פרנקלין דלאנו רוזוולט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרנקלין דלאנו רוזוולט

הנשיא ה־32 של ארצות הברית
תחילת כהונה:	4 במרץ 1933
סוף כהונה:	12 באפריל 1945
תאריך לידה:	30 בינואר 1882
תאריך פטירה:	12 באפריל 1945
מקום לידה:	הייד פארק, ניו יורק
הגברת הראשונה:	אלינור רוזוולט
מפלגה:	דמוקרטית
סגן נשיא:	* ג'ון גארנר הנרי ואלאס הארי טרומן
חתימה:

פרנקלין דלאנו רוזוולט (30 בינואר 1882 - 12 באפריל 1945), נשיאה ה-32 של ארצות הברית. כיהן בין השנים 1932-1945 והיה היחיד מכל נשיאי ארצות הברית שנבחר למשרה הרמה ארבע פעמים ברציפות והיחיד שהתמודד על תקופת כהונה שלישית נגד הנוהג המקובל. לאחר כהונתו של רוזוולט נקבע בחוק כי נשיא ארצות הברית לא ישרת במשרה זו יותר מפעמיים.

[עריכה] מערכת הבחירות

רוזוולט, שסבל מנכות עקב מחלת שיתוק ילדים (עובדה שבעיקרה הוסתרה מרוב אזרחי ארצות הברית), נבחר על רקע "השפל הגדול", המשבר הכלכלי שהחל בסוף שנת 1929.

רוזוולט, שהיה מושל מדינת ניו יורק, עמד לבחירות מול הנשיא המכהן הרברט קלרק הובר. במערכת הבחירות רוזוולט שיגר מסרים מעורבים, כשמחד תקף את הובר על בזבזנות והיעדר ריסון תקציבי, ומאידך הבטיח את שלושת ה-Rים: הקלה, שיקום ורפורמה וטען כי ברשותו "עסקה חדשה (ניו דיל) לעם האמריקני". אבל הבחירות, כרגיל, לא נסובו סביב הבטחותיו של המועמד, אלא סביב כשלונו החרוץ של הנשיא המכהן. בבחירות, שנערכו בנובמבר 1932 ניצח רוזוולט, מועמד המפלגה הדמוקרטית, ברוב של 57% מהקולות וזכייה בכל המדינות למעט שש.

בין בחירתו של רוזוולט לכניסתו לתפקיד, במרץ 1933, החל המצב הכלכלי לעבור משפל לצניחה חופשית. שמועות אודות יועציו הרדיקליים של רוזוולט עוררו דאגה אצל רבים והובילו לגידול עצום נוסף בסכומי הכסף שהחזיק הציבור בידו, שבשלב זה כבר הגיעו ל-6.3 מיליארד דולר, יותר מכפול משיעור הכסף במחזור לפני המשבר.

בפרק הזמן שבין בחירתו של רוזוולט לנשיא לבין השבעתו, הוא עמד לשאת נאום בעצרת במיאמי, פלורידה כשמתנקש ירה לעברו, הרג את ראש עיריית שיקגו ופצע חמישה אנשים אחרים. הנשיא הנבחר לא נפגע. המתנקש נדון למוות והוצא להורג בכסא החשמלי.

[עריכה] הניו דיל

ערך מורחב – ניו דיל

רוזוולט פעל להוציא את ארצו מן המשבר הכלכלי באמצעות תוכנית הניו דיל ובעזרת התנופה הכלכלית שבאה בעקבות התערבותה של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה.

פעולתו הראשונה של רוזוולט הייתה טיפול במשבר הבנקים, שהתמוטטו בקצב מהיר במהלך חודש פברואר. מיד עם כניסתו לתפקיד הוציא רוזוולט צו לסגירת הבנקים למספר ימים בהתאם לחוק "איסור סחר עם האויב". הצו, שהתבסס על טיוטת הצו שהוכנה עבור הובר למטרה זו, היה בלתי חוקתי בעליל, אך רוזוולט סמך, ובצדק, על אישור הקונגרס בדיעבד. הבנקים נפתחו מחדש, אחרי חופשה מאונס של שישה ימים.

רוזוולט האיץ בקונגרס וזה חוקק חקיקה חברתית רחבה וחסרת תקדים, שביססה את "הניו דיל". חלקים גדולים מהחקיקה הכלכלית הזו הותקפו בטענה שהם גוזלים מהמדינות את סמכותן החקיקתית.

