יום העצמאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק ביום העצמאות הישראלי. לערך העוסק ביום עצמאות של מדינות אחרות, ראו ימי עצמאות.

ביום העצמאות נהוג לתלות את דגלי ישראל ברחבי המדינה. הן מוסדות ציבוריים ופרטיים, והן אזרחים, תולים את דגלי ישראל על בתיהם והעיריות מקשטות את הרחבות בדגלים ונורות צבעוניות.

יום העצמאות הוא החג הלאומי של מדינת ישראל, אשר מציין את ההכרזה על הקמתה בתום המנדט הבריטי. יום העצמאות חל בתאריך ה' באייר או בסמוך לתאריך זה (ראו פירוט). יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל חל תמיד ביום הקודם ליום העצמאות. לעניין זה, ההגדרה של יום היא על-פי הלוח העברי, כלומר משקיעת השמש עד צאת הכוכבים למחרת.

יום העצמאות נקבע כיום חג בחוק יום העצמאות, התש"ט - 1949 שנחקק על ידי הכנסת לקראת מלאות שנה להקמת המדינה, ופורסם בספר החוקים ביום 13 באפריל 1949.

בה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי, נחתמה מגילת העצמאות ודוד בן גוריון (לימים ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל) הכריז על הקמת מדינת ישראל. ההכרזה באה בעקבות החלטת החלוקה של עצרת האו"ם - החלטה 181 מיום 29 בנובמבר 1947.

תוכן עניינים

1 ארועים רשמיים בחג
2 מנהגי החג
3 היבטים דתיים של החג
4 פעולות מחאה בחג
5 מועדו המדויק של החג
- 5.1 מועדי יום העצמאות בעשור הנוכחי
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] ארועים רשמיים בחג

דגל ישראל בירושלים.

בערב החג נערך בהר הרצל בירושלים, במעמד יושב ראש הכנסת, טקס הדלקת המשואות המסיים את אירועי יום הזכרון ופותח את ארועי יום העצמאות. הטקס כולל גם חלק אמנותי ומופע דגלנים בו דגלני צה"ל יוצרים תבניות מורכבות על הרחבה.
בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה התקיים ביום העצמאות מצעד צבאי, שבו הופגנו כלי הנשק של צה"ל. מנהג זה הופסק, אך עדיין נערך משט ימי ומטס אווירי לאורך המדינה.
חידון התנ"ך הבינלאומי לנוער יהודי נערך בצהרי החג בתיאטרון ירושלים.
נשיא המדינה עורך קבלת פנים לחיילים מצטיינים.
ארועי החג ננעלים בטקס הענקת פרס ישראל.
בין השנים 1960 - 1977 התקיים במוצאי יום העצמאות פסטיבל הזמר והפזמון, שנעל את אירועי יום העצמאות.
רוק עצמאות - הוא אירוע אשר מתקיים פעם בשנה מערב יום העצמאות ועד אור הבוקר למחרת. כל שנה באים לרוק עצמאות הרכבי הרוק המצליחים בארץ ומופיעים. ההרכבים נבחרים לפי הצבעת הנוער. האירוע מתקיים בשני מוקדים - ב"אמפיפארק" בראשון לציון ובחוף הכרמל בחיפה.

רוק עצמאות מרכז מדי שנה בשנה את הרכבי הרוק הגדולים של השנה ומפגיש אותם על במה אחת, תוך מופעים מרהיבים והזדמנות לפגישות של נוער מכל רחבי הארץ.

[עריכה] מנהגי החג

טנק מרכבה סימן 4 מוצג לקהל הרחב במסגרת תערוכה של צה"ל/מז"י ביד לשריון לרגל יום העצמאות ה-58

קרווילה בשומריה מקושטת בדגלי ישראל

שלט חוצות המבשר לתושבי הרצליה על החגיגות בעיר

כחג חדש יחסית, מנהגי החג עודם בתהליך גיבוש. חלק ניכר ממנהגי החג מקורם בחגיגות העשור למדינת ישראל בשנת תשי"ח 1958. בין המנהגים שנוצרו בחגיגות העשור: הצבת במות בידור במרכזי הערים והפרחת זיקוקי דינור. יעקב אגמון היה אחראי על ארגון חגיגות העשור, והוא הגה חלק מהאירועים שהפכו למסורת.

מנהגי החג העיקריים הם:

לאחר הכרזת החג נפתחות במות בידור בכל רחבי הארץ, וזיקוקי דינור משוגרים לשמים. המונים גודשים את הרחובות באזורי הבידור. יש הנוהגים להביע את שמחתם במתן מכות בפטיש פלסטיק. במות הבידור והפרחת זיקוקי דינור הן מנהג שהחל ביום העצמאות העשירי. לרגל מלאת עשור למדינה ביקשה הממשלה לערוך חגיגות גדולות במיוחד. חלק מהרעיונות שיושמו אז הפכו למסורת.
אזרחים רבים תולים דגלים וקישוטים על מרפסות בתיהם, ושמים דגלונים על חלונות מכוניותיהם.
רבים ממחנות צה"ל נפתחים לביקורים של הציבור הרחב, ונותנים לציבור הזדמנות, פעם בשנה, לפגוש מקרוב את כלי הנשק של צה"ל: ספינות הטילים, טנקים, מטוסי קרב, נשק קל של צה"ל ועוד.
רבים מתושבי המדינה יוצאים לפיקניקים ומנגלים בכל רחבי המדינה. מכירה נרחבת של ציוד וכלים לפיקניק מתחילה מיד עם תום חג הפסח.
ערוצי הטלוויזיה משדרים תוכניות חגיגיות ומרבים להקרין סרטים עבריים. הסרט "גבעת חלפון אינה עונה" נכנס לקלאסיקה של החג.
בבתי הכנסת של הציונות הדתית עורכים תפילה חגיגית ואומרים בה הלל ותפילה לשלום המדינה.
בניו-יורק מתקיים מפגן תמיכה בישראל בסוף השבוע האחרון של חודש מאי.

[עריכה] היבטים דתיים של החג

חידושו של חג זה לאחר כאלפיים שנה שבו לא חידש העם היהודי חג חדש הביא לדיונים הלכתיים רבים בנושא. הדיונים נסבו אודות עצם האפשרות לקבוע חג חדש, על אמירת ההלל ביום זה, ועל האפשרות לאומרו גם בליל יום העצמאות, על ברכת שהחיינו ביום זה, על אמירת ברכת שעשה ניסים ביום זה, על הקריאה בתורה ועל קריאה בהפטרה ביום זה, על דחיית צום ואבלות ביום זה, ועל ההנהגות שצריכות להיות לגבי יום העצמאות שחל בשבת. יום העצמאות חל בזמן ספירת העומר, ולפעמים חל בו אחד מצומות בה"ב. לפיכך שאלת הצורך לדחות מנהגי אבלות ביום העצמאות משמעותית מאוד בקרב הציבור הדתי הלאומי.

הרבנים משולם ראטה ובעקבותיו הרב שלמה גורן, הרב שלמה זוין, הרב גרשוני, והרב חיים דוד הלוי פסקו כי יש לומר הלל שלם בברכה. ברוב בתי הכנסת של הציבור הציוני-דתי נתקבלה עמדת הרבנות הראשית, על פיה נאמר הלל ללא ברכה ביום בלבד, שנקבעה על ידי הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, בשל הרצון למזער את המחלוקת עם החרדים. אין מברכים "שהחיינו" או "שעשה ניסים", אין קוראים בתורה (אלא אם חל ביום שני או חמישי בשבוע (או הוקדם ליום זה), שאז קוראים שלושה קרואים בפרשת השבוע, כרגיל), ואת הפטרת "עוד היום בנֹב לעמוד", הנקראת בחו"ל בשמיני של פסח (שאינו נחוג בארץ), קוראים בלא ברכה.אך רוב החרדים לא הסכימו לאמירת ההלל ביום העצמאות.

ישעיהו ליבוביץ' בספרו "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל" ביקר בצורה חריפה את הרבנות הראשית על כך שלא קבעה מנהגים דתיים מחייבים ליום העצמאות. ליבוביץ' סבר שאין למדינת ישראל משמעות דתית כשלעצמה, אולם הוא טען כי יהודי דתי צריך לברך ברכת שהחיינו ביום העצמאות ולהימנע ממנהגי אבלות ומאמירת תחנון כפי שנהוג בימי שמחה. מדבריו של ליבוביץ' משתמע כי השמחה ביום העצמאות היא על כינונה של מולדת לעם היהודי ועל החירות שהעם זכה לה, אולם המדינה כשלעצמה אינה מבשרת את הגאולה.

לאחר מלחמת ששת הימים, שבה כבש צה"ל את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, החליטה הרבנות הראשית ברוב קולות, לקבוע אמירת הלל בברכה ביום העצמאות. למרות זאת, עדיין ישנם רבנים (כדוגמת הרב עובדיה יוסף) שהורו להמשיך לומר הלל ללא ברכה, בשל אי השלמתו של הנס. דוקא בישיבת הדגל של הציונות הדתית, ישיבת מרכז הרב נהוג מאז כהונתו של הרב אברהם שפירא לומר הלל ללא ברכה.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון והריסת הבתים בעמונה, צצו קולות רבים הקוראים לביטול אמירת הלל בברכה ביום העצמאות. למרות זאת, מרבית הרבנים הדתיים והחרדיים לאומיים קראו להמשיך לומר הלל בברכה [1].

חז"ל יצרו סימנים בהתאם לשפת אתב"ש לקביעת ימי המועדים בשבוע על פי ימי הפסח. היום האחרון של פסח נותר ללא בן זוג עד שנקבע יום העצמאות ונמצא כי הוא משתלב בין שאר חגי ישראל: ז-ע - ביום בשבוע בו חל ז של פסח יחול יום העצמאות (כלומר, ה' באיר. לפעמים מקדימים או מאחרים את החג עצמו).

