ספר שמואל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר שמואל, הספר השלישי בספרי נביאים. מחולק לשני חלקים - שמואל א' ושמואל ב'. כאשר שמואל א' עוסק בעיקר במלכותו של שאול, ושמואל ב' עוסק במלכותו של דוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] שמואל א'
תוכנו של ספר שמואל א' עוסק בנביא שמואל ובמלכים אשר המליך: שאול ודוד. בספר מסופר על התקופה הראשונה שבה שמואל הנביא מנהיג את עם ישראל בהנהגה רוחנית.
בפרק הראשון מסופר על נשותיו של אלקנה אשר אהב את חנה יותר מפנינה אך לחנה לא היו ילדים. חנה נודרת נדר שאם יהיה לה בן הוא יעבוד בבית ה' כל ימי חייו ויהיה נזיר, חנה מתפללת לה' ועלי הכהן אומר לה שתלך ובקשתה תענה. חנה יולדת בן וקוראת לו שמואל ("כי מה' שאלתיו"), חנה מביאה את בנה לבית ה' ומקדישה אותו למשכן בשילה עוד בטרם לידתו, והיא בעצם פותחת את התהליך ההיסטורי הזה. במשכן שילה הוא מבלה את ימיו כילד וכנער. קיצו של בית עלי, בשל חטאות בניו והעלמת עיניו, הוא בעצם התחלת הנהגתו המיוחדת של שמואל. (פרק ב').
בהמשך מתגלה אליו אלוהים, ונבואתו הראשונה היא נבואת תוכחה קשה לעלי הכהן, החכם הזקן שחנך אותו והיה לו כאב (פרק ג'). כאשר הנבואה מתקיימת ובניו של עלי מתים במלחמת אבן העזר וגם הארון נשבה, עלי נופל לאחור ושובר מפרקתו לשמע הבשורה הקשה, ומפנה את מקומו לשמואל. (פרק ד'). ואז שמואל יוצא מהמשכן ונעשה למנהיג רוחני ופוליטי, שלא רק מוסר את דבר האלוהים, אלא גם אחראי על הסדר החברתי ואף מנהיג את ישראל במלחמותיו. בניגוד לדרכו של עלי שהיה ספון במשכן, הוא מסתובב בכל העם וזמין להם. (פרקים ה'-ז') רק לאחר שזקן שמואל ובניו לא היו ראויים להמשיך את דרכו, מביע העם את רצונו במלך ככל העמים, (פרק ח') או אז, במורת רוח מסוימת ובניגוד לעמדתו העקרונית שאין ראוי שהעם יהיה כפוף למלך אלא רק לאלוהים, שמואל מינה והמליך את שאול יפה התואר וגבה הקומה, ובעל החזות המרשימה, משבט בנימין, כאילו באופן אקראי, כאשר הוא הולך לחפש את האתונות האבודות ומוצא את המלוכה (פרקים ט'-י') . על פי המסופר שם שאול שהיו לו הבזקים רוחניים בצורה של התנבאויות, בעוצמתו הגדולה והמייראת, איחד את השבטים, אירגן את המלכות ביסס אותה, והצליח במלחמותיו, שהיו מלחמות הגנה, כנגד פלשתים ועמון, (פרקים י"א-י"ד) אבל לאחר שלא שמע לציוויו של שמואל לחכות בהקרבת הקורבן לפני המלחמה ולהשמיד כל זכר במלחמת עמלק, מלכותו נקרעת ממנו. (פרק ט"ו) ושמואל הולך למשוח למלך את דוד בביתו אשר בבית לחם. (פרק ט"ז).
במלחמת עזקה עם גולית מתגלה הבקיע הראשון במלכותו של שאול. (פרק י"ז). והעובדה שאין לו מענה ברור כנגד האיום הפלישתי החדש. למזלו דוד הצעיר שמופיע משום מקום מציל את המצב, אבל מאז מתחילה לבעור קנאתו בצעיר המצליח, בעקבות התהילה הגדולה שדוד זוכה לה בעם. (פרק י"ח) בהמשך מסופר איך הקנאה גורמת לו לנסות ולהרוג כמה פעמים את דוד שהופך בינתיים להיות חתנו, על תמיכתם של יהונתן בכורו ובתו מיכל בדוד, (פרקים י"ט - כ"ד, כ"ו) על פרשת נבל הכרמלי בן שבט יהודה שקורא תיגר על מנהיגותו של דוד (פרק כ"ה) על בריחתו של דוד לפלשתים אל אכיש מלך גת, לאחר שכל מאמציו להרגיע את שאול ולומר לו שאיננו מבקש את כתרו עולים בתוהו. (פרק כ"ז).
בסופו של הספר מסופר על המצוקה הגדולה שנקלע שאול אליו בתקופת מלחמתו האחרונה, עקב התעצמות של הפלשתים ועמים נוספים שיוצאים למלחמה כנגדו (פרק כ"ח), ומתוארת התבוסה הגדולה שסופג צבאו במלחמת הגילבוע. על מצבו הנואש מעיד הסיפור על פנייתו אל בעלת האוב (פרק כ"ח) בבקשה לדבר עם שמואל שכבר מת, דבר שהוא נלחם נגדו בחייו. לבסוף, מתוארת יציאתו של שאול להפסד ידוע מראש ואל מותו ההירואי שלו ושל בניו (פרק ל"א). עם ישראל סופג מכה מורלית קשה בעקבות התבוסה, שמסיימת למעשה את תקופת שלטונו של בית שאול כשלטון הדומיננטי בעם ישראל.
[עריכה] שמואל ב'
תוכנו של ספר שמואל ב' עוסק בתקופת מלכותו של דוד המלך, כאשר הנביא המרכזי הוא נתן. תחילתו של הספר היא בבואו של המבשר על מותם של שאול ובניו בקרב הגלבוע וקינת דוד על מותם (פרק א'). מלכותו של דוד מתחילה בקרב שבט יהודה בעיר חברון ונמשכת שבע שנים. לאחר מכן מסופר על המלחמות שהיו בין בית שאול לבין בית דוד (ישחקו הנערים לפנינו) (פרק ב'), על היחלשות הכוח הפוליטי של אנשי שאול כאשר שר-צבאו של שאול, אבנר בן נר, כורת ברית עם דוד ונרצח בידי מתנקשים (פרק ג') ומתנקשים רוצחים את איש בושת, בנו של יהונתן רע דוד. (פרק ד') דוד מומלך על כל ישראל, ומתוארים הנצחונות הגדולים של דוד במלחמותיו כנגד פלשתים ויבוסים (פרק ה').
במקביל מסופר על הפיכתה של ירושלים לבירת ישראל ועל בניית עיר דוד וההכנה לקראת בנין בית המקדש. (פרק ו') כאשר מתברר לדוד שהוא לא יבנה את בית המקדש ומאוייו הגדולים נחסמים (פרק ז') הוא מפנה את מרצו החוצה, ואז אפשר לראות התחלה של נפילה רוחנית, שבהתחלה מתבטאת ביציאה למסע כיבושים בעמים שמסביב, מואב, צובא, ארם דמשק, חמת, ואדום. (פרק ח') נראה שכיבושיו הגדולים גורמים לדוד רצון לעשות חסד, בהמשך מבקש דוד לעשות חסד עם צאצאיו של שאול והוא מוצא את מפיבושת, ומביאו אל ארמונו, (פרק ט') הוא גם מבקש לעשות חסד עם מלך עמון בשל מעשי אביו, אבל חנון בן נחש חושד בו ומבזה את שליחיו, דבר גורם לפריצת מלחמה בין ישראל לעמון. (פרק י'), אבל במלחמה זו שכנראה לא הייתה לרצונו, הוא לא יוצא למלחמה בראש הצבא, אלא מעדיף להשאר בארמון בבטלה, ומשם ממשיכה הנפילה אל פרשיית בת שבע נכדתו של אחיתופל, וההוראה לסבב את הריגתו של אוריה הקצין הגבוה במלחמה, הוראה שמבצע יואב בן צרויה, הרמטכ"ל של דוד. (פרק יא) ועל התוכחה החמורה שסופג דוד בגלל מעשה זה מנתן הנביא בפרק יב ("עַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי").
