הגאון מווילנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
רבי אליהו בן שלמה זלמן קרמר (1720-1797) הידוע כהגאון רבי אליהו (הגר"א) והגאון מווילנה ואף סתם בשם הגאון, נחשב לאחד מעמודי היהדות התלמודית לדורותיה. גאון במקרא תלמוד וקבלה ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בו, והעם התייחס אליו באהבה ובהערצה שאין דומה לה. היה ידוע בצניעותו ובפשטות הליכותיו, וסירב לשמש ברבנות של וילנה, בשל ענוונתונו הרבה ובשל הרצון לא להבטל מלימוד תורה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדותיו
הגר"א נולד בט"ו בניסן ה'ת"פ[1] (23 באפריל 1720) אין זה ברור אם הוא נולד בעיר סלץ שליד בריסק במחוז גרודנו שבליטא שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, או בוילנה, אולם בגיל 6, אחרי שכבר אובחן כעילוי, דרש בבית הכנסת הגדול בווילנה דרוש ופלפול עמוק שלמד מאביו. למד מספר חודשים בעיירה קיידאן אצל הרב משה מרגלית הידוע בכינויו ה"פני משה". בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים.
נשא לאשה את חנה (1724 - 1872) בתו של יהודה לייב מקיידן. חנה דאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימודו. לאחר מותה נשא את האלמנה גיטל, בתו של מאיר לונץ מקלם. כל שמונת ילדיו של הגאון מווילנה נולדו מאשתו הראשונה והם:
- בת (שמה לא ידוע) (1741 - 1756)
- חינה (1748 - 1806), שנישאה לזלמן זליג חיניץ מפינסק ואחרי מותו למשה מפינסק
- פסיה בסיה (נולדה ב-1750) שנישאה לצבי הירש דונחין מדיסנה
- בת (שמה לא ידוע) (נולדה ב-1752) נישאה ליחזקאל הלוי
- שלמה זלמן וילנר (1758 - 1780)
- יהודה לייב וילנר (1764 - 1816)
- אברהם וילנר (1765 - 1808)
- טאובה (1768 - 1812), נישאה לאורי שרגא פייבוש מדוברובנו
בהיותו כבן שמונה עשרה יצא הגר"א ל"גלות" לפולין ולגרמניה, עבר בליסא וברלין ואולי אף באמסטרדם. על פי עדותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג נמצאה חתימתו של הגאון בספרייה הבודליינית באוקספורד שבבריטניה.
נפטר בי"ט תשרי ה'תקנח (9 באוקטובר 1797) בווילנה שבליטא.
[עריכה] דרך לימודו
הדריך ללימוד בדרך של פשט, בקיאות וידענות רחבת היקף כפי שהייתה דרך לימודו, והתנגד ללימוד בסגנון פלפולי חריף, בדיוק כמו שהתנגדו הרמב"ם והמהר"ל ועוד חכמי ישראל נוספים. (בבית מדרשו הקטן למדו תלמוד עם הפרשנים רש"י ורא"ש ורי"ף ללא כל פלפול.) הגאון היה חדשן מאוד בפסיקת ההלכה ופעמים רבות פסק על פי הבנתו גם נגד המנהג המקובל.
לימודו מבוסס הרבה על שינויי גרסאות, ועל אף היותו אבי הזרם הליטאי, שיטת הלימוד המקובלת בישיבות הליטאיות כיום שונה מאוד מדרכו [1].
[עריכה] יחסו ללימודי חול
אהב את לימוד המדעים וביקש מתלמידיו, שכל אחד יהיה בקיא לפחות בתחום אחד. בהקדמה לספר "אקלידוס" (בתרגום לעברית בידי ר' ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם - 1780 [צוטט בשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן"]) מובא בשמו:
- "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות. לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה... וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל."
על פי עדות של תלמידיו והספרים שכתבו מפיו, היה בעל ידע במתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, בלשנות ומוזיקה, רק נמנע מלעסוק ברוקחות לפי הוראת אביו. החכים גם בהגות האנושית, ועם זאת התנגד ללימודי מדעי הרוח, משום שלא ראה בהם תועלת אמיתית לחיי האדם היהודי. הגר"א נהג להבדיל בין לימודי מדעי הרוח (האסורים על פי ההלכה) לבין לימודי מדעי הטבע (המותרים ואף חיוניים על פי ההלכה).
