העדה החרדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העדה החרדית שאנשיה הם ממשיכי דרכם של הקיצוניים ביישוב הישן ומקיימים אורח חיים חרדי מחמיר, מתייחדת בהתנגדותה החריפה לציונות.

יסודה בשנים 1919-1921, כאשר חל קרע בין המתונים לבין הקיצוניים בעדה האשכנזית בירושלים. המתונים ייסדו רבנות בראשות הרב קוק, ואילו הקיצוניים, בראשות הרב יוסף חיים זוננפלד החשיבו עצמם לעדה נפרדת. ב-1945 חל פילוג נוסף, ואגודת ישראל פרשה מהעדה החרדית.

בשל היותה סמן קיצוני יש לקהילה זו, שאינה גדולה במיוחד, השפעה גדולה על החברה החרדית כולה, ואף על החברה הישראלית, שממנה היא חפצה להיבדל.

אנשי העדה נמצאים ברובם בשכונות מאה שערים (ובתי אונגרין הסמוכה לה) וגאולה, מקום ריכוז נוסף שלהם מתפתח בשנים האחרונות בעיר בית שמש.

העדה החרדית היא הגוף העיקרי העומד מאחורי ההפגנות נגד חילולי שבת בירושלים ונגד חילול קברים. הבד"ץ שלה הוא גוף הכשרות הפרטי החזק ביותר בישראל, הזוכה לפופולריות עצומה בקרב החרדים, בשל החשבתו למחמיר ביותר.

[עריכה] תולדות העדה

ערך מורחב – תולדות העדה החרדית

[עריכה] השקפת העדה

במלחמתה של אגודת ישראל בציונות בתקופה שלפני הקמת המדינה ובפרט לפני השואה בלטה שלילה של רעיון קיום מדינה יהודית בטרם ביאת המשיח, וראיית מדינה כזו, אם תקום, כמרידה במלכות שמים.

כיום חוגי אגודת ישראל, הגם שלא חזרו בהם באופן מוצהר מעמדה זו, אינם מדגישים אותה עוד. את עיקר תשומת ליבם הם מפנים להבעת מורח רוח על צביונה החילוני של המדינה ואין הם מביעים כל תמיכה או אהדה לרעיון הכחדתה.

העדה החרדית, לעומתם, ממשיכה לאחוז בהשקפה השוללת את קיום המדינה מעיקרו. כפי שאנשיה מנסחים את השקפתם, אפילו אם איש העדה החרדית יהיה ראש הממשלה, עדיין תיחשב הקמת מדינה לפני בוא המשיח כמרידה במלכות השם וכדחיקה אסורה של הקץ. מתווה הדרך לעדה החרדית, האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, ראה את השואה כעונש משמים על הרצון להקים מדינה, בעוד שרבנים חרדים אחרים העדיפו להדגיש את חטאי ההשכלה ועזיבת הדת.

אין העדה החרדית מזדהה עם גילויי אהדה לפלסטינים, הפגנות תמיכה בהם והתרועעות עם מנהיגיהם. הרב משה הירש, איש נטורי קרתא שקנה לו עמדה באש"ף, אינו חבר העדה, אלא נמצא בשוליים הקיצוניים שמעבר לה.

התבדלותה של העדה מהמדינה אין פירושה שהיא מגלה אדישות לעבירות דתיות שנעשות בה. אנשיה עמדו בראש המאבקים ההיסטוריים של החרדים, כנגד בריכות מעורבות בירושלים, כנגד בתי קולנוע הפתוחים בשבת (למשל קולנוע אדיסון), כנגד חפירות ארכיאולוגיות בקברים ועוד. בזמן ממשלת הליכוד-שינוי הביעה העדה דאגה מיוחדת מהחלת "תוכנית הליבה" על בתי הספר החרדיים, מה שכונה על ידה "שמד", לא בשל החשש למוסדות החינוך שלה, שאינם נתמכים על ידי המדינה ואינם כפופים להוראותיה, אלא בשל החשש לאופיים של מוסדות חרדיים של אגודת ישראל.

