שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכנית ההתנתקות

המאבק על תוכנית ההתנתקות

ההחלטה על תוכנית ההתנתקות המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות טענות בעד ונגד תוכנית ההתנתקות

ההכנות לביצוע תוכנית ההתנתקות

חוק פינוי-פיצוי מנהלת סל"ע אתר הקרווילות בניצן

ביצוע ההתנתקות

מבצע יד לאחים ביצוע תוכנית ההתנתקות שיקום המפונים

ההתנחלויות שפונו

חבל עזה (גוש קטיף והתוחמת הצפונית) נוה דקלים | נצר חזני | פאת שדה קטיף | רפיח ים | שירת הים שליו | תל קטיפא | בדולח בני עצמון | גדיד | גן אור גני טל | כפר ים | כרם עצמונה מורג | נצרים | אלי סיני דוגית | כפר דרום | ניסנית צפון השומרון גנים | כדים | חומש | שא-נור

רשימת נושאים הקשורים לתוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית שיזם ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, לנסיגת ישראל מרצועת עזה ומארבע התנחלויות בצפון השומרון ולפינוי תושביהן היהודים ומחנות צה"ל שבהן באופן חד צדדי. סביב התוכנית התנהל ויכוח חריף בין תומכיה למתנגדיה, וביצועה החל ביום ה-15 באוגוסט 2005 והחלק של פינוי האזרחים שבה הושלם בתוך שמונה ימים. צה"ל השלים את יציאתו מעזה ב-11 בספטמבר 2005 ולמחרת נערכו בה, ובהתנחלויות החרבות שבה, חגיגות פלסטיניות המוניות. תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון בטרם היבחרו - אולם היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים. על פי הסקרים, התוכנית נהנתה מתמיכת רוב הציבור, אולם שרון סירב להעמידה למשאל עם והמשיך בתוכנית גם לאחר שנדחתה בידי מתפקדי הליכוד.

התכנון המקורי היה פינוי הרצועה ללא כל משא ומתן עם הפלסטינים, אולם לאחר מותו של יאסר ערפאת וחילופי ההנהגה ברשות הפלסטינית בעת עלייתו של מחמוד עבאס לשלטון, נעשה מאמץ לתאם את התוכנית עם הפלסטינים.

התוכנית יצאה לפועל ב-15 באוגוסט ברצועת עזה הושלמה התוכנית ב־12 בספטמבר כאשר אחרון חיילי צה"ל עזב, בצפון השומרון הסתיימה התוכנית בפינוי מחנה דותן על ידי צה"ל ב־22 בספטמבר. במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות פונו כרבבת אנשים מבתיהם, כ-8000 מגוש קטיף ורצועת עזה וכ-2000 מצפון השומרון.

במסגרת ביצוע ההתנתקות הממשלה התחייבה למצוא פתרונות מגורים למפונים ולדאוג להם מבחינת סיוע כלכלי וסיוע להתאקלמות. תחום זה היה באחריות מנהלת סל"ע. המנהלת הייתה אחראית הן על הסדרת מגורים זמניים לטווח קצר (מלונות, בתי הארחה) והן לטווח ארוך (מגורי קרווילות או דירות להכשרה למשך שנתיים). בפועל מקום המגורים של רבים מהמפונים לא היה מוכן בזמן (ובמקרים רבים אפילו כלל לא הוסכם עליו עם אנשי היישוב), ורבים מהם נשארו בבתי המלון במשך חודשים. חלק מהמתיישבים אף סירבו מלכתחילה להתפנות לבתי מלון, והעדיפו להשתכן במאהלים זמניים, וכך להבטיח את לכידות היישוב עד למציאת פתרון מגורים קבוע.

על מנהלת ההתנתקות והטיפול במפונים נשמעה ביקורת קשה ביותר. הבקורת באה גם מצד המפונים שהרגישו שנבגדו וננטשו על ידי המדינה [1] וזכתה לחיזוק כאשר דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-8 במרץ 2006 קבע שהטיפול במפונים היה "מחדל גדול" והצביע על מספר רב של ליקויים ומחדלים בטיפול בהם. [2]

בעקבות הליקויים הרבים והסחבת, שנמשכו זמן רב גם לאחר ביצוע התוכנית, הודיע ב-29 במאי שר השיכון מאיר שטרית כי משרדו ירכז את הטיפול במפונים ואת יישובם מחדש.

