ביצוע תוכנית ההתנתקות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכנית ההתנתקות היא שם אב לנסיגה ישראלית ולפינוי רצועת עזה וצפון השומרון מאזרחים ישראלים. התוכנית יצאה לדרך ב-15 באוגוסט 2005. פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים. תוכנית זו של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, ליציאה מרצועת עזה ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון ולפינוי תושביהן היהודיים ומחנות צה"ל שבהן באופן חד צדדי, עוררה קרב פוליטי בין תומכי הנסיגה מרצועת עזה למתנגדיה.

התכנון המקורי היה פינוי הרצועה ללא כל משא ומתן עם הפלסטינים, אולם לאחר מותו של הראיס הפלסטינאי יאסר ערפאת וחילופי ההנהגה ברשות הפלסטינית בעת עלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשלטון, נעשה מאמץ לתאם את התוכנית עם הפלסטינים. תוכנית ההתנתקות שנויה במחלוקת עזה, ועומדת בניגוד גמור להצהרותיו של שרון טרם היבחרו. למרות זאת היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים. על פי הסקרים, התוכנית נהנתה מתמיכת רוב הציבור, אולם שרון סירב להעמידה למשאל עם והמשיך בתוכנית גם לאחר שנדחתה בידי מתפקדי הליכוד.

[עריכה] עיקרי תוכנית ההתנתקות

הפגנת סטודנטים נגד תוכנית ההתנתקות

• ישראל תפנה את אזרחיה ואת מתקניה הצבאיים מרצועת עזה וגוש קטיף.
• ישראל תפנה ארבע התנחלויות בצפון השומרון (גנים, כדים, חומש ושא-נור) ומתקנים צבאיים קבועים באזור.
• לישראל תהיה שליטה בטחונית מלאה באוויר ובים, אך הותר לפלסטינאים לפתוח את נמלי הים והאוויר ברצועה.
• המבנים הקדושים יפורקו ויועברו לתוך ישראל, מבני הציבור יושארו כמחווה לפלסטינים ואילו הבתים הפרטיים יהרסו באמצעות כלי צמ"ה ישראלים והפלסטינים אלה שיפנו את ההריסות.
• חוק פינוי-פיצוי: פיצוי ושיקום המתנחלים שיפונו.
• השארת גושי ההתנחלויות הגדולים ביהודה ושומרון בידי ישראל, בכל הסכם קבע עתידי. שרון טוען שתוכנית ההתנתקות השיגה התחייבות לתמוך בעמדה זאת מארצות הברית.

כחלק מהתחלת היישום, ראש הממשלה מינה את את יונתן בשיא מהקיבוץ הדתי שדה אליהו לעמוד בראש מנהלת סל"ע האחראית על סיוע למפונים ויישובם מחדש.

[עריכה] ביצוע הפינוי

[עריכה] מעגלי הפינוי

ביצוע הפינוי יורכב מ 6 מעגלי כוחות:

• המעגל הראשון: המעגל שיפנה את המתנחלים - החיילים והשוטרים שיבצעו את הפינוי בפועל ויקישו על דלתות בתי המתנחלים.
• המעגל השני: מעגל שתפקידו להגן ולתמוך על המעגל הראשון. הוא יכלול יחידות התערבות מיוחדות (כולל הימ"מ, צלפים ויחידת "מצדה" של שירות בתי הסוהר) שיופעלו במקרי חירום (תקרית ירי, איום בהתאבדות, התבצרות וכו), תמיכה לוגיסטית למפנים, עתודות כוח אדם, כוחות הנדסה למקרה שיוחלט להרוס את הבתים.
• המעגל השלישי: אבטחה הקפית ליישובים מפני התקפות טרור פלסטיניות.
• המעגל הרביעי: מעגל אבטחה נוסף כנגד הטרור הפלסטיני, הכוחות יפרסו קרוב לריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית ואזורים מיושבים על מנת למנוע ירי של רקטות קסאם ופצצות מרגמה בעת הפינוי.
• המעגל החמישי: חיילים הפרוסים מסביב לגדר המערכת של עזה. תפקידם העיקרי למנוע כניסת ישראלים לרצועה.
• המעגל השישי: חיילים ומחסומים הפרוסים באזור עוטף עזה. תפקידם לדאוג שעוטף עזה יהיה פנוי לתחבורה הרבה של הצבא והמשטרה בעת הפינוי.

