חסידות תולדות אהרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חסידות תולדות אהרון הינה חצר חסידית גדולה, המתאפיינת בשמרנות יתר ובמגמה לשמר את הווי החיים של היישוב הישן בירושלים. תולדות אהרן הינה אחת הקהילות הגדולות והחשובות המשויכות למחנה העדה החרדית , המקיימים אורח חיים חרדי מחמיר, ומתייחדים בהתנגדותם החריפה לציונות. מעוז החסידות הינה בשכונת מאה שערים בירושלים, ומנהיגה הנוכחי הוא הרב דוד קאהן.

[עריכה] היסטוריה

תולדות אהרן הוקמה למעשה תחת השם "קהילת שומרי אמונים" בעיירה סאטו מארה שברומניה. מייסדה הוא רבי אהרן ראטה הידוע בכינויו "ר' אהרל'ה" (בעגה החרדית נקראת חסידות תולדות אהרן – "ר' אהרל'אך"). רבי אהרן היה דתי אדוק ביותר אשר ראה מטרה חשובה בהפצת אורח חייו השמרני המיוחד, ולשם כך גיבש סביבו קבוצת חסידים חשובים אשר העריצוהו וכיבדוהו עד מאוד.

בשנת תרפ"ח (1928) ביקר רבי אהרן בארץ ישראל והניח את אבן הפינה לקהילתו בישראל. גרעין זה נבנה מקומץ תלמידיו שעלו ארצה והיוו את הבסיס להקמת קהילה בישראל שתלך בדרכו ובהדרכתו. רבי אהרן שב לביתו בסאטמר, ועם פרוץ השואה נמלט מהתופת והגיע ארצה עם בני משפחתו, ביניהם חתנו – האדמו"ר לעתיד. עם הגיעו ארצה חיזק את קהילתו הקטנה והעמיק את יסודותיה.

בשנת תש"ז (1947) נפטר רבי אהרן כשהוא בן 53 בלבד. ירש את בית מדרשו ואדמו"רותו בנו, רבי אברהם חיים ראטה, שנתכהן אדמו"ר משומרי אמונים על ידי הרב מבעלז ור' שלמ'קה מזוועיהל.

חתנו של ר' אהר'לה, רבי אברהם יצחק קאהן גם נתכהן כאדמו"ר והוא שקרא את שמה של החסידות בשם "תולדות אהרן" על שם חמיו. רבי אברהם יצחק הוא שהפך את החסידות מקבוצה סגורה לקהילה מרשימה בעלת מוסדות קהילתיים מפותחים ובעלת השפעה על דרכה ואופיה של העדה החרדית. ריכוזי מגוריה של חסידי תולדות אהרן יצאו בתקופת כהונתו מירושלים והועתקו גם לבית שמש. רבי אברהם יצחק נפטר בשנת תשנ"ז (1996).

אחר פטירתו של רבי אברהם יצחק התפלגה החסידות לשניים. מרבית החסידים הכתירו לרבם את בנו רבי דוד קאהן. תחת שרביטו ממשיכה התנהלות החסידות באותה מתכונת כפי שהייתה אצל אביו. קבוצה שנייה של חסידים הכתירו לאדמור"ם את רבי שמואל יעקב קאהן בנו בכורו של רבי אברהם יצחק. רבי שמואל יעקב הקים חצר נפרדת בשם תולדות אברהם יצחק על שם אביו. זו האחרונה מתאפיינת במידה מסוימת במנהגים מחסידות ויז'ניץ שרבי שמואל יעקב למד בישיבתה.

[עריכה] מאפיינים

מראשית התהוותה של הקהילה דוגלים מנהיגיה בהסתגרות, והיא כוללת בין השאר גם את ההשגחה על אופי הלבוש הירושלמי החרדי מראשית המאה ה-20. הגברים לובשים קאפטן – קפוטה צהובה מפוספסת, מתחתיה אפודה מבד זהה הנקראת ביידיש: "סעדריא", וחובשים כיפה לבנה גדולה (ירמולקה). בשבת חובשים אף הבחורים את ה"קאפטן", ולראשם שטריימל. הנשים חובשות מטפחת ראש שחורה והדוקה. כמעט כל בני הקהילה מתחתנים עם בנות הקהילה.

לחסידות תולדות אהרן מנהגים ותקנות מיוחדים הברורים וידועים לכל אחד. התקנות מאוגדות בספר תקנות, עליו חותם כל אחד מבני הקהילה במעמד מיוחד, הנערך מידי שנה בי"ט בכסלו, יום השנה לפטירתו של המגיד ממזריטש. ביום מעמד זה נושא האדמו"ר שיחה מיוחדת. אחר כך ניגשים כל בני הקהילה, חותמים על אוגדת התקנות ומתחייבים לשנה נוספת על שמירתן. בני הקהילה הגרים בחו"ל אינם חותמים, כיון שאינם יכולים לחתום על תקנות שלא יוכלו לעמוד בהן, כמו, למשל, החובה להתפלל את כל התפילות בבית המדרש של הקהילה, ולפחות תפילה אחת בשבת. תקנה שאינה מופיעה בספר התקנות, היא דרישת האדמו"ר ללמוד עמוד גמרא ליום.