רחבעם זאבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רחבעם זאבי
תאריך לידה	20 ביוני 1926
תאריך פטירה	17 באוקטובר 2001
ממשלות	24, 29
כנסות	12, 13, 14, 15
סיעות	מולדת, האיחוד הלאומי, איחוד לאומי-ישראל ביתנו
תפקידים בולטים	שר התיירות היועץ לענייני טרור לרה"מ אלוף פיקוד המרכז ראש אג"ם

רחבעם עמיקם זאבי (ידוע גם בכינוי גנדי) (20 ביוני 1926 - 17 באוקטובר 2001), איש צבא ופוליטיקאי ישראלי. נרצח על ידי שלושה מתנקשים, אנשי החזית העממית, כנקמה על חיסול מנהיג הארגון.

תוכן עניינים 1 ילדותו 2 מהפלמ"ח לצה"ל 3 פוליטיקה 4 ההתנקשות בחייו 5 הנצחתו 5.1 חוק להנצחת מורשתו 6 ראו גם 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] ילדותו

רחבעם זאבי נולד בשכונת ימין משה בירושלים למשפחה מסורתית (אביו היה מחסידי גור) החברה בתנועת העבודה, ששילבה בין ערכים סוציאליסטים ליהודיים. מצד אמו היה דור שישי בירושלים ואביו היה איש העלייה השלישית. שניהם היו חברים בגדוד העבודה.

זאבי נהג לספר בהומור שהוא צורף ל"הגנה" כבר בהיותו פעוט בן שלוש, במהלך פרעות תרפ"ט. הנשק הלא חוקי של שומר השכונה מפני הערבים הוסתר מתחת לכריתו. כאשר באו החיילים הבריטים לחפש את הנשק בביתו, צבטה אמו את לחיו והוא החל לבכות. החייל הבריטי נרתע מלחפש בכריתו של הפעוט הצורח, וכך הציל רחבעם הפעוט את השכונה ואת השומר הציל ממעצר.

זאבי התחנך בבתי הספר של תנועת העבודה. את הכינוי "גנדי", שליווה אותו למשך כל חייו, קיבל בבית הספר בקיבוץ גבעת השלושה, שם נהגו לספר את הילדים בתספורת קרחת, כשהגיע רחבעם הקירח לחדר האוכל, יחף ומגבת למותניו. מאז דבק שמו של המנהיג ההודי מהאטמה גנדי ברחבעם, שהיה אז רזה וקירח. אולם זאבי מעולם לא הזדהה עם דעותיו של המנהיג הפציפיסט.

[עריכה] מהפלמ"ח לצה"ל

בגיל צעיר הצטרף רשמית ל"הגנה", אך התנגד לפעילות נגד האצ"ל והלח"י, והיה גם חבר בתנועת הנוער המחנות העולים. שירת בפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות היה קצין המודיעין של חטיבת יפתח.

גנדי שירת בצה"ל בשנים 1974-1948. הוא החל את דרכו כקצין המבצעים של פיקוד הצפון, ולאחר מכן, כמפקדו של גדוד 13 בחטיבת גולני, פיקד, במאי 1951, על קרב תל מוטילה. בקרב זה, שנמשך ארבעה ימים, נהדף כוח סורי שחדר לשטח ישראל, במחיר כבד לצה"ל: 40 הרוגים ו-70 פצועים. זאבי מילא תפקידים נוספים כמו ראש ענף מבצעים באג"ם, ראש מטה פיקוד הדרום, עוזר ראש אג"ם. ביולי 1968 מונה לאלוף פיקוד המרכז על ידי הרמטכ"ל יצחק רבין. בתפקיד זה פיקד על עשרות המרדפים שנערכו בבקעת הירדן. זאבי התפרסם גם כמי שגידל לביאה במפקדת הפיקוד (לביא הוא סמלו של פיקוד המרכז). כמו כן התערב בתכני השירים של להקת פיקוד המרכז ואסר על השמעת "שיר לשלום" שכתב יעקב רוטבליט.

הוא פרש שבוע לפני מלחמת יום הכיפורים, אך עם פרוץ המלחמה חזר לצבא והיה במהלך המלחמה וזמן קצר אחריה ראש אג"ם ועוזר הרמטכ"ל.

