לב טולסטוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בסופר הרוסי לב טולסטוי. לערך העוסק בסופרים אחרים בשם זה, ראו טולסטוי (פירושונים).
לב ניקולייביץ' טולסטוי (ברוסית: Лев Никола́евич Толсто́й, להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) , 9 בספטמבר 1828 - 20 בנובמבר 1910), סופר רוסי שנודע בזכות שורה של יצירות מופת, שהמוכרות בהן הן מלחמה ושלום מ-1869 ואנה קרנינה מ-1877, המהוות את שיאו של הרומן הריאליסטי. הפילוסופיה הפציפיסטית של טולסטוי וקריאתו להתנגדות לא אלימה הותירו רושם עז אף הם ואומצו על–ידי מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג כשיטת מאבק. (תאריכי הלידה והמוות המופיעים כאן הם לפי הלוח הגרגוריאני, הנוהג כיום בכל העולם והיה נהוג באותה עת במערב אירופה. לפי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של טולסטוי, הוא נולד ב-28 באוגוסט 1828 ומת ב-7 בנובמבר 1910).
תוכן עניינים |
חייו ויצירתו
יצירות נעורים
ברומן הנעורים שלו, "ילדות, נעורים, עלומים" (1852-1856) מתאר טולסטוי בחיות ובחדות התפישה הפסיכולוגית האופיינית לכתיבתו את ילדותו כבן בעל אחוזות עשיר הלומד להבין כי ישנו הבדל בינו לבין בני האיכרים עמיתיו למשחק. אז התחיל העימות הפנימי שעינה אותו כל חייו בין הנכון והראוי על-פי שכלו—שוויון מלא בינו לבין האיכרים וסיגוף הגוף והנפש—לבין מה שהשיאתהו תחושת האריסטוקרט המושרשת שלו ויצר החיים העז שלו. למרות הצהרות הצניעות החוזרות ונשנות שלו הייתה בטולסטוי גם נטייה לראוותנות ואף התנשאות של בן אצילים טיפוסי. למרות חוסר הבשלות של יצירות מוקדמות אלו, ניכר בהן כבר כשרונו הכביר והן הקנו לסופר הצעיר מקום מכובד בין יוצרי הדור.
בתחילת שנות החמישים של המאה התשע עשרה נטל טולסטוי חלק במלחמת קרים כקצין זוטר (סגן) בצבא הרוסי. החוויה עוררה בו אימה וסלידה וחיזקה את הפציפיזם שלו. טולסטוי תאר את חוויותיו מן המלחמה בספר "סיפורי סבסטופול" שיצא לאור בשנת 1856. אף שהספר אינו כולל כמעט עלילה, מצליח טולסטוי לרתק את הקורא בכושר התיאור המופלא שלו ובאבחנותיו הפסיכולוגיות הדקות, ולעורר בו אותה סלידה ואותה תחושה של סיאוב שחש טולסטוי עצמו כלפי המלחמה.
מספר שנים מאוחר יותר, ניסה טולסטוי את כוחו לראשונה ברומן "גדול":"הקוזאקים" בשנת 1863. רומן זה סיפר את עלילותיו של אציל רוסי המאוהב בנערה קוזאקית. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1869, הוציא לאור את "מלחמה ושלום".
מלחמה ושלום
- ערך מורחב – מלחמה ושלום
"מלחמה ושלום" רחב היריעה נחשב בעיני רבים לרומן הגדול ביותר שנכתב אי פעם. עלילת הסיפור מתחילה ביולי 1805, עת ניצב נפוליאון בשיא זוהרו, ומסתיימת באפילוג בשנת 1819, אחרי מלחמת 1812, נפילתו וגלותו של נפוליאון. בין לבין פורש טולסטוי עלילה רחבה ובה מאות דמויות ראשיות ומשניות, חלקן היסטוריות ואחרות בדיוניות.
למרבה התמיהה לא ראה טולסטוי ב"מלחמה ושלום" רומן כלל. לטעמו, היה הסיפור אפוס היסטורי שנועד לאייר את חזון ההתפתחות ההיסטורית על פי הבנתו. אף שגישתו האנטי היסטוריציסטית של טולסטוי מעניינת כשלעצמה, היה זה עוול גדול לאנושות לו אכן היה הרומן הגדול הזה מסה רעיונית מורחבת בלבד.
