דן חלוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רב אלוף דן חלוץ (נולד ב-1948), הרמטכ"ל ה-18 והנוכחי של צה"ל. מפקד חיל האוויר לשעבר. חלוץ נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בשכונת צהלה בתל אביב.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריו ותחילת דרכו 1.2 שירותו הצבאי 1.2.1 טייס קרבי 1.2.2 מפקד חיל האוויר 1.2.3 חיסול סאלח שחאדה והתבטאויות חלוץ בעקבותיו 1.3 כהונתו כרמטכ"ל 1.3.1 הדרך למשרת הרמטכ"ל 1.3.2 תפיסתו הצבאית 1.3.3 תוכנית ההתנתקות 1.3.4 מבצע גשמי קיץ ומבצע שינוי כיוון 2 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

דן חלוץ נולד ב-1948 בתל אביב, בן ליוצאי איראן. גדל במושב חגור שבשרון, למד בבית הספר התיכון ברנר בפתח תקווה וסיים את לימודיו בבית הספר קוגל בחולון. סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב.

[עריכה] שירותו הצבאי

[עריכה] טייס קרבי

דן חלוץ התגייס ב-1966, סיים קורס טיס כטייס קרב ביולי 1968 ואחר כך השתתף בקורס האימון המתקדם (קא"מ) על מטוסי אוראגן. בהמשך שרת במשך ארבעה חודשים כטייס מיסטר, ושמונה חודשים כטייס ווטור. בדצמבר 1969 עבר לטייסת 201 ("טייסת האחת"), טייסת ה-F-4 פאנטום הראשונה בחיל האוויר. חלוץ לחם כטייס במלחמת ההתשה והשתתף ב-40 גיחות מבצעיות. לאחר מלחמת ההתשה שרת כמדריך בבית הספר לטיסה. השתחרר מצה"ל באוגוסט 1973 בדרגת סרן, במלחמת יום הכיפורים (בבאוקטובר 1973) שירת במילואים בטייסת 201 כטייס פאנטום. במהלך המלחמה השתתף ב-43 גיחות והפיל שלושה מטוסי אויב: מיג-21 מצרי, ושני מיג-21 סוריים. אחרי המלחמה חזר לשירות קבע, בשנים 1978-1975 שרת כסגן מפקד טייסת 201. השתחרר שוב ב-1978 ולמד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב.

חלוץ חזר לשירות פעיל בחיל האוויר ב-1982 בזמן מלחמת לבנון. לאחר מכן הוסב לטייס F-16 ("נץ"). ב-1983 מונה לראש מדור במחלקת אמצעי לחימה שבלהק ראש המטה. ב-1984 הועלה לדרגת סגן-אלוף וקיבל את הפיקוד על טייסת 107 ("טייסת אבירי הזנב הכתום") שהפעילה מטוסי F-4 פאנטום. ב-1986 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לעמוד בראש היחידה המבצעית בפרויקט הלביא. בשנים 1991-1988 שימש כראש מחלקת אמצעי לחימה במטה חיל האוויר. ביולי 1991 מונה למפקד בסיס חצור של חיל האוויר. באוגוסט 1993 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לראש להק אוויר (רל"א) במטה חיל האוויר. ב-1995 מונה לראש מטה חיל האוויר (רמ"ט). ביולי 1998 הועלה לדרגת אלוף ומונה כעוזר ראש אג"ם (אגף המטה הכללי). ב-1999, בעקבות שינוי מבני במטה הכללי, מונה חלוץ להיות ראש אגף המבצעים (אמ"ץ) הראשון, ובאפריל 2000 מונה לתפקיד מפקד חיל האוויר ה-14.

