האיחוד הלאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האיחוד הלאומי

איפיון:	מפלגת ימין מסורתית
כנסות:	חמש עשרה (1999) עד ימינו
מנהיגים:	רחבעם זאבי, אביגדור ליברמן, כיום בני אלון
שיא כוחה:	7 מנדטים (הכנסות ה-15 וה-16)
נוצרה מתוך:	מולדת, תקומה, חרות ובהמשך ישראל ביתנו וציונות דתית לאומית מתחדשת
התמזגה לתוך:	רשימת האיחוד הלאומי והמפד"ל

האיחוד הלאומי היא סיעה משותפת של מפלגות ימין ישראליות.

הסיעה התמודדה לראשונה בבחירות 1999 וכללה את מולדת, חרות (מפלגה של פורשי ליכוד) ותקומה (מפלגה של פורשי מפד"ל). במהלך הכנסת ה-15 פרשה חרות מהסיעה, ובמקומה נכנסה מפלגת ישראל ביתנו. בבחירות 2003 היא כללה את ישראל ביתנו, מולדת ותקומה. ב-2005 עזבה אותה ישראל ביתנו ואילו סיעת ציונות דתית לאומית מתחדשת של פורשי המפד"ל הצטרפה.

[עריכה] הרכב המפלגה

האיחוד הלאומי היא רשימה משותפת של מפלגות ימין, כאשר כל מפלגה שומרת על מוסדותיה אך הפעילות בכנסת מתבצעת במסגרת סיעה אחת. הרשימה לכנסת נקבעת במשא ומתן בין המפלגות בסיעה, כאשר כל מפלגה קובעת את נציגיה ברשימה באופן עצמאי.

האיחוד הלאומי נמצאת ימינה מהמפד"ל אך שמאלה מנוער הגבעות, חירות וכ"ך. מאחר שהיא מורכבת משלוש סיעות יש לה שלוש אידאולוגיות שונות (שלא סותרות זו את זו, אך בעלות דגשים שונים).

מולדת - נושאת את דגל הטרנספר. מולדת טוענת שהדרך היחידה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא לפרק את מחנות הפליטים שביש"ע ובארצות ערב וליישב מחדש את הפליטים הפלסטינים בארצות ערב. לפלסטינים שיוותרו בשטחים אחרי הטרנספר מציע בני אלון לתת אזרחות ירדנית.
תקומה - פלג ימני שפרש מהמפד"ל. נושא באידאולוגיה ציונית דתית ומאמין בארץ ישראל השלמה.
מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת - פלג ימני בראשותם של אפי איתם והרב יצחק לוי שפרשו מהמפד"ל. איתם והרב לוי מזוהים יותר עם המחנה החרד"לי של הציונות הדתית.

ישראל ביתנו, שהייתה חברה בכירה באיחוד במשך זמן רב, פרשה ממנו ב-2005 והחליטה לרוץ בנפרד בבחירות הבאות. מפלגה זאת שמה דגש על שימוש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני. כמו כן, אביגדור ליברמן העומד בראשה תומך בחילופי אוכלוסייה הדדיים בין יהודים לערבים (כולל ערביי ישראל) כדי לפתור את הבעיה הדמוגרפית. בנוסף היא פונה לקהל העולים מרוסיה ומתעסקת בבעיות הנוגעות להם.

