מפלגת שינוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק במפלגה ישראלית. לערך העוסק במושג הלכתי, ראו שינוי (הלכה).

שינוי

איפיון:	מפלגת מרכז חילונית ליברלית
כנסות:	הכנסת התשיעית (כד"ש) עד הכנסת ה-16
מנהיגים:	אמנון רובינשטיין, אברהם פורז, יוסף לפיד, כיום רון לוינטל
שיא כוחה:	15 מנדטים (הכנסת ה-16)
נוצרה מתוך:	ד"ש
התמזגה לתוך:	מרצ ואחר נפרדה ממנה

מפלגת שינוי (שינוי- התנועה החילונית) היא מפלגת מרכז חילונית, ליברלית.

[עריכה] היסטוריה

ראשיתה של המפלגה בתנועות המחאה שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים. מייסדה של התנועה היה אמנון רובינשטיין. התנועה התמודדה בבחירות לכנסת התשיעית ב־1977 במסגרת התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). אולם ד"ש התפרקה במהלך הקדנציה, ובכנסות ה־10, ה־11 וה־12 רצה המפלגה לבד, וזכתה בשניים עד שלושה מנדטים.

[עריכה] שנות ה-90

לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב־1992 התאחדה עם רצ ומפ"ם למפלגת מרצ. במהלך הכנסת ה־14 החליטו רוב חברי שינוי לפרוש ממרצ, בעיקר על רקע חילוקי דעות בנושאים כלכליים. מרצ החליטה לעטות אז גוון סוציאליסטי ולנסות לפנות לשכבות החלשות בישראל, שלא היו קהל היעד הטבעי שלה. שינוי לעומת זאת ביקשה להיצמד לקהל הבוחרים של מעמד הביניים המשכיל, המבקש להקטין את המעורבות הממשלתית במשק ואת נטל המס.

המנהיג ההיסטורי של שינוי, אמנון רובינשטיין, נשאר במרצ, ובראשות המפלגה המתחדשת שהתכוננה לבחירות לכנסת החמש עשרה עמד אברהם פורז. על פי הסקרים לא הייתה צפויה שינוי לעבור את אחוז החסימה, ועובדה זו הניעה את פורז לנקוט במהלך מבריק ולוותר על ההובלה לטובת העיתונאי הוותיק והפופולרי יוסף לפיד. המפלגה החלה במסע תעמולה שהתמקד כמעט כולו במלחמה בכפייה דתית, בהקצבות לחרדים ובדרישה לגייסם לצה"ל. היא הבטיחה שלא להצטרף אלא ל"ממשלה בלי חרדים".

להפתעת הפרשנים, הצליחה שינוי לקצור הישג שמעל למצופה ולזכות בשישה מנדטים, אולם המפלגה סירבה להשתתף הן בקואליציה של אהוד ברק בחציה הראשון של הקדנציה, והן בזו של אריאל שרון, בשל השתתפות ש"ס בהן.

[עריכה] הכנסת ה-16

טומי לפיד, יו"ר מפלגת שינוי לשעבר, שהביא אותה לשיא של 15 מנדטים בבחירות לכנסת ה-16.

בבחירות לכנסת השש עשרה ב 2003 קיבלה 15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה, והפעם צורפה לקואליציה, ואילו ש"ס ויהדות התורה נותרו בחוץ. בין שינוי לבין המפלגות החרדיות התנהלה מלחמת תעמולה, וחילופי הדברים מעל דוכן הכנסת, בתקשורת ובביטאונים המפלגתיים, היו קשים מאוד. יש חלקים בציבור הדתי החשים מאויימים על-ידי מפלגת "שינוי" ומציגים אותה כמפלגה הנלחמת בכל הקדוש לעם ישראל.

כדי לאפשר את חבירתן לקואליציה אחת נאלצו גם שינוי וגם המפד"ל לעשות ויתורים. ההחלטה החשובה ביותר שבוצעה עד עתה לפי ההסכם הקואליציוני היא הקיצוץ הדרסטי בקצבאות הילדים, שהיוו מקור הכנסה חשוב למשפחות חרדיות וערביות מרובות ילדים. לקיצוץ זה צפויה להיות השפעה מרחיקת לכת על יכולתה של החברה החרדית להמשיך להתקיים בצורתה הנוכחית.

