יתד נאמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יתד נאמן הוא עיתון יומי שהוקם בשנת 1985 על ידי הרב אלעזר מנחם מן שך, מנהיג דגל התורה, והסמכות העליונה ביותר בזמנו בקרב הציבור החרדי הליטאי (לצד הרב יעקב ישראל קנייבסקי שתמך גם הוא בעיתון) כביטוי לפרישת היהדות החרדית הליטאית מאגודת ישראל ומבטאונה המודיע.
"יתד נאמן" נחשב לספינת הדגל של היהדות החרדית הליטאית. עיתון זה, שהתוכן הוא הקובע בו יותר מאשר המראה החיצוני, הוא שופרם המוצהר והרישמי של גדולי התורה במגזר הזה, ובו הינם מפרסמים מעת לעת את "דעת התורה" שלהם בנושאים שונים ומגוונים ואת קריאותיהם לציבור. העיתון נחשב פוליטי ומפלגתי במוצהר ואינו מסתיר את דעתו, הכפופה לדעת רבניו, בשום סוגיה העולה על הפרק. במישור המדיני מחויב "יתד נאמן" להשקפתם המסורתית של מנהיגי החרדיות הליטאית, אשר אין לה אמון בשמאל ובערבים, אך מנגד דוחה לאומנות וסוברת שבגלות שבה העם היהודי עדיין מצוי, עליו לנהוג בזהירות מירבית. ב-2005 נע דיווחו של העיתון על תוכנית ההתנתקות מלעג לציבור הדתי לאומי [1] ועד הבעת הזדהות עם מצוקתו, וגינוי אריאל שרון כדיקטטור. עמדת העיתון הייתה ונותרה כי המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות היא "מאבק ציוני מובהק שאין כל מקום להזדהות עמו בצורה כזו או אחרת". עמדתו של העיתון היא ציונית יותר מזו של "המודיע". עם מינוי של הרב יונה מצגר לרב הראשי לישראל חל מיתון בהתקפות על מוסד הרבנות הראשית . הרב מצגר הוא גיסו של עורך העיתון נתן גרוסמן . הסגנון הפובלציסטי בעיתון חריף ונשכני במיוחד כלפי הקבוצות שאינן אהודות על המערכת : חסידי חב"ד , הציונות הדתית ולאחרונה קבוצות ביהדות החרדית הסוטות מהקו אותו מבקש העיתון להשליט הזוכות לכינוי "שוליים" . בניגוד לעיתון המודיע או העיתונות החרדית הבלתי מפלגתית בהן עולים לדיון ולחשיבה מוסכמות חברתיות וכלכליות בציבור החרדי כדוגמת : " סידור מלא " - רכישת דירה לחתן "בן תורה " על ידי הורי הכלה בלבד . מערכת העיתון מגינה על סדרי החיים של מה שכינה חוקר החברה החרדית פרופ' מנחם פרידמן "חברת הלומדים" . חרדים רבים מחרימים עיתון זה בעיקר עקב חריפותו ותוקפנותו כנגד רבנים אחרי שאינם צועדים בתלם אותו מנסה העיתון להתוות.
כמה מוטיבים ב"יתד נאמן" (המשותפים ברובם גם ל"המודיע" ולעיתונים חרדיים נוספים):
- אין מציינים בגלוי מחלוקות פנימיות בזרם הליטאי אך העיתון מהווה זירה חשובה מאין כמותה למאבקי הכח הפנימיים במדרג תארי רבנים , בדיווח או השתקה של פעילות . לעומת זאת נותנים הבלטה יתרה לקריאות תגר של ההנהגה הליטאית על זרמים אחרים, חרדיים (כמו חב"ד) ודתיים לאומיים.
- אין מזכירים פשיעה פלילית. בוודאי שלא מקרי אונס, אך גם לא מעשי שוד וגניבה, אלא במקרים חריגים. נמנעים מאזכור כל דבר הקשור למין (אפילו סרטן השד הוא "סרטן נשים"). דיווחים חדשותיים הקשורים למין מועלמים, מעורפלים או מכונים בשם קוד (בפרשת מוניקה לווינסקי דווח רק אלמנט עדות השקר של ביל קלינטון. מצעד הגאווה בירושלים כונה "אירוע תועבה חמור").
- אין תמונות של נשים.
- משתדלים למעט באזכור שמות פרטיים של נשים (לימור לבנת למשל היא ל. לבנת).
- אין מכתירים בתארי כבוד רבנים שהשקפתם במחלוקת עם הזרם הליטאי (רב ליטאי מדרג בינוני יכול להיחשב 'הרב הגאון שליט"א' אך לא דמויות תורניות כמו הרב אברהם שפירא או הרב עובדיה יוסף שהם רבנים סתם רב ראשי לישראל מכונה בעקביות בתואר הרה"ר ראשי תיבות של הרב הראשי כך מחד אין נותנים לו כבוד של רב ומאידך אין משמיטים ממנו כל תואר ).
- קיים מידרוג של הרבנים לפי "גודלם" המשוער. מ"רבינו הגדול" ששמור רק לרב שך, "מרן", שהוא הרב אלישיב, ועד "הרה"ג" (הרב הגאון) לאברך כולל מיוחס.אחד הדוגמאות הבולטות הוא העדר התייחסות לרב אברהם יצחק הכהן קוק בתארי כבוד אך נכד אחיינו הנחשב לרב לגיטמי בציבור הליטאי מכונה הרה"ג אברהם יצחק הכהן קוק .
- השמטה מוחלטת של התואר "הרב" מרבנים שהוקעו - הרב שלמה גורן למשל.
- הציבור הדתי לאומי מכונה בעקביות ד"ל בראשי תיבות בשל משמעות המילה דל כעני בדעת ועלוב במעשים .
- אין נותנים תואר ז"ל לחילוני שנפטר (אך כן כותבים הי"ד אחר שמו של נהרג בפיגוע או חייל שנפל).
- אין שום אזכור של ארועי ספורט, למעט במאמרים פובלציסטיים הלועגים לעיסוק בו.
- אף שהעיתון אינו מופיע ביום העצמאות, אין כל חגיגיות בגליון המופיע בערב יום זה. מאמר המערכת מוקדש ללעג לחגיגת היום ומגנה אותה כסוג של עבודה זרה.
- אינטרנט מכונה "תקשורת ממוחשבת" עקב הסתיגות הרבנים מהשימוש במכשיר .
בעבר יתד נאמן היה מתון מעט יותר מהמודיע מבחינת הקפדה על צניעות (פורסמו שמות פרטיים של נשים, נשים הופיעו בציורים), אך עם השנים הוא הקצין.