[עריכה] אידאולוגיה

[עריכה] המישור המדיני-בטחוני

האיחוד הלאומי הנה מפלגה ימנית, התומכת בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל השלמה (ובפרט בהתנחלויות) ובמדיניות תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני. המפלגה תומכת בפעולות צבאיות כנגד הטרור, דוגמת מבצע חומת מגן והסיכולים הממוקדים וטוענת שיש להגבירם. היא תומכת גם בעונשים קשים לפעילי טרור: "כל גורם עוין שיפעיל טרור או יסייע לטרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה, יגורש לאלתר מתחומי ארץ-ישראל, תהא דתו ואזרחותו אשר תהא." בפרט, מפלגת האיחוד הלאומי מתנגדת למה שהיא תופסת כנסיונות של השמאל הקיצוני (שמבחינתה כולל את "שלום עכשיו" ו"מרצ" וכל מה שנמצא שמאלה מהן) לכבול את ידיה של ישראל במאבק כנגד הטרור, להסית את דעת הקהל העולמית נגדה וליצור פרובוקציות שמטרתן להכפיש את צה"ל והמתנחלים. דוברי המפלגה מרבים לגנות התבטאויות שנויות במחלוקות של ח"כים ופעילי שמאל בולטים.

המפלגה מתנגדת להקמת מדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן וקוראת לפירוק הרשות הפלסטינית, שנהפכה לחממת טרור. המפלגה מציעה 3 פתרונות לבעיה הפלסטינית:

המתווה האזורי לשלום של בני אלון: הפלסטינים יקבלו אזרחות ירדנית ויצביעו לפרלמנט של הממלכה ההאשמית. שטחי יהודה ושומרון יסופחו לישראל והפליטים הפלסטינים ישוקמו בארצות ערב.
טרנספר בהסכמה לערביי יהודה ושומרון ושיקום הפליטים הפלסטינים במדינות ערב. את דגל הטרנספר באיחוד נושאת מפלגת מולדת.
תוכנית הקנטונים (הצעתו של איווט ליברמן): אוטונומיות מקומיות לתושבי הערים הפלסטיניות, בכפוך לשליטה בטחונית ישראלית.

במישור יחסי החוץ תומך האיחוד הלאומי ביצירת ברית עם מדינות שונות בעולם וחיזוקה על בסיס המלחמה בטרור, בייחוד הטרור מצד האסלאם הפונדמנטליסטי. האיחוד טוען שיש לפתח קשרים עם מדינות נוספות פרט לארצות הברית, על מנת שישראל לא תהפך לתלויה בה.

[עריכה] צביון המדינה

התנועה דוגלת בביצור זהותה היהודית-ציונית של מדינת ישראל וקוראת לנקוט באמצעים קשים כנגד תנועות ואנשים החותרים תחת קיומה של המדינה או מתנגדים לאופיה היהודי-ציוני-דמוקרטי. כדי לשמור על רוב יהודי וביצור האופי היהודי באוכלוסייה דוגל האיחוד הלאומי בעידוד עליה, חיזוק הקשר עם יהודי התפוצות, הגברת החינוך היהודי (לרבות גיור) בקרב עולים חדשים וסיוע בקליטת העולים.

מיעוטים לפי תפיסת האיחוד הלאומי: "כל אזרח במדינת ישראל חייב לקבל את העיקרון של מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית. כל אזרח במדינת ישראל חייב להצהיר נאמנות לדגל הכחול- לבן, להמנון ה"תקווה" ולחוקיה של מדינת ישראל". מנגד, יש לשלול את האזרחות הישראלית מכל אלו המעורבים בפיגועי טרור, ומזדהים עם ארגוני טרור הפועלים נגד המדינה. בפרט, יש להוציא אל מחוץ לחוק את התנועות הפועלות נגד המדינה וערכיה, כדוגמת התנועה האיסלמית.

היחס לבני מיעוטים יהיה שוויוני בנושא הזכויות האישיות, כל עוד ישמרו נאמנות למדינה וימלאו את חובותיהם. המפלגה מציעה לחייב בני מיעוטים שלא ישרתו בצה"ל (כגון ערביי ישראל) בשירות לאומי (שנושא אופי חברתי) במקום זאת. בעוד היחס בפועל כלפי ערביי ישראל הוא חשדני ועוין, היחס של האיחוד לדרוזים הרבה יותר חיובי. לשיטתם, העדה הדרוזית היא חלק אינטגרלי של מדינת ישראל ונאמנה לה. לכן יש לשפר את מעמדם ומצבם הכלכלי-חברתי של הדרוזים ולהשוות רמת החיים והתשתיות של הדרוזים לאלה של המגזר היהודי.