[עריכה] אופן ביצוע ההתנתקות במעגל הראשון

בשלב הראשון, תינתן לכל משפחה הזדמנות להתפנות בהסכמה. חיילים אף יסייעו למשפחה לארוז את מטלטליה. בשלב השני, אם המשפחה תסרב להתפנות, חיילים ושוטרים יפנו אותה בכוח, כאשר 4 שוטרים וחיילים ירימו אדם אחד ויסחבו אותו אל עבר האוטובוס. נשים וילדים יפונו בידי חיילות ושוטרות.

בתי הכנסת ומבני הדת יפונו בידי אנשי הרבנות הצבאית, שתדאג שלא ישאר בהם אף חפץ קדוש אחד. ברוב היישובים, הוצאו ספרי התורה מבית הכנסת על ידי רב היישוב והתושבים שהסכימו להתפנות.

אוטובוס היישוב יועבר למתקן מיוחד שתוכנן מראש - שם ילונו מתנחלי היישוב למשך מספר לילות ואח"כ הצבא ייפצל את אנשי היישוב ע"פ מקומות המגורים החדשים שלהם ולשם הם יועברו באוטובוס. התכנון הוא שאת הלילות הראשונים של הפינוי יבלו התושבים בבתי מלון שנשכרו לכך מראש בבאר שבע, אשדוד, אשקלון וירושלים.

בפועל מקום המגורים של רבים מהמפונים לא היה מוכן בזמן (ובמקרים רבים אפילו כלל לא הוסכם עליו עם אנשי היישוב), ורבים מהם נשארו בבתי המלון במשך חודשים ארוכים ויש שעדיין בבתי מלון. חלק מהמתיישבים אף סירבו מלכתחילה להתפנות לבתי מלון, והעדיפו להשתכן במאהלים זמניים, וכך להבטיח את לכידות היישוב עד למציאת פתרון מגורים קבוע.

[עריכה] תחילת ההתנתקות

בתאריך ה־13 ביולי 2005 לאחר החלטת ממשלה נכנס לתוקפו צו אלוף המטיל סגר על גוש קטיף ומונע אליו כניסה של אזרחים שאינם תושביו הקבועים. מיום זה אזרחים שאינם בני המקום צריכים לקבל אישור מיוחד על מנת להיכנס לגוש. סגירה זו לא עברה בשלום, וההתנגדות לה הגיעה לשיאה בצעדת עשרות אלפים לעבר הגוש, שהמשטרה מנעה ממנה להתקדם אחר כפר מימון. צעדה זו התפזרה לבסוף בשלום, אך מועצת יש"ע הודיעה שבכוונתה לארגן הסתננויות של קבוצות קטנות לתוך גוש קטיף. ההתנגדות לסגירה כוללת גם סירוב של רבים מתושבי הגוש לשתף פעולה ולהזדהות, צעד שהביא פעמים רבות לקריסת הבידוק והכנסת אנשים רבים שאינם מתושבי הגוש. בסופו של דבר הצליחו להסתנן לגוש כ-5000 "מתגברים".

תשעה באב היה היום האחרון שבו הורשו מתיישבי עזה להישאר בבתיהם. עם כניסת ה-15 באוגוסט הופכת שהותם ברצועה לבלתי חוקית. אף על פי כן איפשר צה"ל יומיים נוספים של התפנות מרצון עד ה-17 באוגוסט, מועד התחלת הפינוי בכוח.

חייל מחבק מתיישב מגוש קטיף, במסגרת מבצע יד לאחים. המבצע לווה בחיבוקים ובכי מצד שני הצדדים.