אמונותיו של טולסטוי
למרות היותו בן אצולה, נטה טולסטוי לתפיסות מהפכניות אנרכיסטיות. טולסטוי הושפע מהגותו של קרל מרקס, אף שחלק עליו בנושאים רבים.
טולסטוי האמין כי ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של כוחניות צרופה, וראה כל ארגון אנושי כמנגנון שמטרתו הפעלת כוח. על-פי הגותו, כל נסיון לאכיפת חוק ויצירת מנגנון ממשלתי, הינו למעשה מניפולציה של אנשי השלטון, שנועד לשלוט בציבור כנגד טובתו.
טולסטוי האמין כי האשלייה המכוונת מלמעלה של הציבור, היא שהביאה אותו להאמין כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בממשל. על-פי טולסטוי, עמלים השלטונות בשכנוע הפרט כי הוא בור, ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי, לדעתו, הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון.
טולסטוי האמין כי מודעות לאשלייה זו, ונסיון להימנע ממנה, תביא להכחדתו של המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת, טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי, דינו ליצור מצב זהה של כפייה ואלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.
בשל השפעת המרקסיזם, האמין טולסטוי כי בעלות על קרקע והון היא צורת כפייה נוספת. עם זאת, במציאות הרוסית הפיאודלית למחצה של תקופתו, בה השליטה על הקרקע הייתה בידי האצולה שהיוותה חלק מן המנגנון הממשלתי, זיהה טולסטוי את הבעלות על הקרקע וההון כחלק מן המוסד הממשלתי (שלא כמו מרקס, שראה בכך מעמד נפרד הבנוי על שוק קפיטליסטי, ולא פיאודלי). בהתאם לכך, טען טולסטוי כי יש להעדיף עבודות פרטיות על פני ציבוריות (בניגוד למרקס, שראה בעבודה הפרטית מקור ההון).
טולסטוי קרא לכל בני האדם שלא לקחת חלק מכל מוסד ממשלתי, והעדיף חיים המבוססים על השוק הפרטי. מתוך הבנה כי הדבר לא ניתן לביצוע על-ידי כל האנשים, טען כי על אדם לצמצם את מעורבותו בשלטון ככל הניתן, בהימנעות משירותים ציבורים, הימנעות ממשרות ציבוריות, העדפת משרה ציבורית נמוכה על גבוהה, וכו'. טולסטוי נחשב לפציפיסט, והיה מהראשונים לקרוא לסרבנות צבא. לדעת טולסטוי, הפתרון למלחמות ולאלימות הממשלתית הינו תנועת התכחשות המונית לשלטון. עם זאת, הוא התנגד למאמצים לארגן תנועה שכזו, שכן אלו היוו לדעתו מקור לכפייה עתידית נוספת.
בניגוד לעמדה זו של טולסטוי, קמו תומכים רבים אשר הושפעו מהגותו וניסו לייסד צורות התארגנות אנרכיות. מפורסמות ביותר הינן הקומונות הטולסטויאניות - מושבות אנרכיסטיות -שיתופיות, שקמו ברחבי רוסיה והפכו לסמל ההתיישבות האנרכית.
במסגרת פעילותו כאיש חינוך, כתב טולסטוי כמה כתבי עת בתחום החינוך, והאמין בחינוך אנרכי חסר מתודה.
ביבליוגרפיה
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: לב טולסטוי |
- ילדות, עלומים, נעורים (Детство, Отрочество, Юность) - פורסם בין 1852-1856
- סיפורי סבסטופול (Севастопольские рассказы) - פורסם 1856-1856
 |
ערך זה מוגן מפני עריכות מפעילי המערכת נאלצו להפוך דף זה לדף מוגן מפני עריכות. סיבת ההגנה היא: תוספות חוזרות ונשנות של מידע לא בדוק שנראה תמוה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך (להוסיף מידע, להסיר מידע, או כל שינוי אחר), אנא ציינו זאת בדף השיחה, ושם גם המקום לטעון שהדף אינו צריך להיות מוגן. |
