חילוניים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בחילוניים כקבוצה ביהדות. לערך העוסק בחילון כתופעה חברתית, ראו חילון.
חילוניים ( ולשון אחר תציע: "חופשיים") הם אנשים שאורח חייהם אינו כולל, בדרך כלל, קיום הוראותיה של דת כלשהי. בקונטקסט היהודי במדינת ישראל, חילוניים הם אנשים שאינם מקפידים על קיום מצוות הדת היהודית. בתקופת העלייה השניה ואחריה נעשה שימוש במושג "חופשיים" בכדי לציין את אותו עניין, תוך הבנה כי מדובר בלקיחת חופש מכבלי הדת המגבילה, אך במהלך השנים כבש המושג "חילוניות" את מקומו בהוויה הישראלית, כאשר במשמעותו מודגש ציון של תופעה של חולין ונורמליות, כתחליף לקודש של האורתודוקסיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מיהו חילוני
חילוניים יכולים להיות אתאיסטיים, אגנוסטיים, דאיסטים או אף מאמינים במציאותו של אל (אך נמנעים מקיום מצוותיו). קו הגבול אינו חד וברור - רבים מאלה הרואים עצמם חילוניים בישראל, ואורח חייהם היומיומי אכן אינו כולל את קיום המצוות, מקיימים פה ושם מצוות מסוימות, כגון הליכה לבית הכנסת ביום הכיפורים ושמירת כשרות.
מדינת ישראל של ימינו נדרשת להבחנה ברורה בין דתי לחילוני, או ליתר דיוק, בין דתיה לחילונית. נערה המבקשת פטור משירות בצה"ל מטעמי הכרה דתית חייבת להצהיר על קיום שני תנאים כדי שתהיה ראויה לפטור זה: "היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו", ו"היא אינה נוסעת בשבת" (סעיף 40 לחוק שירות בטחון). קריטריונים אלה לתיחום קו הגבול בין חילוניים לדתיים מקובלים גם בציבור הרחב, אך אליהם נוספים עוד קריטריונים, כשבין שני המחנות מפרידה אוכלוסייה רחבה של מסורתיים - אלה שאינם מקפידים על הקריטריונים המובהקים לזיהוי אדם דתי, ויחד עם זאת אינם פורקים כל עול תורה ומצוות. על פי מחקר עומק מקיף שנערך על ידי מרכז גוטמן ב-1999, על אף ש-48% מהאוכלוסייה היהודית בישראל מגדירים עצמם כ"לא-דתיים" או "אנטי-דתיים", רק 21% מהאוכלוסייה היהודית מעידה על עצמה שהיא "לא שומרת על המסורת כלל". גם בקרב אותם 21% באה לידי ביטוי, לעיתים, שמירת מסורת, בדמות קביעת מזוזה בפתח הבית, ברית מילה, השתתפות בסדר פסח מסוג כלשהו, צום ביום כיפור ועוד, על אף שלעיתים קרובות פעולות אלו מונעות על ידי היבטים חברתיים ולאו דווקא של אמונה.
הקריטוריונים של חוק שירות בטחון הם הגדרה חיצונית לאמונתו של אדם. הגדרה עצמית של האמונה עשויה להביא לתוצאות הפוכות. לדוגמה, יכול להיות שיהודי רפורמי לא יקיים אף אחד משני הקריטריונים המופיעים בחוק זה, ואף על פי כן ברור שהוא אינו רואה עצמו כחילוני - הוא הרי משתייך לקהילה יהודית דתית, ומקיים את המצוות המקובלות על קהילה זו.
[עריכה] תפיסת העולם החילונית
מנקודת המבט הדתית, החילוני מוגדר על-פי מה שאין בו - הוא אינו מקיים את המצוות. עקב כך, יש חילוניים החשים חוסר נחת מהגדרתם בדרך זו, ולכן נעשו ניסיונות על-ידי הוגי דעות חילוניים להציג את השקפת עולמם של היהודים החילוניים, כלומר להגדירם על-פי מה שיש בהם (ראו גם יהדות כתרבות).
פרופ' יעקב מלכין כותב בספרו "אמונה אתאיסטית של יהודים חילוניים" שיצא לאור בצרפתית בספטמבר 2002 והתפרסם בביטאון "יהדות חופשית", גיליון 27-26, 2003:
- "האמונה החילונית בבלעדיות החיים ובבלעדיות העולם הזה היא הבסיס לאמונה כי רק בקרב בני אדם ניתן להעניק משמעות לחיים. בני אדם חילוניים מייחסים משמעות לחייהם כאשר הם פועלים באופן מועיל לאחרים ולעצמם, חותרים לצדק חברתי אשר חייב להתממש כאן ועכשיו, כאמונת נביאי ישראל, כיוון שאין עולם אחר בו ניתן לתגמל את המקופחים והמדוכאים."
