דרום אפריקה

רפובליקת דרום אפריקה (באפריקאנס: Republiek van Suid-Afrika ; בזולו: IRiphabliki yaseNingizimu Afrika) היא מדינה בקצה הדרומי של אפריקה. היא גובלת בצפון עם נמיביה, בוטסואנה וזימבבואה, בצפון מזרח עם מוזמביק וסווזילנד. לסוטו נכללת לגמרי בתוך גבולות דרום אפריקה.

ב 31 במאי 1910 קיבלה המדינה את עצמאותה מבריטניה וקמה מדינה בשם "איחוד דרום אפריקה" (Union of South Africa). אולם ב 31 במאי, 1961 היא שינתה את שמה ל "רפובליקת דרום אפריקה" (Republic of South Africa).

דרום אפריקה היא אחת הגדולות במדינות אפריקה, והעשירה בהן. על אף התהפוכות השלטוניות שידעה המדינה מעצמאותה עד היום, זוהי אחת המדינות היחידות באפריקה שמעולם לא התרחשה בהן הפיכה צבאית.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של דרום אפריקה

[עריכה] פרה היסטוריה

דרום אפריקה היא אחת הטריטוריות המיושבות הקדומות ביותר בעולם. ממצאים ארכיאולוגיים מראים עדויות לשרידים פרה-היסטוריים של קופי-אדם מלפני 3 מיליון שנה, אשר התפתחו לאדם ולערש האנושות, ובהמשך לשבטים אפריקאים שונים שיישבו את המקום.

[עריכה] ההתיישבות האירופאית

חלוצי התיישבות בורים

אירופים החלו ליישב את דרום אפריקה במאה ה-17, כאשר קבוצת מתיישבים הולנדים בראשות יאן ואן ריבק הקימה בשנת 1652 מושבה בכף התקוה הטובה, שתשמש כתחנת אספקה לאוניות בדרכן בין אירופה למזרח הרחוק. בהמשך הגיעו למושבה מתיישבים נוספים מתיישבים נוספים מהולנד, בלגיה, גרמניה וצרפת. מתיישבים אלה נקראו בורים (Boere – בהולנדית: איכרים). למושבה הביאו עבדים משבטי הסביבה, וכן ממדגסקר, אינדונזיה והודו. מושבה זו התפתחה לימים להיות העיר קייפטאון.

בשנת 1797 כבשה בריטניה את כף התקוה הטובה, במסגרת מלחמת אנגליה-הולנד על השליטה בנתיבי הסחר הימיים. ב-1805 סופחה פרובינציית הכף לבריטניה. ב-1833 אסרו הבריטים את העבדות, ובעקבות כך פרץ סכסוך בינם לבין המתיישבים הבורים. הבורים נדדו צפונה לעומק הארץ וייסדו שתי מדינות עצמאיוות – טרנסוואל ומדינת אורנג' החופשית. הבריטים, מצידם, פתחו במלחמה (1879) נגד הזולו והשתלטו על שטחיהם שבו הקימו בהם קולוניה נוספת – נאטאל.

"פוּרטרקרים" - חלוצים בורים נודדים

גילוי מרבצי יהלומים במדינת אורנג' וזהב בטרנסוואל הביא את הבריטים לנסות גם להשתלט גם עליהן, בסכסוך שנודע כמלחמת הבורים הראשונה (1880 - 1881), ללא הצלחה. הם הצליחו יותר במלחמת הבורים השנייה (1899-1902), וכל 4 הפרובינציות של דרום אפריקה הפכו להיות חלק מהאימפריה הבריטית. בשנת 1910 קיבלו 4 הפרובינציות עצמאות מבריטניה, ויצרו מדינה שנקראה "איחוד דרום אפריקה" כחלק מחבר העמים הבריטי.

[עריכה] עליית האפרטהייד

בשנת 1948 עלתה לשלטון "המפלגה הלאומית" הימנית והחלה לעגן תחיקתית את האפליה וההפרדה הגזעית כמדיניות שנקראה אפרטהייד. מדיניות זו הפכה בהדרגה את דרום אפריקה למנודה בקהילת העמים. ב-1961 פרשה מחבר העמים הבריטי והפכה להיות "רפובליקת דרום אפריקה".

