החזית לשחרור בעלי חיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החזית לשחרור בעלי חיים (Animal Liberation Front - ALF) הוא השם שמשתמשים בו פעילים למען זכויות בעלי חיים, אשר משתמשים בטקטיקה של פעולה ישירה ולא אלימה בשמם של בעלי החיים או במחאה על ניסויים בבעלי חיים (ויוויסקציה), שימוש בפרוות, בשר, ביצים או מוצרי חלב.
תוכן עניינים |
[עריכה] הארגון
כל פעיל שביצע פעולה ישירה לא-אלימה אשר מקדמת את המטרות הארגון, יכול לטעון שהיא נעשתה בשם "החזית לשחרור בעלי חיים", כל עוד היא מתיישבת עם המטרות המוצהרות של הארגון. החזית לשחרור בעלי חיים משתמשת במודל של "מחאה חסרת-מנהיגות": תאים הפועלים בדיסקרטיות ועצמאית האחד מהשני. לתאים אין גודל קבוע ותארותית, תא בודד יכול לכלול בן אדם אחד בלבד. יש לציין שהארגון אינו רואה בפגיעה ברכוש פעולה אלימה (בעיקר מכיוון שהרכוש בו הם פוגעים מייצג, לטענתם, אלימות, או מנוצל למען פעולות אלימות בעצמו).
הפעולות מפורסמות באופן אנונימי על ידי יצירת קשר עם אחד ממשרדי התקשורת של הארגון. הפעולות מפורסמות גם באתר האינטרנט "ארקאנגל (Arkangel)", המגזין של הארגון [1], באתר האינטרנט של הארגון עצמו [2] ובאתר הפעולות הישירות [3]. משרד התקשורת של הארגון מנוהל על ידי רובין ווב בבריטניה, ודייוויד ברבש וסטיבן בסט בצפון אמריקה.
למרות שהארגון לא קיים כקבוצה, "קבוצת התמיכה של החזית לשחרור בעלי חיים" [4], קיימת על מנת לספק תמיכה כלכלית ומוסרית לפעילי זכויות בעלי חיים אשר נכלאים בגין פעילותם, בין אם בתור פעילים בארגון ובין אם לאו.
החזית לשחרור בעלי חיים, ביחד עם קבוצה הנחשבת קשורה אליה, החזית לשחרור כדור הארץ, הוגדרו על ידי המשרד לבטחון פנים של ארצות הברית כאיום טרוריסטי וטוענים שפועלם מהווה חלק מ"טרור אקולוגי" [5]. הארגון מכחיש את האשמות האלה [6].
[עריכה] מקורות ומטרות
החזית לשחרור בעלי חיים צמחה מתוך קבוצה קטנה שנאבקה בציידי שועלים באנגליה בשנות ה-60. "איגוד מחבלי הציד" הניח ריחות מזוייפים, והשמיע צופרי צייד על מנת לשלוח את השועלים בכיוון המנוגד למיקום הציידים. ב-1972 הם הקימו את "להקת הרחמים", קבוצה מיליטנטית יותר, אשר תקפה רכבים של ציידים על ידי דקירת צמיגי המכוניות וניפוץ שמשות. משם הם התקדמו לתקיפת אוניות של ציד שחפים. לאחר ששני חברי "להקת הרחמים" נאסרו ב-1975, נולדה החזית לשחרור בעלי חיים.