לאחר מכן מסופר על אונס בתו תמר בידי בנו הבכור אמנון ורציחתו של אמנון בידי בנו האחר אבשלום, כנקמה על האונס של אחותו (פרק יג), ולבסוף מרידתו של אבשלום, בעזרתו האדיבה של אחיתופל, והריגתו בקרב בידי יואב בן צרויה. (פרקים טו - יט). מרידתו של אבשלום פותחת את הפתח למרידה נוספת של שבע בן בכרי, שמדמה שדוד נחלש אחרי המאורעות האחרונים, אך היא מדוכאת בעודה באיבה (פרק כ').
פרשת הגבעונים שנשארה כפצע פתוח נפתחת שוב, כאשר ישנה בצורת חמורה שנובעת מכך, ששאול הפר את הברית עם הגבעונים, ועתה הם רוצים להנקם מצאצאיו. (פרק כ"א). בשני הפרקים הבאים במה שלא נראה אופייני לספר שמואל, ישנה שירת הודיה של דוד (פרק כ"ב), וסיכום תקופת שלטונו והנפשות הפועלות (פרק כ"ג). הספר מסתיים בנימה קצת צורמת, ומזכיר את הנימה הקשה שהסתיים בה ספר שמואל א', בפרק אשר מספר על המיפקד שביקש לעשות דוד בישראל, דבר שמהווה עבירה חמורה על התורה, מכיוון שיש בו גבהות לב וניסיון להתגאות בעוצמה המדינית שלא לצורך, דבר שמסתיים בעונש כבד שסופג עם ישראל במגפת דבר גדולה, שבה נהרגים שבעים ושבע אלף איש.
[עריכה] רקע
ספר שמואל מתרחש לאחר תקופת השופטים, תקופה בת כמה מאות שנים של אנרכיה שלטונית, ושל שליטה פלישתית בישראל. בתקופה זו היו שני שבטים שנרדפו על ידי שבטי ישראל, וכמעט חוסלו, שבט אפרים ושבט בנימין. שני המאפיינים העיקריים של התקופה הם "ויהי בימים ההם אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה" ו"אין חזון נפרץ". שתי תופעות אלו נעלמות, כאשר שמשו של שמואל הנביא מאירה בשמי הארץ.
[עריכה] כתיבה
על פי חז"ל שמואל כתב את ספר שמואל (בבלי, בבא בתרא דף יד/ב), אף שעל פי הסיפור הוא מת באמצע הספר. במחקר הדעות חלוקות לגבי זהותו של מחבר הספר. זמן החיבור המקובל במחקר הוא ימי בית שני.
[עריכה] סגנון הספר
הספר עצמו כתוב באופן סיפורי ועלילתי, כאשר אין בו הטפות מוסר (בסגנון "ויעשו הרע בעיני ה'", המאפיינות את ספר שופטים וספר מלכים) ואין בו תכנים עירומים מלבוש סיפרותי. הספר לא נוקט עמדה ביחס לדמויות המופיעות בו. עלי הכהן, שמואל, שאול או דוד ולמאבק האיתניים שביניהם, ואף לא ביחס לחטאים שלהם, אלא מתאר את אשר אירע כמיטב הבנתו או דימיונו של המספר, ומניח את השיפוט לקורא.
אף שהוא מצייר את הדמויות החשובות האלו, שהיו למעשה ארכיטיפים של מלכים, כדמויות מופת וכאנשים בשר ודם, אין הוא מהסס לספר את הפכים הקטנים שלהם, למשל את ההתפרצות הבוטה של שאול באמצע ארוחת ראש חודש חגיגית כלפי בנו יהונתן, או את מערכת היחסים הנפתלת של דוד עם מיכל ואת התסבוכת של דוד עם נבל ואביגיל אישתו.
כך שאול עם צניעותו, גדלותו והבזקי הנבואה שלו חוטא בחטא הקנאה ומתאפיין באישיות דו קוטבית והתקפים של מניה-דפרסיה. גם דוד, עם כל גדלותו הפואטית, המניעים הגבוהים שמדריכים את מעשיו, ורוח הקודש שלו, חוטא בחטא החמדה והתאוה. ועם זאת הם נשארים אנשים גדולים שברגע הקריטי מחליטים את ההחלטה הנכונה: שאול יוצא את מותו בעיניים פקוחות, כאשר טובת האומה עומדת מעל לטובתו, ודוד מודה בחטאו ולוקח אחריות ומוכן לשלם על כך מחיר כבד.
אחד הלקחים החשובים של ספר שמואל הוא שהמלך או המנהיג - אף הדגול ביותר, עם כל החשיבות, ובמיוחד זו שהפגינו כלפיו בעולם העתיק - הוא רק בן אדם. הוא אינו כל יכול, איננו אל, ואינו עומד מעל חוקי המוסר. הוא הראשון בין שווים, אבל ברגע שהוא עובר על חוקי המוסר, אין לעמוד לצידו, ויש להוכיחו על כך. יש בכך חידוש, כי הדבר לא מובן מאליו, במיוחד לא בעולם העתיק, עולם שבו נהגו ליחס לשליט כוחות אלוהיים ממש.
[עריכה] סיכום הספרים לפי פרקים
[עריכה] שמואל א'
פרק א': חפני ופנחס כהנים לה'. אלקנה אהב את חנה יותר מפנינה אך לחנה לא היו ילדים. חנה נודרת נדר שאם יהיה לה בן הוא יעבוד בבית ה' כל ימי חייו ויהיה נזיר, רק שפתיה זזות ולכן עלי חושב ששכורה היא, חנה עונה לו כ התפללה בחוזקה לה' ועלי אומר לה שתלך ובקשתה תענה. חנה הרה ויולדת בן וקוראת שמו שמואל ("כי מה' שאלתיו"), חנה מביאה את בנה לבית ה' – כמו שנדרה.
פרק ב': תפילת חנה. בני עלי עושים רע לה' ושמואל משרת את ה' עם עלי. הנער שמואל גדל עם ה', לחנה נולדים עוד 3 בנים ו2 בנות. עלי מזדקן ומוכיח את בניו על מעשיהם (חטאים).נביא מוכיח את עלי על מעשי בניו ומודיע לו כי על חטאיהם ימותו שניהם ביום אחד ולאדם אחר יבואו אנשים להתקרב לה' (שמואל הוא אותו אדם ובני עלי הם חופני ופנחס).
פרק ג': ה' שוכן במשכן, עלי מתעוור ושמואל משרת את ה' בהיכלו. 4 פעמים קורא ה' לשמואל, 3 פעמים שמואל רץ לעלי מפני שחושב שהוא קורא לו ובפעם ה4 לאחר הנחיה של עלי, שמואל מדבר עם ה'. בהתגלות ה' אומר לשמואל כי הוא יכרות את בניו של עלי על מעשיהם ומפני שאביהם לא מתריע בהם, שמואל שומר את הדבר עד הבוקר ואז כששואל אותו עלי מה היה דבר ה' - שמואל אומר לו. כל ישראל מכירים בשמואל כנביא.
פרק ד': ישראל נלחמים בפלשתים ומפסידים, 4000 מתים. ישראל מחליטים להביא את ארון הברית ופלשתים התחילו לחשוש, במלחמה ישראל מפסידים ושלושים אלף חיילים מתים וארון ה' נלקח. איש בנימין רץ מהמערכה לשילה ומספר לעלי כי 2 בניו מתו במלחמה (כמו שנאמר לו ששניהם ימותו ביום אחד) וארון ה' נלקח על ידי פלשתים וכתוצאה מכך נופל עלי (שבן 98) מכיסאו ומת. אשתו של פינחס שומעת את שקרה ומתה תוך לידתה, לבנה קוראים אי-כבוד (על שם שגלה כבוד מישראל – ארון ה').