תוכן עניינים 1 עיקרי תוכנית ההתנתקות המתוקנת 2 ההכנות ליישום התוכנית ושיקום המפונים 2.1 מנהלת סל"ע וחוק פינוי-פיצוי 2.2 תוכנית ניצנים 2.3 בג"ץ חוק פינוי-פיצוי 2.4 אתרי הקרווילות ליד ניצן ויד בנימין 3 המגורים הזמניים 3.1 הפינוי למלונות 3.2 מאהלי המחאה 3.3 תלונות על מנהלת סל"ע 3.4 מיגון הקרווילות 4 מגורי הקבע 5 מצב המפונים, לפי יישובים 6 פיזור המשפחות המפונות מגוש קטיף בין היישובים השונים שנה אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות (ספטמבר 2006) 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] עיקרי תוכנית ההתנתקות המתוקנת

• ישראל תפנה את אזרחיה ואת מתקניה הצבאיים מרצועת עזה וגוש קטיף.
• ישראל תפנה ארבע התנחלויות בצפון השומרון (גנים, כדים, חומש ושא-נור) ומתקנים צבאיים קבועים באזור.
• לישראל תהיה שליטה בטחונית מלאה באוויר ובים, אך יותר לפלסטינים לפתוח את נמלי הים והאוויר ברצועה.
• התכנון המקורי היה שמבנים דתיים כגון בתי כנסת, מקוואות ובתי קברות יפורקו ויועברו בשלמותם אל היישובים החדשים שיוקמו למפונים. לגבי הבתים הפרטיים התקבלה לבסוף ההחלטה להחריבם. ראו בהמשך: בתי המתנחלים שיפונו.
• חוק פינוי-פיצוי: פיצוי ושיקום המתנחלים שיפונו.
• השארת גושי ההתנחלויות הגדולים ביהודה ושומרון בידי ישראל, בכל הסכם קבע עתידי. שרון טוען שתוכנית ההתנתקות השיגה את תמיכת ארצות הברית בכך, אולם יש המפקפקים בכך.

כחלק מהתחלת היישום, ראש הממשלה מינה את את יונתן בשיא מהקיבוץ הדתי שדה אליהו לעמוד בראש מנהלת ההתנתקות.

[עריכה] ההכנות ליישום התוכנית ושיקום המפונים

[עריכה] מנהלת סל"ע וחוק פינוי-פיצוי

כדי ליישם את התוכנית הועבר בכנסת חוק פינוי-פיצוי המסדיר את נושא הפיצויים למפונים. במקביל, הוקמה מנהלת סל"ע (סיוע למתיישבי חבל עזה), שכונתה גם "מנהלת ההתנתקות", בראשות איש הקיבוץ הדתי יונתן בשיא שתפקידה הוכרז לרכז את נושא הפינוי והיישוב מחדש של המפונים וסיוע לקליטתם ביישובים החדשים. מנהלת ההתנתקות והעומד בראשו זכו לאיבה רבה בקרב המתנחלים וגם אלה שרצו להתפנות ברצון העדיפו להסדיר את ענייניהם בערוצים עוקפים.

באמצע אפריל 2005 העבירו ראש מנהלת סל"ע והרבנים הראשיים לראש הממשלה בקשה לדחות את ביצוע התוכנית עד לאחר תשעה באב, שכן הזמן המתוכנן חל בימי בין המצרים, תאריך טעון מבחינה סמלית, שצפוי לגרום לרגשות קשים ולהתנגדות עזה יותר מצד המפונים ותומכיהם. בהתייעצות עם מערכת הבטחון, החליטה הממשלה להיענות לבקשה זו על מנת לא לפגוע ברגשותיהם הדתיים של המפונים וכן למנוע את המצב הטעון והסמלי שבו עקירת היישובים תתבצע בערב תשעה באב, יום חורבן הבית. היו בציבור הדתי שאמרו באירוניה שדווקא תאריך זה מתאים היטב לפעולת העקירה.