[עריכה] מפקד חיל האוויר

במסגרת תפקידו כמפקד חיל האוויר ביצע חלוץ שינויים מקיפים בחיל האוויר וזכה להערכה רבה מקציני החיל. בתקופתו החלו להיקלט מטוסי ה-F-16I ("סופה") המסוגלים לתקוף מטרות בטווחים ארוכים בכל תנאי מזג האוויר. כמו כן, הרחיב חלוץ את השימוש בכלי טייס בלתי מאוישים והידק את שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה (דבר שבא לידי ביטוי משכנע במבצע ימי תשובה). בתקופתו ביצע חיל האוויר מאות סיכולים ממוקדים שבהם נהרגו עשרות בכירי טרור פלסטיניים, אך נהרגו גם לא מעט פלסטינים חפים מפשע. רוב הסיכולים בוצעו באמצעות מסוקי קרב אך במספר מקרים הוטלו פצצות ממטוסי קרב.

בנוסף, פעל חלוץ לשיפור התרבות הארגונית של חיל האוויר ולהקטנת מספר תאונות האימונים, התאונות המבצעיות והתקלות הטכניות בחיל. מאמציו נשאו פרי ובתקופתו מספר התאונות בחייל היו בודדות. חלוץ השיג השג נדיר של שנתיים וחצי ברציפות שבהם לא התרסק אף כלי טיס של חיל האוויר. [1]

את כהונתו כמפקד חיל האוויר חתם חלוץ בפיקוח על חיסולו של מייסד החמאס אחמד יאסין ב-22 במרץ 2004 מטילים שירו מסוקי AH-64 אפאצ'י.

במהלך שירותו בחיל האוויר צבר חלוץ כ-4,000 שעות טיסה.

[עריכה] חיסול סאלח שחאדה והתבטאויות חלוץ בעקבותיו

ב-22 ביולי 2002, בזמן ששירת כמפקד חיל האוויר, הפציץ חיל האוויר מבנה בעיר עזה במטרה לפגוע בבכיר החמאס סאלח שחאדה. בהפצצה נהרגו מלבד שחאדה גם 14 אזרחים ובהם ילדים. בציבור ובתקשורת נשמעו קולות שהאשימו את טייסי חיל האוויר בפשעי מלחמה, ועל כך שהאחראים לפעולה צריכים להישפט בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. מספר פעילי שמאל קיצוני אף ריססו כתובות נאצה על מכוניות של טייסים. בעת ביצוע פעולת החיסול שהה חלוץ בחו"ל ולא היה מעורב בקבלת ההחלטה לבצעה למרות שבתור מפקד חיל האוויר היה אחראי לה.

בכתבה שפורסמה על חלוץ במוסף הארץ ב-23 באוגוסט [2] צוטט חלוץ באומרו לטייסים שהשתתפו בפעולה:

"חבר'ה, תישנו טוב בלילה" אמר לטייסים ולנווטים. "גם אני, אגב, ישן טוב בלילה. לא אתם בוחרים את היעדים ולא אתם בחרתם את המטרה במקרה שלפנינו. אינכם אחראים לתוכן המטרה. הביצוע שלכם היה מושלם. מעולה. ואני חוזר ואומר - שום בעיה לא מוטלת לפתחכם בעניין הזה. עשיתם בדיוק את מה שהונחיתם לעשות. לא חרגתם מילימטר ימינה או שמאלה. וכל אלה שיש להם בעיה עם זה, שיתייצבו מולי".

בתשובה לשאלת המראיינת בנוגע למידת הרגשות שטייס צריך לגלות, ענה לה חלוץ:

"אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משיחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש".

בעקבות דבריו של חלוץ התעוררה סערה ציבורית. קבוצה של אנשי רוח מן השמאל, בשיתוף עם תנועת "יש גבול" הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעניין הרג הילדים, ואחר כך דרשו לעכב את מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל עד שתפתח חקירה שכזו. [3]

בג"ץ הורה לחלוץ להבהיר את עמדתו בסוגיה, וחלוץ הגיש תצהיר ובו הסביר כי הדברים אינם משקפים את עמדתו המוסרית:

"העובדה שנהרגו אזרחים לא מעורבים וילדים חפים מפשע, מעציבה מאוד. אני מצר על-כך. (...) [מדיניות חיל האוויר היא] להפעיל את העוצמה המינימלית ההכרחית להשגת המטרה המבוקשת. (...) אם מישהו מהשותפים לאותו מבצע היה יודע מראש שאלה תהיינה התוצאות הטראגיות - המבצע לא היה מאושר. עדות לכך היא שהמבצע המדובר לא אושר מספר פעמים קודם לכן, בגין הידיעה שקיימת אפשרות לנוכחות חפים מפשע בקרבת הטרוריסט סלאח שחאדה. (...) התייחסתי באופן ערכי לחלוקת האחריות בין המפקד ופקודיו, בין הטייסים ובין אלה ששלחו אותם למשימה, ולכן אמר להם שישנו טוב בלילה".

בג"ץ דחה את הבקשה לעיכוב מינויו של חלוץ בינואר 2005, תוך כדי מתיחת ביקורת מסוימת על דבריו [4]. המחאה כנגד חלוץ נשארה מוגבלת בעיקרה לשמאל וזכתה לגינויים מהמרכז והימין.

[עריכה] כהונתו כרמטכ"ל

[עריכה] הדרך למשרת הרמטכ"ל

באפריל 2004 סיים את תפקידו כמפקד חיל האוויר, ומונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל. בפברואר 2005 הודיע שר הביטחון, שאול מופז, כי חלוץ ימונה לתפקיד הרמטכ"ל, ויחליף את משה יעלון, שכהונתו לא הוארכה בשנה נוספת כמקובל.

ב־1 ביוני 2005 מונה דן חלוץ לרמטכ"ל ה-18 של צה"ל (החליף את משה יעלון). חלוץ הוא הרמטכ"ל הראשון שעשה את מרבית שירותו בחיל האוויר (גם הרמטכ"ל החמישי, חיים לסקוב, שירת כמפקד חיל-האוויר, אך לא צמח בחיל).

[עריכה] תפיסתו הצבאית

עוד בהיותו מפקד חיל האוויר טען חלוץ בראיונות שונים, שעיקר בניין הכוח של צה"ל צריך להתבסס על חיל האוויר ועל ירי מונחה מדוייק לרבות ירי ארטילרי. את טענתו ביסס על ההנחה שעיקר האיום האסטרטגי על מדינת ישראל מגיע מכיוון איראן, ועל ההנחה שהישגי ארצות הברית במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק הוכיחו שאמצעים אלה יעילים לטיפול באיומים מרוחקים, כמו גם בטורי שריון קרובים. משום כך הוא קרא לצמצם השקעות מיותרות, לדעתו, בחילות היבשה (כגון בפרויקט טנק המרכבה). לאחר שנתמנה לתפקיד רמטכ"ל דחף חלוץ ליישום רעיונות אלה בפועל. ביטוי לתפיסה זאת ניתן לראות במינוייו של שני אנשי חיל האוויר לתפקידי מפתח במטכ"ל: עמוס ידלין לתפקיד ראש אגף המודיעין, ועידו נחושתן לתפקיד ראש אגף התכנון.