[עריכה] פעולות מחאה בחג

יום העצמאות הוא גם הזדמנות לפעולות מחאה של קבוצות שונות בחברה הישראלית:

"ועד העקורים" של ערביי ישראל עורך, מאז 1996, תהלוכה לציון נוסף של "יום הנכבה". התהלוכה נערכת במקום שבו שכן יישוב ערבי שחרב, והיא מתואמת עם ועדת המעקב של ערביי ישראל. רוב הפלסטינים מציינים את "יום הנכבה" ב-15 במאי, אולם ערביי ישראל בחרו לציין אותו ביום העצמאות, הן משום שמדובר ביום שבתון והן כדי לעורר את התעניינות התקשורת שמסקרת את אירועי יום העצמאות.
העיתונות החרדית יוצאת לקראת החג במאמרי ביקורת חריפים ביותר כנגד הרעיון הציוני והמדינה שהוקמה בעקבותיו.
קבוצות קיצוניות של חרדים מביעות מחאה. ישנה הפגנה מסורתית של נטורי קרתא מול ישיבת פונוביז' שבהוראת מייסדה, הרב יוסף שלמה כהנמן, מניפה דגל.
החל מיום העצמאות תשנ"ח מקיימת תנועת יש גבול ערב הדלקת משואות אלטרנטיבי ברחבת אמיל גרינצוויג מול משרד ראש הממשלה בירושלים. בטקס זה מוצגים ערכיה של תנועת יש גבול: הפסקת הלחימה בפלסטינים, יציאה משטחי יהודה, שומרון ועזה, תיקון היחס לחלשים בחברה ועוד.

בעקבות פעולות אלו הגישו חברי הכנסת צבי הנדל ואריה אלדד מסיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל ביוני 2006 הצעות לתיקון חוק יום העצמאות שעל-פיהן תיתוסף לחוק ההוראה: "לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער" [2]. הדיונים בהצעה עדייו לא הסתיימו.

[עריכה] מועדו המדויק של החג

עד שנת תש"ז 1957 נחוג יום העצמאות תמיד בה' באייר. בשנת תש"י 1950 החליט משרד הביטחון בהתייעצות עם נציגי המשפחות השכולות לערוך את טקסי הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות לפני יום העצמאות, ולא ביום העצמאות עצמו כפי שהוצע מלכתחילה. כיוון שיום העצמאות של אותה שנה חל בשבת, הוקדמו טקסי הזיכרון ליום חמישי, ג' באייר תש"י. לקראת יום העצמאות העשירי בשנת תשי"ח 1958 תוקן חוק יום העצמאות, כך שיום העצמאות עצמו יוקדם אם הוא חל בימי שישי או שבת, ולא רק טקסי הזיכרון שלפניו. הדבר נעשה לבקשתם של הרבנים הראשיים ואישים דתיים, שקבלו על חילול השבת שנגרם בחגיגות יום העצמאות. בשנת תשכ"ג 1963 התקבל חוק יום הזיכרון שעיגן את המסורת שנוצרה, ואשר על-פיה טקסי הזיכרון מתקיימים יום לפני יום העצמאות.

בשנת תשנ"ז 1997 חל יום השואה ביום ראשון. גורמי ביטחון טענו שאין אפשרות לעמוד בסידורי האבטחה המחמירים שנקבעו אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין בפרק הזמן הקצר שבין צאת השבת לטקס הפותח את יום השואה במוצאי שבת. לפיכך תיקנה הכנסת את חוק יום השואה, כך שהוא יידחה תמיד מיום ראשון ליום שני, אך לא קיבלה תיקון דומה לגבי יום הזיכרון. המחשבה כי יום הזיכרון יידחה ליום ה' באייר, עוררה אי נחת בקרב אישי ציבור רבים. הבעיה עלתה מחדש לפני יום העצמאות של שנת תשס"ד 2004, שחל באותה שנה ביום שני. הקושי הטכני לקיים את טקסי יום הזיכרון במוצאי שבת גברו בסופו של דבר, והכנסת קיבלה תיקון נוסף לחוק יום העצמאות ולחוק יום הזיכרון שעל פיו יידחו שניהם ביום אחד אם ה' באייר חל ביום שני.

כיום קובע חוק יום העצמאות את הכללים הבאים: יום העצמאות חל בתאריך ה' באייר, אלא אם כן מתקיימים התנאים הבאים:

אם חל ה' באייר ביום שישי, מוקדם יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, ד' באייר.
אם חל ה' באייר ביום שבת, מוקדם יום העצמאות ביומיים, ומתקיים ביום חמישי, ג' באייר.
אם חל ה' באייר ביום שני בשבוע, נדחה יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום שלישי, ו' באייר.

על-פי כללי הלוח העברי, ה' באיר חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל שביעי של פסח. כיוון ששביעי של פסח יכול לחול רק בימים שני, רביעי, שישי ושבת, כך גם ה' באיר. בהתאם לכללים לעיל, יום העצמאות חל ב-ה' באיר רק אם ה' באיר נופל ביום רביעי בשבוע, אחרת הוא מוקדם או נדחה.