ארועי טבח שארפוויל בשנת 1960 ומהומות סווטו ב-1976 היו שתי נקודות ציון משמעותיות במאבק השחורים לשוויון זכויות במדינה. אירועים אלה גם הפנו את תשומת ליבה של הקהיליה הבינלאומית למצוקת השחורים בדרום אפריקה, ולהתעלמותו של משטר האפרטהייד מנורמות בינלאומיות בסיסיות של זכויות אדם, שהתפתחו בהדרגה. בשנות ה-80 הידרדר המצב במדינה לכדי הכרזת מצב חירום, בעוד ממשלת דרום אפריקה מנסה נואשות להתמודד עם הלחצים הפנימיים מבית והלחץ הבינלאומי בדמות סנקציות כלכליות ונידוי מדיני.

[עריכה] ביטול האפרטהייד ועד היום (1990-)

בשנת 1990 הכריז הנשיא פרדריק וילם דה קלרק על ביטול האפרטהייד והענקת זכות בחירה לשחורים – החלטה היסטורית שמשמעותה המעשית העברת השלטון לידי הרוב השחור. ב-1994 נערכו הבחירות הרב-גזעיות הראשונות במדינה, ולראשונה עמד בראש המדינה נשיא שחור – נלסון מנדלה. בעקבות כך חזרה דרום אפריקה למשפחת העמים ולחיק חבר העמים הבריטי. דה קלרק ומנדלה זכו במשותף בפרס נובל לשלום על פועלם המשותף לביטול האפרטהייד והעברה מסודרת ושקטה של השלטון מידי הלבנים לידי השחורים.

[עריכה] ממשל ופוליטיקה

מרכז העסקים של פרטוריה, בירתה האדמינסטרטיבית של דרום אפריקה

ערך מורחב – פוליטיקה של דרום אפריקה

דרום אפריקה נמנית על מדינות חבר העמים הבריטי, אולם מאז 1961 היא רפובליקה - כלומר בראשה עומד נשיא ולא מלכת אנגליה (בשונה מקנדה, אוסטרליה וניו זילנד למשל).

המדינה פועלת תחת העיקרון הדמוקרטי של הפרדת רשויות, כאשר באופן ייחודי למדינה זו לבשה הפרדה זו גם ביטוי גאוגרפי - למדינה נקבעו 3 ערי בירה:

פרטוריה – הבירה האדמינסטרטיבית, מטה הרשות המבצעת – הממשלה
קייפטאון – הבירה התחיקתית, מטה הרשות המחוקקת – הפרלמנט
בלומפונטיין – הבירה המשפטית, מטה הרשות השופטת – בית המשפט העליון

מצב זה הוא תולדה של נסיבות היסטוריות - דרום אפריקה נוסדה ב-1910 כאיחוד של שלוש ישויות מדיניות: מושבת הכף שבירתה קייפטאון, מדינת אורנג' החופשית שבירתה בלומפונטיין, וטרנסוואל שבירתה פרטוריה. סידור חלוקת ערי הבירה נקבע כדי שלא להעניק בכורה לאף אחת מן המרכיבות של האיחוד. עם זאת, פופולרית מקובל להתייחס לפרטוריה כעיר הבירה, בהיותה מקום מושב הנשיא, הממשלה על זרועותיה השונות, והשגרירויות הזרות. לאחרונה עלתה יוזמה להעביר את הפרלמנט לפרטוריה בכדי לצמצם את הסירבול, אך יש לה התנגדויות מחשש לריכוז-יתר של סמכויות, ומצד תושבי קייפטאון הרואים בכך פגיעה ביוקרתה של העיר.

שלוש הרשויות כפופות לפיקוחו של בית המשפט לחוקה, זרוע של הרשות השופטת, שמקום מושבו דווקא ביוהנסבורג. החוקה הנוכחית היא ליברלית ביותר בהתייחסה לזכויות האזרח, ואומצה בשנת 1996 כאנטי-תזה לחוקה הקודמת מימי שלטון האפרטהייד שהייתה שמרנית ומגבילה באופן חריג למדינה שהתיימרה להיות דמוקרטיה. עובדה זו הופכת את דרום אפריקה של היום לאחת האומות הליברליות והמתירניות ביותר בעולם - לדעת שמרנים, מתירנית וליברלית מדי.