משרד הדתות נסגר, אולם התקציבים שהועברו דרכו למוסדות דת, עדיין מועברים דרך משרדים אחרים, אם כי חל בהם קיצוץ מסוים. בתי הדין הרבניים הועברו לפיקוחו של משרד המשפטים, שבראשו עמד יוסף לפיד. ביטול חוק טל המאפשר את דחיית גיוס בחורי הישיבות התקדם בעצלתיים, ולבסוף, לאחר חזרת החרדים לקואליציה ופרישת שינוי, ירד מסדר היום כליל. עם זאת, העבודה על חוק ברית הזוגיות, המאפשר נישואים אזרחיים, הובילה להעלאת הנושא לסדר היום, אף שגם היא לא הניבה פירות. גם חוגים דתיים הביעו תמיכה בהנהגת מסלול של "זוגיות", שיקביל לנישואים ההלכתיים, ויאפשר לפסולי חיתון, ואולי לא רק להם, להקים תא משפחתי המוכר על ידי המדינה.

תחילת המו"מ הקואליציוני עם סיעת יהדות התורה, בעקבות פרישת מפלגות הימין ממשלת שרון עקב תוכנית ההתנתקות, גרמה לכינוס ישיבת מועצת שינוי, שבו נתבקשה להכריע בשאלה האם צריכה שינוי לשבת עם החרדים בממשלה. בתמיכת ראשי המפלגה כולם, קיבלה המועצה את ההחלטה להשאר בממשלה בכל מקרה. בהצבעה שנערכה בכנסת ב-1 בדצמבר 2004 הצביעו שרי "שינוי" נגד הצעת תקציב המדינה לשנת 2005, שכללה תוספות לחרדים, ובעקבות זאת פוטרו מהממשלה, והמפלגה חדלה להיות חלק מהקואליציה.

לפני ההצבעה על תקציב שנת 2005 הצהירו ראשי שינוי שוב ושוב כי לא יתנו ידם לחוק התקציב, בשל 290 מיליון שקלים שהופנו לחרדים. אחר לחץ גדול שהופעל עליהם מחוגי השמאל שלא למנוע את יישום תוכנית ההתנתקות ולאחר שהובטחו 700 מיליון שקלים למטרות הקרובות לליבה, הסכימה המפלגה לבסוף לתמוך בתקציב מחוץ לקואליציה.

בעקבות החלטה זו הואשמה שינוי ב"זנות פוליטית" ובכך שהיא לא שונה מהמפלגות החרדיות שנגדן היא יצאה על סחיטת תקציבים למטרותיהן הסקטורליות. האשמות אלה לוו בחילופי דברים קשים בין טומי לפיד וחברי מרצ-יחד: בעיקר יוסי ביילין וזהבה גלאון. מנגד, ראשי שינוי הצדיקו את המהלך בכך שחובתם כמפלגה אחראית היה לתמוך בתקציב רק בשביל ההתנתקות ואין בכך פסול שהם הפעילו את כוחם על מנת להפנות משאבים לאיפה שבאמת צריך אותם.

[עריכה] הבחירות לכנסת השבע עשרה

כרזת בחירות של "שינוי" לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה. בכרזה מופיעים שלושת העומדים בראש הרשימה, מימין לשמאל: אילן ליבוביץ', רון לוינטל ואהוד רצאבי

בבחירות המקדימות במפלגה לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, הפסיד אברהם פורז בהתמודדות על המקום השני ברשימה לרון לוינטל, דבר שיצר משבר חמור במפלגה. מספר חברי כנסת איימו לפרוש מהסיעה ולהקים סיעה נפרדת. המשבר הפנימי, בנוסף להקמתה של מפלגת קדימה בראשות ראש הממשלה אריאל שרון אשר פונה לקהל הבוחרים של שינוי, דרדרו את שינוי למצב שהיא עלולה לא לעבור את אחוז החסימה ולהיעלם מהמפה הפוליטית. גורם נוסף לכך הוא דחיקתם של נושאי דת ומדינה, בהם התמקדה שינוי, לשולי סדר היום הציבורי עקב הצלחתה היחסית של המפלגה להרחיק את המפלגות החרדיות ממוקדי השלטון, ועקב השינויים במצב הבטחוני-מדיני.

