אברהם ישעיה קרליץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב אברהם ישעיה קרליץ (1878 - 1953), אשר נקרא גם החזון אי"ש על שם סדרת ספריו, מגדולי הרבנים במאה ה-20. המנהיג החרדי הבולט ביותר בזמן קום המדינה, זאת על אף שלא שימש במשרה רבנית רשמית כלשהי.
אביו, שמריהו יוסף, היה רב בעיר קוסובה שבליטא. יש טענות (שנויות במחלוקת) שלפיהן לא בלט בכשרון כילד, ורק מבר המצווה שלו, עת שהכריז שיקדיש את כל כוחותיו לתורה, החל להתבלט.
ב-1911 פרסם את הראשון בסדרת ספרי "חזון אי"ש" שלו (שבה רמוז שמו, אברהם ישעיהו), שעל שמה נתקבע כינויו. הספר הרשים מאוד את הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, אחד מגדולי התורה הנודעים של אותו זמן, שקירבו אליו.
ב-1933 עלה לארץ ישראל והתיישב בבני ברק. הרב גרודז'ינסקי פרסם את שמו והוא הפך לסמכות בקרב הפלגים החרדים בארץ. הוא דרש מקיבוצי פועלי אגודת ישראל לשמור את שנת השמיטה למרות המצוקות הכלכליות, הביע התנגדות עקבית לציונות ולשיתוף פעולה עמה וסיים להוציא את עשרים ושניים ספרי חזון אי"ש.
בעת שברחו תלמידי ישיבת מיר אל מזרח אסיה, הוציא פסק הלכה מפורסם, שלא הפך לקונצנזוס, שלפיו השבת ביפן היא ביום ראשון, בניגוד לנהוג שם.
עם קום המדינה הסכים, בניגוד לדעת פלגי נטורי קרתא, שאגודת ישראל תשתתף בבחירות לכנסת. הוא אף אישר את חתימתו של נציג "אגודת ישראל" על מגילת העצמאות. אף על פי כן לא השתנתה דעתו והוא שלל את הציונות ואף את הציונות הדתית בכל תוקף. ידוע שהעריך את הרב קוק, אך על טיבו המדויק של יחסו אליו, בהיותו של זה תומך בשיתוף פעולה עם הציונים, חלוקות הדעות. יש הטוענים שנמנע מלעלות לירושלים כדי שלא ייאלץ לבקרו. לעומת זאת טוענים האחרים כי לחזו"א היו יחסי הערצה גדולים לרב קוק, והוא אחד מתוך שלושת גדולי התורה היחידים שהחזו"א פנה אליהם בתואר 'הוד כבוד מרן'. [צילום כתב ידו] ונדירות עלייתו של החזו"א לירושלים בכלל, וגם לאחר פטירתו של הרב קוק, נוצלה על ידי הקנאים הירושלמים להוכחה חסרת בסיס. בגליון "ההד" שיצא לאחר פטירתו מספר הרב "ש. ב. שולמן" שהרב קוק הוא זה שמנע מהחזו"א להיטלטל לירושלים לבקרו, כדי שלא ייבטל מלימוד תורה.1
בפגישתו המפורסמת עם ראש הממשלה, דוד בן גוריון, אמר לו כי על "העגלה הריקה" (היהדות החילונית-ציונית) לפנות מקום ל"עגלה המלאה" (היהדות המסורתית). בן גוריון הגיב בתרעומת לטענה בדבר העגלה הריקה: "ומצוות ישוב הארץ? ועבודת האדמה? והשמירה על החיים ועל הגבולות?". אחר כך אמר בן גוריון שעדיין אין לו תשובה לשאלתו: כיצד יחיו אדוקים ולא אדוקים יחדיו במדינת ישראל. אך החזון איש התעקש: "זו התשובה". (את הדימוי על העגלה הריקה שאב החזון אי"ש ממסכת סנהדרין, העוסקת בסוגיית גמל טעון מול גמל ריק)
הסוגיה העיקרית שהביאה לקיום הפגישה הייתה גיוס הבנות הדתיות לשירות לאומי, שעליו התעקשה הממשלה. בפגישה לא הושגה פשרה, והחזון איש המשיך להפציר בבן גוריון במכתבים גם אחריה. את רעיון השירות הלאומי הוא כינה: "ייהרג ובל יעבור". חוק השירות הלאומי נחקק בסופו של דבר, אבל היה אות מתה בספר החוקים, ומעולם לא מומש כחובה.
לחזון אי"ש הייתה תרומה מכרעת לעיצוב חברת הלומדים החרדית, שבה גברים אינם עובדים לפרנסתם אלא מקדישים את חייהם לתורה. הוא הטעים את חשיבות לימוד התורה, גם אחרי החתונה, על חשבון כל עיסוק אחר.
היה סמכות חינוכית ראשונה במעלה בחברה החרדית, וידועה הייתה נטייתו שלא לפלוט החוצה תלמידים אשר נחשבו ל"מקולקלים", מחשש שמא יסטו לחלוטין מהדרך הדתית.
שמו נקשר גם למחלוקת קשה בנושא ה"שיעורים", הלא הם המידות המקראיות והתלמודיות (אמה, זרת, אצבע, כזית, כביצה ועוד) המוזכרות בטקסטים יהודים עתיקים. רבי אברהם חיים נאה (הגר"ח נאה) פירסם מידות אלו במידות עדכניות (מטרים וגרמים). ה"חזון אי"ש" חלק על המידות שנקבעו, וטען כי המידות האמיתיות גדולות בהרבה. שיטתו זו לא נתקבלה בציבור ורוב הצבור החרדי - לבד מה"חזון-אי"שניקים" - נוהג לפי שיטת רבי אברהם חיים נאה, אם כי מחמיר לעתים כשיטת החזון אי"ש.
נפטר מהתקף לב בליל שבת, ט"ו בחשון תשי"ד (1953), ונקבר בבני ברק. קברו מושך מתפללים המבקשים עזרה במצוקות חייהם.
באופיו היה בעל הומור ורחוק מכעס. אשתו הפילה מספר פעמים, ולא ילדה לו ילדים. אך גיסו הרב יעקב ישראל קנייבסקי שהיה נשוי לאחותו, הפקיד בידיו את חינוך ילדיו.
על אף השפעתו הכבירה, לא כל שיטותיו בלימוד תורה ובהלכה מקובלת כיום בחברה החרדית. גישתו התרחקה מפלפולים והוא כתב השגות חריפות על חיבוריו של רבי חיים מבריסק. ישנו פלג של חרדים ליטאים הקרויים "חזון-אי"שניקים", שקיבלו עליהם לאמץ את תורתו של החזון אי"ש בכל תחום.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ר' צבי יברוב, מעשה איש
- ר' שלמה כהן, פאר הדור
- החזון איש בדורותיו
- חיים גראדה, צמח אטלס, הוצאת עם עובד.
