סיני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בחצי האי סיני. לערך העוסק בפירושים נוספים, ראו סיני (פירושונים).
חצי האי סיני הינו חצי אי בצורת משולש השוכן בין הים התיכון (מצפון) וים סוף (מדרום). גבולותיו היבשתיים הינם תעלת סואץ ממערב, והגבול ישראל - מצרים מצפון-מזרח. אזור זה הינו חלק ממצרים. חצי האי סיני הינו באסיה הדרום-מערבית בעוד ששאר מצרים נמצאת בצפון אפריקה.
סיני ברובו מדבר, אך מיושב לאורך חופיו. בחוף המזרחי לאורך ים סוף ממוקמים היישובים טאבה, נואיבה, דהב, ושארם א-שייח. בחוף הצפוני, ליד רצועת עזה, נמצאת העיר אל-עריש ובחוף המערבי נמצאת א-טור.
הר סיני בסיני הינו המקום בו, על פי המסורת היהודית, קיבל משה את לוחות הברית. מנזר סנטה קתרינה, הנמצא למרגלות ג'בל מוסה, טוען (על פי המסורת הנוצרית) להיות המקום בו התרחש מעמד הר סיני.
הגבול המזרחי של חצי האי הינו אזור השבר הסורי אפריקני, שתחילתו בקניה, המשכו במפרץ אילת ועמק הירדן וסופו על גבול תורכיה וסוריה.
מקור השם סיני הוא בשמו של אל הירח המסופוטמי - סין , אל לו חשיבות מרכזית אצל עמי המדבר שמרכז חייהם היה בלילות. סין גם היה אחד מבניו של כנען, נכדו של נח "וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי" בראשית י
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
נוכחותו של האדם בחצי האי סיני החלה לפי ההערכות לפני כ-8,000 שנים. בשנים שלאחר ההתישבות הראשונה הגיעו מתיישבי תקופת הברונזה שבאו בעקבות מרבצי הנחושת והטורקיז בחצי האי. המתישבים נקראו "מוניטו" והארץ נקראה "מפקאת" או "ארץ הטורקיז". הם פיתחו את הנחושת של חצי האי ומכרות הטורקיז שמשכו את הפרעונים שכבשו ושיעבדו את המקומיים. מימי הממלכה הראשונה או אפילו לפני כן המצרים כרו טורקיז בסיני בשני מקומות, ואדי מערה וסרבית א-חאדם. הם תופעלו והופסקו על בסיס עונתי למשך אלפי שנים. נסיונות מודרניים לנצל את המרבצים היו חסרי כל רווח. אלו הם כפי הנראה המכרות הראשונים הנודעים.
לפי המסופר בתנ"ך נדדו בני ישראל במדבר סיני במשך 40 שנה לאחר שיצאו ממצרים. במהלך נדודיהם במדבר סיני הם קיבלו את התורה: "בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" (שמות י"ט א'). מיקומו המדויק של הר סיני בו התקיים הטקס שנוי במחלוקת. חוקרים שונים ממקמים אותו במקומות שונים ברחבי סיני, אחרים טוענים כי הוא היה בנגב המערבי או אפילו בחצי האי ערב. המסורת הנוצרית מזהה את ההר כ"ג'בל מוסא" במרכז חצי האי.
למשך אלפי השנים הבאות סיני נותר מיושב באופן דליל, משרת בעיקר כאזור כרייה וכמסלול צבאי בין מצרים והציוויליזציות הגדולות של חצי הסהר הפורה.
[עריכה] נצרות ואיסלאם
הנוצרים קידשו את הר סיני כבר בראשית הנצרות. כבר בשנים הראשונות בהן הייתה הנצרות דת האימפריה הרומית, נשלחו נזירים לחצי האי. במאה השישית לספירה הקים הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון (527-565) את מנזר סנטה קתרינה ששימש מרכז נוצרי חשוב מאות בשנים.
עם עליית האיסלאם באזור שימש חצי האי סיני גשר יבשתי למעבר עולי רגל ממצרים וצפון אפריקה בדרכם למכה ומדינה בחצי האי ערב. השריד הבולט ביותר לתקופה זו הוא המבצר שבנה צאלח א-דין באי האלמוגים, מול טאבה.
[עריכה] היסטוריה מודרנית
במשך כמעט ארבע מאות שנה הייתה סיני תחת שליטתה של האימפריה העותמנית. הנוכחות הזרה היחידה הייתה בעת כיבושי נפוליון. בסוף המאה ה-19 השתלטו הבריטים על תעלץ סואץ והשטחים הסמוכים אליה שכללו את הפינה הצפון מערבית של סיני, בין העיר סואץ לאל עריש על חוף הים התיכון. זה היה קו הגבול הדרום מערבי של האימפריה העותמנית. סיני נחצה בין הצדדים.
