זכארי טיילור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||||||||||||||||||
זכארי טיילור (24 בנובמבר 1784 - 9 ביולי 1850), נשיאה ה־12 של ארצות הברית (1849 - 1850).
[עריכה] קריירה צבאית
טיילור נולד בוירג'יניה ב1784. הוריו היו ריצ'רד טיילור ושרה סטרופר.
ב-1808 התמנה לסגן בצבא האמריקאי. לחם במלחמת 1812 (נגד הבריטים), מלחמת בלאק הוק ב-1832 (נגד האינדיאנים), ובמלחמת סמינול השנייה מ-1835 עד 1842 (שוב נגד שבטים אינדיאנים).
ב-1846 שלח הנשיא ג'יימס פולק כוח צבא בפיקודו לנהר הריו גראנדה. חיילים מקסיקנים תקפו את הכוח, וטיילור הביסם למרות שהיה בנחיתות מספרית של 1 ל־4. במלחמת ארצות הברית מקסיקו, שפרצה לאחר אירוע זה, המשיך טיילור לזכות בסדרה של ניצחונות חשובים והפך לגיבור לאומי.
הנשיא פולק, שהיה מודאג מסגנון פיקודו הלא רשמי של טיילור, ואולי גם מזיהויו עם המפלגה הויגית המתחרה לו, שלח אותו להילחם בצפון מקסיקו ושלח את הגנרל ווינפילד סקוט למשימה החשובה יותר של כיבוש מקסיקו סיטי. מהלך זה הכעיס את טיילור, שחש כי היו אלו ניצחונותיו המוקדמים שאיפשרו לגנרל סקוט לזכות בתהילה.
[עריכה] הבחירות לנשיאות
טיילור קיבל את מינוי המפלגה הויגית לנשיאות ב־1848, למרות שמעולם אפילו לא טרח להצביע לפני כן.
בעת מינויו היו לו נכסים פוליטיים רבים: הוא הקפיד להתרחק מסוגיות שנויות במחלוקת, הקריירה הצבאית המכובדת שלו קסמה למצביעים צפוניים, והעובדה שהיה בעל עבדים משכה מצביעים דרומיים.
יריבו הדמוקרטי היה לואיס קס, שבסוגיה השנויה במחלוקת של התרת עבדות בטריטוריות (שלא קיבלו עדיין מעמד של מדינה), סבר שתושבי כל טריטוריה רשאים להחליט בעצמם האם הם מעוניינים בהתרת עבדות. לאור עמדה זה, ולאור העובדה שטיילור היה בעל עבדים בעצמו, מצאו עצמם צפוניים רבים, שהתנגדו להתרת עבדות בטריטוריות, ללא מועמד שייצג את עמדותיהם. בעקבות כך הקימו מפלגה חדשה: "מפלגת הארץ החופשית", ומינו את הנשיא לשעבר מרטין ון-ביורן לעמוד בראשם.
בבחירות הצמודות שהתקיימו לאחר מכן הפיצול במחנה מתנגדי העבדות פגעה בסיכוייו של קס, והבטיחה את בחירתו של טיילור, למרות הייתרון המספרי של אנשי הצפון מתנגדי העבדות.
[עריכה] הנשיאות
טיילור תרם ליצירתו של מאורע קטן בהיסטוריה של נשיאי ארצות הברית עוד לפני שאפילו נכנס לתפקידו. יום השבעתו המיועד, 4 במרץ 1849, היה יום ראשון, וטיילור סירב להישבע לתפקיד ביום זה. סגנו, מילרד פילמור, הושבע גם הוא לתפקידו רק למחרת. עובדה זו הובילה אנשים מסוימים לטעון כי נשיא הסנאט הקודם, דייוויד רייס אטצ'יסון, היה נשיא בפועל באותו היום, והוא למעשה הנשיא ה־12, אבל עמדה זו אינה מקובלת כמעט על ידי כל מפרשי החוקה, מכיוון שאי-השבעתו לא מנעה את כניסתו לתפקיד.
למרות שהיה מחוייב לעקרונותיה של המפלגה הויגית לגבי חשיבותו של בית המחוקקים, לא נהג טיילור כבובה בידיהם של מנהיגי המפלגה, ולעיתים נהג כאילו הוא מעל מחלוקות פוליטיות או עמדות מפלגתיות. עמדה זו באה לידי ביטוי במחלוקת סביב העבדות בטריטוריות החדשות. טיילור האיץ במחוקקים בטריטוריות בניו מקסיקו ובקליפורניה לאמץ חוקה ולהחליט בעצמם על הנושא, ובכך להיהפך למדינות ולעקוף את המחלוקת. הדרומיים כעסו מכיוון שלא היה נראה שהחוקה החדשה במדינות אלו תכלול התרת עבדות, וחברי הקונגרס היו המומים מכיוון שנראה היה שטיילור גוזל מהם את הסמכות להחליט בעצמם בנושא. בנוסף פיתרונו של טיילור התעלם ממספר נושאים צדדים חשובים, כגון שוק העבדים שפעל בוושינגטון הבירה, ודרישתם של הדרומיים לחוקי החזרת עבדים נמלטים חריפים יותר.
ב־1850 ערך טיילור ועדה סוערת, בהשתתפותם של מנהיגים דרומיים. כשאיימו אלו בפרישה מהאיחוד, הודיע שינהיג בעצמו את הצבא, אם ידרש לכך, ובנוסף שיתלה את מי שישתתף במרד נגד האיחוד, "בפחות הסתייגות משהייתה לו כשתלה עריקים ומרגלים במקסיקו".
ב־9 ביולי 1850 מת טיילור כתוצאה מסיבוכים של בעיות במערכת העיכול, שנוצרו על פי האגדה, מכיוון ששתה יותר מדי מיץ דובדבנים בארבעה ביולי, ובכך היה לנשיא השני שמת בעודו מכהן. הוא נקבר בלואיוויל, קנטאקי, וסגנו מילרד פילמור ירש אותו בתפקידו.
בנו של טיילור, ריצ'רד טיילור, היה במלחמת האזרחים לגנרל בצבא הקונפדרציה, ובתו הייתה נשואה למנהיג הקונפדרציה ג'פרסון דייויס.