הגר"א עסק רבות בחקירת מדעי הטבע, כפי שמספר עליו תלמידו המובהק הרב הלל משקלוב:
- "נודע למשגב, שרבנו… עסק הרבה גם בחקירת סגולות הטבע מחקרי ארץ, לשם השגת חכמת התורה ולשם קידוש השם בעיני העמים ולשם קירוב הגאולה. עוד [=כבר] מצעירותו הראה נפלאות בכל שבע החכמות והירבה לבקש. גם ציווה לתלמידיו ללמוד כמה שאפשר בשבע החכמות של מחקרי ארץ גם בכדי להרים את חכמת ישראל על-פי חכמת התורה בעיני העמים, על-פי הכתוב 'כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים'. ובזה יהיה עליונות ישראל הרוחנית, ועל-פי הכתוב 'לתתך עליון על כל הגוים, אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת'… ומפה לאוזן אמר לנו הרבה פעמים: מה עושים תופשי התורה שלנו בעד קידוש השם כמו שעשו הקדמונים מגדולי ישראל, שרבים מהם קידשו שם שמים על ידי ידיעתם המרובה בחקירת מצפוני הטבע מנפלאות הבורא יתברך שמו, אשר גם רבים מחסידי האומות העלו על נס את חכמת ישראל חכמי התורה, אנשי הסנהדרין, תנאים ואמוראים, וכו' ובדורות המאוחרים רבנו הרמב"ם, ובעל התוספות יום טוב ועוד, אשר הירבו לקדש שם שמים בעיני הגויים על ידי חכמתם במחקרי ארץ" (ראו: "קול התור", ה, ב).
וכך כתב הרב הלל משקלוב בשם הגר"א:
- "ובכדי להבין ולהשיג את חכמת התורה הכלולה באור החכמה העליון, נחוץ ללמוד גם את שבע החכמות הצפונות בעולם התחתון, עולם הטבע" (הרב הלל משקלוב, קול התור ה, ב).
דברים דומים מספר על הגר"א גם הרב ישראל משקלוב:
- "כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו… וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם: חכמת אלגעברע ומשולשים והנדסה וחכמת מוזיקא… וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם, רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדם מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה. וכן חכמת הכישוף… וידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה, מפני שהם ביד הגויים הכופרים לא היה יכול ללמוד גמר מעשיה מרוב מפנקותו" (פאת השולחן, הקדמה, ד"ה ומצידה ביאור ארוך).
[עריכה] נדודים ומיסטיקה
על פי עדותו של רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א ל"ספרא דצניעותא", עוד לפני הגיעו לגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא גולם אלא שפסק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים.
בראש השנה שנת הת"ק (1739) החל הגאון בעיסוק גלוי במיסטיקה יהודית. הוא חשף את שיטתו בעניין הגאולה על פיה בשנה זו מתחיל בוקרו של ה"יום הששי" של העולם, בו יש להתחיל את ההכנות לקראת השבת בה תהיה הגאולה השלמה. חשבון זה מסתמך על דברי הגמרא במסכת סנהדרין על פיה סך כל ימי העולם עד לגאולה השלמה ששת אלפים שנה. הגאון החשיב כל אלף שנים כיום אחד, על פי הפסוק "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" (תהלים צ'4), ומכאן ששנת חמשת אלפים וחמש מאות לבריאת העולם היא בוקרו של היום השביעי. כשם שההלכה קובעת שיש להשכים ביום ששי ולהכין את צרכי השבת כך על פי דברי הגאון יש להתכונן ל"שבת" של העולם באופן מעשי החל מ"בוקרו של היום הששי".
הגאון זיהה את שורש נשמתו כניצוץ מנשמת משיח בן יוסף שתפקידו להכין את התשתית החומרית בבניין הארץ בדרך הטבע לפני ביאת משיח בן דוד.
[עריכה] עלייתו לארץ ישראל
בגיל שישים ניסה בעצמו לעלות לארץ ישראל, ואף כתב לבני משפחתו אגרת מהדרך, שהתפרסמה אחר כך בשם "עלים לתרופה", ובה כתב בין היתר שהוא הולך ל"ארץ חמדת ישראל וחמדת ה', שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה". אולם, ניסיונו זה לא צלח והוא נאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שהגיע להולנד.
ביקש לחדש את היישוב היהודי בארץ, להפריח את שממותיה של ארץ ישראל, וליצור בה זן של אנשים חכמים ומוסריים שקרא לו "אנשי אמנה", ולסלול בזאת את בואו של המשיח שהאמין כי אמור להופיע בשנת הת"ר (1840). כאשר הוא הכריז "קול התור נשמע בארצינו" (על פי שיר השירים).
לשם כך דירבן מאוד את תלמידיו לעלות לארץ שהייתה בחורבנה, ומינה לעמוד בראשם את תלמידו הרב הלל משקלוב, ואכן 14 מתלמידיו עלו בראש שיירה לצפת ולירושלים בתחילת המאה ה-19, 11 שנה לאחר מותו, ומצאו בה כשלושים יהודים. ובעקבותיהם עלו קבוצות נוספות בעשרות השנים שלאחר מכן.
מן הדברים שכתב בנו של הגר"א, אנו למדים שבכוונתו של אביו היה לחבר בארץ ישראל מעין "שולחן ערוך חדש":
- "שתיים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור שלא הסכימה עימו דעת קונו, ולא עשה. לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו, בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב עליהן" (הקדמת בני הגר"א לשולחן ערוך - אורח חיים, שקלוב, תקס"ג).
