טבח סברה ושתילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טבח סברה ושתילה בוצע על ידי אנשי הפלנגות הנוצריות בלבנון, בין ה-16 בספטמבר ל-18 בספטמבר 1982, במאות מתושבי מחנות הפליטים סברה, שתילה, בורג' אלבראג'נה ואלפאכהאני שבמערב ביירות. כוחות הפלנגות נכנסו למחנה כחלק מהשתלטות צה"ל על מערב ביירות.

תוכן עניינים 1 הטבח 2 התגובה הבינלאומית 3 ועדת החקירה 4 לקריאה נוספת

[עריכה] הטבח

ב-23 באוגוסט 1982 נבחר בשיר ג'מאייל, מפקד הפלנגות לשעבר, לנשיא הרפובליקה של לבנון. הוא נבחר ללא הסכמת המוסלמים והשמאל, אך נהנה מתמיכת ישראל וצה"ל שכוחותיו הגיעו, במסגרת מבצע שלום הגליל, עד לביירות. ב-14 בספטמבר נרצח ג'מאייל בעת נאום בסניף הפלנגות בשכונת אשרפייה, באמצעות מטען שהונח על ידי מתנקש מטעם "המפלגה הסורית הלאומית חברתית", בקומה שמעל המקום בו נאם. בעקבות הרצח של ג'מאייל השתלט צה"ל על מערב ביירות, המאוכלסת במוסלמים. טיהור מחנות הפליטים מלוחמים פלסטינים הוטל על כוחות הפלנגות בראשות אלי חובייקה.

הפלנגות נכנסו למחנות הפליטים סברה ושתילה בערבו של ה-16 בספטמבר, ותוך זמן קצר החלו גם במעשי רצח חסרי ההבחנה. אנשי הפלנגות יצאו מהמחנות בבוקרו של ה-18 בספטמבר (א' של ראש השנה) על פי דרישת צה"ל, ורק במהלך היום החלו להתברר ממדי הטבח. אין ידיעה מדויקת על מספר הנספים בטבח, וההערכה היא שמדובר בכ-700 עד 800 איש.

במהלך ה-17 בספטמבר החל להצטבר מידע בידי ישראלים על מעשי הפלנגות במחנות. חיילי צה"ל שהוצבו מסביב למחנות הפליטים ואף תיצפתו עליהם החלו להיות מודעים למעשי הרצח, אם כי לא להיקפם. מידע הגיע דרך אנשי מודיעין לראש אמ"ן יהושע שגיא, ובאמצעות עיתונאים לשר התקשורת מרדכי ציפורי ודרכו לשר החוץ יצחק שמיר, ואף לאריאל שרון, שר הביטחון באותה עת. ראש הממשלה מנחם בגין שמע על הטבח לראשונה רק ב-5 אחה"צ של ה-18 בספטמבר, בהאזינו לשידורי ה-BBC - תחנת השידור הבריטית.

אף שהטבח בוצע על ידי הפלנגות הנוצריות, נתפסה ישראל כמעורבת בו, שהרי צה"ל שלט באזור והפלנגות נכנסו למחנות באישורו.

בשנת 1999 שומר ראשו לשעבר של חובייקה, רוברט חטאם, פרסם ספר שבו הוא טוען שטבח סברה ושתילה תוכנן על ידי חובייקה וחאפז אל-אסד במטרה להביך את ישראל.

[עריכה] התגובה הבינלאומית

טבח זה היה רחוק מלהיות הראשון במהלך מלחמת האזרחים בלבנון - קדמו לו מעשי הטבח בקרנטינה, בדאמור ובמחנה תל א-זעתר וכן מעשי טבח רבים קטנים יותר, ובניגוד לקודמיו - גרם לתגובה בינלאומית משמעותית.

בעקבות הטבח נדרשה ישראל לסגת מלבנון באופן מיידי. כמו כן הגיעו נחתים אמריקאים וחיילים צרפתיים ללבנון על מנת לנסות ולהרגיע את המצב.

[עריכה] ועדת החקירה

בעקבות הטבח קמה סערה ציבורית בישראל. בפרט בלטה "הפגנת הארבע מאות אלף" בכיכר מלכי ישראל, שנערכה ב-25 בספטמבר 1982 בארגונה של "שלום עכשיו" (באומדן המשתתפים בה, 400,000, הייתה כנראה הגזמה רבה). בעקבות הסערה הציבורית הוקמה ועדת חקירה ממלכתית - ועדת כהן. בראש הוועדה ישב נשיא בית המשפט העליון, יצחק כהן, וכן השתתפו בה השופט אהרן ברק והאלוף (מיל.) יונה אפרת.

הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב־7 בפברואר 1983, וקבעה שלא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח, אך קציני צה"ל ידעו, בשלב מסוים, על קיום הטבח ולא פעלו בנחרצות להפסקתו. המלצותיה האישיות של הוועדה:

• הוועדה המליצה ששר הביטחון אריאל שרון יסיים את כהונתו, ושתיק הביטחון לא יופקד עוד בידיו. שרון סירב להתפטר, אך בעקבות החלטת הממשלה הועבר לתפקיד שר בלי תיק.
• הוועדה מתחה ביקורת על תפקודם של הרמטכ"ל, רפאל איתן (הוחלט שלא להדיחו בשל העובדה כי עמד לסיים את תפקידו), אלוף פיקוד הצפון, אמיר דרורי, ומפקד גזרת ביירות, תא"ל עמוס ירון.
• על ראש אמ"ן, אלוף יהושע שגיא, אמרה הוועדה שהוא העריך נכונה את תוצאות הכנסת הפלנגות למחנה הפליטים (שגיא הזהיר מפני טבח אפשרי), אך קבעה כי לא הזהיר באופן בולט דיו, וביקרה אותו על כך שלא העביר בזמן את המידע לקברניטים.
• על ראש הממשלה, מנחם בגין, אמרה הוועדה שלא שקל נכון את התוצאות הצפויות של מתן הרשאה לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים.
• על שר החוץ, יצחק שמיר, נאמר שהתעלם ממידע על הטבח שנמסר לו, ולא פעל להפסקת הטבח.

[עריכה] לקריאה נוספת

• זאב שיף ואהוד יערי, מלחמת שולל, הוצאת שוקן, (1984)