[עריכה] תוכנית ניצנים

ב מרץ-אפריל 2005 גובשה תוכנית להעתקת כל יישובי גוש קטיף כמיקשה אחת אל אזור חולות ניצנים, על מנת שהמפונים יוכלו לשמור על הקהילה שלהם ולהישאר ביחד. אריאל שרון תמך בתוכנית והורה למשרדי הממשלה לקצר הליכים על מנת לאפשר את יישובם ביישוב אחד גדול ליד ניצן או בארבעה יישובים בדרום חולות ניצנים. ארגוני הירוקים מביעים התנגדות עזה למהלך בטענה שהוא פוגע בשמורת הטבע הייחודית של חולות ניצנים. בסופו של דבר, לא יצאה לפועל תוכנית זו ויישובי גוש קטיף פוצלו למספר גושים ברחבי הארץ, כולל גוש קטן ליד ניצן.

[עריכה] בג"ץ חוק פינוי-פיצוי

ב־9 ביוני אישר בג"ץ את חוק פינוי פיצוי [3] תוך שהוא משנה מעט את תנאי החוק בצורה שהגדילה את הפיצוי למפונים. ההחלטה התקבלה ברוב דעות של עשרה שופטים מול אחד. בדעת מיעוט היה השופט אדמונד לוי, אשר גרס כי החוק אינו חוקתי.

[עריכה] אתרי הקרווילות ליד ניצן ויד בנימין

כחודש-חודשיים לפני ביצוע ההתנתקות הורה שרון על הקמה מהירה של שכונת קרווילות באתר ניצן שליד חולות ניצנים, על מנת לספק פתרון דיור זמני למפונים. הקרווילה היא מעין קרוואן משודרג. הבניה המהירה התאפשרה תודות לסיוע מיוחד של משרד הבטחון.

תוכנית הקרווילות נתקלה בהתנגדות חריפה של ארגוני איכות הסביבה בשל החשש מפגיעה באזור דיונות החוף הסמוך, אחד האחרונים בתחומי מדינת ישראל. התנגדות זו הביאה להזזת האתר בכמה מאות מטרים, כך שהוא נמצא בשולי הדיונות ובחלקו מחוצה להן.

משפחות שקיבלו מפתחות עבור הקרווילות ועברו להתגורר בהן הביעו אכזבה רבה מאיכות המגורים. הקרווילות התגלו כקטנות מידי, הן עבור הרכוש והן עבור משפחות מרובות ילדים. האתר לא היה מוכן לקליטת התושבים עם התחלת תוכנית ההתנתקות - רוב הכבישים והמדרכות לא היו סלולים, לא הוקמה מכולת ומבנה קבע לבית כנסת.

אתרי קרווילות נוסף הוקמו באזור יד בנימין ועין צורים אחרי ההתנתקות. בניית האתרים טרם הושלמה ומתקדמת לאט מן הדרוש.

[עריכה] המגורים הזמניים

[עריכה] הפינוי למלונות

המפונים הועברו לבתי מלון שנשכרו לכך מראש על ידי מנהלת סל"ע והתכנון היה שכעשרה ימים לאחר הפינוי יבלו התושבים בבתי מלון שנשכרו לכך מראש בבאר שבע, אשדוד, אשקלון וירושלים.

בפועל מקום המגורים של רבים מהמפונים לא היה מוכן בזמן (וברוב המקרים אפילו כלל לא הוסכם עליו עם אנשי היישוב), ורבים מהם נשארו בבתי המלון במשך חודשים. חלק מהמתיישבים אף סירבו מלכתחילה להתפנות לבתי מלון, והעדיפו להשתכן במאהלים זמניים, וכך להבטיח את לכידות היישוב עד למציאת פתרון מגורים קבוע.

ניסיון של המדינה לרכוש מגדל דירות באשקלון עם 60 דירות עם אופציה למכירה חזרה לקבלן לאחר שנתיים בהפסד של 3 מיליון דולר, עבור המפונים מעזה הוכשל על ידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז לאחר שנמתחה על העסקה ביקורת חריפה.