[עריכה] הקבוצות המרכיבות את העדה החרדית

חלק מאנשי העדה נמנים על חסידות סאטמר, שכמו העדה, המאפיין אותה הוא ההתנגדות המוחלטת למפעל הציוני וראייתו כשורש כל רע בחיי העם היהודי בדורות האחרונים. בשל זהות ההשקפות יש כאלו המחליפים בין המושגים "סאטמר" ו"העדה החרדית", אך דבר זה אינו מדויק. לא כל בני העדה החרדית מחשיבים עצמם לחסידי סאטמר, גם אם הם מושפעים מהשקפת מייסדה, רבי יואל טייטלבוים, על הציונות, ויש מהם שהם "מתנגדים" מובהקים, כלומר הולכים בשיטתו של הגאון מווילנה ששלל את תנועת החסידות. אומנם נשיא העדה החרדית הוא האדמו"ר מסאטמר היושב בניו יורק.

בלבול דומה יש בין המושגים "העדה החרדית" ו"נטורי קרתא". אין שני אלו זהים. "נטורי קרתא", כלומר "שומרי העיר", היא חבורת קנאים, לרוב בני העדה, שקיבלו על עצמם ללחום נגד הציונות והחילוניות, בהפגנות ובפעילויות למיניהן. מצד אחד יש יותר מחבורת "נטורי קרתא" אחת בתוך העדה החרדית ומצד שני לא משייכים עצמם רבים מבני העדה לשום "נטורי קרתא". ישנו גם פלג נטורי קרתא המתבדל בעצמו מהעדה החרדית.
ראשיתה של נטורי קרתא היא בעימות בין קנאי העדה לבין אנשי אגודת ישראל בשנות השלושים והארבעים. העימות הסתיים בניצחונם של הראשונים ובפירוד בין אגודת ישראל לעדה שאימצה כולה את אידאולוגיית "נטורי קרתא" (ראו עוד בערך נטורי קרתא).

המרכיבים העיקריים בעדה החרדית הם של חסידי סאטמר, תולדות אהרון, תולדות אברהם יצחק, חסידי דושינסקי (הרב דושינסקי הגיע מאירופה כגאב"ד עם פטירת הרב זוננפלד), קיימים גם אנשי ברסלב, ספרדים ואחרים.

חסידות בעלז הייתה חלק מהעדה החרדית עד פרישתה ב-1980, והצטרפותה לאגודת ישראל.

[עריכה] המבנה הארגוני של העדה

המשרה הסמלית של נשיאות העדה החרדית מופקדת בידי האדמו"ר מסאטמר, רבי משה טייטלבוים, היושב בניו יורק. הסיוע הכספי שסאטמר מושיטה לעדה חיוני לקיומה.

בראש העדה החרדית עומד בפועל הבד"ץ שלה, בית דין צדק. הגאב"ד (גאון אב בית הדין) הוא מנהיגה הרוחני של העדה. כיום ממלא תפקיד זה הרב יצחק טוביה וייס, שבעבר ישב בבלגיה. קדמו לו רבנים כרב ישראל יעקב פישר וכרב יצחק יעקב וייס.

קיים בד"ץ זעיר נוסף המיועד לספרדים, ואין לו סמכויות בענייני כשרות.

בראש גוף מצומצם, ההנהגה הפוליטית, עומד הרב גרשון שטמר, מזה שנים רבות האיש החזק בעדה. דמות חשובה בהנהגה הפוליטית היא המזכיר, שנים רבות ממלא תפקיד זה הרב יוסף שינברגר. נכדו של הרב שיינברגר, יהודה משי זהב, בלט בצעירותו כמארגן מלחמות העדה. לימים שינה יהודה משי זהב את דרכו כליל, מה שבא לידי ביטוי דרמטי בהדלקת המשואות "לתפארת מדינת ישראל" ביום העצמאות תשס"ג, שבה השתתף.

קיימים גופים רשמיים, גוף מרכזי של שבעים ואחד חברים וממנו גוף של עשרים ושלושה חברים (בדומה למתכונת העתיקה של הסנהדרין), אשר לכאורה מהם יונקת ההנהגה הפוליטית את כוחה, אך אין להם חשיבות מעשית.

