יוסף חיים זוננפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב יוסף חיים זוננפלד (1849-1932) (נולד כיוסף זוננפלד, והשם חיים נוסף לו לאחר מחלה) רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים.

מוצאו היה בסלובקיה, שם התחנך אצל גדולי תורה שרכשו לו הערכה מרובה, ביניהם בנו של החת"ם סופר. ב-1873 עלה לארץ, יחד עם מורו, הרב אברהם חיים צובנר-שאג, תלמידו של החתם סופר, והשתכן בעיר העתיקה בירושלים. הוא התקרב לרב יהושע לייב דיסקין ולבנו ורכש עמדת השפעה ביישוב הישן. בין היתר ייסד את שכונת "בתי אונגרין".

ב-1913 השתתף עם הרב קוק במשלחת רבנים שביקרה במושבות החדשות וניסתה להשפיע על בניהם בכיוון אורתודוקסי - "מסע המושבות".

תוכן עניינים 1 המחלוקת עם הרב קוק 2 פעילות מדינית בשיתוף דה האן 3 קשיים מבית 4 פעילותו בשנותיו האחרונות 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] המחלוקת עם הרב קוק

לאחר שרבני ירושלים בחרו בשנת 1919 ברב קוק להיות רבה של ירושלים, הרב זוננפלד לא קיבל את הבחירה, המשיך לקרוא לרב קוק "הרב של יפו", וייזם בשנת 1920 את הקמת העדה החרדית הנפרדת מרבנות ירושלים ונבחר לעמוד בראשה. היא נקראה "ועד העיר האשכנזי", וההשראה להקמתה הייתה שיטת ההפרדה וההתבדלות (שמקורה במשנתו של החת"ם סופר). האווירה באותם ימים, שהייתה סוערת עקב הפולמוס על זכות הבחירה לנשים, סייעה להיפרדות, אף שגם הרבנות נקטה עמדה נחרצת נגד שיתוף הנשים בבחירות.

למרות שעמדותיו היו קיצוניות בהרבה מעמדות אגודת ישראל העולמית, שהושפעה רבות משיטת תורה עם דרך ארץ של רבי שמשון רפאל הירש, נחשב הרב זוננפלד, בזכות היבדלותו מהציונות, כמנהיג רוחני של אנשי אגודת ישראל בארץ. המנהיג הרשמי, הרב משה בלוי, הלך בעקבות הוראותיו.

כמנהיגה של סיעה נפרדת נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית, בראשות הרב קוק, ופעל לשם כך גם בקרב שלטונות המנדט.

על בחירת הרב קוק לרב הראשי אמר:

"רואים אנו בזה סכנה עצומה והריסה לתורתנו הקדושה חס ושלום, וכל מי שישתתף בבחירה הזאת הרי הוא עובר בשאט נפש על חוקי ודיני תורתנו הקדושה"

הרב זוננפלד כתב על "אורות" של הרב קוק ובמיוחד על השבחים לפעולת ההתעמלות, שמחזקת את הגוף לבניין הארץ ויש לה השפעות קבליות: "כמה פרקים מלאים תהילות ותשבחות לרשעים".

הרב קוק כתב בהתרגשות לרב זוננפלד על הצער ועוגמת הנפש שנגרמה לו משיתוף הפעולה של האחרון עם מחרפיו ומגדפיו. אך המלחמה בו לא נפסקה ונאמני הרב זוננפלד אפילו הגישו נגד הרב קוק תביעה משפטית בערכאות המנדט באשמת זיוף תעודת בעלות על נכס.

בתקופה מסוימת היה יד ימינו, יעקב ישראל דה האן, אשר נרצח בסופו של דבר בידי אנשי ההגנה. פעילותו של דה האן, שחפץ במשא ומתן עם הערבים, משקפת היטב את גישתו המתונה של זוננפלד.

סיוע רב הושיט דה האן לרב זוננפלד במאבק על השחיטה הנפרדת מהשחיטה הרבנית בהשגחת הרב קוק. מאבקו של הרב זוננפלד הגיע עד לחבר הלאומים בז'נבה, ודה האן הושיט לו סיוע רב בכך. אנקדוטה ידועה מספרת שבפגישה עם הנציב העליון, הרברט סמואל, שאל דה האן את הרב זוננפלד על פרט בחוקי הכדורגל. הרב השתומם והשיב שאין לו מושג. אז פנה דה האן לנציב ואמר לו: "הוד מעלתו רואה שהרב אינו נוהג להביע דעה בדברים שבהם אינם מבין, אך בנושאי שחיטה הוא בקיא".