[עריכה] מאהלי המחאה

• קבוצה גדולה של צעירים מנצר חזני הקימה מאהל מחאה גדול ליד תחנת הרכבת בתל אביב (מסוף ת"א 2000). המאהל פונה לאחר שבועיים בערך בעקבות דרישת עיריית ת"א.
• קבוצה גדולה של תושבים מאלי סיני הקימה מאהל מגורים באזור יד מרדכי, במחאה על כך שליישוב לא הוצע פתרון זמני השומר על הקהילה ולא הוצע שום פתרון קבע המתאים לדרישותיהם. המאהל עדיין קיים (נכון למאי 2006) אך כנראה יפורק בקרוב בעקבות הסכמתו של קיבוץ פלמחים לקלוט לקיבוץ את מפוני אלי סיני.
• עצמונה ועוד מספר יישובים מגוש קטיף הקימו מאהל ויישוב קרוואנים ליד נתיבות שנקרא "'עיר האמונה". המאהל הוקם על מנת לשמור על המסגרת הקהילתית של המפונים ולתת פתרונות לאלה שגורשו מבתי המלון ללא מגורים. בחורף הוחלפו האוהלים בקרוואנים. ה"עיר" כללה בנוסף לאוהלים וקרוואנים גם גן ילדים, בית ספר, כולל, בית כנסת וחוגי פעילויות לילדים ולנוער. בסוף חודש פברואר 2006 השיגו תושבי "עיר האמונה" הסכמה עם יונתן בשיא על מעבר תושבי ה"עיר" לקיבוץ שומריה שנמצא ליד גדר ההפרדה של דרום הר-חברון. המעבר כנראה יהיה האחרון והקיבוץ יהפך ליישוב הקבע של מפוני "עיר האמונה". [4]

[עריכה] תלונות על מנהלת סל"ע

רבים מהמפונים התלוננו על יחס מחפיר ואטום מצד בעלי המלונות ומנהלת סל"ע. בתקשורת דווחו על מקרים רבים בהם ניסו בעלי מלונות לגרש מפונים בעלי משפחות ממש לפני כניסת השבת או אחד מהחגים. תלונות רבות נוספות הם על כך שהמנהלת מערימה קשיים על המפונים בקבלת כספי הפיצויים. [5]

יונתן בשיא התנצל פומבית ברדיו לקראת יום הכיפורים אך כמעט כל המפונים, ואנשי מועצת יש"ע, סירבו לקבל את התנצלותו - בין השאר בגלל שלטענתם המנהלת ממשיכה לחטוא בטיפול במפונים.

ב-9 בנובמבר 2005 נערכה הפגנת מחאה של כ-1,000 מהמפונים מול בית ראש הממשלה אריאל שרון במחאה על הפקרת העקורים, תנאי הדיור הגרועים שלהם במגורים הזמניים והזנחתם הטיפול בהם בידי מנהלת סל"ע ומשרדי הממשלה. לפי דו"ח שפרסמו מועצת יש"ע ואבנר שמעוני מצבם של רוב המפונים נותר קשה:

• 75% מאוכלוסיית המפונים מרצועת עזה ומצפון השומרון נותרה ללא פרנסה. מדובר בכ-2,200 משרות.
• 65% מאוכלוסיית המפונים עדיין נמצאים בפתרונות מידיים - בתי מלון, אירוח ואולפנות.
• 87% לא קיבלו אפילו מקדמה אחת של כספי הפיצויים, שתאפשר להם להתקיים. [6]

מדו"ח של המועצה לשלום הילד עולה ששהיית המפונים בבתי המלון גרמה לטראומות קשות, בייחוד בקרב 4,000 ילדי העקורים. כ-600 משפחות (35% מהמפונים) עדיין שוהים בבתי מלון, דבר שמפורר את המסגרת המשפחתית. לכך מצטרפת תחושה של נטישה והפקרה מצד המדינה. מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן אמר:

"המצב שאליו הגיעו הילדים הוא שילוב של שני דברים: הטראומה בעקבות הפינוי והתחושה הקשה שהם נשכחו. התחושה המאוד קשה שלהם שהם נשכחו ושאין להם בית חלופי והם תלויים באוויר מחריפה את מצבם". קדמן מדגיש כי "במקרים כאלו משפחות חשות בדרך כלל סימפטיה והזדהות עם מצבן כקורבנות, אבל עכשיו הן חשות שאין להם אפילו את הסימפטיה שיש לקורבן וזה מעצים את הקושי".

