אפי איתם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אפי איתם

תאריך לידה	25 ביוני 1952
ממשלות	29, 30
כנסות	16, 17
סיעות	מפד"ל, ציונות דתית לאומית מתחדשת, האיחוד הלאומי-המפד"ל
תפקידים בולטים	שר התשתיות הלאומיות שר הבינוי והשיכון

אפרים (אפי) איתם (פיין) (נולד ב-25 ביוני 1952), תת-אלוף (מיל) בצה"ל, חבר כנסת, שר (2002-2004) ויושב ראש המפד"ל (2002-2004).

איתם נולד בקיבוץ עין-גב וזכה שם לחינוך חילוני-ציוני. לאחר מלחמת יום הכיפורים חזר בתשובה ונהיה דתי-לאומי. לאיתם יש תואר שני במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים. הוא נשוי לעילית ואב ל-8 ילדים. מתגורר במושב נוב ברמת הגולן, בתקופת ההתנתקות התגורר בנצר חזני בגוש קטיף.

[עריכה] שירותו הצבאי

איתם שירת בצה"ל בשנים 1971-2001 והשתחרר בדרגת תת-אלוף.

התגייס לקומנדו הימי, אך עבר לחטיבת גולני. במלחמת יום הכיפורים שירת כמ"מ חי"ר בגדוד 13 של חטיבת גולני והשתתף בקרבות הבלימה כנגד הסורים ברמת הגולן. ב-7 באוקטובר, הצליחו איתם וחייליו לבלום טור טנקים סורים מלחדור לנאפח, באמצעות 3 רקטות נ"ט מדגם בזוקה ומקלע כבד. איתם אף חילץ את הפצועים בקרב ופינה אותם בבטחה. על כך הוענק לו עיטור המופת.

בשנות השבעים פיקד על סיירת גולני, בין השאר במבצע אנטבה ובמבצע ליטני. ב-1979 פיקד על גדוד חי"ר. בתקופת מלחמת לבנון ב-1982 היה מדריך פלוגת חי"ר בבה"ד 1.

בשנים 1987-1988 היה איתם המפקד השני של חטיבת גבעתי (אחרי יהודה דובדבני). נטען כנגדו, במשפטים שנודעו כ"גבעתי א'" ו"גבעתי ב'" כי במהלך האינתיפאדה היכה פלסטינים, אולם הוא מעולם לא הועמד לדין על כך. ב-1992 ננזף על ידי הרמטכ"ל אהוד ברק בגין חשד למעשי אלימות בלתי חוקיים בתושבי עזה שבוצעו על ידו ובהוראתו.

בשנת 1998 יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי ואסטרטגיה בלונדון וסיים כחניך מצטיין. בשנת 1994 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לפקד על אוגדת שריון.

בשנים 1998-1999 פיקד על כוחות צה"ל בדרום לבנון.

[עריכה] פעילותו בזירה הפוליטית

בעת פרישתו מצה"ל ב-2001 לאחר שלא קודם לדרגת אלוף, ועקב ביקורתו הגלויה על הדרג המדיני, היה איתם אחד מהקצינים הקרביים הבכירים ביותר בעלי כיפה סרוגה, ורבים בציונות הדתית ראו בו את המנהיג העתידי שלהם. מאוחר יותר (2002) הצטרף איתם למפד"ל ונבחר להיות יושב ראש המפלגה.

איתם הוא ימני בדעותיו, וממעט להתפשר בנושאים אידאולוגיים. במפד"ל נחשב איתם לנציג הזרם החרד"לי, ויריביו הפוליטים במפלגה, שהונהגו על ידי זבולון אורלב, לא קיבלו את מנהיגותו.