פרק ה': ארון ה' מובא אשדודה אל בית דגון. פעם I בבוקר, דגון כורע לפני ארון ה', פעם II בבוקר, דגון נופל לפני ארון ה' ושתי כפות ידיו ורגליו כרותות, פעם III, ה' מכה את האשדודים בטחורים. ארון ה' מועבר לגת שם יש מהומה ועוד פעם טחורים, ארון ה' מועבר לעקרון והעקרונים מוחים על כך, סרני פלשתים מחליטים להחזיר את ארון ה' לישראל.
פרק ו: קוסמי ויועצי סרני פלשתים מיעצים כיצד לשלוח את ארון ה', ארון ה' נשלח על עגלה עם 2 פרות, נוסף לכך ארג עם עכברי וצלמי טחוריהם (5 כנגד חמש הערים בהם עבר הארון). הארון מגיע לחלקתו של יהושע בית השמשי. המסתכלים על ארון ה' מתים והעם מתאבלים על המכה אשר הכה ה' בהם. מלאכים נשלחים אל יושבי קריית יערים כדי שישלחו משו שמסוגל להעלות את ארון ה' חזרה למקומו מבלי למות.
פרק ז': אנשי קריית יערים מעלים את ארון ה' ויושב בקרבם 20 שנה. שמואל מורה לעם שעליהם להוציא מקרבם את הע"ז אם ברצונם לגבור על פלשתים, ישראל עושים כדבריו ושמואל מתפלל בעדם. שמואל מעלה עולה לה' וה' נותן את פלשתים בידי ישראל. שמואל שם אבן וקורא שמה "אבן העזר" על שם שעד לשם עזר להם ה'. ישראל כובשים חזרה את עריהם. שמואל שופט את ישראל בגלגל ובמצפה אך גר ברמה ושם בנה לו מזבח.
פרק ח': בניו של שמואל לא הולכים בדרכיו. זקני ישראל באים אל שמואל בטענה שבניו לא ממשיכים את דרכו אז שישים להם מלך שישפוט אותם. שמואל מתפלל לה' וה' מורה לו להמליך עליהם מלך אך להוכיח אותם על שמואסים בו (בקב"ה). שמואל אומר לישראל את משפט המלך (פסוקים י"א – י"ח), העם בכל זאת רוצה מלך בשר ודם שימלוך עליהם, שמואל שואל את ה' וה' מורה לו להמליך להם מלך.
פרק ט: שאול "גבוה מכל העם", זוג אתונות אובדות לאביו של שאול ושאול עם עוזרו יוצאים לחפש אותם, בדרך עוצרים הם בעיר אשר שם שמואל. ה' מודיע לשמואל כי שאול הוא האיש הנבחר למלוך על ישראל (יום לפני שבא שאול ובזמן ששמואל רואה את שאול), שמואל לוקח את שאול ומורה לו לומר לנערו ללכת, שמואל מתכונן להודיע לשאול את דבר האלוקים.
פרק י': שמואל יוצק על ראש שאול שמן ונותן לו מספר סימנים בכדי לבדוק האם באמת ה' איתו – הסימנים מתקיימים. שאול בה לגבעה ומתנבא, "הגם שאול בנביאים". דברי שאול אל דודו. שמואל מדבר אל ישראל ומודיע להם על מלכם, שאול "נחבא אל הכלים", שמואל מציג את מלכם החדש שאול וכותב לו את משפט המלך.
פרק י"א: נחש העמוני מציע לאנשי יביש גלעד שיעבדו אותו אך הוא יעקור אחת מעניהם, שאול ואנשיו מכים את נחש העמוני ושאול מושיע את ישראל (בעיקר את אנשי יביש גלעד). שמואל מכנס את העם בגלגל ושם המלכת שאול למלך מתבצעת בשמחה, בעולות ובשלמים.
פרק י"ב: שמואל משתמש בישראל כעדים לה' על כך שלא עשה שום מעשה שלא אמור היה להיעשות על ידיו, שמואל מורה לעם כיצד עליהם לנהוג עם מלכם החדש כדי לרצות את ה' ומה לא לעשות. שמואל קורא אל ה' והוא נותן קולות ומטר בזמן קציר חיטים (סימן קללה), העם מתוודה ואומר שחטא ומבקש משמואל שיתפלל לה' וכך עושה אך מזכיר להם שוב באיזו דרך עליהם ללכת.
פרק י"ג: שאול מולך שנתיים על ישראל. הוא מגייס צבא, יונתן הורג את נציב הפלשתים, העם צועקים אחרי שאול בגלגל. פלשתים נערכים לקראת מלחמה עם ישראל ואלא מפחדים ומתחבאים במערות ובכל מני מקומות מחבוא. שאול נצטווה לחכות להעלאת העולות והשלמים עד ששמואל יבוא אך שאול ראה ששמואל לא מגיע בזמן והעם הולך אז הוא הקריב את העולות והשלמים ללא שמואל. מיד לאחר מכן שמואל מגיע ושואל את שאול היכן העולות והשלמים, שאול מסביר לו שפלשתים נאספים במכמש והיה לחוץ אז הקריב אותם בלעדיו, עונשו שממלכתו לא תקום. בכל ישראל אין חרב מלבד של יונתן ושאול.
פרק י"ד: יונתן ונושא כליו הולכים להלחם בפלשתים, הם משתמשים בסימן לראות האם ה' איתם ואכן סימן זה קורה (פלשתים קוראים להם שיבואו), יונתן ונושא כליו מכים מכה גדולה שגורמת לרעש ובלגן, צופי שאול שבגבעת בנימין שמים לב לכך, ישראל שומעים על כך ושאול נודר בשם כולם נדר שלא יאכלו דבר עד הערב (כדי שיוכלו לרדוף אחר פלשתים), יונתן לא שמע את שבועת אביו (כי לא היה שם) ואכל מהדבש. העם חוטאים ואוכלים על הדם אך שאול מתקן את חטאם ושוחט את הבהמות. העם פודה את יונתן מעונש (מוות) על כך שהפך את שבועת אביו. שאול עושה חיל ומכה את אויבי ישראל. פירוט בניו ובנותיו של שאול. בזמן שאול המלחמה עם פלשתים קשה.
פרק ט"ו: שמואל מצווה את שאול ללכת ולהלחם בעמלק ולא להותיר מהם דבר, שאול מנצח במלחמה (ועושה חסד עם הקיני כמו שעשו עִם ישראל כשהם (על ידי) עלו ממצרים) אך משאיר את מלכם אגג וחומל על מיטב הצאן והבקר. ה' מודיע לשמואל כי ניחם כי המליך את שאול למלך, שמואל מנסה להתפלל עליו אך אין זה עוזר, שמואל מגיע לגלגלה שם שוכן שאול עם כל השלל (והמלך), דיאלוג בין שמואל ושאול: שמואל – מה הקולות אשר אני שומע? שאול – הצאן אשר חמל עליו העם כדי להקריב לה', שמואל שואל עוד פעם מדוע לא הרג את כולם ושאול עונה לו כי הוא כן והעם חמל על חלק, "החפף לה' בעולות וזבחים כשמוע בכל ה'", שאול מבין שחטא אך מבקש משמואל שיבוא איתו לזבוח כדי שלא ייתבזה וזה לא מסכים, שאול מושך בכנף מעילו (של שמואל) שנקרעת ושמואל מודיע לו שכך מלכותו תיקרע. בסוף שמואל הולך וזובח את השלל שהביאו עם שאול. שמואל הורג את אגג וחוזר לביתו שברמה, שמואל לא רואה יותר את שאול עד סוף ימיו.