הממשל הוא פדרלי, כאשר המדינה מורכבת מ-9 פרובינציות.

הפרלמנט מורכב משני בתים:

הבית העליון - שנקרא "המועצה הלאומית של הפרובינציות" (לשעבר הסנאט) – מונה 90 חברים, 10 מכל פרובינציה.
הבית התחתון - שנקרא "האספה הלאומית" - מונה 400 חברים הנבחרים בבחירות מפלגתיות יחסיות.

נשיא דרום אפריקה הוא מנהיג מפלגת הרוב ב"אספה הלאומית". מאז 1994, השנה בה לראשונה הורשו בני כל הגזעים להשתתף בבחירות, מפלגת הרוב היא הקונגרס הלאומי האפריקאי, ולה יש רוב מוחלט באספה הלאומית.

[עריכה] פרובינציות

ערך מורחב – פרובינציות דרום אפריקה

דרום אפריקה מחולקת ל-9 פרובינציות. בבחירות הכלליות של 1994, בוצע השינוי האחרון בחלוקת הפרובינציות וכיום החלוקה היא כדלקמן:

Western Cape
Northern Cape
Eastern Cape
KwaZulu-Natal
Free State
North West
Gauteng
Mpumalanga
Limpopo

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת דרום אפריקה

כלכלת דרום אפריקה היא הגדולה והעשירה ביבשת – על פי הערכות, אחראית דרום אפריקה לכרבע מהתמ"ג של יבשת אפריקה. הכלכלה היא כלכלת שוק חופשית ומפותחת, עם הכוונה ממשלתית מזערית.

המדינה עשירה במחצבים, ויושבת על גדולי המרבצים בעולם של זהב, יהלומים, פחם ופלטינה. באופן טבעי, מהווים ענפים אלה את ענפי היצוא העיקריים שלה (קונצרן דה בירס בשליטת משפחת אופנהיימר היהודית-מתבוללת חולש על למעלה ממחצית מתנועת סחר היהלומים העולמית).

התשתיות במדינה מודרניות ומפותחות. אלה, בצד נופים מרהיבים, שפע שמורות חיות בר, ועושר אתני-תרבותי אחראים לתעשיית תיירות גדלה ומתפתחת.

שנות הבידוד שנכפו על דרום אפריקה בעבר וסנקציות כלכליות מצד אומות האולם, אילצו הצמחת סקטור תעשייתי מפותח (הנהנה משפע כוח עבודה זול וזמין), שבעבר נועד לספק עצמאית את צרכיה של המדינה. עם ביטול האפרטהייד ופתיחת כלכלתה לעולם שימשו אלה כר נרחב להזרמת עתק של השקעות זרות וצמיחה מהירה ואופטימית.

אך לא הכול ורוד בכלכלת דרום אפריקה. שנות האפרטהייד הותירו מורשת בה עדיין מרוכז ההון בידי מעטים יחסית, וחלק ניכר מהאוכלוסייה סובל מעוני ומחסור. 50% מהאוכלוסייה מוגדרת מתחת לקו העוני, ואחוז האבטלה הרשמי עומד על 28% (מעריכים שיותר). אלה, יחד עם התרת הרסן השלטוני והחוקה הליברלית, הצמיחו פשע המשתולל ברחובותיה ובמיוחד ביוהנסבורג, הכרך הגדול ביותר ומרכז הסחר והכלכלה. הגבולות הפתוחים עם שכנותיה הפכו את דרום אפריקה למרכז סחר סמים עולמי, והיא יצרנית המריחואנה הרביעית בגודלה בעולם. כיתר מדינות היבשת השחורה, סובלת דרום אפריקה מתפוצה נרחבת של מגפת האיידס, והתמודדות עם המגפה היא אחד האתגרים הגדולים ביותר של ממשלתה, משימה הגוזלת משאבים יקרים ופוגעת בצמיחה.

