האיחוד הלאומי-מפד"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האיחוד הלאומי-מפד"ל

איפיון:	רשימת מפלגות ימין עם זיקה אל הציונות הדתית
כנסות:	הכנסת השבע עשרה
מנהיגים:	הרב בנימין אלון וזבולון אורלב
שיא כוחה:	9 מנדטים (הכנסת ה-17)* *10 מנדטים לשתי הסיעות במשותף בכנסת ה-16
נוצרה מתוך:	האיחוד הלאומי והמפד"ל
התמזגה לתוך:	לא התמזגה

"האיחוד הלאומי-מפד"ל" היא רשימה משותפת של האיחוד הלאומי ומפלגת המפד"ל לכנסת ה-17. רוב חברי הרשימה מזוהים עם הציונות הדתית ומחנה הימין. האידאולוגיה של הרשימה דוגלת בארץ ישראל השלמה, מלחמה בטרור, חינוך לערכים, צביונה היהודי של מדינת ישראל, מאבק בפער החברתי, מלחמה בשחיתות ותמיכה בהתנחלויות. את הרשימה מרכיבות המפלגות מולדת, מפד"ל, תקומה וציונות דתית לאומית מתחדשת.

הרשימה הוקמה ב-8 בפברואר 2006 ומיוצגת בכנסת ה-17 על ידי 9 חברי כנסת.

תוכן עניינים

1 אידאולוגיה ומטרות
- 1.1 אידאולוגיה
- 1.2 מטרות
2 היסטוריה
3 נציגי הרשימה בכנסת ה-17
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] אידאולוגיה ומטרות

החולצה שלבשו פעילי המפלגה ביום הבחירות

האידאולוגיה של האיחוד הלאומי-מפד"ל היא שילוב של אידאולוגיות המפלגות המרכיבות את המפלגה. כ-3 מתוך 4 המפלגות ברשימה באו מחיק הציונות הדתית ומצען בהתאם. להרחבה בנושא אנא עיינו בערכי כל אחת מהמפלגות וקראו את מצע התנועה.

מפלגת תקומה שמה דגש על ארץ ישראל השלמה, תמיכה בהתיישבות ודאגה למפוני גוש קטיף וצפון השומרון.
מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת שמה דגש על חיזוק הציונות הדתית, תמיכה בהתיישבות, מניעת "מלחמת אחים", קירוב לבבות ומלחמה בשחיתות השלטונית.
מפלגת מולדת שמה דגש על מלחמה בטרור ובשמאל הקיצוני ומאבק בשחיתות השלטונית. למרות שהיא עדיין תומכת ב"טרנספר בהסכמה", זה לא יהיה נושא מרכזי בבחירות אלה או בקמפיין של הרשימה.
המפד"ל שמה דגש על צביונה היהודי של מדינת ישראל, חיזוק החינוך, תמיכה במוסדות הציונות הדתית ומאבק בפער החברתי.

[עריכה] אידאולוגיה

מצע רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל נפתח בסיסמה "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". האיחוד הלאומי-מפד"ל תומכת בארץ ישראל השלמה, מתנגדת למדינה פלסטינית ממערב לירדן ומתנגדת לנסיגות חד-צדדיות או בהסכם. הרשימה מתנגדת ל"תוכניות עקירה" ופינוי יישובים ישראלים ובפרט לתוכנית ההתנתקות ותוכנית ההתכנסות מאחר והיא רואה בהן תוכניות אכזריות כלפי המפונים והציונות הדתית, שרק יפגעו בביטחון ישראל וישדרו כניעה שתעודד ותגביר את הטרור.

כרשימה שרובה דתית, האיחוד הלאומי-מפד"ל שמה לעצמה להיאבק על הזהות היהודית של מדינת ישראל בדרכי נועם. בין השאר שמה הרשימה דגש על ערכים יהודים כבסיס מכונן, שמירת דמות השבת ושיקום שירותי הדת בישראל. פן זה בא לביטוי גם בתחום החינוך כאשר המפלגה תומכת בחיזוק החינוך הממלכתי-דתי והוספת שיעורי יהדות ומסורת לחינוך הממלכתי. המפלגה תומכת ביום לימודים ארוך, חיזוק מעמד המורה וביטול תשלומי הורים במערכת חינוך חובה.

מבחינה חברתית-כלכלית מאמינה האיחוד הלאומי מפד"ל ש"כלכלה בריאה היא אמצעי לקיומה של חברה מתוקנת המושתתת על עקרונות מוסר, צדק חברתי ומניעת ניצולו של הזולת" ולכן תומכת בחקיקה למען השכבות החלשות ומציגה קבלות של עשייה. בתחום החברתי הרשימה תומכת בקצבאות למשפחות ברוכות ילדים, בסיוע לדיור, במלחמה באבטלה ובהנהגת מס הכנסה שלילי והגדלת שכר המינימום. בתחום הכלכלי הרשימה תומכת במדינת רווחה עם משק חופשי תוך סיוע ממשלתי לתעשיות ההיי-טק, החקלאות והתיירות.