קדמן סיכם ש"שהטיפול בילדים של מפוני גוש קטיף הוא שערורייה" וועדת הכנסת לזכויות הילד אמרה שתפנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן כדי שיפעל בנידון. [7]

עם הזמן התרככו התלונות וההאשמות כלפי יונתן בשיא, שנתפס כמי שעושה כמיטב יכולתו למרות האטימות והסחבת מצד משרדי הממשלה. למרות זאת, עדיין שורר עליו כעס שנתן הכשר לתוכנית ההתנתקות.

[עריכה] מיגון הקרווילות

קרווילות רבות הוקמו ביישובי הנגב המערבי, דרום מישור החוף (ניצן, כרמיה) ויישובי עוטף עזה על מנת לשכן בהם את המפונים. המפונים התלוננו על כך שהקרווילות הם למעשה "בתים מקרטון" ולא ממוגנים בכלל כנגד רקטות קסאם, שקצב הפגזתן וטווחם רק גדלו אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות, וששהיה בקרווילות הללו מהווה סכנת נפשות. התלונות הפכו להאשמות על רקע דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון יישובי עזה, ששר הבטחון שאול מופז הורה לעכב את פעולות המיגון כדי לא ליצור פאניקה שתקטין את התמיכה בתוכנית ההתנתקות. ההאשמות התחזקו מאוד ב-3 בפברואר 2006, כאשר קרווילה בקיבוץ כרמיה דרומית לאשקלון נפגעה ישירות מרקטת קסאם מדגם קודס 101. מהירי נפצעו 4 אנשים, בהם תינוק. בעקבות הירי נטשו רבים מהתושבים את הקרווילות במחאה, וצה"ל ביצע 4 סיכולים ממוקדים תוך 4 ימים.

[עריכה] מגורי הקבע

מספר משפחות, בעיקר מצפון השומרון, מצאו פתרון של מגורי קבע עוד לפני הפינוי הכפוי. ביניהם קבוצה של 30 משפחות בחומש שמצאה פתרון קבע קהילתי בקיבוץ יד חנה. למעט אלה, לרוב המפונים אין פתרון מגורים קבוע.

כיום יש מספר הצעות לפתרונות קבע קהילתיים:

• גוש יישובים בניצן והרחבה מצפון לאשקלון
• מספר יישובים בחולות חלוצה וחבל אשכול
• גוש יישובים בנגב, ליד נתיבות
• גוש יישובים בחבל לכיש, הכולל את אמציה, שקף ויישוב נוסף שיוקם על גבעת אגוז. [8]

כרגע, אף אחת מהם לא עברה לפסים מעשיים.

אחרי מאבק ממושך, בו גרו רבים ממפוני אלי סיני במחנה אוהלים בצומת יד מרדכי, נענתה הממשלה לדרישתם של המפונים להיקלט בקיבוץ פלמ"חים במסגרת פתרון הקבע. [9]

כמו כן, תושבי "עיר האמונה" (מאהל מחאה של מפוני קטיף ועצמונה שהוקם בנתיבות) עברו בקרוב לקיבוץ שומריה במקום תושבי הקיבוץ שהחליטו לעזוב. קיבוץ זה יורחב ויהווה כמראה את מגורי הקבע של התושבים.

[עריכה] מצב המפונים, לפי יישובים

טבלה זו מרכזת את מצב הקהילות והמפונים מגוש קטיף. היא עדיין איננה שלמה ואתם מוזמנים להשלימה. הטבלה עודכנה לאחרונה ב-21 ביוני 2006.

