הר הזיתים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר הזיתים נמצא ממזרח לירושלים. מקור שמו של ההר בכרמי הזיתים שכיסוהו בעבר. הר הזיתים קדוש ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, ומסורות רבות קשורות בו. גובהו של הר הזיתים והתצפית המצוינת ממנו לעיר העתיקה של ירושלים ומתחם הר הבית גרמו לכך שמרבית המפות הריאליסטיות והאיורים העתיקים של ירושלים נעשו מהר הזיתים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מידע גיאולוגי וגיאוגרפי
הר הזיתים מהווה חלק מהגבול המערבי של מדבר יהודה. בינו לבין העיר העתיקה של ירושלים חוצץ נחל קדרון או בשמו האחר, עמק יהושפט. הר הזיתים שייך לרכס ההררי המקיף את ירושלים ממזרח לאורך כ-3.5 קילומטרים ובו שלוש פסגות בולטות: הר הצופים המתנשא לגובה 826 מטר, פסגת א-טור – בגובה 818 מטר ו"הר המשחית", שהוא הפסגה הדרומית שלו המתנשאת לגובה 747 מטר.
רכסי הר הצופים והר הזיתים בנויים מסלעי משקע ימיים. החבורה המרכיבה אותו נקראת חבורת "הר הצופים" מתקופת הסנון והיא כוללת בתוכה את תצורת מנוחה (קירטון לבן ורך) ואת תצורת משאש (שכבות צור כהה וקשה). הקירטון הרך נוח מאוד לחציבה, אולם אינו מתאים כחומר גלם לבניית הבתים. זו אחת הסיבות שרכס הר הזיתים לא נבנה בתקופות הקדומות אולם נבחר כאתר מועדף לחציבת מערות קבורה.
[עריכה] הר הזיתים בהיסטוריה
[עריכה] תקופת בית ראשון
הר הזיתים לא מוזכר בתורה ובשמו המפורש מוזכר רק בספר זכריה. בשמואל ב' פרק ט"ו פסוקים ל'-לב' מתואר כיצד ברח דוד מאבשלום דרך הר הזיתים "במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי...ויהיה דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלוהים". הר משחית: במות בספר מלכים נזכרות פעמיים במות שבנה שלמה בהר אשר על פני ירושלים וזיהוי מדויק יותר של הבמות בתיאור הרפורמות של יאשיהו "ואת הבמות אשר על פני ירושלם אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרת שקץ צידונים ולכמוש שקץ מואב ולמלכם תועבת בני עמון טמא המלך", מלכים ב', פרק כג', פסוק יג'. "הר משחית" הוא כנראה שיבוש של שם נוסף המוענק להר הזיתים כולו: "הר המשיחה" על שם שמן הזיתים שעליו עשו את שמן המשחה שמשחו בו את המלכים והכהנים הגדולים.
[עריכה] תקופת בית שני
בהר הזיתים היו כנראה חנויות שמהן היו מספקים לציבור מצרכי קרבן שונים הזקוקים להם לעבודות בית המקדש: "שני ארזים היו בהר המשחה תחת אחד מהם היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חודש חודש" (ירושלמי, תענית פ"ד ה"ה).
כבש הפרה האדומה, מקום שרפת הפרה והטמנת אפרה האתר החשוב ביותר בהר הזיתים ליהודי בן ימי הבית השני היה המקום בו נערך טקס שרפת הפרה האדומה המטהר בני אדם מטומאת מת. על פי הפסוקים בתורה יש להוציא את הפרה האדומה אל מחוץ למחנה, לשחוט אותה ולהזות את דמה אל נוכח פני אוהל מועד. הכהן המזה את הדם שורף את הפרה ומשליך לתוך הבעירה עץ אזר ואזוב ושני תולעת. אחרי סיום טקס השריפה אוסף איש טהור את אפר הפרה ומניח מחוץ למחנה במקום טהור. ב-1975 הציע אשר קאופמן לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בהר הזיתים בחצר כנסיית דומינוס פלויט[1]
השעיר לעזאזל השעיר לעזאזל נשלח ביום הכיפורים לעזאזל המדברה דרך כותל המזרח של הר הבית. משער מזרח הובל השעיר בכבש לכיוון המדבר וסביר להניח כי נשלח דרך הר הזיתים.