[עריכה] תוכנית ההתנתקות

אחת המשימות המרכזיות של צה"ל בתקופת כהונתו הייתה ביצוע תוכנית ההתנתקות (פינוי תושבים מרצועת עזה ומצפון השומרון). הפינוי האמור החל ב-15 באוגוסט 2005 במבצע יד לאחים וב-17 באוגוסט החל הפינוי הכפוי. חלוץ פרסם מספר אגרות ופקודות יום בנוגע לביצוע ההתנתקות וטבע את הסיסמה "בנחישות וברגישות" כאפיון של גישת צה"ל למבצע ההתנתקות. חלוץ גם הקפיד להתייחס להתנתקות לא כמבצע צבאי כנגד אויב שיש לנצח אלא כמשימה מול אחים שיש לבצע. בסופו של דבר, בוצע הפינוי ללא נפגעים וברובו המוחלט ללא אלימות. על כך זכו חלוץ, צה"ל והמשטרה לשבחים - הן על האיפוק של הכוחות המפנים והן על הארגון. [5] חלוץ גם הקפיד לחלוק שבחים למתנחלים והנהגתם על פעולתם להובלת מחאה לא אלימה והרגעת הרוחות, אך הביע ביקורת קשה על ההתנגדות שהייתה בכפר דרום ובצפון השומרון מצד הנוער.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, התבטא חלוץ מספר פעמים בביקורת על המתנחלים מעל במות שונות. בין השאר אמר כמה פעמים שיש לסגור ישיבות הסדר התומכות בסרבנות, ולאחר אירועי עמונה טען כי כוחות הצבא והמשטרה התנהגו כראוי כלפי האלימות שהופגנה נגדם ושיבח את התנהגותם. התנהגותו של חלוץ והתבטאויותיו החלישה, לדעת גורמים בהתישבות, את האמון של ציבור המתנחלים במערכת הבטחון, אמון שהיה רעוע כבר קודם לכן, מאז תוכנית ההתנתקות.

[עריכה] מבצע גשמי קיץ ומבצע שינוי כיוון

בסוף יוני 2006, חטפו אנשי החמאס חייל צה"ל, גלעד שליט, בגבול רצועת עזה, לאחר שעברו את גדר הגבול במנהרה ותקפו עמדה של צה"ל. בעקבות זאת יצא צה"ל, בפיקודו של חלוץ, למבצע גשמי קיץ, שנועד לפגוע בתשתיות הטרור ולהפעיל לחץ שיביא לשחרורו של החייל החטוף.

ב-12 ביולי 2006 פתח חיזבאללה בירי רקטות לאורך גבול הצפון, ובמהלכו תקף סיור של צה"ל, הרג שלושה מחיילי הסיור וחטף שניים אחרים. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע שינוי כיוון בלבנון. המערכה התבססה בתחילה על מתקפה אווירית, ובהמשך התרחבה לפעילות קרקעית של זרוע היבשה שכללה גיוס מילואים בצווי 8. הלחימה נמשכה עד 14 באוגוסט ובמהלכה נורו על צפון ישראל קרוב ל-4,000 רקטות. על ההחלטה לצאת למבצע זה ועל אופן ניהול המערכה, נמתחה ביקורת רבה (למשל בהארץ), שהופנתה אל מקבלי ההחלטות (ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ) ואל מפקד המערכה, הרמטכ"ל דן חלוץ. כנגד חלוץ הופנתה גם ביקורת אישית, כאשר נחשף שביום חטיפת החיילים טלפן לבנק והורה למכור את כל ניירות הערך שבחשבונו. לטענתו, לא שיער שתפרוץ מלחמה. במהלך המלחמה נוצר קרע בין חלוץ לבין אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם ובהליך שנתפס כהבעת אי-אמון בתיפקודו של האחרון מינה חלוץ את סגן הרמטכ"ל, אלוף משה קפלינסקי, כמפקד נוסף של חזית הצפון. לאחר סיום הקרבות, כשבעיתונות הישראלית נחשפה דרך הניהול הלקויה של הכוחות הישראליים בלבנון, תבעו ממנו קצינים בכירים במילואים לסיים לאלתר את תפקידו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דן חלוץ

• קורות חיים
  • קורות החיים של דן חלוץ, אתר דובר צה"ל
  • קורות החיים של דן חלוץ, אתר חיל האוויר
• כתבות פרופיל
  • "הרפורמטור" - חיל האוויר תחת חלוץ הפך מהפכה ומינויו לתפקיד רמטכ"ל הוא הכרעה היסטורית, מעריב, עמיר רפפורט (23 בפברואר, 2005)
• חלוץ כרמטכ"ל
  • נאום הכניסה של חלוץ לתפקיד הרמטכ"ל
• פרשת חיסול סלאח שחאדה:
  • הראיון המפורסם של חלוץ ל"הארץ" בעקבות החיסול