המטרות המוצהרות של הארגון הן:
- שחרור בעלי חיים ממקום ניצולם (מעבדות ניסויים, משקים מתועשים, חוות פרוות וכו') והעברתם לבתים טובים, בהם יזכו לחיות את שארית חייהם באופן טבעי, חופשיים מסבל
- גרימת נזקים כלכליים לאלה המרוויחים מניצולם וסבלם של בעלי חיים
- חשיפת מעשי הזוועה המבוצעים בבעלי חיים מאחורי דלתיים סגורות, על ידי פעולה ישירה בלתי אלימה ועל ידי פעולות שחרור
- נקיטה בכל אמצעי הזהירות הדרושים על מנת שלא לפגוע באף יצור חי, בן אדם או בעל חיים אחר
בראיון מתאריך לא ידוע למגזין שחרור בעלי החיים "ללא פשרות", אמר רובין ווב שכל מי שהוא צמחוני או טבעוני, ומבצע פעולה שמתיישבת עם המטרות הנ"ל, יכול לטעון שהפעולה נעשתה בשם החזית לשחרור בעלי חיים. הוא אמר: "זו הסיבה שאי אפשר לשבור את החזית לשחרור בעלי חיים, אי אפשר לחדור אליה באופן יעיל, אי אפשר לעצור אותה. אתם, כל אחד ואחת מכם: אתם החזית לשחרור בעלי חיים."
הוא הוסיף: "ואם מישהו רוצה לפעול בשם "מיליציית זכויות בעלי החיים" או "משרד הצדק" (2 קבוצות מילטנטיות אשר פועלות באלימות כלפי בני אדם המעורבים בהתעללות בבעלי חיים). באופן פשוט, העקרון השלישי של החזית לשחרור בעלי חיים כבר לא יהיה תקף".
יש הטוענים שהצהרה זו מאשרת את מבקרי החזית לשחרור בעלי חיים שקבוצות קיצוניות יותר כמו "מיליציית זכויות בעלי החיים" או "משרד הצדק", אשר שלחו מעטפות נפץ ומעטפות המכילות סכינים הטבולים ברעל עכברים לאנשים העוסקים בניסויים בבעלי חיים, הם פשוט שמות שונים לאותן קבוצת פעילים הרוצה לבצע פעולות אלימות.
בהזדמנות אחרת אמר ווב: "ההבדל היחיד בין החזית לשחרור בעלי חיים לבין קבוצות רדיקליות יותר הוא בכך שהחזית לשחרור בעלי חיים נוקטת בכל אמצעי זהירות על מנת לא לסכן חיים בשום מצב. מיליציית בעלי החיים מוכנה לעקם את ידם של אלו המתעללים בבעלי חיים".
[עריכה] פעולות
פעולות מוקדמות של החזית נטו להתמקד בשחרור בעלי חיים ממעבדות לניסויים בבעלי חיים. אולם, בשנים האחרונות, הפעולות הורחבו לונדליזם, הצתות ואיומים כלפי אנשים שעובדים בארגונים שהחזית מתנגדת אליהם.
על פי דיווח של ה-BBC, בשנת 1999 התרחשו 1,200 הצתות, מקרים של ונדליזם והתקפות פיזיות שקשורות לפעילות למען זכויות בעלי חיים בבריטניה.
אחת הפעולות המפורסמות ביותר, עליה לקחה אחריות "מיליציית זכויות בעלי חיים", התרחשה בשנת 1984 בבריטניה, ונקראה "מארס בר קמפיין". פעילים של המיליציה הכריזו שחטיף ה"מארס בר" בחנויות זוהם בחומר מלבין, כמחאה נגד המימון של תאגיד "מארס" למחקר דנטלי שנעשה על קופים. לבסוף התברר שההכרזות לא היו אלא מתיחה, אך הפעולה הובילה לביקורת נרחבת על החזית, וגרמה לפיצול מהמגזין הפציפיסטי "חדשות שלום", שעד אותה תקרית, הרשה לחזית להשתמש במשרדיו בנוטינגהאם ככתובת לשליחת דואר.
בשנת 1998, החזית לקחה אחריות על שחרור לטבע של 6,000 מינקים מחוות מינקים בבריטניה. הפעולה תוארה על ידי דובר "החברה המלכותית להגנת ציפורים" כ"פעולה של טמטום מונומנטלי", עקב חשש שהמינקים יגרמו לנזק אקולוגי. החזית טענה שהיא תמשיך בקמפיין שלה עד שהממשלה הבריטית תציג חקיקה חדשה לרווחת בעלי חיים שבשימוש תעשיית הפרווה.