בנושא דת ומדינה, לא הייתה עד כה לאיחוד עמדה מוצהרת וזאת עקב הרכבו שכלל את המפלגה הדתית תקומה מצד אחד ואת מפלגת ישראל ביתנו החילונית מצד שני. למרות זאת הוסכם שבנושאי דת ומדינה יש לשמור על צביונה היהודי של ישראל וזאת בעיקר על ידי חיזוק החינוך על מורשת ישראל והערכים היהודיים. האיחוד מתנגד לכפייה דתית וסבור שגם על החרדים לתרום למדינה במסגרת שירות צבאי/לאומי חובה. האיחוד תומך בעידוד יצירת מסגרות המשלבות שירות צבאי/לאומי ולימודי תורה (כגון ישיבות הסדר והנח"ל החרדי). בעקבות פרישת ישראל ביתנו מהאיחוד, והריצה המשותפת שמסתמנת עם המפד"ל, צפוי חלק זה של המצע לעבור חידוד ויהפך לאחד הדגלים המרכזיים של הרשימה המשותפת, שתדגול בחיזוק החינוך היהודי ושמירת אופייה היהודי של מדינת ישראל, עם דגש על חיזוק מוסדות הציונות הדתית והגופים התורניים.

[עריכה] התיישבות

מפלגת האיחוד הלאומי דוגלת בחיזוק ההתיישבות בכל שטחי ארץ ישראל השלמה, כאשר דגש מיוחד מושם על חיזוק ההתיישבות היהודית בירושלים (משני צידי הקו הירוק) כבירת ישראל והעם היהודי לנצח. בין השאר דורשת התנועה את העברת שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים והריסתם של בתים ערביים שנבנו בניגוד לחוק.

האיחוד הלאומי תומך גם בחיזוק ההתיישבות היהודית בשטחי יהודה ושומרון (ועד לביצוע תוכנית ההתנתקות, לה התנגדה, גם בשטחי רצועת עזה). האיחוד קורא לסיפוח היישובים הישראלים ביש"ע והחלה מלאה של החוק והריבונות הישראלית עליהם. האיחוד תומך בהפיכת מכללת יהודה ושומרון באריאל לאוניברסיטה.

בנוסף, האיחוד תומך בפיתוח הפריפריה, בדגש על רמת הגולן, הנגב והגליל. חיזוק ההתיישבות בשטחים אלה יבוצע באמצעות פיתוח מקומות תעסוקה; העברת תשתיות צבאיות, חלקאיות ותעשייתיות; בניית תשתיות תחבורה וגישה מהירה לפריפריה; ניצול אוצרות טבע; עידוד התיירות ומאבק בגנבי הקרקעות בנגב ובגליל. כמו כן תומך האיחוד בהקמת אוניברסיטה בגליל.

האיחוד מתנגד לכל ויתור על כל שטח שהוא מרמת הגולן ותובע שבמסגרת כל הסכם עתידי (ובפרט עם סוריה), על רמת הגולן להישאר כולה בידי ריבונות ישראלית דה-פקטו ודה-יורה.

בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות שם האיחוד הלאומי דגש על שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון וסיוע לקהילות שפונו. האיחוד טוען שהמפונים נזנחו והופקרו על ידי הממשלה ומנהלת סל"ע תוך התעלמות של ארגוני זכויות אדם והתקשורת ממצוקתם הקשה של המפונים.

[עריכה] המישור החברתי-כלכלי

במישור הכלכלי המפלגה תומכת בכלכלה ליברלית, רפורמות להקטנת הבירוקרטיה במשק ובמיזמים לאומיים לפיתוחו. המפלגה מאמינה שהרפורמות המבניות שהיא מציעה ישפרו את המצב הכלכלי של ישראל ויגרמו לצמיחה במשק. בנוסף לרפורמות בנוגע למיזמים לאומיים והסדרת השלטון המקומי, האיחוד שם דגש על פיתוח ענף התיירות הן כמנוף כלכלי והן כ"כלי להגברת האהבה למולדת ולהבנה הבינלאומית לצרכיה של מדינת ישראל".