לאחר סיום שירותו הצבאי נודע בקשרי ידידות הדוקים עם אנשים שנחשבו כראשי הפשע המאורגן בישראל, אם כי הוא עצמו לא הואשם מעולם. זאבי צוטט כמי שאמר "אם צריך, אני בא", בשיחת טלפון שהוקלטה על ידי המשטרה בינו לבין לטוביה אושרי, כשאושרי ורחמים אהרוני ("גומדי") הסתתרו מפני המשטרה אחרי ביצוע "הרצח הכפול" של עמוס אוריון ועזר כהן [1]. טענות אלה לא מנעו ממנו להיות יועץ לשרים וראשי ממשלה, שנעזרו בידיעותיו הרבות בנושאי ביטחון. לימים קבע יצחק זמיר, היועץ המשפטי לממשלה בתקופת ממשלת מנחם בגין כי אין כל יסוד להנחה שאכן קיים פשע מאורגן בישראל. בשנים 1974 - 1976 היה זאבי יועצו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין למודיעין ומלחמה בטרור, אך ב-1976 התפטר בעקבות התנגדותו להסכמי ההפרדה עם מצרים.

זאבי היה חבר מועצת עיריית ירושלים בסוף שנות השבעים. בשנותיו אחרי הצבא הרבה לעסוק בתרבות ובעיקר בנושאים הקרובים לליבו היסטוריה וארץ ישראל. גנדי היה ידוע כאיש אשכולות, כאיש תרבות וספר וכבעל דעות ועקרונות. בשנים 1991-1981 כיהן כיו"ר ההנהלה של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב והפכו לאחד מחשובי המוזיאונים בישראל. במשך עבודתו זו ערך עשרות ספרים בנושאי ארץ ישראל.

[עריכה] פוליטיקה

בשנת 1987 הודיע זאבי על תמיכתו ברעיון ארץ ישראל השלמה ובטרנספר מרצון לערביי יש"ע, וסבר כי רק כך ניתן להגיע לשלום אמת עם הערבים. את הטרנספר מרצון הציע להשיג באמצעות הגבלות על יכולתם של הפלסטינים לנהל חיים תקינים בשטחים - איסור יציאה לעבודה בישראל ואולי דברים מחמירים יותר, בתקווה שיתרצו לעזוב את השטחים, כאשר יוצע להם בתמורה גם עידוד כספי. זאבי סבר שמערכת הביטחון של ישראל חזקה, והיא מסוגלת לגבות מהלכים לאומיים כמו סיפוח יש"ע וביצוע "טרנספר מרצון" לאוכלוסייה הערבית שם. בשנת 1988 הקים את מפלגת מולדת ועמד בראשה עד יום הירצחו בידי מחבלים. עמדותיו בנושא הטרנספר נחשבו על ידי רבים בציבור כגזעניות ובלתי לגיטימיות, ומיקמו אותו בימין הקיצוני. גם בימין הקיצוני נמתחה עליו ביקורת בשל ידידותו עם יצחק רבין, שאותו כינה "מר ביטחון" ו"מצביא מהולל".

זאבי נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפלגת "מולדת", בשנת 1988, בבחירות לכנסת ה-12. אז זכתה מפלגתו בשני מנדטים. בשנים 1992-1991 היה שר בלי תיק בממשלתו של יצחק שמיר. הוא התפטר בינואר 1992 מהממשלה (יחד עם השר יובל נאמן, ראש מפלגת התחיה), עקב התנגדותו לועידת מדריד. בבחירות לכנסת ה-13 עלתה מולדת ל-3 מנדטים ובבחירות לכנסת ה-14 ירדה שוב לשניים, כשהיו חסרים לה 308 קולות בלבד למנדט השלישי. בכנסת זו זכה זאבי לנהל מספר ישיבות בראשית ימיה של כנסת זו, מתוקף היותו זקן חברי הכנסת שאינו חבר הממשלה. לקראת הכנסת ה-15 התאחדה "מולדת" עם "חרות" ו"תקומה" לסיעת האיחוד הלאומי, כשרחבעם זאבי נהיה לשני ברשימה. לאחר פרישתו של בני בגין הפך רחבעם זאבי לראשון ברשימה. בפברואר 2000 התאחדו האיחוד הלאומי ומפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן לבלוק פרלמנטרי אחד.

זאבי היה שר התיירות בממשלתו הראשונה של אריאל שרון, בתקופה מרס-אוקטובר 2001. יום לפני מותו, הוא והשר אביגדור ליברמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה עקב התנגדותם לנסיגה משכונות אבו-סניינה וח'רת א-שייח השולטות על היישוב היהודי בחברון שצה"ל נכנס אליהם לאחר ירי בלתי פוסק על היישוב היהודי.