יש בעדה "ועדים", שעיקר תפקידם הוא חתימה על פשקווילים שבהם מושמע קול זעקה לגבי נושא כזה או אחר הקשור אליהם, כגון "ועד משמרת הצניעות", "ועד הכשרות" ועוד. פשקוויל חשוב מאוד הוא זה החתום על ידי חברי בית הדין, וחשוב מכולם זה החתום על ידי הגאב"ד לבדו.

העדה החרדית מנהלת בסיוע סאטמר את "קרן ההצלה", שמענקיה מיועדים למוסדות חינוך אשר אינם נעזרים במדינה.

[עריכה] העדה החרדית ומוסדות המדינה

המאפיין הראשי במעלה שקובע האם חרדי משתייך לעדה אם לאו, הוא ההשתתפות בבחירות לכנסת. בכנסייהם ובעצרותיהם מדגישים אנשי העדה קודם כל את העיקרון לפיו אין הם נוטלים חלק ב"כנסת המינים", ודאי שלא מנסים לשלוח אליה נציגים מטעמם. יהדות התורה היא לצנינים בעיניהם. שיעור ההצבעה בשכונות "גאולה" ו"מאה שערים" עומד על כשליש, בעוד שההשתתפות בבחירות בשכונות שבהן כל החרדים תומכים ביהדות התורה מתקרבת למאה אחוזים. חלק מאנשי העדה כן נוטלים חלק בבחירות המקומיות.

יחסם של בני העדה החרדית לקצבאות הביטוח הלאומי אינו אחיד. חלקם מסרבים לקבלם, בהתנגדותם העזה למדינה. חלק אחר רואה בקצבאות חלק ממנגנון ביטוח לגיטימי ומקבלן, ויש להניח שגם עובדת היותן של הקצבאות תמיכה הכרחית למשפחות הדלות וברוכות הילדים של העדה תורמת להשקפה זו.

שונים הדברים ביחס לתקציבי החינוך. כאן יש קונצנזוס שאין לאפשר בשום פנים למדינה דריסת רגל בחינוך הילדים (אף שבמקרה של חיידרים זו דריסת רגל צנועה ביותר), ובני העדה החרדית כולם מסרבים לקבל אותן מהמדינה.

לפי שחר אילן, כתב החרדים של עיתון הארץ, קיים למס הכנסה קושי לגבות מסים באזורי העדה החרדית:"אירועים הכרוכים בסיכון פיזי של ממש, הם לחם חוקם של אנשי המס כשהם פועלים במגזר החרדי"^[1].

ישיבות העדה החרדית אומנם אינן נתמכות בידי המדינה, אך מבקר המדינה מצא שרבים מתלמידיהן רשומים בישיבות אחרות המקבלות תמיכה. לטענת אנשי העדה החרדית, הדבר נעשה על ידי גורמים חרדים אחרים מבלי ידיעתם [1].

[עריכה] הבד"ץ

בד"ץ "העדה החרדית" ידוע לציבור הכללי בעיקר בגלל מערכת הכשרות המשגשגת הכפופה לו. מערכת כשרות זו היא המובילה שבין מערכות הכשרות הפרטיות במדינת ישראל, ומשמשת כמקור פרנסה חשוב של אנשי העדה. נותני הכשרות מטעם בד"ץ העדה מקפידים על כל החומרות ההלכתיות, ואינם משתמשים בפסיקה מקלה, דבר שעושים לעיתים קרובות נותני הכשרות אנשי הרבנות.

יש הרואים בהסכמתו של הבד"ץ ליתן הכשר לגופים המזוהים עם הציונות ועם הקיבוצים, כמו "תנובה", התפשרות אידאולוגית מסוימת.

בנוסף לתפקידו בהשגחת כשרות יש לבד"ץ חשיבות רבה כבית דין פרטי בעל עוצמה רבה - הפוסק המכריע בסכסוכי העולם החרדי. כוחו של הבד"ץ נחלש עם היווצרות בתי דין של פלגים אחרים.