[עריכה] הראיון עם ארי שביט

ב-2002 התראיין איתם לארי שביט מעיתון "הארץ" ופרט את משנתו הפוליטית והדתית-אמונית ואת תחושותיו האישיות. הראיון עורר מספר לא קטן של סערות בעקבות התבטאויותיו של איתם. למעשה, בראיון זה בישר איתם את כניסתו לפוליטיקה. להלן עיקרי עמדותיו של איתם כפי שצוטטו בראיון עימו:

במישור הפוליטי-מדיני אמר איתם כי:

יש לצאת למלחמת חורמה בטרור הפלסטיני וכן להעמיד את ערפאת וההנהגה הפלסטינית למשפט בירושלים על פשעים כנגד האנושות.
על יאסר ערפאת אמר: "אני רואה פה דבר מוסרי. אומרים שהכיבוש משחית. אני אומר שאי מלחמה ברוצחים משחיתה. כאשר רוצח המונים יושב ברמאללה ונהנה מסוג של חסינות זו שחיתות. הרי האיש הזה הוא רוצח. רוצח רוצח רוצח. אז צריך לקחת אותו ולהעמיד אותו לדין. במה הוא שונה מאייכמן? במה? אני לא הייתי נבהל אם היו דנים אותו לתלייה".
כמו כן, אמר איתם שיש לכבוש מחדש את כל שטחי A, ובכללם את שכם.
איתם שלל הקמת יישות מדינית נוספת ממערב לנהר הירדן. פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים צריך להעשות במסגרת פתרון אזורי כולל, שבו ירדן ומצרים יתרמו משטחיהן ליישוב הפליטים הפלסטינים ויקחו את חסותן עליהם. כל הפלסטינים יקבלו אזרחות ירדנית ושם הם צריכים לממש את שאיפותיהם הלאומיות.
בעקבות אירועי אוקטובר 2000 התבטא איתם בחריפות כנגד ערביי ישראל:

"... אני אומר שההנהגה של המיעוט הזה (ערביי ישראל) מביאה אותו לבגידה בברית שכרת עם מדינת ישראל. ממש בגידה. לכן, אם לא נציב בפני ערביי ישראל תמרור הם עלולים לחצות קווים שאחר כך, כאשר נצטרך לסמן אותם מחדש, ניאלץ לעסוק במאבק קשה מאוד עם אנשים שהם אזרחי המדינה".

"אני אומר שערביי ישראל הם במידה רבה הפצצה המתקתקת מתחת לכל הסדר הדמוקרטי והישראלי שבתוך הקו הירוק. כבר היום בגליל ובנגב נוצרת אוטונומיה דה פקטו שלהם אשר עלולה להפוך את מדינת ישראל שבפועל לבועת גוש דן. ... לכן אני אומר שבפני מדינת ישראל עומד כאן איום קיומי המתאפיין בכך שהוא איום חמקני. ואיומים חמקניים טבעם שהם דומים לסרטן. סרטן זה סוג של מחלה שרוב האנשים שמתים ממנה מתים בגלל שהאבחון היה מאוחר מדי. כאשר מבינים את גודל האיום כבר מאוחר מדי לטפל בו".

דברים אלה עוררו סערה זוטא, למרות דברי הבהרה של איתם בהמשך הראיון.

בראיון דיבר איתם גם על אמונתו. הוא חזר בתשובה בעקבות מלחמת יום הכיפורים ונהפך לאדוק באמונתו. בין השאר אמר:

"(עולם בלי יהודים הוא) עולם מת. בלי היהודים העולם לא יכול לחיות. זה כמו לומר לאדם תחיה בלי נשמה. תהיה מכונה, תהיה רובוט. עולם בלי יהודים הוא עולם של רובוטים. עולם מת". (השוו עם נעמי שמר)
מדינת ישראל היא מדינתו של הקדוש ברוך הוא.
(שביט: אתה רואה גאולה?) "ודאי, ודאי. בשבילי מדינת ישראל היא גילוי השגחת השם בהיסטוריה. היא התגלמות ההשגחה האלוקית בתוך סדר החיים האנושיים. ומדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. היא הביטוי לפעולת השם בעולם. לי יש תפישה עקרונית לגבי התקופה שאני חי בה שהיא התקופה הכי מרתקת והכי מדהימה שעם ישראל חי בה מעודו. אני חש שמול עיני מתרחש התהליך הכי משמעותי של תיקון עולם זה אלפיים שנה."
איתם סיפר על תחושת האחריות שלו ועל ההשגחה האלוהית עליו, שממנה נובע שעליו לפעול להצלת עם ישראל. הוא הביא כאנקדוטה את תשובתו לאשתו לעתיד עילית בגיל 18 כאשר שאלה "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" והוא ענה "להנהיג את עם ישראל." הוא סייג את הדברים באותו משפט והסביר שאינו מרגיש כאילו השגחה אלוהית בחרה אותו במיוחד למשימה. עם זאת, בעקבות חלקים אלה של הראיון החלו גורמים בשמאל להאשים את איתם במשיחיות עצמית.