• 15 באוגוסט
  • בחצות צאת ט' באב התשס"ה, נסגרו כל הכניסות לרצועת עזה בפני אזרחים.
  • מבצע יד לאחים: בבוקר למחרת החלה כניסת צוותי צה"ל והמשטרה למסור צווי פינוי לתושבי יישובי גוש קטיף. החיילים הונחו לסייע ככל האפשר לכל משפחה המעוניינת להתפנות מרצון ולגלות רגישות לכאבה. בחלק מהיישובים לא חילקו החיילים צווי פינוי עקב התנגדות התושבים. (סקירת חלוקת צווי הפינוי)
• 16 באוגוסט
  • המשיך מבצע יד אחים. בחלק מהיישובים נעשו טקסי פרידה מרגשים בהשתתפות התושבים והצבא.
  • פרצו עימותים אלימים ראשונים בין כוחות צה"ל לבין בני-נוער שהסתננו לישוב נווה דקלים בעת הכנסת המכולות לפינוי חפציהן של המשפחות שהסכימו לעזוב.
  • הושלמה ברובה עזיבתם ללא התנגדות של היישובים ניסנית, דוגית ואלי סיני שבצפון הרצועה, והאחריות עליהם הועברה לידי צה"ל.
  • היישובים פאת שדה, רפיח ים ושליו פונו מתושבים.
  • המכינה קדם-צבאית של עצמונה פונתה אחרי טקס מרגש בנוכחות אלוף פיקוד הדרום דן הראל ומפקד בה"ד 1.

[עריכה] הפינוי הכפוי של האזרחים בגוש קטיף

ב-17 באוגוסט החל הפינוי הכפוי של האזרחים ברצועת עזה. בנוסף ל 8000 התושבים, שהו בגוש גם כ 5000 מסתננים, שבאו כדי לסייע לתושבים ולנסות להקשות, ואף לסכל, את הפינוי. הפינוי עצמו עבר ללא אלימות (למעט על גג בית הכנסת של כפר דרום), אך חלק מהתושבים הביעו מחאה קשה והתנגדות פסיבית לגרושם.

• 17 באוגוסט
  • החל הפינוי בכוח של אלה שלא התפנו מרצונם, אך יחד עם זאת נמשך הפינוי מרצון לתושבים שביקשו הארכה לאריזת חפציהם לקראת עזיבת היישובים.
  • תושבי גני טל עזבו את ההתנחלות ללא פינוי בכוח בהתאם להסכם שהושג עם צה"ל לפיו הם יתפנו לאחר תפילת המנחה.
  • החל פינוי היישוב המרכזי בגוש קטיף נווה דקלים.
  • הושלם פינוי ההתנחלויות גני טל, בדולח, תל קטיפא, כרם עצמונה ומורג.
• 18 באוגוסט
  • בנווה דקלים התבצרו כ-1500 אנשים בבית הכנסת. באולם אחד התרכזו הגברים ובשני הנשים. כוחות הבטחון פינו אחד אחד את המתבצרים הגברים, שגילו רק התנגדות פסיבית עיקשת לפינוי. רוב הנשים התפנו אחרי הידברות ממושכת, כשהן שבורות ובוכיות. בלילה גילו הכוחות המפנים שקבוצת בנות ברשות רבנית אלמנה נעלו את עצמן בחדר פנימי בבית נכנסת. אחרי משא ומתן, ושיחה של הבנות עם החיילות שפינו אותן, פינוי בית הכנסת הושלם. [1]
  • בכפר ים (ליד שירת הים) התבצר ד"ר אריה יצחקי (ראש הרשות היהודית העצמאית בחבל עזה) יחד עם עוד 40 אנשים על גג ביתו. יצחקי עצמו היה חמוש ברובה M-16 וטען ש"מלכד" את הבית. אחרי הידברות עם כוחות צה"ל מסר יצחקי את נשקו וכוחות צה"ל פינו את גג ביתו. [2]
  • בכפר דרום התבצרו המתנגדים על גג בית הכנסת החל משעות הבוקר. כדי לפנותם הופעלו לראשונה מכת"זים, כלי פריצה ומנופים עם כלובים של פיקוד העורף. אחר הצהריים פרצו כוחות של היס"מ אל תוך בית הכנסת ופינו את קומת הקרקע. על גג בית הכנסת של היישוב נתלה שלט גדול – "שנית כפר דרום לא יפול". על גגו התבצרו כ-250 בני אדם, רובם צעירים, ובהם מספר קצינים שהבכיר שבהם היה אל"מ במילואים. במהלך פינוי גג בית הכנסת התרחשו עימותים אלימים בין המתבצרים לבין המשטרה שבהם נפצעו קל שוטרים וחיילים מזריקת חפצים, וצבע שגרמה לצריבות עור קלות לכ-10 מפנים. לאחר שהמשטרה הפעילה מכת"ז ומכולות פינוי באמצעות מנוף, היא הצליחה להשתלט על כל המתבצרים. הם נעצרו והוגשו כנגד חלקם כתבי אישום. שאר תושבי היישוב התפנו ללא אלימות, אך בעצב רב וכעס גדול תוך הצהרה שכפר דרום עתיד לקום בשלישית.
  • הושלם פינוי היישובים נווה דקלים, כפר דרום, נצר חזני וגן אור.
• 19 באוגוסט
  • הושלם פינוי היישוב גדיד.
  • הושלם פינוי היישובים שירת הים וכפר ים.
  • החלו הריסות הבתים בכרם עצמונה.