שם היישוב	אוכלוסייה	מצבם הנוכחי	פתרון מגורים זמני לטווח ארוך	פתרון קבע
גוש קטיף
נווה דקלים	600 משפחות, 2500 נפש	מפוזרים: תענכים, קיבוץ יבנה, יד בינימין, מלון ג'רוזלם גולד בירושלים, מושב יתד ומלון המלך שאול באשקלון	80 משפחות באתר הקרווילות בניצן, כ-50 משפחות באתר הקרווילות בעין צורים	חלק מתושבי נוה דקלים רוצים להקים יישוב חדש בחבל לכיש על גבעה המכונה גבעת אגוז [10]
קטיף	65 משפחות, 500 נפש	מהאולפנה של כפר פינס פוזרו באתרי הקרווילות של ניצן ויד בנימין, בית ההארחה חפץ חיים, 50 משפחות שוכנו בבית מלון "שאול" באשקלון, משפחות אחרות עברו ל"עיר האמונה" בנתיבות [11] ואחרי פינויה יעברו ליישוב אמציה [12].		אין
כפר דרום	60 משפחות, 400 נפש	גרים בבנין דירות גבוה באשקלון, שם הם אמורים להישאר שנה או שנתיים		רצון להקים מחדש את היישוב בנגב, כרגע ללא תמיכת הממשלה.
עצמונה	70 משפחות	כ-14 משפחות הקימו יישוב חדש ליד כרם שלום. תושבי "עיר האמונה" עברו לקיבוץ שומריה כפתרון קבע [13], [14], [15].
גני טל	80 משפחות, 350 נפש	עברו מבית ההארחה של קיבוץ חפץ חיים לקרווילות באתר יד בנימין		שכונה שתהיה שלוחה של הקיבוץ חפץ חיים
נצר חזני	400 נפש	כ-30 משפחות בבית ההארחה בעין צורים, כ-30 משפחות בבית ההארחה חפץ חיים ומשפחות בודדות שכרו עצמאית דירות ביישובים שונים ברחבי הארץ.	כ-10 משפחות שוהות בקרווילות באבני איתן ברמת הגולן, חלק אחר ישוכנו באתר הקרווילות בעין צורים, אך הוא עודנו איננו מוכן. 20 משפחות ישוכנו באתר קרווילות בנווה איתן	מו"מ עם הממשלה על הקמת "נצר חזני" מחדש, כרגע ללא תוצאות [16], ייתכן יישוב לכ-20 משפחות ברמת הגולן [17]
גן אור	50 משפחות	קרווילות: חלק בניצן, חלק ביד בנימין		אין
מורג	35 משפחות	12 משפחות עברו ליישוב טנא עומרים בדרום הר-חברון באופן עצמאי עקב חוסר היענות ומציאת פתרונות מצד הממשלה. השאר פוזרו באתרי הקרווילות של יד בנימין וניצן.		אין
רפיח ים	25 משפחות	אתר הקרווילות בניצן, מבקיעים, אושרה ועמוקה		אין
שירת הים	33 משפחות	קיבוץ חמדת (לא ברור לכמה זמן [18], [19])		משכיות בבקעת הירדן ([20], [21])
תל קטיפא	21 משפחות, 80 נפש	באתר קרווילות במושב שקף שממזרח לקרית גת (אף שעבודות הפיתוח באזור לא הסתיימו).		אין
גדיד	43 משפחות	26 משפחות נמצאות בניצן, 17 בבית הארחה בחפץ חיים ויפוצלו בין אתרי הקרווילות יד בנימין ועין צורים	אין	מקווים להתיישב בגוש ניצנים
פאת שדה	22 משפחות	קרוואנים במושב מבקיעים		מושב מבקיעים
בדולח	38 משפחות, 220 נפש	חלק באתר הקרווילות בניצן, מקצתם נסעו למלון "פרדייז" בבאר שבע, וחלקם נסעו לאכסניית הנוער "שירת הים" באשקלון.		להיות יישוב בגוש ניצנים ???
שליו	10 משפחות	הקהילה פוזרה, פתרונות עצמאיים בשערי אברהם, יתד, "עיר האמונה" בנתיבות ובבית ההארחה בחפץ חיים.
כפר ים	משפחות מועטות	לא ידוע	?	?
שאר רצועת עזה
נצרים	80 משפחות, 500 נפש	50 משפחות עברו לקרוונים ביישובים יבול ויתד, 25 משפחות חלק נשארו באריאל והישיבה בקרני שומרון ויגורו בקרווילות [22]		היישוב יבול בחולות חלוצה (כ-68 משפחות) ושכונת "נצר-אריאל" באריאל (22 משפחות)
אלי סיני	350 נפש	כ-50 משפחות חיות בעיר אוהלים בקיבוץ יד מרדכי. השאר מפוזרים בכרמיה, אור הנר ומלון שירת הים	חלק יעברו לאשקלון, לשאר אין	יקלטו בקיבוץ פלמחים [23]
ניסנית	300 משפחות	מפוזרים: חלק בבוסתן הגליל, חלקם מפוזרים בדירות באשקלון וכן בקיבוץ כרמיה	80 משפחות גרות בקרווילות ליד ניצן	?
דוגית	70 נפש	הקהילה התפזרה, פתרונות עצמאיים, הרוב בבוסתן הגליל
צפון השומרון
כדים	170 נפש	התיישבו עצמאית באזור עפולה
גנים	170 נפש	התיישבו עצמאית באזור עפולה
חומש	230 נפש	קרוואנים ליד יד חנה. הגרעין הדתי התפזר בישובי השומרון		הצטרפות לקיבוץ יד חנה
שא-נור	110 נפש	12 משפחות נמצאות במדרשה בשבי שומרון	?	?

