת אינו זכותם. זכותם היא סיפוק צרכיהם, יהא אשר יהא טבעם."
[עריכה] עקרונות
ב-1876, בועידה של הפדרציה האיטלקית של האינטרציונל בפירנצה (אשר נערכה למעשה ביער מחוץ לפירנצה, עקב פעילות משטרתית), הוכרזו עקרונות האנרכו-קומוניזם, אשר התחילו כך: "הפדרציה האיטלקית רואה בבעלות הקולקטיבית על תוצר העבודה כעקרון המשלים ההכרחי לתוכנית הקולקטיביסטית, את עזרת כולם למען סיפוק צרכיהם של כל יצור חי, את החוק היחידי של ייצור וצריכה המתאימים לעקרון הסולידריות. הקונגרס הפדרלי בפלורנס הפגין מפורשות את דעת האינטרנציונל האיטלקי בנקודה זו..."
אנרכו-קומוניזם מדגיש את השיוויוניות, ביטול הכסף, ושימוש בכלכלת המתנות על מנת להקל על חלוקת הסחורה. הוא תומך בבעלות משותפת על אמצעי הייצור והחלוקה ובבעלות אישית על דברים שימושיים - לדוגמה, היחיד רשאי להיות הבעלים של המכנסיים שלו, אבל המפעל לייצור מכנסיים שייך לכל הקהילה. משמע, המפעלים שייכים לכל החברה, וכל מי שתרם לחברה יוכל לקבל את מה שהוא צריך.
באנרכו-קומוניזם, הרווח אינו קיים יותר. לא רק זה, אלא שסחורה מחלוקת כמתנות מתוך הוודאות שאחרים ייתנו מוצרים בחזרה גם כן (בחברה תעשייתית, תהליך זה יתרחש גם בין סינדיקטים של פועלים וגם בין יחידים). אם סינדיקט מסוים לא משתף אחרים במוצריו, אותו סינדיקט לא יקבל משאבים מסינדיקטים אחרים, ובכך שיתוף יהיה האינטרס של הכל.
האנרכו-קומוניזם תומך גם בביטול העבודה במובן של ביטול עבדות השכר, וממליץ על ניהול עצמי של מקום העבודה על מנת לשפר את התנאים, לשפר את היעילות, ולהפוך את העבודה למהנית.
[עריכה] טיעונים פילוסופיים
אנרכו-קומוניזם מדגיש את החוויה הקולקטיבית כייחודית וחשובה במרדף אחר חירות האדם. כל סוגי האנרכיזם מכירים בחוויה של זהות קולקטיבית במידה מסוימת, אך האנרכו-קומוניסטים, מפיוטר קרופוטקין ועד אלכסנדר ברקמן, נסטור מכנו ורבים אחרים, מכירים בכך שיש בחוויות שהם פחות אינדיוידואליסטיות יותר מהנראה לעין.
באופן מרומז, האנרכו-קומוניסטים אימצו סכמה קאנטית של סיווג: כמו קאנט הם חילקו את החיים לחלקים אינדיוידואליסטים, שמקבילים לתבונה הטהורה של קאנט, ולחלקים הפחות ברורים בחיינו המתאפיינים ביחסינו האחד עם השני, שמקבילים לתבונה המעשית של קאנט. באופן בוטה יותר: אין זה משנה כמה עצמאיים אנחנו עלולים להיות כשאנחנו לבדנו, ברגע שאנחנו מתחילים לתקשר עם העולם ועם אנשים אחרים, הנסיבות המשתנות דורשות נקודת מבט שונה.
ניתן להסיק זאת מהביולוגיה שלנו. החלקים בחיים שקאנט הגדיר בעבודתו כתבונה מעשית אינם דיי ברורים. כיצד מרגישה באמת החוויה של עבודה? מה אנחנו באמת חושבים כשאנחנו עובדים? עקב מגבלה ביולוגית כלשהי, כאשר אנשים מדברים על חלקים אלו של החיים, הם נוטים להשתמש במטפורות מופשטות ומעורפלות ובאנלוגיות על מנת להסביר את עצמם.
כאן ניתן לראות בצורה הברורה ביותר את ההבדל בין אנרכיזם לבין אנרכו-קומוניזם: האנרכו-קומוניסטים לקחו את החלקים הקשים להסברה האלו של החיים, חשקו להבינם, ויצרו אסטרטגיות של שחרור הכוללים את החלקים האלו של החיים בנקודת המבט הכללית שלהם.
העניין עם חלקים אלו של החיים הוא בכך שבעוד ששחרור מנטלי יכול להיות מדהים, יצירת המודעות לתת-מבנה הקולקטיבי של החיים ושל החברה, מובילה לשחרור עמוק יותר מאשר היה ניתן לתאר בתחילה. לכן במובן זה, האנרכו-קומוניסטים רואים עצמם כרודפים אחר הגדרה מלאה יותר של שחרור מאשר אנרכיסטים אחרים.
[עריכה] ביקורת
חלק מהאנרכיסטים האינדיבידואליסטים המוקדמים האמינו שאלמנטים מסוימים של האנרכו-קומוניזם אינם תואמים את העקרונות האנרכיסטים. בנג'מין טאקר מכנה את האנרכו-קומוניזם "פסאדו-אנרכיזם" [1]. למרות זאת, אנרכיסטים אינדיבידואליסטים רבים של אותה תקופה, חשו כי יש להם הרבה במשותף עם האנרכו-קומוניזם, או שניסו לשלב את רעיונותיו יחד עם אלו שלהם. בימינו, כמעט כל האנרכיסטים האינדיבידואליסטים מאמינים שאנרכו-קומוניזם הוא צורה לגיטימית של אנרכיזם, למרות שרובם עדיין דוחים את רעיון הכלכלה הקולקטיבית.