פינוי נצרים

• 21 באוגוסט
  • הושלם פינוי אלי סיני.
  • הושלם פינוי היישובים קטיף, עצמונה ושליו.
  • החלו הריסות הבתים ביישובים פאת שדה ודוגית. [3]
  • טענות קשות מצד המפונים על התנהלותה של מנהלת סל"ע בעניין מציאת פתרון דיור זמנים וקבועים למפונים. בין השאר סבלו המשפחות העקורות ממחסור במקום ומצרכי יסוד וחלקן אף נדרש לעזוב את המלונות בהם שוכנו, מבלי שיידעו מה יעלה בגורלם. עקורי נצר חזני החליטו לחזור ליישוב במחאה על גירושם ממלון ברמת הגולן. מנגד, מתנדבים רבים באו לסייע למשפחות העקורות ואף תרמו להם מצרכי יסוד. [4]
  • תושבי אלי סיני הקימו עיר אוהלים ליד יד מרדכי ויחנו שם עד שיימצא להם פתרון מגורים קבוע שישמור על המבנה הקהילתי שלהם.
• 22 באוגוסט
  • פונה היישוב היהודי האחרון ברצועת עזה - היישובי הקהילתי-דתי נצרים. בהוראת רב היישוב ציון טוויל החלו התושבים לארוז כבר ביום שישי והבטיחו שלא להתנגד באלימות לפינוי. גם 200 ה"מסתננים" ששהו ביישוב קיבלו את עמדת התושבים והבטיחו לא לנהוג באלימות. ביום הפינוי, התושבים התפנו ללא אלימות אך בכאב רב. אחרי שנפרדו מגדוד שמשון והתפללו תפילה כואבת בבית הכנסת, הוציאו עמם התושבים וראשי הנהגת הציונות הדתית (ביניהם הרב חיים דרוקמן, חנן פורת ואפי איתם) את ספרי התורה ומנורת שבעת הקנים שניצבה על גג בית הכנסת. [5]
  • החלו הריסות הבתים באלי סיני, נווה דקלים וגני טל.

[עריכה] הפינוי הכפוי של האזרחים בצפון השומרון

• 23 באוגוסט
  • הושלם פינוי היישוב חומש בצפון השומרון.
  • הושלם פינוי היישוב שא-נור בצפון השומרון.
  • הרמטכ"ל דן חלוץ, המפכ"ל משה קראדי ודוברת צה"ל מירי רגב ציינו לשבח את הנהגת המתנחלים ורבני יש"ע על פעולתם להרגעת הרוחות ומניעת אלימות בפינוי יישובי צפון השומרון. [6], [7]

[עריכה] פינוי התשתיות והמבנים

[עריכה] הריסת הבתים

בתי היישוב קטיף לאחר הריסתו, אוגוסט 2005

טנקים ודחפורים ברחבת הכניסה ביישוב גני טל במהלך הריסת היישוב, אוגוסט 2005

אחרי משא ומתן מפרך עם הפלסטינים וגורמים בינלאומיים הוחלט לבסוף שישראל תהרוס את הבתים הפרטיים של המתנחלים ואילו הפלסטינים יפנו את ההריסות אל סיני במימון בינלאומי. רוב החממות פורקו והועברו לשטח ישראלים ואלה שנותרו נמכרו לחקלאים פלסטינים בתיווך הקרן לשיתוף פעולה כלכלי. מבני הציבור הלא-דתיים הושארו על כנם כמחווה של רצון טוב לפלסטינים.