פרק ט"ז: ה' מודיע לשמואל כי עליו ללכת ולמשוח מלך אחר (הוא לוקח איתו זבח כדי ששאול לא יחשוד), שמואל מגיע לבית ישי וזה מעביר לפניו את כל בניו עד שמגיעים לדוד, שמואל מושח אותו בשמן וחוזר חזרה לביתו שברמה. רוח רעה שורה על שאול והוא מבקש שיביאו לו אדם שינגן לפניו בכינור, דוד בא. דוד מוצא חן בעיני שאול וכל פעם שרוח רעה על שאול הוא מנגן לו.
פרק י"ז: ישראל ופלשתים נאספים למלחמה וגולית עולה ומציע שמי שינצח בקרב מולו השני יעבוד לו, 40 יום עומד גולית ומתיצב. דוד נשלח לפקוד את אחיו לשלום ולתת להם אוכל בזמן שהם במערכה. שאול מציע שמי שינצח את גולית יקבל את ביתו לאישה, האדם יהיה עשיר ומשפחתו תהיה פטורה ממיסי המלך. דוד מציע את עצמו להלחם בגולית אך שאול מסרב בטענה שהוא עדיין נער, דוד משכנע את שאול כי יש ביכולתו להלחם עם הפלישתי (גולית) וכי ה' יעזור לו. שאול מסכים ומלביש אותו בשריון וחרב, דוד מסיר זאת בטענה שלא רגיל והולך לקרב עם מקל וחלוקי נחל. גולית מבזה את דוד ומקלל את אלהיו ודו עונה לו שהוא (גולית) בה בחרבות אך הוא (דוד) בה בשם ה' וכי לא בחרב ולא בחנית ה' יושיע את ישראל. דוד גורם לגולית ליפול וכורת את ראשו עם חרבו (של גולית), פלשתים נסים וישראל מנצחים במערכה. דוד עולה לירושלים עם ראש גולית וחרבו, שאול שואל את אבנר שר צבאו מי הבחור וזה משיב בשלילה, אבנר מביא את דוד לפני שאול, שאול שואל את דוד על עצמו ועל משפחתו.
פרק י"ח: דוד ויונתן נקשרים וכורתים בניהם ברית ויונתן נותן לדוד את מעילו, חרבו וקשתו. שאול לוקח את דוד אליו ושם אותו על אנשי המלחמה. נשות ישראל יוצאות כשחוזר דוד מהמערכה ושרות "היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" (ז"א שדוד יותר טוב משאול) ומהיום הזה והלאה שאול עויין את דוד. לאחר ששורה על שאול רוח רעה ודוד מנגן לו, שאול מנסה להרוג אותו פעמיים על ידי הטלת חרבו עליו אך אינו מצליח. דוד מוותר על מיכל וזאת נישאת לאדם אחר, מיכל אוהבת אותו ועבדי שאול משכנעים את דוד לקחת אותה לו לאשה, שאול מתנה את ביתו ב100 עורלות פלשתים במטרה שכך ימות דוד, דוד מביא 200 עורלות ונושא את מיכל.
פרק י"ט: שאול מבקש להרוג את דוד, יונתן אומר לדוד שלא יבוא עד שהוא ידבר עם אביו, יונתן מדבר אל אביו ושאול נשבע לו שייחיה, יונתן אומר לדוד והכל מתנהל כרגיל. דוד מנצח עוד מערכה מול פלשתים, שאול מנסה שוב להורגו בזמן שמנגן לו ודוד בורח ממנו. שאול שולח שליחים שיביאו אליו את דוד ויהרגו אותו אך מיכל מבריחה את דוד דרך החלון ושמה טרפים (פסלים) במיטת דוד. כשהשליחים באים מיכל אומרת כי הוא חולה ושאול מנחה את אנשיו שיעלו אותו עם המיטה ואז הם מגלים כי זוהי רק תרמית ודוד לא שוכב שם. שאול שואל את בִתו מדוע עשתה לו כך ודוד בורח לשמואל ברמה.3 פעמים שולח שאול מלאכים להביא את דוד ו3 פעמים קבוצות השליחים מתנבאות, שאול בעצמו הולך וגם מתנבא "הגם שאול בנביאים".
פרק כ': דוד בורח מניות שברמה ומדבר עם יונתן אודות מעשי אביו, "מחר חודש", דוד מבקש מיונתן שיודיע לו כיצד מתנהג אביו כשיחסיר את הארוחה המשפחתית ושניהם קובעים סימן לדבר: אם הוא יירה את החצים מנערו והנה הרי שאביו בסדר איתו והוא יכל לחזור, אם החצים מנערו והלאה שייברח. דוד ויונתן כורתים בשנית ברית אהבתם בניהם. ביום השני של ר"ח שאול שואל את יונתן היכן דוד והוא עונה לו כי הוא שיחרר אותו, שאול מדבר קשות עם יונתן ואף כועס עליו, יונתן שואל מה חטאו של דוד ושאול שם עליו את חניתו כדי שאם ייראה את דוד יהרוג אותו. ביום השלישי יונתן יורה את החצים ואומר לנערו ללכת ולמצוא את החצים שממנו והלאה – הסימן לדוד שעליו לברוח, דוד ויונתן נפרדים ובריתם קיימת.
[עריכה] מסעות דוד
פרק כ"א: דוד בורח אל הכהן אחימלך אשר בנוב ומסביר לו ש"נשלח למשימה סודית ולכן בא לבדו", הכהן נותן לדוד את לחם הקודש ואת חרבו של גולית, דואג האדומי (איש שאול) רואה זאת. דוד בורח אל אכיש מלך גת שם עושה עצמו כמשוגע מפני שלא רוצה שייקחו אותו ובאמת אכיש מלך גת מורה לו ללכת בטענה שלא חסרים משוגעים בעירו ועדיף בלעדיו.
פרק כ"ב: דוד בורח למערת עדולם ולשם כל בני משפחתו באים, נוסף להם מצטרפים לדוד 400 אנשים בודדים. דוד מדבר עם מלך מואב ומסדר שהוריו יהיו שם עד שידע מה דינו. גד הנביא מורה לדוד לעלות ליהודה ודוד בה ליער חרת. שאול שומע על כך ויושב עם חניתו ועבדיו בגבעה שם מדבר אל אנשיו, דואג האדומי מוסר על שראה את דוד בנוב וכל מה שהתרחש שם, שאול שולח להביא את אחימלך הכהן וכל שאר הכהנים, שאול מורה לעבדיו להרוג את הכהנים ואלו מסרבים אז דואג האדומי הורג את כל 85 הכהנים שבאו מנוב. אביתר בן אחיטוב הכהן בורח לדוד ומספר לו את שקרה עם דואג האדומי.
פרק כ"ג:דוד שומע כי פלשתים נלחמים בישראל בקעילה ושואל בה' (פעמיים) האם עליו לרדת ולהלחם, ה' עונה לו שכן וכך עושה דוד, דוד מושיע את קעילה. אפוד ה' נלקח מנוב על ידי אביתר. שאול מחליט לרדת גם לקעילה, לצור על דוד וכך לתפוס אותו, דוד שואל בה' האם יסגירו אותו אנשי קעילה במקרה שיישאר, וה' עונה לו בחיוב, דוד וכ600 אנשיו יוצאים מקעילה, הדבר נודע לשאול והוא לא בא לשם. דוד במדבר זיף בחורשה ושאול בה לבקש את נפשו. יונתן יורד למדבר זיף וכורת עוד פעם ברית עם דוד (ואח"כ חוזר למקומו).אנשי זיף מוסרים לשאול את מיקומו של דוד והולכים בעקבותיו כדי לתפסו, דוד שומע על כך ועובר למדבר עון, שאול רודף אחריו גם שם, כ"א מצידו השני של ההר. מלאך בא אל שאול ומודיע לו כי פלשתים נלחמים עם ישראל, שאול מפסיק לרדוף אחרי דוד ועולה למלחמה, אותו מקום נקרא "סלע המחלוקת", דוד עובר למצודות עין גדי.