[עריכה] בממשלות שרון

בעקבות מבצע חומת מגן שהחל בסוף מרץ 2002 ופעולות צה"ל שבאו אחריו החלה ירידה הדרגתית בטרור ועלייה ניכרת בכמות הסיכולים המוצלחים. עקב כך, הצטרפה המפד"ל ב-8 באפריל 2002 לממשלת שרון הראשונה, ואיתם כיהן ראשית כשר בלי תיק, והחל ב-18 בספטמבר 2002 כשר התשתיות הלאומיות.

במרץ 2003 הצטרפה המפד"ל לממשלת שרון השנייה, בקואליציה שכללה את הליכוד, המפד"ל, שינוי והאיחוד הלאומי. מפד"ל ושינוי התוו תוכנית להקטנת השסע החילוני-דתי בחברה הישראלית, שכללה גיוס חרדים לצבא והתפשרות בנושא נישואים אזרחיים, תוך הסכמה שאין לבצע מחטפים בנושאי דת ומדינה. המפד"ל קיבלה שני שרים וסגן שר אחד, ואיתם נבחר כשר הבינוי והשיכון.

[עריכה] פילוג פנימי במפד"ל

בעקבות הכרזת שרון על תוכנית ההתנתקות נקט איתם קו תקיף של פרישה מיידית מהממשלה, ואילו זבולון אורלב נקט בגישה שיש להשפיע מבפנים ולהישאר בממשלה כל עוד אפשר לסכל מבפנים את ההתנתקות. אחרי ישיבת הממשלה שבה פוטרו שרי האיחוד הלאומי ואושרה תוכנית הההתנתקות, איתם ויצחק לוי, שהתנגדו, הכריזו על התפטרותם מהממשלה (ב-8 ביוני 2004) ועזיבתם את הקואליציה. המהלך של השניים יצר קרע בסיעת המפד"ל, שכן אורלב לא התפטר ושאר הסיעה תמכה בקו של אורלב, בהישארות בממשלה. אחרי שחוק ההתנתקות עבר בקריאה ראשונה בכנסת, התפטר אורלב ושאר סיעת המפד"ל פרשו הקואליציה. למרות זאת, עדיין נותר בעינו הקרע בין איתם לאורלב, שבגינו העלה איתם ביחד עם חברו למפלגה יצחק לוי הצעה לוועידת המפד"ל לאיחוד יחד עם מפלגת "האיחוד הלאומי", הצעה שנדחתה ברוב קולות, ובעצם הוליכה את איתם ולוי לעבר הודעה על פרישה מהמפלגה,

צעד נוסף שגרם לפרישה זו הוא ההדחה של איתם מתפקיד יו"ר המפד"ל ב-14 בפברואר 2005, בעקבות עתירה שהוגשה לבית הדין של המפלגה בשל פרישתו מהקואליציה בניגוד להחלטת הסיעה.

בעקבות צעד זה והחרפת הקרע עם מחנה אורלב, פרשו איתם ולוי מהמפד"ל והקימו את סיעת "ציונות דתית לאומית מתחדשת" הפועלת בתיאום עם מפלגת האיחוד הלאומי וכיום גם עם המפד"ל. הסיעה נקראה גם "סיעת התחברות".

[עריכה] תוכנית ההתנתקות

איתם פרש מהממשלה בעקבות תוכנית ההתנתקות, אשר לה התנגד בחריפות. למרות התנגדותו הנחרצת לתוכנית, הביע איתם את התנגדותו לגילויי אלימות כנגד צה"ל וגילויי סרבנות מצד הימין. הוא חזר על קריאתו נגד אלימות ונגד סרבנות, בפומבי, פעמים אחדות.