ב-12 בינואר 2006 נערכו פריימריס בשינוי, בהן הצליח רון לוינטל לזכות במקום השני על חשבון אברהם פורז. פורז העדיף שלא להתמודד על מקום בהמשך הרשימה, והחליט לפרוש משינוי יחד עם עוד 6 מחברי הכנסת של שינוי, ולהקים מפלגה חדשה. בנוסף, פרשו גם חברי הכנסת אליעזר זנדברג ונחמיה דורון והקימו את סיעת "הבית הלאומי".

לפיד, אשר נבחר ברוב דחוק למקום הראשון ברשימה, זעם על התוצאות, וב-25 בינואר כינס מסיבת עיתונאים ובה הודיע על התפטרותו מתפקיד היו"ר ופרישתו מ"שינוי". [1]. יחד איתו, פרשה גם אראלה גולן, שנבחרה למקום החמישי ברשימה, ושניהם הצטרפו למפלגת חץ שהקים פורז. מאוחר יותר, פרש גם יגאל יאסינוב, ועבר למפלגת ישראל ביתנו.

בעקבות כך, נותרו בסיעת שינוי בכנסת שני חברים בלבד, ח"כ אהוד רצאבי וח"כ אילן ליבוביץ'. השניים, בהנהגתו של רון לוינטל החלו בהתארגנות לבחירות לכנסת ה-17, בסיסמה: "שינינו את שינוי - נשנה גם את המדינה". למרות מאמצי התעמולה, שכלל תשדיר שהוגדר [2] על ידי נשיא ביהמ"ש העליון בזמנו אהרן ברק כ"אחד המקרים החריגים בהם הפרסום מזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית, כי יש בו דמיון מעורר חלחלה לתעמולה אנטישמית", שינוי השיגה רק 4907 קולות (0.16%) ואיבדה את מקומה בכנסת.

[עריכה] אידאולוגיה

"שינוי" מדגישה נושאים הקשורים לעולים, סטודנטים וחיילי מילואים - ציבורים המהווים מרכיב עיקרי באלקטורט שלה. כמה הצבעות שבהן פעלה, מטעמים של משמעת קואליציונית, בניגוד לאינטרסים של קהלים אלו, עוררו התמרמרות ואכזבה בקרבם.

במישור המדיני מפוצלת שינוי וקיים בה אגף האוחז בדעות ניציות מול אגף יוני שהשקפתו לא השתנתה מהתקופה שבה שינוי הייתה חלק ממרצ. היו שהעריכו שפער זה יביא בסופו של דבר לפילוג בתנועה, אך תחזית זו לא התממשה, והפילוג הגיע דווקא מסיבות אחרות. בהנהגתו התקיפה של לפיד הביעה שינוי תמיכה במדיניות ההתנתקות שהכריז עליה אריאל שרון, בניגוד לעמדתה קודם הבחירות ששללה נסיגה חד צדדית. למען יישום ההתנתקות אף השלימה שינוי (בתקופה בה הייתה באופוזיציה) עם תקציב שהעביר מאות מיליוני שקלים לחרדים, אותו סרבה לקבל כשהייתה חלק מן הקואליציה. שינוי קוראת לזירוז בניית גדר ההפרדה בגבולות הקרובים לקו הירוק ומתנגדת לצעדים צבאיים מסלימים בשטחים. מאידך, שינוי התבטאה בחריפות כנגד יאסר ערפאת והטרור הפלסטיני, וברכה על רוב פעולות צה"ל בשטחים - זאת בניגוד למפלגות השמאל בכנסת ובראשן מרצ-יחד, שהרבו לגנות את פעולות צה"ל בשטחים אך סירבו לגנות את ערפאת.