תעלת סואץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תעלת סואץ בתצלום לווין של נאס"א

תעלת סואץ היא תעלת מים מלאכותית העוברת במצרים, בין היבשות אפריקה ואסיה ומשמשת למעבר אוניות. אורכה 162.5 ק"מ והיא מחברת את העיר פורט סעיד, לחופי הים התיכון לעיר סואץ, בים סוף. רוחבה בין 100 ל-200 מטרים, ועומקה בין 10 ל-20 מטרים. חשיבותה הגדולה של התעלה היא מתן האפשרות לספינות הנעות בין אסיה לאירופה להמנע מלהקיף את אפריקה, ובכך לקצר משמעותית את הדרך ולחסוך מעבר באוקיאנוס האטלנטי הסוער.

בניית התעלה החלה ב-25 באפריל 1859 ונמשכה 10 שנים עד 1869. הבנייה נוהלה על ידי חברה צרפתית בניהולו של פרדיננד דה לספס עבור ממשלות מצרים וצרפת. על-פי הערכות שונות, כמיליון וחצי פועלים מצרים הועסקו בעבודות הבנייה וכ-125,000 מהם מתו תוך כדי העבודות, בעיקר מכולרה. החיבור המימי בין שני הימים נוצר ב-15 באוגוסט 1869. התעלה נחנכה בטקס חגיגי בהשתתפות נציגים רמי מעלה מכל העולם ב-16 בנובמבר 1869, ונפתחה רשמית לשייט ב-17 בנובמבר במשט חגיגי בן שלושה ימים מפורט סעיד לסואץ. בראש המשט שכלל 68 כלי שיט מכל העולם עמדה ה"אגל" (נשר - Aigle) הצרפתית, ועל סיפונה הקיסרית יוז'ני, אישתו של נפוליון השלישי. ממשלת מצרים נאלצה למכור את חלקה בתעלה לבריטניה כדי להחזיר הלוואות בינלאומיות. כתוצאה מכך, כוחות בריטים נכנסו לאזור ב-1882 על מנת לשמור על האינטרסים הבריטיים והחלו את ההגמוניה הבריטית על מצרים.

בעקבות רצונו של גמל נאצר לגייס כסף לבנות את סכר אסואן, ב-26 ביולי 1956 הכריזה מצרים על הלאמת התעלה, ואיסור על אוניות ישראליות לעבור בה. בתגובה פתחהישראל במבצע קדש, ובעקבותיה יצאו בריטניה וצרפת למבצע מוסקיטר. על פי התכנון המוקדם בין בריטניה וצרפת, כבשה ישראל את חצי האי סיני ובתוך שבוע הגיעה עד לקו המים. לאחר כניסתה של ישראל למלחמה, כוחות צרפתיים ובריטיים פלשו למצרים על-פי ההסכם שהיה בינם למצרים וכבשו חלקים ממנה, כאשר מטרתם היא להחזיר לידם את השליטה לתעלה ולהפיל את נאצר. המצרים בתגובה טיבעו אוניות בתעלה וחסמו אותה ומדינות ערב שיבשו את אספקת הנפט לעולם. כהמשך להשתלשלות האירועים, ארצות הברית לחצה מדינית וכלכלית על בריטניה לסגת ממצרים. לאחר סיום הקרבות האו"ם הכריז על תעלת סואץ כרכוש מצרים.

בעקבות מלחמת ששת הימים (1967) נסגרה התעלה למעבר אוניות. בסיום המלחמה התעלה היוותה את קו הגבול בין ישראל למצרים, והוקמו מעוזים ישראלים בצידה המזרחי של התעלה. בתחילת מלחמת יום הכיפורים חצה הצבא המצרי את התעלה, ובעקבות זאת התנהלו קרבות קשים בין צה"ל לצבא המצרי, משני עברי התעלה. תעלת סואץ נפתחה מחדש למעבר אוניות (כולל אוניות ישראליות) רק ב-1975, לאחר שכוחות שמירת השלום של האו"ם הוצבו בחצי האי סיני ב-1974.

השייט בתעלה מתבצע בשיירות ואורך בין 11 ל-16 שעות, כשביום אחד עוברות בה כ-80 אוניות: שתי שיירות מדרום לצפון, ושיירה אחת בכיוון ההפוך. מדי שנה עוברות בתעלה כ-20,000 ספינות בנפח מטען של כ-400 מיליון טונות, המהווים כ-10% מתנועת הספינות בעולם.

ב-2004 הודיעה מצרים על כוונתה להרחיב ולהעמיק את התעלה במטרה לאפשר שיט של מיכליות בה. ביולוגיים ימים הביעו חשש שבעקבות כך, יעברו מינים נוספים של בעלי חיים ימיים מים סוף לים התיכון, ויגרמו להכחדה של מינים קיימים. כבר היום ידוע על מינים רבים של בעלי חיים שהיגרו צפונה דרך התעלה במה שקרוי הסינדרום הלספסיאני. תופעת המדוזות המטרידה בחופי ישראל מציינת פן גלוי של ההגירה הזו.