[עריכה] פעילות מדינית בשיתוף דה האן

ביחסים בין דה האן וזוננפלד הייתה סימביוזה עמוקה. דה האן העריץ את זוננפלד ללא קץ:

"מעל כל אוצר התורה הקדושה היא חלקו

מבוקר ועד ערב רק היא חשקו

בתוככי הדלות שלו חייו מאושרים ובטוחים

יותר מאשר כל הנהנים והשמחים"

מצד שני, פעילותו של דה האן יצקה תוכן מדיני למשנתו של הרב זוננפלד ואפשרה לו לעשות שימוש בעוצמה הפוליטית של מעמדו.

בעקבות פגישה של דה האן ורעיו עם איל עיתונות בריטי משפיע, הלורד נורת'קליף, שבה דיברו בגנות ההנהגה הציונית ועמדו על תביעתם למעמד פוליטי נבדל, פרצו אנשי "השומר" לביתו של הרב זוננפלד. על-פי הגרסה החרדית, הרב חשף את חזהו, וקרא: "הנני מוכן לקדש שם שמים, רצחוני!" משנסתלקו אנשי השומר, הם הודו שהותיר עליהם רושם גדול. הרב מצידו סירב להלשין עליהם לשלטונות והסביר זאת: "האשמה איננה נעוצה בהם. זוהי תוצאת החינוך שקיבלו".

כדי להרגיע את התחושות האלימות הגיב הרב זוננפלד באופן נדיר לעיתון דואר היום של איתמר בן אב"י שהפנה אליו שאלה גלויה: האם הייתה מחאה נגד הציונות בשיחה עם הלורד והאם השיחה הייתה על דעתו ובהשתתפותו". הוא השיב ואמר שאכן הפגישה הייתה בפקודתו, אם כי לא בנוכחותו. אך בשום פנים לא הובעה בה שלילה של רעיון הצהרת בלפור והקמת הבית הלאומי, שאליו יש לו יחס חיובי. כל התנגדותו היא ל"ייפוי הכוח שהציונים לוקחים על עצמם כבאי כוח לכל ישראל".

על דברים דומים חזר דה האן שאמר כי המשלחת מעולם לא פצתה פיה נגד רעיון שיבת העם לארצו.

ב-1924 רקם דה האן תוכנית להפגיש את הרב זוננפלד עם האמיר עבדאללה, לימים עבדאללה הראשון מלך ירדן, כדי שאיתו יוכלו החרדים לסכם על התייחסות נבדלת אליהם.
כדי לצאת מגבולות הארץ היה צריך הרב זוננפלד להתיר נדר, ודרש ששלושה מגדולי הדור יסייעו לו בכך. אלו נמצאו לו (ביניהם היה האדמו"ר מגור). הרב זוננפלד בירך את המלך "ברוך אשר חלק מכבודו לבשר ודם". מסופר שמעני לשון חריפים הוחלפו בינו לבין מוסא קאסם באשה אל חוסייני, מנהיג הפלסטינים. הנקודה העיקרית שעמדו עליה המתדיינים הייתה שהעדה החרדית אינה כפופה לציונים ואין הם מייצגים אותה, ויש לדבר איתה בנפרד.

גם פגישה זו עוררה זעם רב, שרובו כוון אל דה האן, זעם שבסופו של דבר גרר את ההתנקשות בו. זוננפלד נתפס כמי שמעולם לא לחם ברעיון הציוני כל עוד לא פגש בדה האן. גם בחוגי החרדים לא כולם שבעו נחת מפעילות דה האן, אך זוננפלד סירב להקשיב לכל "לשון הרע" על עוזרו הנאמן.

עם הירצחו הוא ספד לו בקול בוכים: "ראו את התהום העמוקה שנדרדרו לתוכה ראשי ההנהגה הציונית וקראו בקול חזק: 'היבדלו מתוך העדה הרעה הזאת'".