בתחום החינוך דוגלת המפלגה בטיפוח מערכת חינוך טובה הנגישה לכל, בדגש על שיפור הוראת המדעים וחינוך לערכים יהודיים וציוניים. לשם כך מציעה המפלגה לקלוט מורים למדעים מקרב עולי חבר העמים המשכילים ומפטורי ההיי-טק, בעלי ידע בתחומי מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים. דגש מיוחד יושם על עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה, בהן יינתנו תמריצים מיוחדים כדי להביא את מיטב המורים. בנוסף, דוגלת המפלגה בטיפוח התרבות היהודית-ישראלית וחיזוק ערכי הציונות ואהבת המולדת, וזאת במקביל להקניית מושגי יסוד וערכים כלליים ואוניברסליים.

למרות עמדתה הליברלית יחסית בנושאי כלכלה, האיחוד מאמין שעל המדינה לדאוג לחלשים, להילחם בעוני ולשפר את רמת החיים של האוכלוסייה. לשם כך, מציעה המפלגה מדיניות חברה ורווחה הכוללת:

סיוע בדיור. רפורמה במערכת המשכנתאות.
צמצום ההטבות למי שיכול למצוא עבודה ולפרנס את עצמו. מתן ביטחון כלכלי בסיסי על ידי המדינה לאלה שלא יכולים לפרמס את עצמם.
הבטחת השירותים החברתיים החיוניים (כגון בריאות) זמינים עבור האוכלוסיות החלשות ובמחירים מוזלים.
תשלומי הבטחת הכנסה, דמי נכות ודמי אבטלה יינתנו בתנאים שיהוו תמריץ לאלה היוצאים לשוק העבודה ולפרנסה עצמית.
שיקום השכונות, עם העדפה מתקנת לשיפור רמת החיים בשכונות מצוקה.
הקמת מסגרות סיוע ותמיכה לשכבות החלשות, למשפחות חד-הוריות, לנפגעי אלימות במשפחה, לנוער במצוקה וכו.
הבטחת נגישות (במבני ציבור ותשתיות שונות) לבעלי מוגבלויות ונכים.
הבטחת תנאים סוציאליים וזכויות העובדים. חקיקת חוק פנסיה ממלכתי. רפורמה בשירות התעסוקה.
מלחמה באלימות בקרב המשפחה והנוער.
חקיקת עונש מינימום של מאסר לאלה המפעילים אלימות כנגד חסרי ישע.
צמצום העסקת העובדים הזרים.
צמצום הפערים החברתיים.
סיוע לחיילים משוחררים.
שיפור תשתית התחבורה והגברת הבטיחות בדרכים.

[עריכה] היסטוריה

רחבעם זאבי "גנדי" - מייסד המפלגה. נרצח ב-2001 בידי מתנקש פלסטיני.

האיחוד הלאומי הוקמה ב-1999 על ידי רחבעם זאבי כאיחוד של מולדת, תקומה וחירות, וזכתה ב-4 מנדטים בלבד (לעומת ששת המנדטים שהביאו המפלגות שהקימו אותה). בשנת 2000 פרשה חרות מהאיחוד ומפלגת ישראל ביתנו, מפלגה ימנית של עולים מרוסיה בראשות אביגדור ליברמן, הצטרפה. בתקופה זו (הממשלה בראשות אהוד ברק) ישבה המפלגה באופוזיציה.

לאחר נצחון אריאל שרון בבחירות לראשות הממשלה בשנת 2001, נכנסו ליברמן וזאבי לממשלה כשרי התשתיות והתיירות. יום לפני רצח השר זאבי, החליטו השניים לפרוש מהממשלה במחאה על מסירת השכונה אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים, דבר שלטענתם חשף את יהודי חברון לאיומים של ירי צלפים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים.