נגד הבד"ץ הועלו טענות על היותו פוסק בסכסוכי עולם תחתון, בין השאר סכסוכים הקשורים להברחות סמים, טענות אלו הוכחשו. לדברי חוקר החרדים, פרופ' מנחם פרידמן:

הבד"צים מוכנים לשפוט כלכלה שאינה עובדת לפי חוקי המדינה ומוכנים ויכולים להטיל סנקציות. חלק גדול מהמשפטים בבד"צים עוסק בהון שחור. גם הון שחור בינלאומי. הם יכולים לעסוק בזה, כי הם לא מוסרים למשטרה את תוכן הדיונים. תאר לעצמך מה יקרה אם המשטרה תפרוץ לבית דין כזה, תחרים מסמכים ותביא את הדיינים הישישים לפני שופט^[1].

[עריכה] העדה החרדית והזרם החרדי המרכזי

למרות דברי תוכחה קשים שמטיחים אנשי העדה בחרדים האחרים בפשקווילים (צורת התקשורת העיקרית בקבוצה שלא משתמשת בטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט, ושאין לה יומון קבוע), היחסים בינם לבין הזרם החרדי המרכזי הם בדרך כלל סבירים. החרדים חשים כבוד לבני העדה ואינם רוחשים להם את יחס הבוז הרווח כלפי אנשי הציונות הדתית. כאשר נפטר רב חשוב של העדה, משתתף הציבור החרדי כולו באבל, דבר שלא קורה כאשר נפטר רב ציוני דתי. גם אין להעלות על הדעת שחרדים ישתמשו בהכשר דתי לאומי, ואילו כולם עושים שימוש בהכשר העדה החרדית.

אומנם התחוללו בשנים האחרונות סערות גדולות, שמלמדות אולי על שסע עמוק צפוי במקרה שבו מנהיגי החרדים ייאלצו לעשות פשרות רבות יותר ביחסם לציבור הכללי. הרב יוסף שלום אלישיב הותקף קשות בידי העדה כשנתן ידו להסדר פשרה בנוגע לחפירות ארכיאולוגיות בקברים. הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן זכה לקילוח רותחין זהה כאשר הסכים ליוזמת הנח"ל החרדי. אפיזודות אלו היו כרוכות בחילופי דברים קשים ביותר בין אנשי העדה לבין הפלג הליטאי. הזעם בקרב הליטאים הופנה אף לחברי הבד"ץ של העדה עצמם שלא מיחו בצעיריהם שנהגו באלימות כלפי חרדים בני הזרם המרכזי.

לעיתים כאשר מתחוללת סערה חרדית דוגמת חסימת כביש בשבת או חפירת קברים יהודים עתיקים, יש הנוטים לראות את המפלגות החרדיות כקשורות לדבר. אולם למעשה הגורמים העומדים מאחורי פעילויות אלו הם אנשי העדה החרדית ופלגי נטורי קרתא שלהם. ראו עוד נטורי קרתא.

[עריכה] חיי היומיום בעדה

חלק נכבד מבני העדה מרוכזים בשכונות "גאולה" ו"מאה שערים" בירושלים, אך ישנם רבים שיצאו לגור לערים אחרות. כך ניתן למצוא ריכוזי אנשי עדה בבני ברק ובבית שמש.

מבחינת הלבוש ניכרים אנשי העדה בכובע ייחודי, שטוח מעט, ובכיפה לבנה גדולה, עם ציץ יוצא ממרכזה. נשותיהם הולכות בשמלות ארוכות ופשוטות, צבעיהן לא בולטים, ומקפידות לכסות את ראשן במטפחת הדוקה (לא בפאה נוכרית). מיד עם החתונה הן מגלחות את כל השיער, על פי המורשת של יהדות הונגריה החרדית.

בעדה החרדית, שלא כמו אצל הליטאים, אין זו נורמה מחייבת עבור הגברים לעסוק בלימוד תורה בכולל לאורך ימים. הגברים יוצאים לעבוד בעבודות שונות שאינן דורשות השכלה אקדמית. רבים מהם במלאכות הקשורות לדת, כגון סופרות סת"ם, השגחת כשרות, שחיטה וכדו', ומהם גם אנשי עסקים מצליחים.

[עריכה] לקריאה נוספת

• אמנון לוי, החרדים, הוצאת כתר

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ שחר אילן, חרדים בע"מ, פרק 9