[עריכה] גאוגרפיה

מפת דרום אפריקה

ערך מורחב – גאוגרפיה של דרום אפריקה

דרום אפריקה יושבת על כל הקצה הדרומי של אפריקה, עם קו חוף ארוך ממזרח, דרום ומערב. היא גובלת בשני אוקיינוסים – האוקיינוס ההודי והאוקיינוס האטלנטי. אזורי האקלים מגוונים, ונעים בין מדברי, סובטרופי, ים תיכוני והררי. גם הטופוגרפיה מגוונת.

החלק הפנימי של דרום אפריקה הוא ה"קארו" – רמה הררית גדולת ממדים ומאוכלסת בדלילות, שחלקה הצפון מערבי יבש ומדברי (אזור מדבר קלהארי). החוף המזרחי, לעומת זאת, עתיר משקעים, לח ומאופיין באקלים וצמחייה דמויי טרופיים. אזורי החוף הדרומיים מאופיינים באקלים ים תיכוני עם חורף גשום וקיץ יבש. אזור זה מתאים במיוחד לגידול וייצור תעשיית ייצור היין של דרום אפריקה. האזור מתאפיין ברוחות עזות לפרקים בכל עונות השנה, במיוחד באזור כף התקווה הטובה – מקום בו היסטורית נטרפו ספינות רבות (במקורו נקרא "כף הסערות").

בחלקה הצפוני של המדינה אזור ה"הייפלט" (Highvelt) המשתרע ממזרח ליוהנסבורג ועד גבול מוזמביק. זוהי רמה בגבהים משתנים. שבחלקה המזרחי הטמפרטורות גבוהות במיוחד ויוצרות את פני השטח האפריקאים הטיפוסיים, עם הצמחייה וחיות הבר האופייניים. במזרח ההייפלט הרי דראקנסברג, שבחורף יוצרים תנאי סקי מוגבלים.

טמפרטורות קיצוניות – עשויות לנוע בין 50°C (מדבר קלהארי בקיץ) לבין 15°Cמתחת לאפס (האזורים ההרריים בחורף).

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של דרום אפריקה

אוכלוסיית דרום אפריקה מגוונת בהרכבה הגזעי והאתני.

לפי מפקד 2001, ההרכב הגזעי כדלקמן:

79% שחורים
9.6% לבנים
8.9% צבעונים
2.5% אסייתים

השחורים אינם מיקשה הומוגנית, אלא בני שבטים אפריקאים שונים מאזורי המדינה השונים, בעלי תרבויות שונות ושפות שונות. בנוסף, הגיעו לדרום אפריקה על פני השנים מהגרים רבים מיתר חלקי היבשת השחורה, שנמשכו לעושרה היחסי של המדינה. מבין השחורים, אחת הקבוצות האתניות הגדולות והדומיננטיות היא בני הזולו.

את הלבנים נוהגים על פי רוב לחלק לשתי קבוצות משנה: דוברי אנגלית ודוברי אפריקאנס (הנקראים גם אפריקאנרים או בורים). דוברי האפריקאנס הם בעיקר צאצאי מתיישבים הולנדים, גרמנים, בלגים וצרפתים מראשוני המתיישבים במאה ה-17 וה-18. דוברי האנגלית הם בעיקר צאצאי קולוניאלים בריטים מהמאה ה-19, שאליהם הצטרפו מהגרים מארצות אירופה השונות במהלך המאה ה-20 (ובכלל זה יהודים רבים).

הצבעונים הם בני תערובת גזעים שונים, ללא מאפיין אתני ברור. שורשיהם, לרוב, בצאצאי יחסי ניצול מיני בין האיכרים הבורים לבנות עבדיהם האפריקנים והאסייתים. הם ברובם דוברים את שפת האפריקאנס כשפת אם.

קבוצת האסייתים מונה בעיקר הודים, צאצאי עבדים שהובאו מהודו במאה ה-19.

מבחינה דתית, 77% מתושבי דרום אפריקה הם נוצרים (ברובם פרוטסטנטים), והיתר מוסלמים, הינדים, יהודים ואחרים.