ב-1906 ניסו הבריטים להרחיק את התורכים מהתעלה, ולחצו עליהם להסכים לקו גבול שיכלול את כל סיני תחת שלטונם. הם הציבו אולטימטום לתורכים לשנות את קו הגבול לקו ישר בין עקבה לרפיח. התורכים ניסו להביא לפשרה סביב קו בין אל עריש וראס מוחמד (חלוקת חצי האי לשני חלקים שווים) אך הבריטים לא הסכימו. הפשרה היחידה שהתקבלה, בעקבות התעקשות של מפקד כוח המשטרה התורכי באום-רשרש (אילת של היום) הייתה להעביר את קו הגבול בין טאבה לרפיח. קו זה שימש כגבול המזרחי של סיני מאז ועד היום. כיום גבול זה הינו הגבול הבינלאומי בין מצרים וישראל. בזכות הסגתו לטאבה יש למדינת ישראל 10 קילומטר של חוף במפרץ אילת ונמל עם גישה לאסיה ולאפריקה.
[עריכה] המאבקים בין ישראל למצרים
מאז הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 שימש סיני כאזור החיץ שבין ישראל למצרים. בזמן מלחמת העצמאות כוחות מצריים עברו דרך סיני בדרכם לפלוש לתחומי ישראל. בהמשך המלחמה פלשו כוחות ישראליים לפינה הצפונית מזרחית של סיני, אך נסוגו לאחר זמן קצר, בעקבות לחץ בריטי ואמריקאי. תחת הסכם שביתת הנשק של 1949, סיני, יחד עם רצועת עזה, נותרו תחת שלטון מצרי, למרות שחלקים ממנה נותרו ללא כוח צבאי.
בשנת 1956, מצרים השתמשה בשליטתה על סיני כדי לכפות מצור על נמל אילת הישראלי. בעקבות זאת, ישראל, בתיאום עם בריטניה וצרפת שבקשו להשתלט מחדש על תעלת סואץ, פתחו במלחמת סיני. במהלך המלחמה, שנמשכה שבוע בלבד, פלש צה"ל לסיני, וכבש את כל חצי האי. בריטניה וצרפת, שהיו אמורות לפי התכנון להשתלט על תעלת סואץ נסוגו מכוונתן בעקבות לחץ בינלאומי. גם ישראל נאלצה להסיג את כוחותיה מסיני כעבור חודשיים, בעקבות לחצים של ברית המועצות וארצות הברית.
במשך השנים שלאחר מכן היה סיני מפורז וחנו בו כוחות או"ם. בשנת 1967 מצרים איישה מחדש את נוכחותה הצבאית בסיני. המצור על אילת חודש, וכוחות האו"ם לשמירת השלום הוכרחו לעזוב את האזור. זו הייתה העילה הישראלית לפתיחת מלחמת ששת הימים, שלא אחרה לבוא. במהלך המלחמה הצבא המצרי הובס, וישראל, פעם נוספת, כבשה את חצי האי. תעלת סואץ, שגדתה המזרחית עברה לשליטת ישראל, נסגרה. הכיבוש השני של סיני לווה בהקמה של מספר יישובים אזרחיים בעיקר לאורך חוף מפרץ אילת ובפתחת רפיח. סך הכול הוקמו בסיניי 18 התנחלויות שהכילו כ-4300 איש. היישוב הגדול ביותר היה העיר ימית ששכנה לחוף הים התיכון, דרומית מערבית לרפיח.
שש שנים מאוחר יותר, בשנת 1973 ניסתה מצרים להחזיר את שליטתה בסיני במלחמת יום הכיפורים. כוחות מצריים התקיפו בהפתעה את צה"ל והצליחו להשתלט על הגדה המזרחית של תעלת סואץ. ישראל בתגובה כיתרה את הכוחות הללו וכבשה את הגדה המערבית של התעלה. כחלק מהסכמי שביתת הנשק, ישראל הסיגה את כוחותיה לקו התעלה ואפשרה את פתיחתה המחודשת של תעלת סואץ.
המאבק על סיני הגיע לסיומו עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979. במסגרתו הסכימה ישראל להעביר את השליטה בכל סיני לידי המצרים. ישראל נסוגה מסיני במספר שלבים, שהסתיימו בשנת 1982. נסיגתה של ישראל לוותה בהריסתם של היישובים הישראלים, בהם העיר ימית.
