רונלד רייגן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||||||||||||||||||
רונלד וילסון רייגן (6 בפברואר 1911 - 5 ביוני 2004), נשיאה ה-40 של ארצות הברית. בתקופת נשיאותו הסתיימה המלחמה הקרה. הנהיג מדיניות כלכלית שמרנית שכללה קיצוץ במיסים והפחתת הוצאות הרווחה. על כן, קו כלכלי כזה זוכה לעיתים לכינוי "רייגניזם" (או רייגניזם - תאצ'ריזם)
תוכן עניינים |
[עריכה] קריירה מוקדמת
ילדותו של רייגן לא הייתה קלה, אביו היה אלכוהוליסט. רייגן למד ב-Eureka College באילינוי, שאותו סיים בשנת 1932. מאוחר יותר פיתח קריירה של שדר ספורט. בביוגרפיה שלו תיאר כיצד באחת הפעמים בדה בשטף תיאור של משחק, כאשר ניתק קו הטלפון שבו קיבל את המידע עליו.
קולו ומראהו החיצוני הנאה אפשרו לרייגן לפתח קריירה הוליוודית כשחקן קולנוע. רייגן לא היה כוכב על, אך קיבל תפקידים מרכזיים למדי בכמה הפקות. במלחמת העולם השנייה עשה את שירותו הצבאי בהוליווד בהפקת סרטים לצבא.
בשנות החמישים הופיע בעיקר בטלוויזיה. ב-1948 התגרש מאשתו הראשונה, השחקנית ג'יין ויימן. לזוג הייתה אז בת אחת ובן מאומץ .ב-1952 נישא בשנית לשחקנית ננסי דיוויס.
אף שבצעירותו היה רייגן דמוקרט ותמך במדיניות הניו דיל של פרנקלין רוזוולט, בהדרגה שינה את טעמו והיה לשמרן. בשנות החמישים הרבה להשתמש בהופעותיו הטלוויזיוניות כדי לגנות את הקומוניזם. משנבחר לנשיא גילדת השחקנים האמריקנית שיתף פעולה עם ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית בראשותו של ג'וזף מקארתי.
ב-1964 שיחק רייגן בסרטו האחרון (היה זה "הרוצחים" בבימויו של דון סיגל, שבו שיחק רייגן, בפעם היחידה בקריירה שלו את "האיש הרע"). לאחר שפרש מן המשחק התרכז רייגן בקידום הקריירה שלו. בבחירות לנשיאות באותה השנה הביע רייגן תמיכה במועמדותו לנשיאות של ברי גולדווטר, שנחשב לשמרן קיצוני. ב-1966 היה למושל ה-33 של קליפורניה.
הוא התמודד על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-1968 וב-1976, כאשר הצליח לנהל קרב צמוד כנגד הנשיא המכהן ג'רלד פורד, אך רק ב-1980 נבחר למועמד מפלגתו ולבסוף לנשיא. הוא גבר על ג'ימי קרטר, ניצחון ראשון של טוען לכתר מול נשיא מכהן מזה 50 שנה.
רייגן הגיע לשלטון בגיל 70, ובכך שבר שיא בתולדות ארצות הברית. גם היותו נשוי בשנית אחרי גירושים היא עובדה יוצאת דופן בתולדותיהם של הנשיאים האמריקניים. משפחתו של רייגן משכה תשומת לב, במיוחד נחשפה לתקשורת בתו שהצטלמה למגזין עירום ושתיארה יחסים משפחתיים מעורערים.
[עריכה] נשיאות
לניצחונו של רייגן תרמה הסתבכותו של קרטר במשבר בני הערובה שהוחזקו בידי המהפכנים האיסלאמיים באיראן. השלטון האיראני נאות לשחרר את השבויים עם כניסתו של רייגן לתפקידו.
ב-30 במרץ 1981 נעשה ניסיון התנקשות ברייגן. המתנקש ג'ון הינקלי, מעורער בנפשו, ביקש להרשים את השחקנית ג'ודי פוסטר שבה היה מאוהב אהבה חד צדדית. הוא ירה ברייגן ביציאה ממלון הילטון בוושינגטון. רייגן נפגע מכדור בחזה, דובר הבית הלבן ג'יימס בריידי נפצע קשה בראשו, וכמו כן נפצעו מאבטח ושוטר. רייגן הובהל לבית החולים לניתוח, אך למרות מצבו התלוצץ עם סובביו. לרופא שעמד לנתח אותו הוא אמר: "אני מקווה שכולכם רפובליקאים". ולאשתו ננסי אמר "יקירתי, שכחתי להתכופף" - ציטוט של דברי המתאגרף ג'ק דמפסי לאשתו אחרי שהפסיד את תוארו ב-1926. רייגן נותח בריאתו והתאושש מנסיון ההתנקשות, אך במשך תקופת מה התקשה לתפקד. הבית הלבן ניסה להסתיר את מצבו הקשה בימי מחלתו, שבמהלכה נטל את הפיקוד סגנו, ג'ורג' בוש.