לשם הריסת הבתים, שכר משרד הבטחון כלי צמ"ה של קבלנים אזרחיים ואת ההריסות ביצעו מפעילים אזרחיים תחת פיקוחו של ויקטור בר-גיל. ההריסות בוצעו באמצעות מחפרים מדגמים שונים ודחפורים מדגמי D10L ו D9R. דחפורים צבאיים לא היו מעורבים בהריסה.

[עריכה] פינוי התשתיות והצבא

בצפון השומרון לא תפונה הנוכחית הצבאית מחשש ליצירת חלל ריק שיאפשר את הפיכת צפון השומרון למרכז טרור ויגרום לערי השרון לחיות תחת איום של רקטות קסאם ונשק תלול-מסלול אחר.

ברצועת עזה מתוכנן גם פינוי מלא של כוחות הצבא, למעט אולי בציר פילדלפי (ראו בהמשך) וסביב גדר המערכת. בתחילת ספטמבר החלו בצה"ל לפנות את התשתיות הצבאיות ברצועה ולהרוס את מה שלא ניתן להזיז. על הריסת התשתיות הצבאיות ברצועת עזה הופקדו יחידות יהל"ם ומהנ"פ (=מפקדת הנדסה פיקודית) דרום של חיל ההנדסה. כל הציוד הצבאי כבר פונה מהרצועה ויחידות הנדסה אף פירקו את "גשר המור" לגוש קטיף באמצעות עגורנים ומשאיות. מקלטים וממ"דים בהתנחלויות, מחנות צה"ל ברצועה, כולל בסיס התיאום והקישור ליד מעבר ארז הושמדו בפיצוצים מבוקרים. [8]

השלמת הפינוי הצבאי הסתיימה ב-12 בספטמבר.

[עריכה] פינוי הקברים

ב-28 באוגוסט החלה העתקתם של 48 קברים הנמצאים בבית העלמין של גוש קטיף לבתי קברות ברחבי הארץ, ביניהם בית העלמין החדש בניצן ובית העלמין בהר הזיתים. המשפחות השכולות קיימו הלוויה חוזרת ליקיריהם וישבו שבעה למשך יום. ב-1 בספטמבר הסתיים פינוי כל חלקות הקבר בהלוויה המונית (בה נכחו 20,000 איש כולל יו"ר הכנסת רובי ריבלין והרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו) ל-15 חללי גוש קטיף שנטמנו בהר הזיתים בירושלים. [9], [10]

[עריכה] פינוי בתי הכנסת

בית הכנסת ביישוב גני טל לאחר פינויו. אוגוסט 2005.

פינוי והריסת בתי הכנסת הייתה אחת הסוגיות הסבוכות בתוכנית ההתנתקות. המדינה רצתה להרוס את בתי הכנסת, מאחר שלא יכלה להעתיקם בשלמותם ופחדה שאם תשאיר אותם בשטח הפלסטינים יחללו אותם. רבני גוש קטיף ורבני הרבנות הראשית הביאו מחאה חריפה על הכוונה להרוס את בתי הכהסת ועתרו לבג"ץ כנגד הריסת בתי הכנסת [11]. הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו קרא לא להרוס את בתי הכנסת של גוש קטיף אלא להשאירם כדי ש"הם יהיו ה'יד ושם' של גוש קטיף, יד ושם לחורבן שהיה, הם יהיו האנדרטה לחבל ארץ פורח ופורה שהיה בגוש קטיף ואיננו". [12]

למרות המחאה והתנגדות, דחה בג"צ את העתירה נגד הריסת בתי הכנסת ב-8 בספטמבר ונתן אור ירוק להריסתם, ברוב של 4 שופטים נגד 3. ההחלטה גררה מורת רוח וביקורת קשה כנגד בג"צ בקרב הציבור הדתי, [13] כפי שבאה לידי ביטוי בדבריו של דובר מועצת חבל עזה ערן שטרנברג שהשווה את הורסי בתי הכנסת לנבוכדנאצר וטיטוס שהחריבו את בית המקדש . [14].

התכנון היה להרוס את רוב באמצעות פיצוץ ב-9 בספטמבר אך עקב בקשת שר הבטחון שאול מופז ונשיא המדינה משה קצב נדחתה ההריסה ליום ראשון ה-11 בספטמבר 2005 והוחלט שתבוצע רק בתנאי שתאושר בהחלטת הממשלה. בסופו של דבר, בלחץ הרבנים, שינתה הממשלה את החלטתה ברגע האחרון בטרם פינוי הרצועה והותירה את המבנים על כנם, למעט בית הכנסת של אלי סיני שנהרס עקב חוסר תיאום.