מקרא:

• אפור בהיר - קהילה שפוזרה ופורקה
• סגול בהיר - קהילה שחיה במאהל מחאה
• צהוב בהיר - קהילה שאין לה פתרון זמני או קבוע
• כחול בהיר - קהילה שיש לה פתרון זמני אך ללא פתרון קבע
• ירוק בהיר - קהילה שיש לה פתרון זמני ומתוכנן לה פתרון קבע
• כתום בהיר - קהילה שהתיישבה במגורי קבע (קהילתיים)

מקורות (לפי סדר כרונולוגי): [24], [25], [26], [27]

[עריכה] פיזור המשפחות המפונות מגוש קטיף בין היישובים השונים שנה אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות (ספטמבר 2006)

1667 משפחות גרו בגוש קטיף. 1405 מתוכן (85%) ממשיכות לגור יחד עם הקהילות שלהן.

אשקלון - 171, אור הנר - 19, אמציה - 46, אריאל - 22, באר שבע - 9, בוסתן הגליל - 15, מגן שאול - 18, אבני איתן - 23, חמדת - 8, טנא עומרים - 15, יבול - 51, יד בנימין - 231, ירושלים - 15, יתד - 29, כרמיה - 47, מבקיעים - 27, מפלסים - 14, ניצן - 490, נתיבות - 22, עין צורים - 122, קבוצת יבנה - 7, שומריה - 53, שקף - 18, פזורה - 167. סה"כ 1667.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של עקורי גוש קטיף - ניתן למצוא בו הודעות לעיתונות, תלונות על המנהלת, תמונות של המפונים ועוד.
• האתר של מנהלת סל"ע
• מצבם של מפוני גוש קטיף, מחקר מאת טובי קליין גרינגולד
• מצבם של המפונים מגוש קטיף - היחס מצד הממשלה ומנהלת סל"ע, תחקיר מאת ארלן קשנר
• סל"ע המחלוקת - כתבה על התלונות הרבות כנגד המנהלת ותגובתו של בשיא, מעריב
• ח"כים מטיחים ביקורת על מנהלת סל"ע
• כתבה על מאהל המחאה של אלי סיני
• כתבה על הפגנת המחאה על הפקרת מפוני עזה וצפון השומרון, כולל דיווחים על מצב המפונים כיום - הארץ, 9.11.2005
• ההתנתקות נגמרה אך הטראומה לא עוברת - מעריב, 13.11.2005
• חצי שנה להתנתקות, אוסף כתבות ומאמרים באתר NRG מעריב
• בשיא: המפונים קיבלו 1.34 מיליארד שקלים פיצוי 7.3.2006, ב-Ynet
• "ביצוע ההתנתקות - מחדל גדול", דוח מבקר המדינה בנושא ביצוע ההתנתקות והטיפול במפונים, דיווח ב-NRG מעריב, ה-8 במרץ 2006
• מצב מפוני גוש קטיף, ועד מתיישבי גוש קטיף, ה-14 ביוני, 2006
• אתר חיפוש עבודה לתושבי גוש קטיף
• סיכום שנה: היכן הפתרון לכל עקור?, ערוץ 7, ערב ראש השנה ה'תשס"ז