בנאום חריף שנשא ב-11 בינואר 2005, בהפגנה גדולה כנגד ההתנתקות, קרא איתם לשרון "סרבן דמוקרטיה" בעקבות סירובו של שרון לערוך משאל עם. איתם טען ששרון מקדם את תוכנית ההתנתקות בצורה אנטי-דמוקרטית באמצעות איומים, פיטורים ודילים מושחתים. כמו כן, טען איתם ששרון ותומכיו בשמאל מנהלים מסע הסתה נגד המתנחלים שכולל יצירת פרובוקציות כנגדם ואף את התרת דמם, במטרה לעשות דה-לגיטימציה למאבק הימין כנגד התוכנית. למרות הביקורת החריפה כנגד שרון והתוכנית, שלל איתם סרבנות ואלימות ואמר שבסיום המאבק "אם לא תקשיב לקריאה להחזיר את ההחלטה הזאת אל העם הבריא והחזק הזה, נשלח אותך הביתה, ותהיה זו שליחה כואבת ומביישת, שתמחק את הישגי בחרותך" [1].

במרץ 2005, אחרי הוצאת צו אלוף פיקוד האוסר העתקת מגורים לרצועת עזה, הכריז איתם על כוונתו לעבור לגור בגוש קטיף על מנת לחזק את התושבים ולמנוע את הפינוי. לקראת פסח הודיע איתם על מציאת בית ביישוב נצר חזני. ח"כים בשמאל גינו את המהלך, אך יו"ר הכנסת ראובן ריבלין אמר שהמעשה נמצא בגדר החסינות המהותית של חבר כנסת.

אמנון דנקנר (שמאל), מתארח אצל הזוג אפי ועילית איתם, בנצר חזני.

בגלל התנגדותו הנחרצת לסרבנות ולאלימות, שימש איתם כמתווך לא רשמי בין המתנחלים וכוחות הבטחון וזכה לאמונם ולהערכתם של שני הצדדים. בין השאר פעל לארגן הפקדת נשק מאורגנת בכל היישובים המיועדים לפינוי, על מנת למנוע כל סיכוי של פליטת כדור או ירי איש על אחיו. איתם דרש גם שהכוחות המפנים יגיעו בלי נשק חם לביצוע הפינוי. את מהלכיו הסביר:

"מדובר בגירוש של אלפי אנשים מבתיהם. חשוב מאוד להגיע להידברות, חשוב לעצב את כללי המאבק הזה באופן שמצד אחד יתנהל בנחישות רבה ומצד שני שמדינת ישראל לא תרד לתהומות שאין מהם חזרה. לא מדובר בהשלמה עם ההתנתקות אלא להיפך, מדובר במאבק של המוני אנשים שייאבקו על הליכה אל המשך המאבק מתוך אחריות". [2]

ביולי 2005 יזם איתם "אמנת מאבק", שבה יקבעו כללי המאבק כנגד ההתנתקות והקווים האדומים שאסור לחצותם. המרכיב העיקרי בהצהרה היה התנגדות לאלימות מכל סוג שהוא:

"מאבקנו יהיה חף מכל ביטוי של אלימות. לא יפעיל איש אלימות פיזית או מילולית כלפי חיילי צה"ל, שוטרים משטרת ישראל, ואנשי כוחות הביטחון"

בנוסף הוחלט שפעילויות המחאה תתבצענה ללא נשק, וזאת על מנת למנוע סכנה של התדרדרות לשפיכות דמים עקב פתיחה באש או פליטת כדור. בנוסף לאיתם, חתמו על האמנה חברי הכנסת יצחק לוי, שאול יהלום, אריה אלדד, עוזי לנדאו, דוד לוי ואהוד יתום, והרבנים שלמה אבינר, יובל שרלו, חיים דרוקמן, חנן פורת, שמואל אליהו ועוד. האמנה הוגשה ליושב ראש הכנסת ראובן ריבלין וחולקה באלפי עותקים למשתתפי צעדת ההתחברות לכפר מימון.

