שחיטה (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שחיטה היא פעולה של הריגת בהמה או בעל-חיים אחר באמצעות חיתוך הצוואר. ההלכה היהודית מייחסת חשיבות רבה להלכות השחיטה, וכשרותו של בשר בהמה, חיה או עוף מותנה, בין היתר, בפעולת "שחיטה" כהלכתה.

השחיטה על פי ההלכה מבוצעת על ידי שיסוף צווארו של בעל החיים בסכין חדה וחלקה מפגימות הנקראת חלף. מן המובחר, שבפעולת השחיטה יחתכו גם הקנה וגם הושט של הנשחט, אך אם נחתך רובו של אחד מהם בעוף, ובבהמה וחיה רוב של שניהם, השחיטה כשירה. הקנה והוושט מכונים בהלכה "סימנים". לאחר השחיטה על השוחט לבדוק אם הקנה והוושט נחתכו כשיעור הנדרש, פעולה זו נקראת "בדיקת סימנים".

סכין השחיטה חייבת להיות חדה וחלקה מכל פגימה שהיא, אפילו דקה כחוט השערה. השוחט משחיז ומחליק את הסכין באמצעות סדרת אבנים בדרגות חיספוס שונות עד לקבלת סכין כשרה לשחיטה. לפני השחיטה השוחט בודק את הסכין היטב, במתינות ובריכוז רב, באמצעות העברת ציפורן האצבע על חוד הסכין. לאחר השחיטה השוחט בודק שוב את הסכין, ובמידה ונמצאה בה פגימה, השחיטה נפסלת מספק.

השחיטה כוללת בתוכה חמש הלכות עיקריות:

• שהייה - אין להפסיק באמצע פעולת השחיטה.
• חלדה - השחיטה תתבצע מכיוון חלקו הקדמי של הצוואר ולא על ידי החדרת הסכין מצדי הצוואר בין הקנה והוושט וחיתוכם כלפי חוץ.
• דרסה - החיתוך יתבצע על ידי הולכת הסכין קדימה ואחורה ולא על ידי לחיצה על הצוואר.
• הגרמה - שחיטה בראש הקנה במקום שאינו ראוי לשחיטה, פסולה.
• עיקור - עקירת הקנה והוושט במקום חיתוך פוסלת את השחיטה. סכין פגומה גורמת לעקירת ה"סימנים" ולכן שחיטה בסכין פגומה, פסולה.

דגים וחגבים אינם זקוקים לשחיטה וניתן להמיתם בכל דרך שהיא, אך אסור לאוכלם חיים מדין "אבר מן החי".

כמו-כן, שחיטה כשרה מבוצעת בבהמה בריאה בלבד. בהמה חולה מוגדרת כטריפה ופעולת השחיטה לא תכשיר אותה לאכילה.

לפני פעולת השחיטה השוחט מברך: "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה."

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הרב שלמה מן ההר מהלכות שחיטה באתר 'דעת'
• ספרי שחיטה - באתר israel613.com

• אודות הבנאליות של השחיטה, יואב שורק באתר כתבים