אלכוהוליזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכוהוליזם (Alcoholism) הוא התמכרות לאלכוהול, המאופיינת על-ידי:
- רצון רב לשתות אלכוהול.
- איבוד שליטה (חוסר יכולת להפסיק).
- תלות פיסית בשתייה, עם תסמיני גמילה במקרה של המנעות.
- קושי הולך וגדל להשתכר.
אלכוהוליזם נחשב לעיתים קרובות ל"מחלה של שפע", משום שהוא נדיר בחברות ילידיות לפני שהן נחשפות ל"תרבות מתקדמת". אלכוהוליזם הוא בעיה מסכנת חיים שלעיתים קרובות מובילה למוות, בעיקר בשל מחלות כבד או כליות, דימום פנימי, התדרדרות מוחית, תרעלת אלכוהול, תאונות ואף התאבדות.
ניתן למצוא סטריאוטיפים של דמות האלכוהוליסט בספרות ובתרבות הפופולרית, למשל דימוי "הרוסי השיכור", "האירי השיכור", או דמות "שיכור העיירה".
לעיתים קשה יותר להיגמל מתלות באלכוהול מאשר במרבית החומרים הממכרים האחרים. התסמינים הפיסיים של גמילה מאלכוהול משתווים לאלה של גמילה מהרואין.
צרכנים כבדים של משקאות אלכוהוליים עשויים לסבול מהזיות ומרעד (דליריום טרמנס).
תוכן עניינים |
[עריכה] דרכי טיפול
בין דרכי הטיפול באלכוהוליזם ניתן למצוא תוכניות גמילה (דטוקסיפיקציה, סילוק רעלים) במכוני גמילה. טיפולים אלה כרוכים בדרך-כלל בשהיה של מספר שבועות במכון רפואי מיוחד (או אגף מיוחד בבית חולים כללי, גישה שאינה נפוצה בישראל), תוך שימוש בתרופות כדי להימנע מתסמיני הגמילה.
לאחר הגמילה, ניתן להשתמש בצורות שונות של תרפיה קבוצתית או פסיכותרפיה כדי להתמודד עם הבעיות הפסיכולוגיות המובילות לתלות באלכוהול. כמו כן, ישנם טיפולי סלידה בעזרת תרופות הגורמות לחמרמורת חזקה מיד לאחר שתיית אלכוהול. נעשה גם שימוש בתרופות נגד דיכאון ותרופות פסיכוטרופיות כדי לטפל בתופעות כמו דיכאון, נרבוזות ופסיכוזות שנגרמות לעיתים בשל ההתמכרות לאלכוהול.
תוכנית טיפול אחרת, נפוצה פחות, מבוססת על תזונה. אלכוהוליסטים רבים סובלים מתסמונת התנגדות לאינסולין, הפרעה מטבולית שבה הגוף מתקשה לעכל סוכרים ואספקת האינסולין למחזור הדם אינה אחידה. ניתן לטפל בבעיה זו בעזרת תזונה היפוגליקמית, אולם יכולות להיות לכך השפעות על התנהגות ורגשות המטופל, בדומה לתופעות הלוואי של אלכוהוליסטים בגמילה.
גישת הטיפול המבוססת על עזרה עצמית קבוצתית צברה פופולריות והצלחה במהלך המאה ה-20, והיא עדיין פופולרית. קבוצות התמיכה של "אלכוהוליסטים אנונימיים" (א"א) היא הדוגמה המוכרת ביותר והיא מהוות את הבסיס של תוכנית שנים עשר הצעדים.
[עריכה] השפעה חברתית
הבעיות החברתיות הנובעות מאלכוהוליזם כוללות אובדן מקום העבודה, בעיות כספיות, בעיות בחיי הנישואין (עד כדי גירושין) ואף אלימות במשפחה, פשעים כגון נהיגה בשכרות והפרת הסדר הציבורי, ואובדן הכבוד בעיני אחרים, הרואים בבעיה משהו שהאלכוהוליסט הביא על עצמו, ושיכול היה בקלות להמנע ממנו.
מחקרים מקיפים מראים כי אלכוהוליזם משפיע לא רק על המכור, אלא גם על בני המשפחה הסובבים אותו. ההשפעה על ילדיהם של אלכוהוליסטים עשויה להמשך גם לאחר התבגרותם. תופעה זו מכונה לעיתים "סנדרום הילדים הבוגרים של אלכוהוליסטים".
רבים מניחים בטעות כי לאחר שהאלכוהוליסט חדל משתיית אלכוהול, הכול בא על מקומו בשלום, אך נגמלים רבים עדיין רואים בעצמם "אלכוהוליסטים" או "אלכוהוליסטים מתאוששים", משום שחלק מהבעיות לא נפתרות אלא רק לאחר זמן.
[עריכה] תופעות לוואי של גמילה מאלכוהול
ישנן כמה תופעות לוואי העשויות להגרם (חלקן או כולן) במהלך גמילה מאלכוהול, או כשהמשקה נשלל מהאלכוהוליסט:
- סינדרום ההפעלה - מתאפיין ברעידות, קצב פעימות לב מוגבר ולחץ דם גבוה.
- עוויתות - התקפי עווית קשים עשויים להגרם גם אצל מי שאין לו היסטוריה של עוויתות או של מחלות מבנה-מוח אחרות.
- הזיות - בדרך כלל של חוש הראיה (הזיות חזותיות) או חוש המישוש.
- הזיות ורעד (דליריום טרמנס) - פסיכוזה הכוללת הזיות, רעד, בחילות, ולעיתים גם התקפי עווית.
שלא כמו תופעות הלוואי של גמילה מסמים כמו הרואין, שיכולות להיות מאוד לא נעימות אך בדרך-כלל אינן מהוות סכנת חיים, המנעות מאלכוהול עשויה להרוג (בשל עוויתות בלתי-נשלטות) אם אינה מלווה בטיפול רפואי הולם. הטיפול התרופתי בגמילה מאלכוהול מתבסס על חומרים שיש להם השפעה דומה מאוד לאלכוהול על המוח: ברביטורטים ובנזודיאזפינים. היות שהבנזודיאזפינים הם הבטוחים ביותר מבין שלושת קבוצות החומרים, בדרך-כלל מפסיקים את צריכת האלכוהול, ומחליפים אותו בבנזודיאזפין בעל השפעה ארוכת-טווח (כגון "ואליום") כדי להמנע מתופעות הלוואי. לאחר מכן מפחיתים את מינון הבנזודיאזפין בהדרגה במשך כמה ימים או שבועות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אלכוהוליסטים אנונימיים בישראל (עברית או אנגלית)
- אלכוהוליזם באתר "אינפומד" (עברית)
- דליריום טרמנס באתר "אינפומד" (עברית)
- בנזודיאזפינים באתר "אינפומד" (עברית)
- Information on alcoholism