אפי איתם נכח בגוש קטיף בזמן פינויו במסגרת תוכנית ההתנתקות ופעל בכל מקום שאפשר על מנת לתווך בין המפונים וה"מתגברים" לכוחות המפנים על מנת למנוע התנגשויות אלימות. איתם גם יזם הפקדת נשק כללית בנצר חזני והצהיר שוב ושוב שהמתיישבים לא יפעילו אלימות כנגד כוחות צה"ל ושלא תהיה שפיכות דמים. אחרי פינוי נצר חזני שהה איתם בנצרים וליווה אותם ביום הפינוי. הוא אף נטל חלק בהוצאת ספרי התורה מבית הכנסת. במאמר לסיכום ההתנתקות (מעריב, 27.8.2005) כתב העיתונאי בן כספית, שלמתנחלים והנהגתם חלק גדול בכך שההתנתקות עברה בשלום, והוא ציטט את איתם שהסביר שעם כל הכבוד לכוחות המפנים, האלימות נמנעה בעיקר משום שהמתיישבים המפונים ומתנגדי ההתנתקות החליטו לנהוג באיפוק ולא להתנגד באלימות. מאוחר יותר הוא חזר על טענה זו במאמר שכתב למעריב ובו הסביר שההתנתקות עברה ללא שפיכות דמים שכן:

"זה קרה בזכות הכרעה עמוקה, עקרונית, תורנית, מוסרית וציונית, שקיבלנו על עצמנו, שלא להרים ולו אצבע על חייל או שוטר. בכפר-מימון עוצבה ונבחנה תפיסה זו הלכה למעשה, והפכה לאסטרטגיה של המאבק כולו. זוהי הכרעה היסטורית ותורנית, משום שהיא באה לתקן את שנאת החינם ששלחה אותנו לאלפיים שנות גלות. באמירת לאו מוחלט למלחמת אחים, ואפילו הדעת נטרפת והארץ נקרעת ואחינו מהרסינו ומחריבינו פותחים שער לאויב. זוהי גם הכרעה מוסרית ותורנית, הקובעת שעל הגנת העם והארץ ראוי להקריב את דמנו ולשפוך את דם אויבינו. אך כאשר יש ספק, או אפילו חשש שחלילה יישפך דם אחים, נקריב בכאב ובצער חלקים מהארץ האהובה שלנו עד שנוכל לשוב אליה."

על הטענה שהועלתה בתקשורת, שלא הייתה אלימות בגלל הכמות הרבה של כוחות הפינוי, השיב: " לא נבהלנו משפעת השוטרים והסוסים, זה מצחיק לחשוב שציבור כמו שלנו, שנעריו קלי רגליים ובחוריו מלומדי מלחמה ואנשיו ונשותיו צלוקי פצמ"רים, מטענים וקברים פעורים, ייבהל מעימות פיזי עם שוטרים. הטענה הרדודה והרעה הזו מחטיאה את העיקר, ולכן גם כל-כך מסוכנת." [3]

[עריכה] האיחוד הלאומי

אפי איתם בעמונה, אחרי שנפגע לטענתו מפרש משטרה

בשנת 2005 הצטרפה מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת לסיעת האיחוד הלאומי, שכללה את ח"כי מולדת (בני אלון ואריה אלדד) וח"כי תקומה (צבי הנדל ואורי אריאל). במסגרת הרשימה לבחירות לכנסת ה-17 קיבלו איתם ויצחק לוי את המקומות השלישי והרביעי בהתאמה. איתם מונה לראש מטה ההסברה של האיחוד הלאומי בקמפיין הבחירות.

ב-1 בפברואר 2006 הגיע איתם, יחד עם חברי כנסת נוספים, למאחז עמונה, כדי למנוע הריסת 9 בתים שנבנו ללא היתר בנייה. במקום פרצו עימותים קשים בין המתנחלים לכוחות הבטחון, בהם נפצעו רבים מכוחות הבטחון ואזרחים שהתעמתו עמם, ובהם גם הח"כים אפי איתם ואריה אלדד [4]. איתם אושפז בבית החולים הדסה עין כרם, ותקף בחריפות את אהוד אולמרט, שאותו האשים בכך ש"השוטרים קיבלו פקודה להתיר את דמם של הילדים ומנהיגי הציבור. זה פוגרום שנעשה באנשים צעירים", בנוסף, ביקר בחריפות את אלימות המשטרה [5].