[עריכה] מטרות

מטרתה המוצהרת של רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל היא להיות רשימת הימין החזקה והגדולה בכנסת, ובכך להחליף את הליכוד שלטענתם פשט את הרגל והוכיח שאי-אפשר לסמוך עליו שידבוק בעמדות ימניות. המטרות לטווח הקרוב הן סיכול הקמת ממשלה בראשות מפלגת קדימה ומניעת התנתקויות נוספות. המטרות לטווח הרחוק של הרשימה היא לשמש בית לציונות הדתית ולימין הישראלי (הן הדתי, הן המסורתי ואפילו החילוני) ולהחליף את הממשלה בממשלת ימין-דתיים שתפעל למען צביונה היהודי של מדינת ישראל, תוך דגש על חיזוק החינוך היהודי, הקטנת הפער החברתי, רפורמות במערכת השלטון והמשפט (להרגשתם בג"ץ מוטה כנגד הדתיים והימין, ובפסיקותיו מתנתק מהיהדות) ותמיכה בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל ובבטחון.

בתור סיעת אופוזיציה, מטרתה להוביל את המאבק בכנסת ובציבור כנגד פינויי יישובים נוסיף ונסיגה מחבלי מולדת. בפרט, היא שמה לעצמה מטרה לסכל את תוכנית ההתכנסות של אולמרט ולהפיל את הממשלה. כמו כן, שמה לעצמה המפלגה לקדם את שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון ולחוקק חוק שיתקן את העוול של חוק פינוי-פיצוי ויבטיח להם פיצויים הולמים ופיצוי על עוגמת הנפש. בנוסף מתכוונת הסיעה לפעול למען זהות יהודית ודאגה לחלשים באמצעות חקיקה.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] רקע לאיחוד

כבר שהוחלט על הקדמת הבחירות אחרי אוקטובר 2005 וביצוע תוכנית ההתנתקות, החלו מגעים בין האיחוד הלאומי למפד"ל על ריצה משותפת בבחירות לכנסת השבע עשרה. המטרה הייתה לחזק את כוחן של שתי המפלגות וליצור גוש ימין חזק בכנסת. ברם, כמה גורמים העיבו על המגעים: התחרות בין שתי המפלגות על אותו קהל יעד, התחושה של האיחוד הלאומי שהמפד"ל היו פשרנים מידי ביחסם לתוכנית ההתנתקות, התחושה של המפד"ל שהאיחוד הלאומי מרוכזת מידי רק במישור המדיני והמשקעים האישיים שנותרו בין זבולון אורלב לאפי איתם, מאז שהאחרון פרש מהמפד"ל. המגעים התנהלו במשך מספר חודשים ולמרות מספר "פיצוצים" שדווחו בכלי התקשורת הם מעולם לא נקטעו. בין השאר הוצע להציב רבנים ואנשי רוח המזוהים עם הימין בראש הרשימה, כאשר ההצעה הקונקרטית ביותר הייתה לרב מרדכי אלון, אחיו של בנימין אלון וראש ישיבת הכותל, שסרב ומאחר ורצה לשמור על ממלכתיות ולא להפוך לאישיות פוליטית. בין השאר הועלו שמות כגון זה של פרופסור ישראל אומן אך הם נותרו בגדר רעיונות בלבד.

ב-21 בנובמבר 2005 פרש ראש הממשלה אריאל שרון ממפלגת הליכוד והקים את מפלגת קדימה - מפלגת מרכז שאיחדה פורשי ליכוד, עבודה ומפלגות אחרות תחת מנהיגותו של שרון. הרשימה, שגייסה מספר רב של אנשי ציבור לתמוך, וכן ח"כים ממפלגות אחרות, נהפכה ל"מלכת הסקרים" עם מספר חזוי של כ-40 מנדטים (בממוצע). העבודה, למרות המהפך שחולל עמיר פרץ, לא גדלה בסקרים. הליכוד, לעומת זאת, הצטמק בסקרים ל-15 מנדטים. מפלגת שינוי נעלמה מהמפה ולא עוברת את אחוז החסימה. ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי, שרצו בנפרד, זכו כל אחת ל 6-10 מנדטים בסקרים. המפד"ל, לעומת זאת, הדרדרה ל-3 מנדטים בלבד (על סף אחוז החסימה).

[עריכה] האיחוד

"מפץ פוליטי" זה ולחץ רב מצד אנשי ציבור ורבנים בציבור הדתי-לאומי והימין, גרמו להאצה של המגעים ולמאמץ ניכר מצד שתי המפלגות להתפשר. כאשר קרב המועד הסופי להגשת הרשימות, נכנסו המגעים למרתון שבסופו הסתמן פשרה והסכם ריצה משותפת. ב-י' שבט ה'תשס"ו (8 בפברואר, 2006) - יום לפני המועד האחרון להגשת הרשימות לכנסת השבע עשרה - סיכמו האיחוד הלאומי והמפד"ל על ריצה משותפת לכנסת. ההסכם אושר ברוב גדול במרכז המפד"ל.