[עריכה] פעילות בישראל
גם בישראל נעשו מספר פעולות בשם החזית לשחרור בעלי חיים. בסוף שנות התשעים נופצה שמשה של חנות פרווה בחיפה וב-1 במאי בשנת 2000 נזרק ראש של פרה אל תוך סניף של מקדונלד'ס בתל אביב. בנוסף לכך, מידי פעם נצפו כתובות גרפיטי בישראל עם הכיתוב של החזית לשחרור בעלי החיים או הALF.
[עריכה] יחס כלפי אלימות
החזית לשחרור בעלי חיים מגדירה אלימות כפעולה תוקפנית המכוונת כלפי בני אדם ובעלי חיים בלבד. על סמך הגדרה זו, החזית מתארת עת עצמה כקבוצה לא-אלימה. אולם, דובר החזית מסרב לגנות אלימות שכזו שהופעלה על ידי אנשים שפעלו בעבר בשם החזית לשחרור בעלי חיים, כל עוד הם לא מייחסים את פעולתם האלימה לפעולה שנעשתה בשם החזית לשחרור בעלי חיים.
כאשר דייוויד בלנקינסופ, יחד עם שני אנשים נוספים שנותרו אנונימיים, תקפו בידיות מעדרים מנהל בחברת "Huntingdon Life Sciences", שהיא החברה הגדולה באירופה שעורכת ניסויים בבעלי חיים, מייסד החזית, רוני לי, אמר: "הוא יצא מזה בזול. אין לי סימפטיה כלפיו", ורובין ווב אמר: "לחזית לשחרור בעלי חיים תמיד הייתה מדיניות לפיה היא לא פוגעת בבני אדם או בעלי חיים, אך בעוד היא אינה סולחת על מה שהתרחש, היא מבינה את הכעס והתסכול שמוביל אנשים לנקיטת פעולה שכזו". "קבוצת התמיכה של החזית לשחרור בעלי חיים" רשמה את בלנקינסופ כאחד מאסירי המצפון שלה.
ווב כתב שבמהלך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, התקשורת הציגה את פעילי זכויות בעלי החיים באור חיובי, כאוהבי חיות שנהיו קיצוניים ולקחו את הדברים קצת רחוק מידי: "הרובין הודים של עולם רווחת בעלי החיים". אך באמצע שנות ה-80, פעילים הבינו שחבלה כלכלית היא הרבה יותר יעילה מהפגנות וחלוקת עלונים. הפעילים עברו לניתוץ חלונות של חנויות קצבים והצתת חנויות שמכרו מעילי פרווה. בשנת 1985, הגיחה לראשונה "מיליציית זכויות בעלי החיים", שלקחה אחריות על שליחה מעטפות נפץ לאלו שהיו מעורבים בניסויים על בעלי חיים, והצתת חנויות ב-1994, שגרמו לנזק של 6 מיליון דולר. בארי הורן, שהיה חבר קרוב של ווב, נכלא בעקבות ההתקפות ל-18 שנים בכלא, ונפטר מאוחר יותר בכלא במהלך שביתת רעב.
בצפון אמריקה, החזית לקחה אחריות על פעולות ב-11 מוסדות אקדמאיים. בינואר 2006, הואשמו 11 פעילים ב"טרור פנימי" על ידי משרד המשפטים האמריקני, שכלל הצתות שונות שנעשו לכאורה בשם החזית לשחרור בעלי חיים והחזית לשחרור כדור הארץ. פעילים שונים ואמצעי תקשורת תקפו את ההאשמות בכינוי "ציד מכשפות" ו"רדיפה ירוקה", כרמיזה ל"רדיפה האדומה" שהתרשחה בארצות הברית במאה ה-20 כלפי קומוניסטים.
