גירושים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גירושים (מקובלת גם הצורה "גירושין") הם הסיום הפורמלי של קשר נישואים בין שני בני זוג. קודם לגירושים קורה שבני הזוג חדלים לגור יחד, ולמעשה חדלים לתפקד כזוג נשוי, אך הגירושים הוא האקט הפורמלי המסיים את הנישואים.
זכויות שמעניקה המדינה לאנשים שאינם נשואים ניתנות לעתים גם לבני זוג נשואים החיים בנפרד, גם ללא גירושים, אך לאקט הגירושים משמעות כבדת משקל מבחינות שונות. במדינות שבהן אסורה ביגמיה, רק לאחר הגירושים רשאי בן הזוג להינשא לאחר.
המדינה מותירה לעצמה מידה של שליטה בחיי הפרט בכל הקשור לגירושים וקביעת משמורת לילדים. דבר זה נובע מההנחה שגם אם חל שינוי במבנה התא המשפחתי, קיים הכרח לדאוג שהמשפחה תמשיך למלא את הפונקציות החשובות עבור חבריה. המדינה ושלוחותיה, בתי המשפט, הם שקובעים בנוגע למשמורת על הילדים בעת פירוק קשר הנישואים, וכן בנוגע לחלוקת הרכוש.
הדת הקתולית אינה מאפשרת לבני זוג להתגרש. בעקבות זאת, במדינות קתוליות רבות לא הייתה אפשרות חוקית להתגרש. אולם מדינות קתוליות רבות שינו את החוקים שלהם ואפשרו לזוגות להתגרש בניגוד לדת הקתולית. בשנת 2005 חוקק בצ'ילה חוק המאפשר גירושין לבני זוג אשר חיו בנפרד במשך יותר משנה ובכך נותרו רק הפיליפינים ומאלטה כמדינות אשר אינן מכירות בגירושין.
[עריכה] גירושים ביהדות
ביהדות נעשים הגירושים בכך שהבעל נותן לאשה גט, שהוא שטר של התרת קשר הנישואים.
הדיון בהתרת קשר הנישואים ובהגדרת היחס אל הילדים שנולדו במסגרת הנישואים מתקיים בבית הדין הרבני. את הדיון בחלוקת הרכוש המשותף ניתן לעשות בבית הדין הרבני או בבית משפט מחוזי, בהתאם להחלטתו של בן הזוג הראשון המבקש זאת. הסכם טרום נישואים בא לפתור אחדות מהבעיות שעלולות להתעורר בשלב זה.
ביהדות התלמודית הייתה דרך לגבר לגרש את האשה בעל כורחה, אבל בעקבות תיקון שעשה רבנו גרשום מאור הגולה, כבר אלף שנה נהוג שאין אפשרות רגילה בהלכה היהודית לגרש אשה בעל כורחה. אלא אם כן, במקרה מאוד מיוחד, שבו 100 רבנים מסכימים לגירושין.
בדת היהודית, אשה נשואה שהרתה לאדם אחר קודם גירושיה מסתכנת בכך שהצאצא יוכרז כממזר. לפיכך, אשה שבעלה מסרב לתת לה גט קרויה מסורבת גט או עגונה.