- "גם בנאומי הנביאים מתמזגת תפיסת בלעדיותו של העולם הזה עם הדרישה לעשיית צדק כאן ועכשיו, לא רק מפני ש"לא המתים יהללו יה" - אלא בעיקר מפני שאין עולם שבו אפשר לפצות את אלה שנעשה להם עוול בעולם הזה."
- "שורשיה של האמונה בבלעדיות העולם הזה והחיים בו מצויים ביהדות התנ"ך. בעת ההיא האמינו אנשים דתיים כי במות האדם הוא מתפורר וחוזר להיות חומרי העפר מהם נוצר, כי אין חיים אחר המוות, וכי מעבר לעולם הזה אין עולם הבא אשר ימלא את מקומו. העולם הבא הוא המצאה מאוחרת, המופיעה ביצירה היהודית רק בתקופה בה התגבשה התורה שבעל פה."
צבי ינאי במאמרו "בין ידיעה לאמונה" מציג חילוני אוטופי במקצת, שבוודאי רחוק מלייצג את החילוני המצוי (לא בכדי הוא מכונה "חילוני-רציונלי", ולא "חילוני" סתם):
- "במסלול רציונלי-חילוני-הומניסטי זה, המדע משמש מכשיר בלעדי להבנת תופעות ואירועים במציאות החומרית, וגם אזמל מנתחים לסילוק אמונות טפלות ותורות פסאודו-רציונליות. עם זאת, היטב ידוע לו שגם המכשיר המופלא הזה אינו מושלם; שהוא לוקה כרונית בידיעה חלקית על העולם - אותה לא ניתן להשלים ולא לאמת באופן מלא וסופי; לפי שהתאוריות המדעיות, שרק באמצעותן ניתן לפרש עובדות, תופעות ואירועים במציאות החומרית, הן נכונות על תנאי, נכונות עד שהן מופרכות, על כן ארעיות כמו תושבים זמניים, עד שמגיעה שעתן להיות מוחלפות."
- "אדם חילוני-רציונלי אינו יכול לומר על הסברי הטבע המשמשים אותו שהם אמיתיים באופן-מלא-וסופי, כי הוא אינו יכול להוציא מכלל אפשרות גילויו של משהו חדש שיסתור או ישפר את ההסבר הקיים, כפי שקרה למשל לכוח הכבידה, שנתפס על ידי אריסטו כשאיפה טבעית של גופים חומריים לחזור אל כור מחצבתם במרכז כדור הארץ, דרך תיאור כוח הכבידה ככוח מגנטי על ידי גילברט, עבור לכוח המשיכה ההדדי בין מסות של חומר אצל ניוטון וכלה בפירוש המרחבי שנתן איינשטיין לכוח הכבידה. אדם חילוני-רציונלי אינו יכול אפילו לומר בוודאות על המציאות שמחוץ לתודעתו שהיא אכן רציונלית כפי שהיא נראית, שכן אפשר שהוא נוטה לגלות ולסמן בה רק תופעות ואירועים רציונליים - משום שרק איתם ובאמצעותם הוא יכול להבין את המציאות הסובבת אותו."
אך מאידך מוצאים אנו גם בין הוגי הדעות החילוניים כאלה הסוברים כי החילוני הממוצע אינו דוקא יהודי לא מאמין אלא יהודי שאינו מקיים מצוות. ידוע למשל שבאחד מראיונותיו לכלי התקשורת אמר פעם טומי לפיד שלדעתו אחוז החילוניים האמיתיית המדינה אינו עולה על 20% אחוז. כהסבר הוא תיאר, "כשאתה עוצר חילוני ממוצע ושואל אותו "למה אתה נוסע בשבת?" בדרך כלל התשובה תהיה "כי קשה לי" "זה לא באמת אסור, רק להדליק אש ממש וכו'" או "צריך להנות בשבת" וכדומה. זה אינו תשובה של חילוני אמיתי. חילוני אמיתי היה עונה "למה לא?". "אך לצערי" ממשיך טומי לפיד "אחוז העונים כך הוא קטן מאוד".
[עריכה] תרבות חילונית
עיצוב התרבות היהודית-חילונית בארץ ישראל החל בתקופת העלייה השנייה. העולים, שחלק קטן מהם השתייכו למשפחות שעברו את ימי תנועת ההשכלה, חסרו מצד אחד תרבות דתית, ומצד שני עזבו את התרבות של ארץ המקור, אליה שאפו משפחותיהם להשתייך. כתגובה, החל מהלך של הענקת משמעויות חדשות לאלמנטים תרבותיים יהודיים. תוכן חדש זה התבסס על האידאולוגיה של העולים, ובעיקר על נטישת הדת וחזרה לעבודת האדמה, שבה לעיתים ראו דת חלופית. (ע"ע דת העבודה).