השאת משואות גובהו של ההר וקירבתו לירושלים, מקום מושבו של בית הדין הגדול בו נקבע האם החודש יהיה מלא או חסר, קבעו את ההר למקום התחנה הראשונה ממנה השיאו משואות ששימשו להעברת הידיעה על קידוש החודש והמועדים. המשואות נראו מעל פסגת הר סרטבה ומשם הועלו משואות שהעבירו את דבר ההכרזה הלאה ליהודי בבל. יש לציין, שלאחר מלחמת ששת הימים, נערכו ניסיונות להשאת המשואות בסרטבה ובהר הזיתים. התברר כי אין קו ראייה ישיר בין שתי הפסגות, וכנראה היו "תחנות ביניים" לאורך הדרך. "תחנת ביניים" כזו הייתה ככל הנראה בהר כוכב השחר (קובת א-נג'מה).
[עריכה] חורבן הבית ולאחר מכן
במרד הגדול: טיטוס הציב במחנה שהקים במרומי הר הזיתים את הלגיון העשירי שהגיע מיריחו, בנוסף למחנה והמפקדה שהקים בהר הצופים. אחרי התקפה של הנצורים שהגיחו מהעיר על לוחמי הלגיון שהיו עסוקים בבניית המחנה בהר הזיתים ציווה טיטוס להקים מצודה על ראש הר הזיתים.
גם לאחר חורבן בית-המקדש מילא הר הזיתים תפקיד חשוב בחיים הדתיים, הציבוריים והלאומיים של עם ישראל, בארץ ובתפוצות. בהיות מרומי הר הזיתים ממוקמים נוכח בית המקדש וקודש הקודשים, נחשב ההר מעין "תחליף זמני" להר המוריה בשעה שנאסר על היהודים להיכנס לעיר. יהודים רבים היו עולים אל ההר, בעיקר בחודש תשרי, ומקיימים בו הקפות בהושענא רבה. ההר נתפס כמקום שבו עמדה השכינה אל מול היכל ה' ולכן הוא המקום הראוי להתפלל בו בימות החגים. על פי המדרש, השכינה גלתה מהר הבית אל הר הזיתים.
[עריכה] בתי הקברות על ההר ולידו
העובדה כי הר הזיתים קרוב לעיר העתיקה של ירושלים והיותו בנוי מסלעים נוחים לחציבה גרם ליהודים לבחור באתר הר הזיתים כאתר קבורה כבר בימי הבית הראשון (על פי ההלכה היהודית הקבורה בתוך העיר הייתה אסורה). התקדשות ההר והמסורות שנתפתחו אודותיו גרמו לרצף של קבורה על הר הזיתים הנמשך עד ימינו.
היהודים נהגו תחילה לקבור את מתיהם במדרון שמתחת להר הבית אך בלחץ השלטונות הממלוכיים נאלצו כנראה כבר במאה ה-14 להעתיק את מקום הקבורה למורדות הר הזיתים שממול. את מקומו של בית הקברות היהודי על מדרון הר המוריה תפס בית קברות מוסלמי. במאה ה-19 החל בית הקברות היהודי לקבל צביון עדתי עם הקמת חלקות קבורה וחברות קדישא נפרדות לבני העדות השונות. עד שנת 1868 בערך היו בתי-הקברות משותפים לכל העדות – ספרדים ואשכנזים. אחר כך נפרדו האשכנזים וקנו חלקת אדמה במעלה ההר לבית קברות מיוחד לאשכנזים. אחרי כמה שנים נפרדו הכוללים השונים וקנו חלקות מיוחדות לבני הכוללים שלהם.
בית העלמין העתיק בהר הזיתים מהווה פנתאון לאומי-יהודי; לא רק רבנים נטמנו בו כי אם גם אנשי רוח (סופרים וכו') ואישי ציבור. בין הדמויות המוכרות שנקברו בהר הזיתים ניתן למנות את הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא, רבי יהודה החסיד, רבי חיים בן עטר, רבי מנחם מנדל משקלוב מייסד הקהילה הפרושית בירושלים , הרב יעקב שאול אלישר, הרב גרשון מקוטוב גיסו של הבעש"ט ,הרב חזקיהו דה-סילווה , הרש"ש גדול המקובלים במאה ה- 18 , הרב יהודה חי אלקלעי, הבתולה מלודמיר, רבי יהוסף שווארץ , יואל משה סלומון, חוקר ארץ ישראל א"מ לונץ, אליעזר בן יהודה ובנו איתמר בן אב"י, בוריס שץ, הרב שמואל סלנט, דוד ילין ומשפחתו ביניהם אביו יהושע ובנו אליעזר ילין , הנרייטה סאלד, המשוררת אלזה לסקר שילר, הסופר חיים הזז, פנחס רוטנברג, ליאו מוצקין, יוסף ויץ, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, הרב אברהם יצחק הכהן קוק ולצדו בנו הרב צבי יהודה קוק, הרב שלמה גורן, ובסמוך אליו הרב דוד הכהן המכונה הנזיר , האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר ואחיו רבי שמחה בונים אלתר , ראובן ברקת, החזן יוסלה' רוזנבלט, השרים חיים משה שפירא וזלמן ארן, זבולון המר , ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג ולידו ישראל אלדד, מנחם בגין ועוד.