בשבת, המשטרה שחררה קלטת וידאו אותה צילמה, המוכיחה לכאורה שאיתם לא נפצע מפרש משטרה, ולא היו פרשים בסביבתו סמוך לזמן הפגיעה. לטענתם נפצע איתם על ידי אבנים שזרקו המתנחלים ולא על ידי פרש משטרתי.[6] ב-8 בפברואר, לעומתה הציג איתם תמונות בהן הוא נראה סמוך לפרש משטרתי, לכאורה, שניות אחרי שפגע בו, לפי דבריו. [7]

[עריכה] האיחוד הלאומי-מפד"ל

ב-9 בפברואר הודיעו האיחוד הלאומי והמפד"ל על יצירת "רשימה יהודית לאומית מאוחדת" משניהן. את המשא ומתן ניהלו בנימין אלון, איתם וזבולון אורלב. המו"מ צלח למרות המשקעים הכבדים בין השניים. במסגרת הבחירות לכנסת ה-17 איתם המשיך לכהן כראש מטה ההסברה של הרשימה המשותפת כאשר לצידו פעלו ח"כ אריה אלדד (איחוד לאומי-מולדת) וח"כ שאול יהלום מטעם המפד"ל. איתם ואלדד הרבו בפעילות שטח ובייחוד במבצעי "פנים אל פנים" לשכנוע אנשים בביתם להצביע לאיחוד-הלאומי מפד"ל.

בכנסת ה-17 חבר איתם בועדת חוץ ובטחון של הכנסת.

ב-11 בספטמבר 2006, בעקבות נסיעתו של עזמי בשארה לסוריה, שם הודיע כי הוא תומך במאבק של סוריה כנגד ישראל אמר איתם: "נצטרך להכריע הכרעה נוספת, וזה לסלק את ערביי ישראל מהמערכת הפוליטית. גם כאן הדברים ברורים ופשוטים: גידלנו לנו גיס חמישי, חבר של בוגדים מהמעלה הראשונה, ולכן לא נוכל להמשיך לאשר נוכחות כל-כך עוינת וכל-כך גדולה בתוך המערכת הפוליטית של ישראל." כמו כן אמר איתם שיש לגרש את ערביי יהודה ושומרון עקב היותם איום על ישראל. [8] בתגובה זכה איתם לגינוים מהשמאל ומחברי הכנסת הערביים ודרישה בפתיחת חקירה פלילית נגדו.

בראיון לבן כספית ממעריב ב-15 בספטמבר חזר איתם על הדברים, ודיבר אף על הצורך של יצירת משוואה של אזרחינו מול אזרחיהם ושבמתקפה של האויב על העורף יש לגבות מחיר כבד במתקפה על עורף האויב, כולל הרג אוכלוסייה אזרחית במספרים גבוהים ובמכוון. בנוסף אמר כי במקרה של אי-רגיעה בשטחים יש לשקול גירוש כל ערבי יהודה ושומרון. עוד דיבר איתם על הצורך לשידוד מערכות בצה"ל והפיכתו לכוח שתפקידו להשמיד את כוחות האויב ולא "להוגיע" וביקר את החברה הישראלית על רגישות היתר שלה לחיי חיילים וחוסר הנכונות להקריב קורבנות עבור המדינה. כמו כן דיבר איתם על הצורך בהקמת ממשלת אחדות לאומית שתמודד מול האיום האיראני, איום הטרור ואיום ערביי השטחים וערביי ישראל.

בנובמבר 2006 רמז איתם על רצונו לאחד את מפלגת האיחוד הלאומי-מפד"ל עם מפלגת הליכוד. לטענתו, בנימין נתניהו הוא היחיד שנמצא במערכת הפוליטית עם נסיון של ראש ממשלה, ועל המחנה הלאומי להתרכז סביב מועמדותו. עוד טען איתם כי נתניהו יצטרך לעבוד עם צוות בטחוני וחברתי, והוא הדמות הבטחונית שיכולה להיות לצידו של נתניהו. [9]