בשאיפתו של הגר"א לחבר ספר הלכה מקיף משתקף דפוס הפעילות שאפיין גם את מפעלו ההלכתי הגדול של רבי יוסף קארו בכתיבת השולחן ערוך יותר ממאתיים שנה לפני כן.
[עריכה] בראש ההתנגדות לחסידות
הגר"א התנגד לתנועת החסידות בשל עיוותים שונים שראה בה, שגרמו לו לסווגה כמינות וכתנועה שיונקת מהטומאה. בשנת תקמ"א (1781) הטיל עליה חרם. במסגרת החרם סירב לפגוש את האדמו"ר המייסד של חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי.
יש דעות שונות לגבי העיוותים שהגר"א ראה בחסידות:
- דובנוב טוען שהיא איימה על התשתית הקהילתית של דת הספר הרבנית בהעמידה את הרגש לפני השכל, בנוסף לחשש שמדובר בתנועה משיחית פרנקיסטית חדשה שקמה על היהדות.
- אחרים טענו שהיא נתפסה כתנועה ליצנית שזלזלה בתלמידי חכמים שהתנגדו לה, בצירוף מעשים שנתפסים כקלות ראש, כגון זילזולה בזמני התפילה.
- יש הטוענים שההתנגדות נבעה בשל מרכזיותו של המנהיג הרוחני, כ"צדיק יסוד עולם" שבשבילו נברא העולם וכצינור בלעדי שרק דרכו אפשר להתקשר אל האלוהות, והחשש שהדבר יביא לפולחן אישיות של אדם, כפי שקרה בנצרות, דבר שמבחינתו נחשב לקו אדום.
[עריכה] מתלמידיו
- הרב חיים מוולוז'ין, נחשב לגדול תלמידיו, הקים את ישיבת וולוז'ין שהייתה ישיבה מרכזית באירופה, וכתב את הספר הסמי קבלי נפש החיים כאנטי תיזה מתקנת לספר התניא של חסידות חב"ד.
- רבי שלמה זלמן מוולוז'ין - אחיו של רבי חיים, עליו נכתב בספר "תולדות אדם".
- ר' מנחם מנדל משקלוב - עמד בראש עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל.
- רבי הלל ריבלין משקלוב - עמד בראש עליית תלמידי הגר"א לירושלים ב־1808, צאצאיו היו ממייסדי שכונות ירושלים מחוץ לחומות.
- רבי יצחק אייזיק חבר - מחבר הספר "פתחי שערים", באור לקבלת האר"י ולספר עץ חיים.
- רבי ישראל משקלוב - מחבר הספר "פאת השלחן" בנושא מצוות התלויות בארץ.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- פרופ' עמנואל אטקס, יחיד בדורו: הגאון מווילנה - דמות ודימוי, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ח, 272 עמ'
- הרב דב אליאך, הגאון - חייו ומשנתו של הגר"א, ירושלים: הוצאת מכון "מורשת הישיבות", תשס"ב, שלושה כרכים, כ-450 עמ' כל אחד
- בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מווילנה, ירושלים, תשכ"ה
- נחמן צבי הירש, עליות אליהו, וילנה, תרט"ז
- סערת אליהו - על עליית תלמידי הגר"א
- משה צוריאל, אוצרות הגר"א - לקט על דרכיו ותורתו של הגר"א
- יהודה לייב מימון פישמן, תולדות הגר"א, מוסד הרב קוק, מהדורה שנייה, תשט"ו
- רבי ישראל משקלוב, הקדמת פאת השלחן
- בניו של הגר"א, הקדמת ביאור הגר"א לשו"ע
- בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מווילנה, הוצאת "אושא" ירושלם, תשכ"ה
- עלים לתרופה - אגרת הרמב"ן וגם אגרת של הגאון אליהו, מינסק : גרשון אליהו בן יצחק [בלוישטיין], 1836. במאגר הספרים הסרוקים של בית הספרים הלאומי
- רוח המושל – ביאורי אגדות חז"ל על פי הגר"א, מאת הרב אהרן פלדמן, ירושלים: הוצאת מכון "יד יוסף", תשנ"ז, 217 עמ'
- מוסד היסוד - תולדות ראשית היישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א - אלעזר הורביץ (עורך), ירושלים: הוצאת ועד כללי כנסת ישראל, מהדורה ראשונה: תשי"ח; מהדורה שנייה מורחבת: תש"ס, 332 עמ'
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הוא לא בא בהת״ר, אריה מורגנשטרן - הגאולה במשנת תלמידי הגר״א.
- סדר עולם רבא עם פירוש הגר״א
- הגר"א וניסיונותיו לעלות לארץ-ישראל, י. בן צבי, כתב-עת "סיני", גיליון ל"ד, תשי"ד, באתר דעת
- ארץ ישראל במשנת הגר"א, רפאל שוח"ט, כתב-עת "המעיין", תמוז תשנ"ח, באתר דעת
- תלמידי הגר"א והשתרשותם בארץ, אברהם יערי, כתב-עת "מחניים", ע"ז, טבת תשכ"ג, באתר דעת