ב-17 באוקטובר 2001 נרצח רחבעם זאבי בידי מחבל פלסטיני במלון הייאט במזרח ירושלים, ואביגדור ליברמן החליף אותו כמנהיג האיחוד הלאומי. את מקומו של זאבי במולדת תפס הרב בנימין אלון, אחרי שגבר בבחירות על פלמח זאבי, בנו של רחבעם זאבי המנוח. בני אלון מונה לשר התיירות במקום זאבי.

לאחר מכן, ליברמן והמנהיג החדש, חבר הכנסת בני אלון החליטו להמתין ולא לפרוש. למרות המאמצים, השניים פרשו מן הממשלה ועברו לאופוזיציה. מפלגת האיחוד הלאומי ביקרה בחריפות את מדיניות ההבלגה, שנקטה הממשלה עד מרץ 2002.

בבחירות בשנת 2003 התמודדה הרשימה המאוחדת תחת השם "מפלגת האיחוד-הלאומי" וזכתה ב-7 מנדטים. בעקבות נצחונו של אריאל שרון, הצטרפה האיחוד הלאומי לקואליציה עם הליכוד, המפד"ל ושינוי. ליברמן ואלון הצטרפו לממשלת שרון השנייה, כאשר אלון נשאר בתפקידו (שר התיירות) וליברמן התמנה לתפקיד שר התחבורה. בחודש יולי פיטר ראש-הממשלה שרון את השרים ליברמן ואלון בשל התנגדותם לתוכנית ההתנתקות וכוונתם להצביע נגדה. השר אלון סירב לקבל את פיטוריו ולבסוף הוגש לו מכתב הפיטורין בישיבת הממשלה. בעקבות הפיטורין, פרשה מפלגת האיחוד הלאומי מהקואליציה. כמו כן, פרש ח"כ מיכאל נודלמן (ישראל ביתנו) מהסיעה, עקב תמיכתו בהתנתקות, בניגוד לעמדת הסיעה, שהתנגדה. במקביל התפטרו השר אפי איתם וסגן השר הרב יצחק לוי במחאה לאחר שהממשלה אישרה את התוכנית. בסופו של דבר, בעקבות מחלוקות אידאולוגיות ויריבות עם זבולון אורלב שפעל להדיחם, התפצלו השניים מהמפד"ל והקימו את מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת.

ב-2005 הודיעה מפלגת "ישראל ביתנו" שבבחירות הבאות היא תרוץ בנפרד. היא עזבה את רשימת האיחוד הלאומי ובמקומה הצטרפה מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת. למרות המתחים ששררו בין האיחוד הלאומי למפד"ל, בעקבות הקדמת הבחירות לכנסת השבע עשרה, נערכו ניסיונות הן בתוך המפלגות הללו והן מחוצה להן (מטעם רבנים, תנועות ציבוריות של פעילי ימין וכו') להקים גוף ימין משותף וחזק בכנסת, שיתבסס על המפד"ל והאיחוד הלאומי. הרב מרדכי אלון סירב לבקשה שהופנתה אליו לעמוד ברשימה מאוחדת של שתי המפלגות. לבסוף הוסכם על איחוד הסיעות (ראו להלן).

ב-1 בפברואר 2006 הגיעו חברי הכנסת של האיחוד הלאומי (אפי איתם, הרב בנימין אלון, פרופ' אריה אלדד ואורי אריאל) אל המאחז עמונה, על מנת למנוע את הריסתו על-ידי כוחות המשטרה. במקום פרצו עימותים אלימים בין המתנחלים למשטרה במהלכם גם איתם ואלדד נפצעו לאחר שהוכו על-ידי השוטרים ופונו לאשפוז. בעקבות האירועים הקשים הוציא האיחוד הלאומי הודעת גינוי ומחאה חריפה תחת הכותרת "במקום בו מכים ח"כים - נגמרת הדמוקרטיה" ותבע להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מה שלטענתם התפרש כאלימות המשטרה בעמונה.