בשנות השלטון הירדני 1948-1967 חולל בית-הקברות, ורבות ממצבותיו נלקחו והשתמשו בהן כחומרי בניין. נוסף על כך בית-המלון "אינטרקונטיננטל" (כיום מלון שבע הקשתות) נבנה בפסגת ההר, בחלקו על-גבי קברים, וגם נסלל כביש "דרך יריחו" בשטח בית-הקברות שהרס קברים רבים שהיו בתוואי הכביש. לאחר מלחמת ששת הימים משרד הדתות שיפץ את בית הקברות וחודשה הקבורה במקום. גם היום שטחים נרחבים בבית העלמין הרוסים ועדיין נמשכת תופעת הפגיעה במצבות וקברים. במהלך השנים שבהם היה הר הזיתים מחוץ לתחומי ישראל, הוקם הר המנוחות כבית קברות חליפי לירושלמים וכיום בשל חוסר במקום קשה לקנות חלקת קבר בהר הזיתים.
[עריכה] אגדות ומסורות יהודיות על הר הזיתים
על פי אחת האגדות היונה של נח הביאה לו את עלה הזית מהר הזיתים.
אחרית הימים: הנבואה האחרונה בספר זכריה עוסקת ביום הדין שבאחרית הימים. על פי תיאור זה, ה' יאסוף את כל הגויים למלחמה על ירושלים. הגויים ילכדו את העיר יהרסו את בתיה ויגלו את חציה לגולה. בשעת שפל זו יצא ה וילחם בגויים. רגלי אלוהים יעמדו על הר הזיתים שיבקע, ההר יתבקע צפון-דרום ובין שני חלקיו יוצר גיא ענק : "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאוד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה: ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה ובא ה' אלהי כל קדושים עימך" זכריה פרק יד', פסוקים ד'-ה'. הר הזיתים מוזכר כאתר אחרית הימים בהשפעת חזון זכריה גם ב"צוואת נפתלי" בימי הבית השני: "ובשנת הארבעים לחיי ראיתי חזון על הר הזיתים מקדם לירושלים כי השמש והירח נדמו".
תחית המתים: עד לספר "מעשה דניאל" מהמאה ה-10 לא נזכר הר הזיתים כמקום שבו יתקע אליהו בשופר ויחיה מתים. רעיון תחיית המתים בהר הזיתים נמצא רק במדרש מהמאה ה-11 "פסיקתא רבתי": "ואלו שבלעו ברבלתה הקב"ה עושה להם מחילים מחילים מלמטן. והם מחלדים בהם עד שהם מגיעים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקדוש ברוך הוא עומד עליו והוא נבקע להם והם עולים מתוכו. כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם". רעיון גילגול המחילות ותחיית המתים בירושלים, אמנם מופיע בתלמוד אך לא בהקשר של הר הזיתים.
[עריכה] הר הזיתים במסורת המוסלמית
על פי המסורת האיסלמית יעמדו באחרית הימים מאזני הצדק לשקילת המעשים הטובים והרעים של בני אדם בהר הזיתים. הגשר מעל לגהנום יותקן בין הר הזיתים להר הבית והכל יעברו על הגשר שחודו כחוד המספרים. הרשעים יפלו ממנו לגהנום והצדיקים יעברו אותו בשלום. הגשר יתחיל בעמק א-סאהירה (תקומת נצח) המצוי בין כנסית "וירי גלילי" לכנסיית העלייה, פה יאספו הקמים לתחיה ביום הדין. (בימי הביניים נדדה המסורת לאזור שמצפון לשער הפרחים, מעל למערת ירמיהו, מקום של משתרע כיום בית קברות מוסלמי הנקרא א-סאהירה ומכאן באב אל זהירה). שבע הקשתות של בית המלון הירדני, לשעבר אינטרקונטיננטל, רומזות למסורת זו כיוון שהגשר ביום הדין אמור להישען על שבע קשתות.