אחרי נסיגת כוחות צה"ל ב-12 בספטמבר עלו מאות פלסטינים על ההתנחלויות שפונו והחלו לשרוף ולחלל את בתי הכנסת. [15] מאוחר יותר, השלימה הרשות הפלסטינית את הריסת בתי הכנסת. התמונות הקשות גרמו לזעם רב ורגשות קשים אצל ישראלים רבים, וגררו גינויים קשים כנגד הממשלה שלא הגיבה על כך וכנגד הפלסטינים שאפשרו את הפגיעה בבתי הכנסת.

[עריכה] ציר פילדלפי

ערך מורחב – ציר פילדלפי

לפני ובמהלך ביצוע ההתנתקות התנהלו דיונים קדחתניים במערכת הבטחון ובממשלה האם להעביר את ציר פילדפלי ליד המצרים ולהפקיד בידם את האחריות למנוע הברחות נשק לרצועת עזה. למרות התנגדות של השב"כ ושל חברי כנסת הטוענים שמדובר בפריצת הסכם הפירוז של סיני במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, החליטה הממשלה להעביר את הציר לידי המצרים על מנת לא ליצור "רצועת הבטחון" או "חוות שבעא" נוספת בה הפלסטינים יוכלו להפעיל טרור כנגד ישראל, מבלי לשלם מחיר מדיני.

ב-28 באוגוסט אישרה הממשלה הסכם לפרישת 750 חיילים מצריים, המצוידים ב נשק כבד (כולל מטולי RPG-7), ב 30 שריוניות, 4 ספינות סיור ומספר מסוקים. ההסכם אושר בכנסת ב-31 באוגוסט 2005. [16] כוחות צה"ל פינו את ציר פילדלפי ב-12 בספטמבר מבמסגרת מבצע אשמורת אחרונה.

[עריכה] מבצע "אשמורת אחרונה"

נעילת השער במחסום כיסופים

במבצע אשמורת אחרונה התפנו כוחות צה"ל מהרצועה ובכך סיימו 38 שנים של שליטה ונוכחות ישראלית ברצועת עזה.

ב-11 בספטמבר 2005 נערך במחנה אוגדת עזה טקס פרדה מרצועת עזה במעמד הרמטכ"ל דן חלוץ. חלוץ נאם נאום פרידה בו אמר כי "אנו יוצאים מהרצועה בראש מורם", דגל ישראל קופל והטקס הסתיים בשירת התקווה. [17]

אחרי הטקס החלה נסיגה של כוחות צה"ל, דרך שני צירים עיקריים: ציר כיסופים וציר פילדלפי-כרם שלום. הנסיגה הסתיימה בשעה 7:00 בבוקר ב-12 בספטמבר אחרי ששני שופלים של חיל ההנדסה הערימו סוללת עפר והג'יפ של מפקד אוגדת עזה תת-אלוף אביב כוכבי יצא אחרון דרך השער שנסגר. דגל ישראל שקופל מבסיס אוגדת עזה הונף מחדש בצדו המזרחי של מחסום כיסופים, איפה שאמורה לקום המפקדה החדשה של אוגדת עזה. [18], [19]

[עריכה] ההערכות בתום ההתנתקות

צה"ל אמור להערך מסביב לרצועת עזה ולפרוש את כוחותיו ב"ציר הוברס" שמוכשר בימים אלה סביב גדר המערכת עם הרצועה. הגדר תתוגבר באמצעי התרעה אלקטרונים, עמדות מכ"ם, תצפיות ומוצבים על מנת לאתר ולסכל הסתננויות של מחבלים. כטמב"מים של חיל האוויר הישראלי ישלימו את מעגל האבטחה על ידי תצפיות מלמעלה. צה"ל שוקל גם להקים גדר שניה, אך העניים כרגע נתון במחלוקת עקב הצורך להפקיע אדמות מיישובי עוטף עזה. [20]

ליד מעבר כיסופים תיבנה המפקדה החדשה של אוגדת עזה. ליד כרם שלום (גבול ישראל-עזה-מצרים) אמור להיבנות מעבר גבול וכנראה גם מוצב צבאי לידו.