פרק כ"ד: שאול לוקח שלושת אלפים איש כדי לתפוס את דוד, בדרך הם עוצרים במערה ושאול נכנס להסך רגליו, במערה יושבים דוד ואנשיו ואלו אומרים לדוד לעשות בשאול ככל רצונו, דוד קורע את כנף המעיל שבלט לשאול ומיד מתחרט בטענה שאסור לו שיפגע במשיח ה', דוד עוצר מאנשיו להכות בשאול. דוד יוצא מהמערה וקורא לשאול, דוד אומר לו כי אין ברצונו להרע לו וכי לא פגע בו כלל למרות שיכל (כהוכחה – קרע מעילו), לאחר שמסיים דוד את דבריו שאול מדבר אליו ואומר לו כי גילה את גדולתו האמיתית וראוי לו שימלוך אך מבקש ממנו שישבע לו כי לא ישמיד את שם ביתו. דוד עולה למצודה.
פרק כ"ה: שמואל מת ונקבר בביתו ברמה, דוד עובר למדבר פארן. דוד שולח 10 מנעריו הכרמלה כדי שיבקשו מנבל חלק מגזזת צאנו, אנשיו עושים כך אך נבל מבזה את דוד ומחזיר אותם ריקם. דוד שומע על כך ומחליט לעלות חגור ומוכן למלחמה עם נבל (200 שומרים על הציוד ו400 עולים איתו). אביגיל (אשתו של נבל) לוקחת ממיטב גידולי ועבודות בעלה וכאשר פוגשת את דוד היא מדברת אל ליבו ונותנת לו את שהכינה בכדי לפצות אותו על הרעה אשר השיב נבל בעלה לדוד, דוד לוקח את מה שהביאה לו ומברך אותה. נבל מת לאחר ששומע את מעשיה של אביגיל אישתו, דוד לוקח את אביגל לו לאישה. גם אחינועם מיזרעאל נישאת לדוד.
פרק כ"ו: שאול נותן את מיכל ביתו (שנשואה לדוד) לפלטי בן ליש. אנשי זיף מוסרים לשאול שוב את מיקומו של דוד, שאול יורד עם 3000 איש למרדף נוסף אחר דוד. דוד שם לב ששאול ואנשיו מגיעים ושולח מרגלים, דוד מגיע למקום בו שהו שאול ואנשיו. מחנה שאול מסודר בעגול – שאול ואבנר בן נר בפנים והעם מסביבו,דוד ואבישי יורדים בלילה למחנה, דוד לוקח את צפחת המים וחניתו (של שאול) אשר למראשותיו והולך. דוד עומד בראש הר רחוק וקורא אל העם אשר עם שאול ואבנר בן נר, דוד מוכיח את אבנר על שלא שמר כראוי על מלך ישראל – שאול, שאול פונה אל דוד ומדבר איתו ומודה שחטא שוב, דוד מחזיר לשאול את חניתו וצפחת המים שלו, שאול מברך אותו ושב למקומו.
פרק כ"ז: דוד מחליט לברוח עם כל אנשיו ונשיו אל אכיש מלך גת, שאול מפסיק לבקש אותו. דוד מבקש מאכיש עיר ומקבל את ציקלג. דוד ואנשיו מכים ולוקחים את השלל מהגשורי, הגזרי והעמלקי. זאת גם בכדי להראות לאכיש כי הוא איתו, אכיש מאמין באמונה מלאה כי דוד אכן איתו ואין בו שום צד של ישראל.
פרק כ"ח: פלשתים נאספים למלחמה בישראל ואכיש רוצה שדוד יבוא איתו ויהיה לשומר ראשו, דוד מסכים. שאול עשה כפי שאמר לו שמואל כשחי, והסיר את כל האובות והידעונים (סוגי עבודה זרה). לאחר שה' לא עונה לשאול בשום מצב (חושן), הוא פונה לבעלת האוב שבעין דור, היא מעלה את שמואל ומבינה מי ביקש להעלות אותו (היא לא ידעה שזה שאול), שאול מבטיח שלא יהרוג אותה. שאול פחד מאוד מהמלחמה נגד פלשתים וניסה לשאול את שמואל, שמואל מודיע לו כי מלכותו תקרע ותעבור לדוד ובמלחמה מול פלשתים הוא יפסיד וימות. שאול נופל ולא מסכים לאכול דבר לאחר ששומע את דברי שמואל, בעלת האוב גורמת לשאול לאכול והוא ואנשיו אוכלים אצלה וחוזרים למקומם.
פרק כ"ט: פלשתים בנקבתים אפקה וישראל בעין שביזרעאל. דוד עומד עם מלך אכיש אחרון, סרני פלשתים שואלים מה מעשיו בצד זה של המלחמה ואכיש עונה שדוד איתם, סרני פלשתים מורים לאכיש להחזיר את דוד למקומו שמא יהיה לשטן בתוכם, אכיש אומר זאת לדוד, דוד מנסה לשכנע אותו עוד פעם אך ללא הואיל והוא חוזר בבוקר שלמחורת אל ארץ פלשתים.
פרק ל': לאחר שחוזרים דוד ואנשיו מהמערכה הם מגלים כי העמלקי לקח את כל רכושם וחטף את בניהם, בנותיהם ונשיהם של אנשי דוד (ודוד עצמו), דוד שואל בה' האם ללכת להציל אותם וה' אומר לו שכן. בדרך הם מוצאים איש מצרי, הם משקים אותו ומאכילים אותו לאחר שהיה 3 ימים ולילות ברעב. דוד מתחקר אותו ומגלה היכן יושבים העמלקים עם כל רכושם ונשיהם, דוד מכה אותם וחוץ מהאנשים בעלי הגמלים אף אחד לא ברח, דוד ואנשיו הצילו את בניהם, בנותיהם, נשותיהם ורכושם (ואת 2 נשותיו של דוד עצמו). 400 הלכו להצילם ו200 נשארו בעירם, דוד מחלק את השלל בין כולם שווה בשווה – האנשים שנשארו קבלו בדיוק כמו שקבלו האנשים שנלחמו בפועל. דוד שולח מהשלל לזקני יהודה ולכל המקומות בהם עבר בזמן שברח משאול.
פרק ל"א: פלשתים נלחמים בישראל ומפילים להם חללים רבים, יונתן ועוד 2 מבניו של שאול מתים. שאול רואה כי פלשתים מתקרבים אליו אז הוא מבקש מנושא כליו שיהרוג אותו אך זה מסרב אז הוא נופל על חרבו ומת, נושא כליו אחריו. אנשי הערים הקרובות למלחמה ראו כי נסו ישראל וכי שאול ו3 בניו מתו אז הם נטשו את עריהם ופלשתים ישבו שם. למחרת מוצאים פלשתים את גופות שאול ובניו, מפשיטים אותם, כורתים את ראשו, תוקעים את הגוויות בחומות בית שן. אנשי החייל שביביש גלעד הולכים ומביאים את גופות שאול ו3 בניו לקבורה בישראל (תחת האשל ביבשה) והם צמים 7 ימים.
[עריכה] שמואל ב'
פרק א': 3 ימים לאחר שחזרו דוד ואנשיו מהכות את העמלקים, איש בא ממחנה שאול ובגדיו קרועים ואדמה לראשו, הנער העמלקי מספר לו כי מת שאול וכי לקח פרטי לבוש מהמלך, דוד לא מבין כיצד העיז לשלוח יד במשיח ה' ואומר לאחד מאנשיו להרוג את העמלקי. פס' י"ז – כ"ז: קינת דוד על שאול ויונתן.