הקו הכלכלי שהנהיג רייגן היה שמרני ביותר. הוא נקט עמדה נוקשה בסכסוכי עבודה. כאשר שבתו פקחי הטיסה, החליפם בפקחים צעירים ובכך נטל סיכון גדול, שכן חוסר ניסיונם של אלו עלול היה להוליד אסון. הוא קיצץ בהוצאות החברתיות של הממשלה וחתר להוריד מסים, מתוך אמונה שרק כך ישגשג המשק. לעומת זאת, השקיע הון עתק ב"יוזמת ההגנה האסטרטגית" שאמורה הייתה לשבור את מאזן האימה בין ארצות הברית לברית המועצות, ולאפשר לאמריקנים להתגונן מפני טילים גרעיניים סובייטיים. תוכנית זו, שכונתה "מלחמת הכוכבים", כנראה הייתה בלתי מציאותית ולא מומשה, אך יש הטוענים שההוצאות הצבאיות שברית המועצות נגררה להן בעקבותיה תרמו להתמוטטותה. אחרים מייחסים את קריסתו של הקומוניזם למשברים הפנימיים במזרח אירופה ולפעילותו של מיכאיל גורבצ'וב.
רייגן גילה מעורבות רבה במדיניות הבינלאומית. בין השאר שלח את כוחותיו לאי הקריבי הקטן גרנדה בעת שהתחוללה שם הפיכה קומוניסטית. על מדיניותו במזרח התיכון ראו להלן.
בתחום הפנים הכריז על מלחמת חורמה בסמים ועל הטלת עונשי מאסר כבדים על הקשורים בסחר בהם. הייתה לו תרומה עקיפה, אם כי חשובה ביותר, לדיוקנה החברתי של ארצות הברית, על ידי מינוים של ארבעה שופטים שמרנים לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שהשליטו בו קו השונה לחלוטין מהליברליזם האקטיביסטי שאפיין אותו בעבר. אחת ממינויי רייגן, השופטת סנדרה דיי אוקונור הייתה האישה הראשונה לשבת במוסד שיפוטי רם זה.
המצב הכלכלי הטוב בתקופתו הביא אותו לניצחון קל על יריבו וולטר מונדייל ב-1984.
[עריכה] רייגן והמזרח התיכון
אחת השערוריות הגדולות של ממשל רייגן היא פרשת איראן-קונטראס: בכירים בממשל רייגן ערכו עסקה נפתלת שבמסגרתה נמכר נשק לאיראן והרווחים ניתנו למחתרת הקונטראס האנטי קומוניסטית בניקרגואה. התברר שגם ישראל הייתה קשורה לפרשה זו.
ניסיונו של רייגן לסייע בהשלטת סדר בלבנון, בעקבות האנדרלמוסיה בזמן מלחמת האזרחים, לא צלח. מותם של 241 חיילי מארינס בפיגוע התאבדות של חיזבאללה, שעורר אצל האמריקנים חששות ל"וייטנאם חוזרת", הביא אותו להסיג את כוחותיו משם.
באופן כללי נחשב רייגן לאחד מאוהדי ישראל הגדולים שישבו בבית הלבן, זאת אף על פי שתגובתו אחרי הפצצת הכור העיראקי ואחרי טבח סברה ושתילה לא הייתה חיובית, ואף על פי שבתקופתו הכירה ארצות הברית באש"ף כנציג העם הפלסטיני. בשל דימוי זה, שגובה בסיוע צבאי וכלכלי רחב שהושיט לישראל, זכה רייגן לתמיכה רבה בקרב יהודי ארצות הברית, דבר יוצא דופן עבור נשיא מהמפלגה הרפובליקנית.
שבר מסוים ביחסיו עם העולם היהודי אירע ב-1985, כאשר התעקש להניח זר בבית קברות גרמני שבו היו טמונים גם אנשי אס אס.
מזכיר המדינה שלו, ג'ורג' שולץ, עמל על תוכניות שיאפשרו לתושבי השטחים אוטונומיה. תוכניות אלו היוו עילה למשברים קואליציוניים בישראל, אך סופם שלא יצא מהם דבר.
[עריכה] אחרי הפרישה
ב-1992 אובחן רייגן כלוקה במחלת אלצהיימר. כנראה שהשפעתה החלה עוד בשלהי כהונתו כנשיא. ב-1994 פרסם לציבור הודעה על מחלתו. "אני הולך אל שקיעת חיי", אמר, "אך יודע אני שלאמריקה צפוי תמיד שחר קורן".
רייגן נפטר ממחלת האלצהיימר ב-5 ביוני 2004.
על שמו נקראים נמל התעופה בוושינגטון ואחת מנושאות המטוסים מסדרת נימיץ של הצי האמריקני.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: רונלד רייגן |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רונלד רייגן |
- ביוגרפיה רשמית באתר הבית הלבן (באנגלית)
- ספריית רונלד רייגן (באנגלית)
- רונלד רייגן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מיכל ניסנסון, מלחמת הכוכבים של רונלד רייגן, באתר "אומדיה"