[עריכה] ההתנקשות בחייו

גנדי נרצח לפני שההתפטרות נכנסה לתוקף, בפתח חדרו במלון הייאט בירושלים, על-ידי אנשי החזית העממית, שהודיעו שזו הייתה נקמה על חיסול מנהיג הארגון על ידי ישראל חודשיים קודם לכן, והיה בכך השר הראשון והאישיות הישראלית הבכירה ביותר שמחבלים רצחו. ב-17 באוקטובר 2001, בשעה 6:30 בבוקר, עלה רחבעם זאבי לחדרו במלון הייאט לבדו, משום שהתנגד לקבל אבטחה בעוד האזרחים חשופים ללא אבטחה ולא פחד מאיומי הטרור. בפתח חדרו המתינו לו שלושה מתנקשים שירו בו שלושה כדורים מטווח קצר. כעבור דקות אחדות מצאה אותו אשתו יעל מתבוסס בדמו. ניסיונות להציל את חייו לא צלחו, ובשעה 10:00 הודיעה הנהלת בית החולים הדסה עין כרם על מותו. רציחתו נחשבה לעליית מדרגה בטרור הפלסטיני מאז ספטמבר 2000. היו שראו ברציחתו כשל חמור ביותר של השב"כ, שהיה אמור לאבטח אותו.

זאבי הותיר אחריו את אשתו יעל וחמישה ילדים: יפתח-פלמח, סייר-בנימין (כיום מכנה עצמו בנימין בלבד), מצדה, צאלה וערבה, שכולם נקראים על שמות מקומות בארץ.

בהלוויתו השתתפו רבבות אזרחים וחברים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון. למרות שדגל בטרנספר ונחשב בעל דעות ימניות קיצוניות כלפי הערבים, היה אהוב ונערץ בידי רבים בשל מסירותו לארץ ישראל ועם ישראל, בשל הגינותו ויושרו, ובשל נאמנותו לחבריו, ובפרט חבריו לנשק, לעתים חרף חילוקי דעות פוליטיים. כך, למשל, היה ממספידיו של ח"כ האלוף מתתיהו פלד, מראשי הרשימה המתקדמת לשלום, חרף ההבדל העצום בין תפיסות עולמם הפוליטיות. כמו כן היה ידוע בדאגתו ופעילותו למען השבויים והנעדרים, וענד תמיד דיסקית עם שמותיהם, לאות הזדהות עמם. על שמו נקרא כביש הערבה (מס' 90) "דרך גנדי".

מבצעי ומתכנני ההתנקשות הצליחו להימלט בתחילה. במשך זמן מסוים שהו במוקטעה ברמאללה, תחת חסותו של יאסר ערפאת. עם תום מבצע חומת מגן והמצור על המוקטעה הושג הסכם שבמסגרתו הם הועברו לכלא יריחו בפיקוח צוות סוהרים בריטי ואמריקאי. ב-14 במרץ, 2006, אחרי נצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת עזב צוות המשקיפים את הכלא ביריחו, וצה"ל תפס את האחראים לרצח במסגרת מבצע הבאת ביכורים.

[עריכה] הנצחתו

על שמו של זאבי, קראו מספר אתרים ברחבי הארץ. כביש הבקעה נקרא על שמו, ולזכרו הוקם ישוב בנגב - מרחב עם.

[עריכה] חוק להנצחת מורשתו

ביולי 2005 קיבלה הכנסת את החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי [2]. על פי החוק, תקום עמותה להנצחת מורשתו. מורשתו גם תילמד במחנות צה"ל ביום הירצחו.

בעיתונות התפרסמו דעות לפיהן הנצחת מורשת זאבי שדגל בטרנספר היא חרפה למדינה. גם בכנסת עורר החוק פולמוס [3]. מנגד, תומכי החוק העלו על נס את פועלו של זאבי וציינו כי גם מורשתו של רבין מונצחת על פי חוק, למרות היותה גם היא שנויה במחלוקת חריפה.

[עריכה] ראו גם

• מפלגת מולדת

[עריכה] לקריאה נוספת

• מיכאל ששר, גנדי - שיחות עם רחבעם זאבי, הוצאת ידיעות אחרונות, 1992.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רחבעם זאבי

• רחבעם זאבי (גנדי), באתר העמותה להנצחת שמו ומורשתו של רחבעם זאבי (גנדי)
• רחבעם זאבי באתר הכנסת
• רחבעם (גנדי) זאבי, פירוט בלקסיקון המונחים של אתר הכנסת.
• רחבעם (גנדי) זאבי דף הנצחה באתר הכנסת.
• רחבעם זאבי, באתר ynet
• רחבעם זאבי, באתר "סנונית".