[עריכה] קשיים מבית

עם קשיים התמודד הרב זוננפלד כאשר עלו לארץ חרדים מחוגים מתונים יותר של "אגודת ישראל". מצד אחד הוא נתפס כבעל בריתה של אגודת ישראל בארץ, שמנהיגה הפוליטי, הרב משה בלוי, פעל בצוותא עימו ועם דה האן כשזה היה בחיים. מצד שני, דפוסי החינוך שביקשו למסד בבתי הספר של אגודת ישראל ביישוב החדש, ביניהם לימוד אנגלית, היו בלתי קבילים מבחינתו. הפשרה שהושגה לגבי תלמוד תורה של חסידות גור (שעולים רבים היו חסידים בה) היה שהאנגלית תילמד מחוץ לבית הספר.

גם הקנאים בתוך עדתו לא תמיד הסבו לו נחת. במיוחד הם הכניסו את הרב זוננפלד למצוקה כאשר פירסמו כרוז נגד הרבי מגור בגין פגישתו עם הרב קוק, שבו נאמר:"לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב". הרב זוננפלד היה חייב לפרסם גינוי, אך לא יכול היה להרשות לעצמו לנקוט בפעולות נגדם, מה שעורר מחלוקת וכעסים.

[עריכה] פעילותו בשנותיו האחרונות

כאשר נאבק היישוב על ההכרה במעמדו בכותל ועל הגנה מפני התנכלויות הערבים הבהיר הרב זוננפלד שלדעתו יש להותיר את הטיפול בעניין לממשלת המנדט, ותגובות של מחאה ותענית, שעליהן הכריז הרב קוק, אינן רצויות. תענית לדעתו מוטב היה לעשות על חילול השבת, פריצות הלבוש וההליכה לאוניברסיטה.

על יחס חיובי מצידו לציונות, ניתן ללמוד מתיאורו של מנחם אוסישקין מראשי הציונות, על פגישתו עם הרב זוננפלד בכותל בערב ראש השנה תר"ץ, זמן קצר לאחר פרעות תרפ"ט נגד יהודי הארץ. בהיפגשם אמר הרב לאוסישקין ששימש באותם ימים כיו"ר הקק"ל: "עס וועט זיי ניט העלפן". [זה לא יעזור להם, = לערבים] אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש שלנו. כי אם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית. לך לשלום הביתה. "עס וועט זיי ניט העלפן "! [מתוך: מפגש מרגש בסימטת הכותל]

בבחירות לראשות העיר ב-1926 מצבה הקשה של אגודת ישראל והקשיים הכלכליים והמורליים שאיתם התמודדה, אילצו את הרב זוננפלד לקבל שיתוף פעולה מסוים עם הציונים, על אף מורת רוחם של הקנאים.

כאשר נפטר ב-1932 הייתה התוצאה חיכוכים בין הקנאים שבמתבדלים לבין אנשי אגודת ישראל, בהיעדר סמכות רבנית שתפשר ביניהם.

עד היום ניטש מאבק בתוך היהדות החרדית לגבי זהותו האמיתית ודעותיו כפי שהיה מביעם כיום. אנשי אגודת ישראל מצד אחד, ומצד שני חוגי העדה החרדית ובתוכם נטורי קרתא . דוגמה לויכוח זה ניתן למצוא בין שני אחי חרדים מפורסמים: רבי משה בלוי, ממנהיגי אגודת ישראל בישראל; ורבי עמרם בלוי, מנהיגי נטורי קרתא שהיו יריבים פוליטים וכל אחד טען לכתר ממשיכו האידאולוגי של הרב זוננפלד.

[עריכה] לקריאה נוספת

• מנחם פרידמן, חברה ודת, הוצאת יד יצחק בן צבי
• שלמה נקדימון ושאול מייזליש, דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל, הוצאת מודן
• מנחם גרליץ, מרא דארעא ישראל.
• בדור תהפוכות
• הרב שלמה סובול, שלמת חיים, לקט תשובות בהלכה של הרב זוננפלד
• האיש על החומה - שלשה כרכים על חייו ומשנתו של רי"ח זוננפלד (ביוגרפיה מזוית חרדית).

[עריכה] קישורים חיצוניים

• סרטון קצר של הרב זוננפלד ורבנים אחרים בצאתם מפגישה עם הנציב הבריטי