פרק ב': דוד שואל בה' האם לעלות לישראל וה' מורה לו לעלות ולשבת בחברון, דוד עולה עם אנשיו ובחברון מושחים אותו למלך על בית יהודה, דוד שומע על מעשה אנשי יביש גלעד ושולח מלאכים שיברכו אותם בשמו. אבנר בן נר (שר צבא שאול) לוקח את איש בושת למחנים ושם ממליך אותו למלך על ישראל. דוד מולך 7 שנים ושישה חודשים על יהודה בחברון. יואב בן צוריה ואנשי דוד נפגשו עם אבנר בן נר בברכת גבעון, נערך קרב בין 12 אנשי אבנר ו12 אנשי צוריה, עבדי דוד מנצחים ואבנר ניגף ובורח, עשהאל רודף אחרי אבנר וזה הורגו, יואב ואבישי רודפים אחרי אבנר אך הוא בורח, "הלנצח תאכל חרב".
פרק ג': אמנון – בכור בניו של דוד (מאחינועם היזרעאלית). דברי אבנר ואיש-בושת. אבנר רוצה לכרות ברית עם דוד, דוד מסכים אך מבקש שאשתו מיכל תחזור אליו, דוד שולח מלאכים לאיש-בושת עם בקשה שיחזירו לו את אשתו שנתנה לאדם אחר.אבנר בא אל דוד במטרה לכרות ברית בין מחנה שאול לבין דוד, דוד לא מגיב ומשחרר אותו לשלום, יואב כועס ושולח מלאכים שיחזירו אותו, יואב מכה אותו בחברון והורג אותו כנקמה על שהרג את אחיו עשהאל. דוד מכחיש כל קשר להריגתו של אבנר, אבנר נקבר בחברון, בהלוויה דוד בוכה והולך אחר המיטה, דוד מכונן קינה על אבנר. דוד גורם לעם להבין שאין ידו בדבר הריגת אבנר.
פרק ד': רכב ובענה הורגים את מפיבושת (בן שאול שהיה נכה) ומביאים את ראשו לפני דוד, "אנשים רשעים הרגו איש צדיק", ראשו של איש בושת נקבר בחברון וידי רכב ובענה מקוצצים ואח"כ הם נתלים.
פרק ה': ישראל באים לדוד ומבקשים ממנו שימלוך עליהם, ה' גם אומר לדוד ללכת למלוך על כל ישראל, מושכים את דוד למלך (סה"כ מלך על ישראל ויהודה 33 שנים, לא כלל זמן המלוכה בחברון). דוד כובש מידי היבוסי את מצודת ציון וקורא לה עיר – דוד. מלך צור שולח לדוד חומרים ודוד בונה לו בית. דוד לוקח עוד פילגשים ונשים והן יולדות לו עוד ילדים. פלשתים מתאספים למלחמה ומבקשים את דוד, ה' אמר לדוד שירד והוא ייתן אותם בידו, דוד מנצח בקרב וקורה למקום ההוא "בעל פרצים" על שם שפרץ שם ה' את אויביו. פלשתים עולים שנית וה' אומר לדוד שלא לעלות, דוד שוב מנצח בקרב.
פרק ו': דוד ושלושים אלף מהאנשים הולכים להעלות את ארון ה' מהגבעה (מאז שנלקח על ידי פלשתים והוחזר), דוד וכל העם מצחקים לפני הארון, עוזה נוגע בארון האלוקים ומת (המקום נקרא "פרץ עוזה" על שם שפרץ ה' בעוזה). ארון ה' משוכן בביתו של עבד אדום (הוא מרוויח מזה), דוד מחליט להביא את הארון לביתו וכל הדרך לשם הוא "מכרכר" לפני העגלה, הארון מגיע לאוהל שעשה לו דוד ומקריבים שם עולות וזבחים, דוד מברך את העם והעם אוכל. מיכל יוצאת אל דוד בשאלה מדוע רקד וכרכר מלך ישראל לעיני אימהות ועבדים?! דוד מסביר לה שכולם שווים לפני ה', מיכל נענשת ועד יום מותה אינה יולדת.
פרק ז: הארץ שקטה ממלחמות, דוד מדבר עם נתן הנביא על בית ה', הקב"ה מתגלה אל תן הנביא ומודיע לו שימסור לדוד כי בנו ייבנה את ביתו ודוד יכין לו לשם כך את המלכה, ה' מודיע שמלכותו של דוד לא תיכרת עד עולם (שלא כמו מלכות שאול), נתן מוסר דברים אלו לדוד. דוד מדבר לפני ה' ומוסר את תודתו על הבטחת ה', דוד בדיבורו חוזר ומזכיר את גדולת הקב"ה, דוד חוזר ומודה לה'.
פרק ח: דוד מכה את פלשתים ולוקח את מתג האמה. דוד מכה את מואב, מואבי שנמדד בחבל אחד מת ובשנים חיי אך עבד ונושא מנחה לדוד. דוד מכה את הדדעזר ומשמיד את צבאו. ארם מגיעים לעזרת הדדעזר וגם הם מפסידים לדוד, דוד מציב ניצבים בדמשק שיפקחו על המיסים שמעלים דמשק לדוד. דוד לוקח מהמלכים שאותם נצח חומרים לבנין בית המקדש (זהב ונחושת). תועי מלך חמת שואל לשלום דוד ושולח לו עוד כסף וזהב. כל אדום עבדים לדוד. ה' עם דוד ודוד עושה משפט וצדקה לכל ישראל. ט"ז – י"ח: פירוט התפקידים החשובים בממלכת דוד.
פרק ט': דוד מביא את שארית זרעו של שאול, ציבא עבדו של שאול מספר לו על מפיבושת, דוד מביא אותו אליו . דוד מחזיר לו את שטחי משפחתו ומעתה והלאה מפיבושת סמוך לשולחן המלך. ציבא עובד את האדמות שקיבל מפיבושת מדוד. מפיבושת נכה ברגליו ולו בן – מיכה.
פרק י': מלך בני עמון – נחש מת ודוד שולח מלאכים לנחם את בנו שעולה במקומו, אנשי חנון טוענים כי מלאכי דוד באו לרגל את הארץ, חנון מגלח חצי מזקנם וחותך חצי מדוויהם, דוד מורה להם לשבת ביריחו את שיחזרו להראות רגילים. בני עמון מפחדים מדוד ושוכרים את ארם רחוב וצובא ואת מלך מעכה. יואב הולך למלחמה עם ארם ואבישי אחיו הולך למלחמה עם בני עמון. מי שינצח יבוא לעזור לאחר. ארם בורחים מיואב ובעכבות כך גם בני עמון, הדדעזר אוסף את צבאו וניגש לעוד מערכה, דוד אוסף את ישראל ועובר את הירדן למערכה. דוד מנצח וכל המלאכים הנותרים מפחדים ומשתעבדים לישראל.
פרק י"א: דוד שולח את יואב וזה משחית את בני עמון וצר על רבה. דוד רואה את בת-שבע ולוקח אותה אליו, היא אומרת לדוד כי היא הרה לו ודוד מבקש לראות את בעלה אוריה החיתי. דוד שולח את אוריה לביתו כדי שיסתדר אך אוריה מסרב ויושב פתח בית המלך בטענה שלא ייהנה בזמן ששאר עבדי המלך במלחמה. דוד משאיר אותו עוד יומיים בתקווה שיחזור לביתו וישכב עם אשתו בת-שבע אך זה לא קורה ודוד מחזיר אותו למלחמה עם מכתב ליואב ושם כתוב כי על אוריה להיות ראשון במלחמה – דבר שבטוח יגרום למותו. אוריה החיתי מת בקרב בעיר עם סיכון גבוהה במיוחד (גם אבימלך מת שם) וכל דברי המלחמה נשלחים לדוד וזה משיב ליואב שילחם בעיר ויגבור עליה וכי זה מחיר המלחמה. בת-שבע שומעת על מות בעלה ומתאבלת, כעבור האבל דוד לוקח לו אותה לאשה והיא יולדת לו בן, ה' יודע.