[עריכה] הר הזיתים במסורת הנוצרית
הר הזיתים ואתרים שנתקשרו במסורת הנוצרית להר הזיתים מוזכרים בברית החדשה. לבית עניה, כפר יהודי ששכן במקום בתקופת בית שני (ביתניה או אל-עזריה של היום במורד המזרחי של הר הזיתים), מקושרות מספר מסורות. בבית עניה הקים ישו את לזארוס (אלעזר) לתחיה (הבשורה על פי יוחנן, פרק י"א). בית עניה נזכרת כמקום בו לן ישו לפני מאסרו. בבשורה על פי לוקס בית עניה היא מקום עלייתו של ישו לשמיים לאחר שקם לתחיה ובילה בקרב תלמידיו 40 יום. ולשם גם ישוב ישו בשנית באחרית הימים, על פי מסורת נוצרית מאוחרת יותר.
בית פגי נזכרת במקום שלידו קלל ישו את התאנה חסרת הפרי. ישו ביקש מתלמידיו להביא לו את העיר מבית פגי והכפר נזכר כמקום ממנו החלה תהלוכת הנצחון של ישו לירושלים (הבשורה על פי מתי פרק כא). על הר הזיתים עמד, ביתו של שמעון המצורע, המוזכר אף הוא בברית החדשה. הר הזיתים מתואר במסורת הנוצרית כמקום בו עמד ישו ובכה על חורבנה ירושלים, המקום בו הוא ניבא את חורבן בית המקדש ואת קץ העולם. גת שמנים, המזוהה לרגלי הר הזיתים מוזכרת כמקום בו העביר ישו את הלילה האחרון לפני מעצרו והמקום בו נאסר לאחר שנבגד על ידי אחד מתלמידיו, יהודה איש קריות. על פי תאורו של קירילוס הופיע ב-351 צלב זוהר בשמי ירושלים "הופיע בשמי ירושלים אור גדול שהשתרע בין גבעת הגולגולתא להר הזיתים ונראה לכל תושבי העיר". אור זה נמשך כמה שעות ועורר התרגשות גדולה בירושלים. מסורת נוצרית מאוחרת מיקמה לרגלי הר הזיתים את מקום קבורתה של מריה, אמו של ישו. מסורת נוספת הקשורה למריה מתייחסת לאזור עליו בנוי כיום מלון שבע הקשתות. האזור מכונה "האצטבה" או "אל קעדה" : מקום הישיבה. האתר קשור למסורת כי כאן ישבה מרים לנוח שעה שעתה את דרכה אל הר הזיתים ובינתניה.
[עריכה] כנסיות על הר הזיתים
במאות ה-19 וה-20 ידע ההר בניה אינטנסיבית של כנסיות ומנזרים. לתהליך זה תרמו קדושתו הרבה של ההר במסורת הנוצרית והנוף הנשקף ממנו.
הכנסיות החשובות על הר הזיתים:
- כנסיית אבינו שבשמים (פאטר נוסטר) המצויה בידי הכרמליתים ובתוכה כנסיית האלאונה הביזאנטית
- כנסיית העלייה הרוסית
- כנסיית העלייה, כנסייה המשמרת את זכרון עלייתו של ישו לשמים. כיום בידי המוסלמים.
- כנסיית דומינוס פלויט - "בכי האדון", כנסייה פרנציסקנית המשמרת את זכרון קינתו של ישו על ירושלים ובית המקדש
- כנסיית מריה מגדלנה הכנסייה הרוסית שהוקמה במאה ה-19
- כנסיית גת שמנים המצויה בידי הפרנציסקנים והמשמרת את זכרון סבלו ומאסרו של ישו
- כנסיית קבר מרים לרגלי הר הזיתים בתוך הואדי, המצויה כיום בידי היוונים אורתודוכסים
- המנזר והכנסייה בבית פגי.
- כנסיית לזארוס וקברו בביתניה.
- מנזר אברהם הקדוש על הר המשחית.
[עריכה] אתרים על ובתחתית הר הזיתים
-
- בית החולים אגוסטה ויקטוריה
- האוניברסיטה המורמונית
- מלון שבע הקשתות (אינטר קונטיננטאל)
- יד אבשלום
- קבר זכריה
- קבר בני חזיר
[עריכה] לקריאה נוספת
- אייל בן אליהו, הר הזיתים בין יהודים לנוצרים בתקופה הרומית ביזאנטית, עבודת גמר באוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ס.
- הר הזיתים במקורות ובמסורת ישראל, משרד הדתות.
- אלי שילר, הר הזיתים, 1978.
- ביאנקה קוחנל, כנסית העלייה לשמים של ישו בהר הזיתים, עבודת גמר בחוג לתולדות האומנות, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1975.
- Sarah Kochav, Mount of Olives, Yad Ben Zvi , 2000
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אהרון יפה, הר הזיתים, עת-מול 104, 1992
- הר הזיתים במסורת הנוצרית על פי האנציקלופדיה הקתולית
- הר הזיתים - תמונות ומידע כללי מתוך אתר טרקר