ע"פ הסכמי השלום, לא יהיו חיילים מצריים בתחומי סיני, אלא שוטרים בלבד, אך סעיף זה שונה לאחר ההתנתקות מעזה שקבע שמצרים תפרוס כ-750 חיילים על ציר פילדלפי בין סיני לרצועת עזה.
[עריכה] תיירות
מאז החזרתה של סיני למצרים, עבר חצי האי פיתוח על ידי המצרים כאתר תיירות המיועד לקהל אירופי וישראלי. רוב הפעילות התיירותית שאליה מגיעים ישראלים היא לאורך החוף הסמוך למפרץ אילת ובשארם א שייח, שמשמשת כמרכז לכנסים בינלאומיים. בחצי האי נבנו כפרי נופש רבים ומלונות מפוארים השייכים לרשתות בתי מלון בינלאומיות.
בשל מחירי הלינה הזולים, ובשל חופי הים השקטים, הבטחון היחסי והשירות בשפה העברית, סיני נחשבת ליעד תיירות מועדף על צעירים ישראלים. חופים פופולריים במיוחד הם ראס א שטן, ביר סוואר, נואיבה, אל מחאש, הדיונה הגדולה, הדיונה הקטנה וקומקום 3. בחופים האלה הנשענים על תיירות ישראלית נמצאים מלונות פאר לצד חושות, צריפי קש עם מזרון, לעתים ללא חיבור לגנרטור.
כמו כן, לאורך 600 הקילומטרים של חופי הים האדום בחצי האי שוכנים כמה אתרי צלילה מהיפים בעולם, אשר משמשים מוקד עלייה לרגל (או יותר נכון- ירידה למצולות...) עבור צוללים מכל רחבי תבל. השוניות, אשר נמשכות לאורך כל חצי האי, הינן במצב מעולה ביחס לשוניות אשר שוכנות מצפון לגבול, לאורך חופי אילת, הן בשל מיעוט הצוללים באופן יחסי והן בשל הפיתוח התיירותי הדל יחסית לכמות החופים.
ממשלת מצרים השקיעה מיליארדי דולרים בפיתוח האזור, שהפך למשאבת כסף זר עבור המדינה הענייה, ולכן היא מנסה להבטיח על השקט במקום, לעתים על חשבון זכויות האדם של הבדווים והמצרים. כדי לשמור על הבטחון באזורים הפופולריים לישראלים, מקשה הממשלה על כניסת אזרחים מצריים ואזרחים של מדינות ערביות אחרות לשטח שמנואיבה ועד טאבה.
במקביל לפיתוח התיירותי, מתרחש גל הגירה ממצרים לסיני שכולל אכלוס של ערים במערב חצי האי, ועובדים רבים, מצרים וסודנים שמגיעים לעבוד בתעשיית התיירות במזרח חצי האי. גל זה הפר את ההגמוניה הבדואית בסיני.
[עריכה] בטחון וטרור
על אף רואי השחורות הרבים, הגבול בין המדינות שקט והמצרים נחשבים כמי שמקיימים את הסכמי הפרדת הכוחות והפסקת האש. מאז הסכם השלום עם סיני, התרחשו שלוש התקפות טרור שכוונו לעבר אזרחים ישראלים:
- ב-5 באוקטובר 1985 חייל מצרי ששמר בעמדה בראס בורקה, אתר נופש בין טאבה לנואיבה, ירה בנופשים ישראלים. מהירי נהרגו שבעה ישראלים.
- מספר שנים מאוחר יותר נורו בצפון סיני תיירים ישראליים שהיו בדרכם לקהיר.
- ב-7 באוקטובר 2004 התרחשו במקביל שני פיצוצים, במלון הילטון בטאבה ובאתר נופש בשם ראס א-שטן.
- ב 25 באפריל 2006 התרחשו שלושה פיצוצים בעיירה דהב, שהביאו למותם של 27 אנשים (רובם מצרים) ולפציעתם של יותר מ-100.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- המלצות לטיולים בסיני באתר מפה
- מדריך התיירות בסיני של YNet
- מדריך חושות לסיני
- הנחיות ליוצאים לסיני באתר גול תיירות
- אתר תירות על סיני
- הסבר ומפה על קביעת קו הגבול באתר משרד החוץ
- חצי האי סיני כפצצה מתקתקת, רפי בוכניק, באתר "אומדיה"
קטגוריות: סיני | חצאי איים | אתרי המקרא