פרק י"ב: ה' שולח את נתן הנביא לדוד, משל כבשת הרש, דוד אומר לנתן כי על האיש העשיר שלקח את הכבשה מהרש להיענש, נתן מספר לדוד את המשל – הוא עצמו ואומר לו שעונשו יהיה ש"לא תסור חרב מביתך עד עולם" וכי רעו יהיה עם נשותיו וכולם יראות זאת. דוד מודה שחטא ונתן אומר לו כי לא הוא ימות אלא הבן הנולד מבת-שבע. ילדה של בת-שבע חולה מאוד ודוד מתפלל עליו וצם בעבורו, לאחר 7 ימים מת הילד, עבדי דוד מפחדים מהתגובה של המלך לאחר שראו מה הייתה תגובתו כשרק היה חלה ואין מספרים לו, דוד שם לב שמשהוא לא בסדר והוא שאול את עבדיו, הם מספרים לו כי בנו מת. לאחר ששומע זאת דוד הוא קם מצומו ורוחץ, עבדיו שואלים להתנהגותו המוזרה והוא מסביר שכל זמן שחיי יכול היה אולי להצילו אבל עכשיו כשמת אין עוד דבר שיכול הוא לעשות. בת-שבע יולדת את שלמה וה' אהבו, נתן הנביא קורא לו ידידיה בעבור ה'. יואב לוכד את בני עמון ולוכד את עיר המלוכה - רבה. דוד מגיע ולוקח את השלל (כדי להקדיש לבנין בית ה'), דוד "מטפל" בבני עמון וחוזר חזרה לירושלים.
פרק י"ג: אמנון בן דוד אוהב את אחותו תמר, יונדב מיעץ לאבשלום מה לעשות בכדי "להשיג" את אחותו, אמנון עושה כך, דוד מביא את תמר כפי שבקש אמנון, תמר אופה לו חלות ומאכילה אותו בחדרו ולאחר מכן אמנון אונס אותה. אמנון מגרש אותה מחדרו ותמר שמה אפר על ראשה וקורעת את כתונת של הבתולות ולאחר מכן מספרת לאחיה (מאותה אם גם) אבשלום את שאירע לה, גם דוד שומע על כך. שנתיים מאוחר יותר לאחר סיום גזירת הצום עשה אבשלום משתה וכל בני המלך באו, אבשלום מצווה את נעריו להכות באמנון לאחר שישתכר וכך עושים. שמועה שאומרת שכל בניו נהרגו על ידי אבשלום מגיע לדוד ואח"כ מתברר שרק אמנון נרצח, המלך קורע את בגדיו. יונדב אומר לדוד שלא יעבור על כך בשתיקה. אבשלום בורח למלך גשור ל3 שנים, דוד מתאבל עליו כל השנים.
פרק י"ד: יואב שולח לדוד אישה תקועית ואומר לה מה לומר לו; אני אלמנה ולי 2 בנים, אחד הרג את השני ואנשי העיר רוצים להרוג את האדם היחיד מזרעי, דוד אומר לה שתחזור לביתה והוא ידאג לה. האישה מספרת לו כי זה משל אליו, דוד שואל אותה האם יואב אחראי לזה והיא עונה שכן, דוד אומר כי "חכם כחוכמת אלוקים הוא". דוד קורא ליואב שיביא את אבשלום, אבשלום חוזר מגשור לירושלים, אך דוד לא מסכים לקבל ולראות אותו אז אבשלום יושב בירושלים. אבשלום בחור יפה תואר ולו 3 בנים ובת אחת. לאחר שנתיים שאבשלום לא ראה את פני המלך הוא קורא ליואב פעמים אך זה לא בא, עבדי אבשלום מציתים את שדות יואב וזה בה. אבשלום שואל מדוע לא מסכים המלך לקבל אותו, דוד מסכים לקבל אותו והם פוגשים אחד את השני.
פרק ט"ו: אבשלום הופך עצמו לשופט בכניסה למקום בו שפט המלך, על ידי משפטיו הוא "גונב" את לב אנשי ישראל. אבשלום הולך לחברון ושם ממליך עצמו למלך כשלצידו אחיטופל. דוד מחליט לברוח מבית המלך ועובר עם הלווים בנחל קדרון למדבר. צדוק הכהן מביא את ארון ה' ודוד מורה לו להחזיר אותו לירושלים כך שאם יהיה הקב"ה מעוניין שדוד יחזור ויראה אותו (את ארון ה'), הוא (ה') יחזיר את דוד לירושלים ואם לא, יעשה בו (בדוד) כרצונו (של הקב"ה). צדוק חוזר ויושב בירושלים ודוד עולה במעלה הזיתים. דוד מבקש מה' שיסכל את עצת אחיטופל ובדרך רואה את חושי, דוד מבקש מחושי שיחזור לירושלים כדי שלא יהיה לו למעמסה וכדי שידווח לו על הנעשה שם, חושי אומר לאבשלום כי הוא איתו. חושי חוזר לירושלים ונמצא עם צדוק הכהן ובנו ואביתר הכהן, אבשלום עולה לירושלים.
פרק ט"ז: דוד פוגש את ציבא עבד מפיבושת, עם חמורים, לחיים יין וכל טוב, דוד שואל אותו היכן מפיבושת וציבא עונה לו שהוא העדיף להישאר מפני שחשב שממלכת משפחתו (שאול) תחזור ודוד נותן לו את כל אשר למפיבושת. בבחורים (שם של מקום) יוצא שמעי בן גרא ומקלל וסוקל את דוד ואנשיו, אבישי בן צוריה מבקש את רשות דוד להרוג את שמעי בן גרא אך דוד מסרב בטענה שה' שלך אותו וכנראה שזה מגיע לו. דוד ואנשיו הולכים (דוד אומר שאם רצון ה' בזה אז אין מי שייתנגד לו ואם ה' ירצה לגמול לו טובה זו החלטתו) ושמעי בן גרא הולך במקביל אליהם וממשיך במעשיו. חושי בה לפני אבשלום ומציין 2 סיבות מדוע משרת אותו: I מפני שהוא המלך וה' והעם בחרו בו, II כאשר הוא עבד את דוד הוא יעבוד את בנו. עצת אחיטופל לבוא על פילגשי דוד בפומבי וכך עושה אבשלום.
פרק י"ז: אחיתופל מציע עוד עצה: שייקח עימו 12 אלף חיילים וילך להכות את דוד וכך סופית תעבור המלוכה לאבשלום, הדבר מוצא חן בעיני אבשלום ועיני זקני ישראל. אבשלום מבקש גם מחושי עצה וחושי מציע שיאסוף את כל ישראל ויצא להלחם מפני שדוד ואנשיו גיבורי חיל הם (ובעקר מפני שכך יוכל להודיע לדוד על תוכניות בנו), אבשלום מקבל את עצת חושי.יונתן ואחימעץ מוסרים לדוד את המתרחש, כשהולכים רואה אותם נער ואומר על כך לאבשלום, אבשלום ועבדיו באם אל האשה שראה אותה הנער אם אחימעץ ויונתן אך היא החביאה אותם בבאר כך שאבשלום לא מצא אותם וחזר לירושלים. דוד ואנשיו עוברים את הירדן.אחיתופל נחנק (אולי מתאבד) ומת לאחר שאבשלום בוחר בעצת חושי. כשדוד מגיע למחנימה הוא מקבל מכל טוב הארץ (גם מברזילאי הגלעדי).