ב-9 בפברואר 2006 חתמה סיעת האיחוד הלאומי על מסמך להתמודדות ברשימה משותפת עם המפד"ל בבחירות לכנסת השבע-עשרה, כאשר יו"ר האיחוד הלאומי, ח"כ הרב בנימין אלון מכהן כראש הרשימה המשותפת. לבסוף לא הגשים האיחוד המיוחל בין המפלגות את הציפיות לאחר שהרשימה המשותפת זכתה בתשעה מנדטים, מהם שישה לנציגי האיחוד הלאומי. ישראל ביתנו לעומת זאת, זכתה להצלחה גדולה בהתמודדותה העצמאית והשיגה 11 מנדטים.

[עריכה] נציגי הרשימה בכנסת

אביגדור ליברמן. יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, המפלגה הגדולה ברשימת האיחוד בכנסת ה-15 וה-16.

בני אלון - היו"ר הנוכחי של האיחוד הלאומי.

כרזה של "האיחוד הלאומי-מפד"ל" לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה

הכנסת ה-15 (1999)
4 מנדטים:
ישראל ביתנו: אביגדור ליברמן, יורי שטרן, אליעזר כהן, מיכאל נודלמן
תקומה: חנן פורת^[3], צבי הנדל^[3], אורי אריאל^[5]
מולדת: רחבעם זאבי^[5], בני אלון^[2]
חרות: מיכאל קליינר
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: משה פלד (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ החליף את בני בגין שפרש בהיוודע תוצאות הבחירות.
3. ^ ב-20 באוקטובר 1999 פרש חנן פורת מהכנסת. החליף אותו צבי הנדל.
4. ^ ב-1 בפברואר 2000 פרשה חרות מהסיעה המשותפת והצטרפה אליה ישראל ביתנו. בעקבות כך גדל כוחה ל-7 מנדטים.
5. ^ ב-17 באוקטובר 2001 נרצח רחבעם זאבי. החליף אותו אורי אריאל.

הכנסת ה-16 (2003)
7 מנדטים:
ישראל ביתנו: אביגדור ליברמן^[2], יורי שטרן, אליעזר כהן^[2], מיכאל נודלמן^[4], אסתרינה טרטמן^[4]
תקומה: צבי הנדל, אורי אריאל
מולדת: בני אלון, אריה אלדד
ציונות דתית לאומית מתחדשת^[5]: אפי איתם, יצחק לוי
1. ^ רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
2. ^ ב-26 במרץ 2003 פרש מהכנסת אביגדור ליברמן עם מינויו לשר התחבורה. החליף אותו אליעזר כהן.
3. ^ ב-2 בנובמבר 2004 הודיעה ישראל ביתנו כי תתמודד בבחירות הבאות בנפרד מהאיחוד הלאומי [1]. ב-1 בפברואר 2006 פרשה מהסיעה המשותפת בכנסת.
4. ^ במהלך כהונת הכנסת פרש מיכאל נודלמן מהסיעה והקים סיעת יחיד. ב-8 בפברואר 2006 פרש מהכנסת למען מפלגת קדימה. החליפה אותו אסתרינה טרטמן.
5. ^ ב-1 באוגוסט 2005 הודיעה ציונות דתית לאומית מתחדשת על הצטרפותה לאיחוד הלאומי (לא הצטרפה לסיעה בכנסת).

הכנסת ה-17 (2006) במסגרת האיחוד הלאומי והמפד"ל
6 מנדטים (מתוך 9 לרשימה כולה):
מולדת: בני אלון, אריה אלדד
תקומה: צבי הנדל, אורי אריאל
ציונות דתית לאומית מתחדשת: אפי איתם, יצחק לוי
1. ^ רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את מועמדי המפד"ל, ראו כאן.