תרבות זו התפתחה במיוחד בקיבוצים, בעיקר עקב הקלות היחסית של פיתוח תרבות אלטרנטיבית בקהילה מאורגנת. בעשרות השנים האחרונות חלה נסיגה בתחום זה, וכיום תרבות זו נפוצה פחות מבעבר. בין המאפיינים הטקסיים של תרבות זו ניתן לציין את חג החנוכה, שבו הודגשה השגת העצמאות במקום ההדגשה הקודמת של נס פך השמן, ואת פסח ובמיוחד שבועות בהם הודגשו האלמנטים החקלאיים (ביכורים) במקום האלמנטים הדתיים (יציאת מצרים ומתן תורה).
כיום ניתן למצוא במדינת ישראל מאפיינים מובהקים של תרבות חילונית:
- טקסים חילוניים: כטקסים חילוניים מובהקים נוספים ניתן לציין את חלוקת פרס ישראל וטקס הדלקת המשואות. טקסים אלה הם חלק מההדת האזרחית בישראל, שנשענת גם על המסורת היהודית-דתית.
- טקסי יום הזיכרון ויום השואה משלבים בין תרבות חילונית לבין תרבות דתית. ימי זכרון אלה הוכרזו כחגים יהודיים על ידי הרבנות הראשית של ישראל ובטקסים אלה נושא הרב הראשי של צה"ל תפילת יזכור לזכר הנספים, החללים והנרצחים. למרות זאת, נושאים טקסים אלה הרבה גינונים שמקורם בתרבות החילונית, הבולט שבהם הוא צפירות הדומיה והמסדרים הצבאיים.
- שפה חילונית: החייאת השפה העברית כשפת דיבור יומיומית, הפכה אותה מ"לשון קודש" - נכס תרבות יהודי-דתי, לנדבך עיקרי בתרבות החילונית. החייאת השפה איפשרה כמובן גם יצירת נכסי תרבות כתובים רבים: ספרים, מחזות, פעילות אקדמאית ועוד. כמות הפרסומים היוצאים כיום לאור בשפה העברית ה"חילונית" גבוהה באופן משמעותי מכמות הפרסומים התורניים.
- אמנות, ריקוד, מוזיקה, תיאטרון, קולנוע.
למעשה, ניכרת השפעה חזקה מאוד של התרבות החילונית על זו היהודית דתית. להשפעה זו שני מופעים מנוגדים:
- אימוץ של מאפייני תרבות חילוניים על ידי דתיים.
- הקצנה של מאפייני תרבות דתיים כתגובת נגד לתרבות החילונית.
[עריכה] החילונים על פי הדת
בספרות היהודית ההלכתית יש הבחנה בין ארבעה סוגים של חילוניים:
- תינוק שנשבה: אדם שלא קיבל חינוך דתי מכיוון שנולד למשפחה חילונית או גודל אצל גויים, ולכן לא מכיר את האמונה באל ושמירת המצוות.
- אוכל נבלות לתיאבון: אדם שאינו מקיים את המצוות לא מחמת אידאולוגיה כלשהי, אלא מטעמים של נוחות והנאה. (מעניין שהשם מתייחס לאחד המאפיינים הבולטים של החילוניות גם בימינו - אי הקפדה על מצוות הכשרות).
- אוכל נבלות להכעיס: אדם שמאמין בקיומו של האל ורוצה להכעיס אותו. חילוני מסוג זה פסול לעדות, בעוד ש"אוכל נבלות לתיאבון" כשר לעדות (על פי מסכת סנהדרין, כז א).
- אפיקורס (על שמו של הפילוסוף היווני אפיקורוס): אדם שאינו מקיים את המצוות מחמת אידאולוגיה ברורה המורה לו לעשות זאת - הוא אינו מאמין באלוהים, וממילא אין כל סיבה שיקיים את מצוותיו.
ישנם שלא תוחמים את ההגדרות באופן כל כך חד, ומרחיבים הגדרות מקלות, למשל הרב צבי יהודה קוק שסבר שאף לאדם שקיבל חינוך דתי וחזר בשאלה, עדיין יש גדר של תינוק שנשבה, מכיוון שכיום שולטים בעולם זרמים ורוחות חילוניים שקל לאדם להשבות בהם, מה שלא היה בתקופות קודמות בו רובם של האנשים היו דתיים ברמה כזו או אחרת.
הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון, אמר פעמים רבות כי הביטוי "יהודי חילוני" הוא שגוי, שכן על פי התורה כל יהודי הוא קדוש, ולא מתאים לומר עליו שהוא "חילוני" שמשמעותו היא - חול וחולין.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יעקב מלכין (עורך), תרבות היהדות החילונית, הוצאת כתר, 2006.