פרק י"ח: דוד סופר את העם וממנה עליהם שרי אלפים ושרי מאות. דוד מפקיד שליש מהעם ביד יואב, שליש ביד אבישי בן צוריה ושליש ביד איתי הגיתי, דוד רוצה לבוא איתם אך הם מבקשים ממנו שיישאר וכך הוא עושה אך הוא מבקש מיואב, אבישי, איתי ואנשיהם שלא יפגעו בבנו אבשלום. במלחמה אנשי דוד מכים והורגים את אנשי ישראל בראשותו של אבשלום, שערותיו של אבשלום מסתבכות בעצים והוא נשאר, איש רואה אותו ואומר על כך ליואב, יואב עובר על הוראת דוד והורג את אבשלום, אנשי דוד לוקחים את אבשלום ומניחים אותו ביער ועליו עושים גל אבנים גדול, אבשלום עוד בחייו רצה שייזכרו אותו אז הוא יצר את "יד אבשלום". אחימעץ עוקף בריצתו את הכושי ודוד מאפשר גם לו וגם לכושי להיכנס, דוד שואל את אחימעץ לשלום אבשלום אך הוא עונה לו כי הכושי יענה על כך, הכושי מספר לדוד כי אבשלום מצא עצמו היכן שאויבי המלך נמצאים (מת).
פרק י"ט: דוד בוכה על בנו אבשלום, יואב שומע זאת, העם בעקבות דוד בוכים ואבלים על מות בן המלך. יואב אומר לדוד כי מה שהוא עושה מבייש את האנשים שנלחמו באבשלום מפני שאם אבשלום היה חי סביר להניח שהם לא היו חיים אז דוד יושב בשער המלך והעם עובר לפניו ונס חזרה לביתו. העם דן בחזרתו של דוד למלוכה. דוד מבקש מאביתר וצדוק שישאלו את שבט יהודה מדוע הם האחרונים שמחזירים עלהם את דוד למלך, (דוד מבטיח לעמשא בן יתר שיהיה שר צבאו אחרי יואב) דוד יורד עד הירדן ויהודה באים לגלגל כדי ללכת לקראתו, שמעי בן גרה, עשרת אלפים איש מיהודה וציבא. שמעי בן גרה מבקש את סליחת המלך על מעשיו, אבישי בן צוריה רוצה להרוג אותו על שקילל את משיח ה' ודוד מתעצבן עליו ונשבע לשמעי שלא יומת. מפיבושת יורד לקראת דוד כמו שהוא (ללא שינוי חיצוני כלל) מיום שעזב דוד את ירושלים. דוד שואל אותו מדוע לא היה עם ציבא בזמן שהוא (דוד) ברח, מפיבושת עונה לו שציבא רימה אותו וברח ולא הייתה לו את האפשרות ללכת מפני שנכה הוא. דוד קובע שיחלקו את רכוש בית שאול חצי לציבא וחצי למפיבושת ומפיבושת מסכים לוותר על חלקו לאחר שדוד חזר. ברזילאי יורד לקראת דוד ודוד מציע לו שיבוא איתו לירושלים ויכלכל אותו אך ברזילאי עונה שהוא כבר זקן וברצונו להעביר את שנות חייו שנותרו לו בביתו, דוד מבין אותו ואומר לו שכל מה שייצטרך מתי שירצה יוכל לבקש ממנו (מדוד). דוד וברזיאל נושקים ונפרדים וכ"א חוזר למקומו.
פרק כ': שבע בן בכרי מכריז כי אינו מקבל את דוד למלך ודוד וכל ישראל רדפו אחריו. דוד שם את פלגשיו שהשאיר בזמן שאבשלום היה בבית למשמר ומכלכל אותם, הן כאלמנות חיות. עמשא נשלח לחפש ולקרוא לאיש יהודה, דוד אומר לצוריה ללכת ולהרוג את שבע בן בכרי לפני שיימצא לו ערים בצורות, יואב יוצא אך עמשא מוצא אותו לפניו, יואב דוקר אותו בחרבו. יואב ואבישי ממשיכים לרדוף אחרי שבע בן בכרי שנחבא בבית מעכה, שם אישה שואלת את יואב מה רצונו וזה עונה לה כי הוא מחפש את שבע בן בכרי, האישה משליכה את ראשו מחוץ לחומה, ישראל מפסיקים את המצור אחר העיר ויואב חוזר לירושלים עם כל אנשיו והאנשים שאיתם היה.
פרק כ"א: לאחר שלוש שנות רעב דוד פונה אל ה' ושואל אותו מדוע זה, ה' עונה לו כי זה עונש על אשר המית שאול את הגבעונים למרות שכרתו איתם ישראל ברית. דוד שואל מה הם רוצים כדי שיכפר להם על עוון שאול, הגבעונים מבקשים להרוג 7 מבני משפחתו של שאול, דוד נותן והגבעונים הורגים אותם, רצפה בת איה לא נותנת לחיות לגעת בגופות ומכסה אותם, דוד שומע על כך ומעלה את עצמות שאול ויונתן מיביש גלעד (לאחר שאלה החזירו את העצמות מפלשתים), דוד קובר אותם בנחלת אביו וה' מכפר לישראל על עוון דוד.פלשתים נלחמים בישראל, דוד עייף ויושב בצד, צבאו בפיקוד אבישי בן צוריה הורגים את פלשתים ומנצחים, אנשי דוד מסבירים לו שלא יצא איתם עוד למלחמות כדי שחו"ח לא ייקרה לו משו ונר ישראל יכבה. 2 מלחמות נוספות של ישראל בפלשתים בגוב, מלחמה נוספת של ישראל בגת, איש מדיין אשר מילדי הרפה מחרף את ישראל, יונתן בן שמעי הורג אותו וכך כל 4 ילדי הרפה מומתים על ידי דוד ואנשיו.
פרק כ"ב: דוד אומר לה' שירה על שהציל אותו מכל אויביו.
פרק כ"ג: פסוקים א' – ז': דברי דוד האחרונים,ח' – י"ב: גיבורי דוד. דוד יושב במצודה ומבקש מים מבאר בית לחם שבשער, 3 גיבורים הולכים ומביאים את המים, בגלל שה3 הסתכנו בשביל המים דוד מנסח אותם לה'. י"ח – ל"ט: המשך שמות גיבורי דוד, סה"כ 37.
פרק כ"ד: דוד מבקש מיואב שיִמנה את כל העם, יואב מנסה לשכנע את דוד שלא לעשות את זה אך דוד מתעקש, לאחר 9 חודשים ו20 יום יואב חוזר ואומר לדוד כי בישראל שמונה מאות אלף איש שולף חרב וביהודה חמש מאות אלף. דוד מתחרט על שספר את ישראל ומתפלל לה', ה' שולח את גד הנביא ואומר לו שיומר לדוד לבחור אחד מ3 העונשים וזה יכפר לו; 7 שנות רעב או 3 חודשים של מנוסה במלחמות או 3 ימי דבר בארץ, דוד אומר כי זו החלטתו של ה', הקב"ה נותן 3 ימים של דבר בארץ אך הוא מתנחם ולא פוגע בירושלים, דוד אומר לה' שיפגע בו ובמשפחתו כי הוא חטא ולא שאר העם. גד הנביא אומר לדוד לעלות ולהקים מזבח בגורן אארונה היבוסי וכך דוד עושה, דוד אומר למלך היבוסי כי בא לקנות גורן למזבח ומלך יבוס נותן לו הכול במתנה, דוד לא מסכים להעלות לה' עולות שקיבל במתנה והוא משלם למלך יבוס את המחיר המלא של העולות. דוד מעלה את העולות והשלמים וה' עוצר את המגפה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: שמואל |
- הטקסט המלא של ספר שמואל א', באתר של "מכון ממרא"
- הטקסט המלא של ספר שמואל ב', באתר של "מכון ממרא"
- פעילויות ספר שמואל באתר מקראגשר