בית המשפט העליון של ארצות הברית, שארבעה משופטיו היו שמרנים, ביטל בשנים 1935 עד 1937 חלקים מרכזיים מחקיקת ה"ניו דיל", בדרך כלל ברוב של 5 כנגד 4, ואיים לבטל את 'חוק הביטוח הלאומי' ו'חוק ואגנר'. מנגד, היו שופטים כמו קארדוזו וברנדייס, שהביעו תמיכה בצעדי הנשיא. רוזוולט, שעד אז לא עלה בידו למנות אפילו שופט אחד, החליט להסיר את המכשול המשפטי מעל דרכו בכל מחיר. הוא הציע לקונגרס "להזרים דם חדש" לבית המשפט, באמצעות סילוקם של השופטים שהגיעו לגיל 70. כדי שהתוכנית תהיה חוקתית, הסכים רוזוולט ששופטים שירצו להישאר, ישארו, אך יתוסף שופט חדש כנגדם, ובית המשפט יורחב במספר שופטיו. הקונגרס לא אישר את התוכנית "להעמסת בית המשפט", אך היא שירתה את מטרתו של רוזוולט - שני שופטים שנבהלו הצטרפו למחנה הליברלי, ויצרו רוב של 5-4 בעד הניו דיל. שופט אחר, ואן דוונטר, שלא היה מסוגל לעמוד בלחץ הציבורי, פרש מבית המשפט. הרוב שנוצר הצדיק את הסטייה מהגישה החוקתית המסורתית בהדגשת התלות ההדדית הכלכלית הבין מדינתית בארץ, שדורשת יד מכוונת של שלטון מרכזי. בית המשפט ציין גם ש"רווחת הכלל" המוזכרת בחוקה כמטרה ראשונה במעלה מצדיקה את הרחבת סמכויות הקונגרס.

[עריכה] מלחמת העולם השנייה

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, נמנע בתחילה רוזוולט מלצרף את ארצות הברית למלחמה, בעיקר בגלל השפעתה של התנועה הבדלנית בארצות הברית. הוא היה נחוש לעזור לבריטים במלחמתם נגד הנאצים ולכן הגה את תוכנית "השאל-החכר", שבה סיפקה ארצות הברית כמויות גדולות של אספקה וציוד צבאי לבריטניה בתמורה להלוואות ולזכויות נוכחות אמריקאית בבסיסים צבאיים בריטים. בשנת 1941 הכריז רוזוולט על כניסתה הרשמית של ארצות הברית למלחמה לצד בעלות הברית בעקבות הפצצת פתע יפנית על מפקדת צי האוקינוס השקט של ארצות הברית בפרל הארבור שבהוואי. במהלך המלחמה, רוזוולט חתם על צו נשיאותי 9066 המורה על כליאת היפנים בארצות הברית. צו זה נחשב להפרה סיטונאית של זכויות אדם.

יושבים מימין לשמאל: סטלין, רוזוולט וצ'רצ'יל בוועידת יאלטה

ב-2 באוגוסט 1939 פנה אלברט איינשטיין במכתב אל רוזוולט, ובו התריע של יכולתה של גרמניה הנאצית לצעוד בדרך שתוביל לפיתוח נשק גרעיני. בעקבות מכתב זה הורה הנשיא להגביר את המחקר בתחום הפיזיקה הגרעינית. ב־7 במרץ 1940 שלח איינשטיין לרוזוולט מכתב נוסף, כדי לנסות ולהאיץ את יישום הרעיון. הנשיא רווזוולט מינה ועדה מייעצת, שמימנה ניסוי ביקוע ראשון באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. רק במאי 1942 נפלה ההחלטה בבית הלבן להוציא את התוכנית אל הפועל במלוא המרץ. למטרה זו הוקם פרויקט מנהטן לפיתוח נשק גרעיני, פרויקט שאת סופו - הטלת שתי פצצות אטום על יפן, מימש יורשו, הארי טרומן.

ב1944 נבחר רוזוולט לכהן בפעם הרביעית והעלה באותה תקופה את רעיון ארבע החירויות - חופש הדיבור, חופש הפולחן, חופש ממחסור והחופש מפחד, אשר קיווה כי ינחל בעולם בעתיד, והחל להתרכז ביצירת ארגון האו"ם, ארגון שהיה אמור להתרכז במטרות ארבעת החירויות, אך לא זכה לראות את הגשמת התוכנית לפני מותו. הוא הספיק להשתתף בועידת יאלטה כשהניצחון על מדינות הציר כבר היה מובטח, אך נפטר לפני תום המלחמה, כשהוא עדיין מכהן כנשיא. את מקומו ירש סגנו, הארי טרומן.