מלבד הרכב הרשימה, סוכמו גם העקרונות הבאים:

מלבד נושאי ארץ ישראל השלמה והמלחמה בטרור, תניף המפלגה את דגל החינוך היהודי, הערכים המסורתיים, צביונה היהודי של מדינת ישראל ומאבק בפער החברתי.
בראש הרשימה יוצבו ראשי 4 המפלגות החברות בה: מולדת, מפד"ל, תקומה וציונות דתית לאומית מתחדשת.
למרות שבנימין אלון הוא מספר 1 ברשימה, אם הרשימה תיכנס לממשלה עתידית, אורלב הוא זה שיקבל את התפקיד הראשון והבכיר יותר.
המפד"ל לא תפרוש מהרשימה המשותפת לפני מרץ 2008.
מחלוקות (כגון כניסה לקואליציה או רצונה של המפד"ל לפרוש לפני הזמן הנקוב) יועברו לבירורה של ועדת פשרה בראשות השופט העליון בדימוס צבי טל, ובהשתתפות השופט בדימוס דוד פרנקל, והרבנים אברהם צוקרמן, שבתי סבתו ויעקב אריאל.

ב-9 בפברואר הכריזו שתי המפלגות על האיחוד במסיבת עיתונאים. השם שנבחר לרשימה הוא האיחוד הלאומי-מפד"ל והסימן שלהם בפתקי ההצבעה יהיה "טב" שילוב האות ט של מולדת עם האות ב של המפד"ל ונקרא כ"טוב" (עם חולם). מאוחר יותר נוסף לשם הרשימה גם המשפט "רשימה יהודית לאומית מאוחדת" שהופיע גם בפתקי ההצבעה.

[עריכה] הבחירות לכנסת השבע עשרה

מודעת בחירות של האיחוד הלאומי-מפד"ל בעיתון "ישראל שלי" ועלון בחירות שמחולק ברחובות

ב-21 בפברואר השיקה את המפלגה את קמפיין הבחירות שלה. במסיבת העיתונאים דיברו הרב בני אלון, זבולון אורלב ואפי איתם על מטרות המפלגה. אלון אמר ש"ימין שאיננו יהודי בשורשיו פשט את הרגל" ואילו איתם הסביר שמטרת הרשימה היא להנהיג את מחנה הימין בכנסת. אורלב הוסיף שהרשימה רוצה להוות בית לימין ולציונות הדתית, ומטרה היא להיות הסיעה השלישית בגודלה בכנסת.

סיסמאות הקמפיין של המפלגה:

"יוצאים מהמילכוד - ימין חדש עולה"
"מאמינים במדינה - מחליפים ממשלה".
"יחד יהיה טֹב" (אותיות פתק ההצבעה שלהם).

כחלק ממסע הבחירות, ארגנה הרשימה מספר מבצעי "פנים אל פנים" בהם פעילים וח"כים של האיחוד-הלאומי-מפד"ל מבקרים ביישובים (כל פעם יישוב אחר), פוקדים בתי אב ומדברים עם התושבים, ומנסים לשכנע אותם להצביע לרשימה. הח"כים אפי איתם ואריה אלדד פעילים רבות במפגשים. השניים גם ערכו ביחד סיור בברים של תל אביב וכן סיור בשוק מחנה יהודה יחד עם הרב בני אלון, הרב יצחק לוי וח"כ אורי אריאל.

ב-12 במרץ 2006 הודיע מטה מאבק הנכים על התגייסותו לתמיכה באיחוד הלאומי-מפד"ל וקרא לציבור הנכים להצביע עבורם כדי להכניס את ח"כ שאול יהלום לעוד קדנציה בכנסת. התמיכה באה לאות הוקרה על פעילותם ארוכת השנים של יהלום וח"כ זבולון אורלב למען הנכים. [1]

המפלגה זכתה לתמיכתם של מספר נכבד של רבנים חשובים, ביניהם הרב אברהם שפירא, הרב אברהם צוקרמן, הרב יגאל קמינצקי (רבה של גוש קטיף), הרב זלמן מלמד, הרב שלמה אבינר, הרב שבתי סבתו והרב אליקים לבנון. הרב שפירא ברך על איחוד הרשימה וקרא לתלמידיו לפעול למען חיזוקה בכנסת. [2]

ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות התברר כי המפלגה ירדה מעשרה מנדטים לתשעה מנדטים בלבד, מה שהותיר את חברי הכנסת גילה פינקלשטיין ושאול יהלום מהמפד"ל שהיו ממוקמים במקומות 10 ו-11 בהתאמה ברשימה מחוץ לכנסת. התקווה שהאיחוד יסייע להגדיל את כוחן של המפלגות, במיוחד לאחר תוכנית ההתנתקות ופינוי עמונה, נגוזה. ראשי המפלגה הביעו אכזבה רבה מהתוצאות והאשימו את ברוך מרזל ומיכאל קליינר, שהובילו רשימות ימין שלא עברו את אחוז החסימה בכך שגזלו מהם מנדט פוטנציאלי.