הרמטכ"ל דן חלוץ וראש אג"מ האלוף ישראל זיו הבטיחו בראיונות לתקשורת ונאומים ממלכתיים שהתקפות טרור מכיוון רצועת עזה, ולא משנה מהי היא חומרתן, תגרורנה תגובה קשה וחסרת פרופורציה על מנת ליצור תג מחיר שיבהיר לפלסטינים שהטרור לא משתלם ולא מקובל. חלוץ אף רמז לכך שלראשונה מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצה, ישראל תעשה שימוש בארטילריה על מנת להגיב על הטרור הפלסטיני. [21]

[עריכה] נתונים

[עריכה] רצועת עזה

גוש קטיף

מפת רצועת עזה וגוש קטיף

סה"כ: 8,800 תושבים, 5000 מסתננים = 13,800 נפש

[עריכה] צפון השומרון

• גנים 30 משפחות
• כדים 25 משפחות
• חומש 30 משפחות
• שא נור 15 משפחות

סה"כ: 680 תושבים

[עריכה] סך הכול תושבים

הערכה: כ-10,000 - 15,000 נפש

נתונים: מעריב Ynet

[עריכה] ראו גם

• טענות בעד ונגד תוכנית ההתנתקות
• המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות
• סרבנות לתוכנית ההתנתקות
• מבצע יד אחים

[עריכה] לקריאה נוספת

• יאיר שלג, המשמעות הפוליטית והחברתית של פינוי יישובים ביש"ע, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2004
• רביב דרוקר ועפר שלח, בומרנג - כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה, הוצאת כתר, 2005.
• נדיר צור, האיש שהתיר את הרצועה - אריאל שרון וסיפור ההינתקות, הוצאת צבעונים. 2006.

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] מסמכי תוכנית ההתנתקות וחוק פינוי-פיצוי

• תוכנית ההתנתקות באתר משרד ראש הממשלה
• תוכנית ההתנתקות באתר משרד החוץ
• חוק יישום תוכנית ההתנתקות ותיקון טעויות דפוס בחוק יישום תוכנית ההתנתקות, באתר הכנסת
• מכתב מתורגם של הנשיא בוש
• המכתב ששלח הנשיא בוש לאריאל שרון: לפי טענת שרון, המכתב - שניתן תמורת תוכנית ההתנתקות - מבטיח את גושיי התיישבות ביו"ש ושולל את "זכות השיבה".

[עריכה] אתרי חדשות בנושא ההתנתקות

• צילומים וקטעי וידאו המתעדים את המאבק בין השוטרים למתיישבים
• חדשות ההתנתקות - אתר NRG מבית מעריב
• ימי התנתקות - אתר YNET מבית ידיעות אחרונות
• לקראת ההתנתקות - סיקור מיוחד, אתר הארץ
• בנחישות וברגישות - משימת ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון, אתר ההתנתקות באתר דובר צה"ל (חדשות, הודעות לתקשורת, מסמכים, תמונות, מפות)
• ריכוז הודעות דובר צה"ל בנושא ההתנתקות - מסמכים, צווים והיתרים, נאומי קצינים בכירים, טיפול בסרבנות

[עריכה] ידיעות, כתבות ומאמרים

דיווחים על ביצוע ההתנתקות:

• סקירת היערכות כוחות הבטחון לביצוע הפינוי המתיישבים ברצועת עזה - רשימת הכוחות המשתתפים, מעגלי הפינוי וייעוד כל כוח (פורום צבא ובטחון בפרש)
• הושלם פינוי רצועת עזה, סקירה בליווי תמונות באתר דובר צה"ל
• הרמטכ"ל: השלמנו את הפינוי ברגישות ונחישות, חדשות וואלה
• מצגת של משפחת טשנדי ובה תמונות מפינוי גוש קטיף

כתבות, מאמרים וסיכומים:

• "שמונה ימים, מדינה אחרת" - עברנו את זה יחד, דן מרגלית ואמנון דנקנר
• אנשי ציבור, מפנים ומפונים בוחרים את הרגע המרגש ביותר בעת ביצוע הפינוי, אתר מעריב