השבר הסורי אפריקני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נאסא: תמונות מן החלל,
בתמונה: חצי האי סיני, ים המלח, ועמק בקעת הירדן
השבר הסורי אפריקני הוא השם הנפוץ אם כי המטעה קמעא לסדרה של שברים גאולוגים מסוג העתק תזוזה אופקי שמאלי, שנמשך מצפון לדרום, מדרום תורכיה דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, מפרץ אילת, ים סוף, דרך מפרץ עדן עד לקניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד לזימבבואה. אורכו של השבר כ-6,000 ק"מ, ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ. השבר הוא הגורם העיקרי לרעידות האדמה באזורנו.
השבר מחולק לשלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום):
- בקע ים המלח - מדרום תורכיה ועד לים סוף
- מפרץ אילת וים סוף
- הבקע האפריקאי, מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום
בפי גאולוגים מודרניים, סדרת השברים נקראת "מערכת שברי הבקע הסורי-אפריקני".
תוכן עניינים |
[עריכה] הבקע בארץ ישראל
הבקעים העיקריים בקו השבר בארץ ישראל הם בקעת החולה, בקעת הכנרת ובקעת ים המלח, כמו כן, השבר גורם את הקימוט שמגביה את רכס החרמון (הרכס נוצר קודם, בעת מאורע הקשת הסורית). אילולא השבר, הרי הגלעד בעבר הירדן, והרי יהודה ושומרון והגליל, היו למעשה גוש הררי אחד, כפי שהיו עד ליצירתו, כפי שמוכח מבזלת הכיסוי, המכסה את הגולן וחלקים מהגליל המערבי (ואף נמצאת מתחת לפני השטח בכנרת ובעמק החולה). דבר זה מסביר גם את גודל חלק מהנחלים בארץ ישראל המערבית (למשל נחל שורק) שעפ"י שטח הניקוז הנוכחי שלהם היו אמורים להיות הרבה יותר קטנים.
באזור זה (שהוא דרום בקע ים המלח) נמצא החלק הנמוך ביותר של השבר והחלק היבשתי היחיד שהינו מתחת לגובה פני הים (נקודת המינימום היא בים המלח כ-400 מטר מתחת לפני הים).
מלבד שהשבר הסורי אפריקאי פיצל את הרי הגלעד מהרי יהודה ושומרון, הוא גם גרם לשברי משנה נוספים האנכיים לו, ופיצל את השומרון מהגליל, באמצעות בקעת עמק יזרעאל, ומערך הבקעות הצפוניות לה: בקעת כסולות, בקעת בית נטופה, בקעת תרען ובקעת סחנין. כמו כן מפריד השבר של בקעת באר שבע בין יהודה ושומרון לבין הנגב.
[עריכה] מהות השבר
השבר מפריד בין הלוח האפריקני ללוח הערבי. כאשר הלוח הערבי הועתק למרחק של כ־105 ק"מ צפונית ללוח האפריקני בקטע שעד ים הכנרת (כך למשל המקום המקביל לבקעת תמנע מצדו המזרח של השבר הסורי־אפריקני מצוי כ-100 קילומטר צפונית לו בפונון שבירדן), ובכ-40 ק"מ בקטע שלאחריו. שני הלוחות נעים צפונה, אולם הלוח הערבי המזרחי לו, נע במהירות רבה יותר. מהירות התנועה היחסית בין הלוחות היא בסביבות 4 מילמטרים לשנה, לעומת מהירות של כ-4 סנטימטרים לשנה בשבר סנט אנדראס.
במקומות בהם הקו המפריד בין הלוחות נמצא בזווית חיובית (נגד כיוון השעון) יחסית לכיוון התנועה היחסית ביניהם, הלוחות מתרחקים זה מזה, ונוצר בקע שמתרחב. כך קורה בים המלח ובים סוף, שהוא מבחינה גאולוגית אוקיינוס צעיר. לעומת זאת באזורים בהם הזווית הזו היא שלילית, הלוחות נלחצים זה לזה, ונוצרים רכסי הרים, כמו רכס הרי הלבנון, ורכס הרי מול הלבנון, וכן הר החרמון.
[עריכה] השבר באפריקה
השבר הסורי האפריקאי, בחלקו האפריקאי הוא גבוה בהרבה מאשר בבקע ים המלח, אולם הוא עדיין נמוך בהרבה מהאזורים המקיפים אותו. השבר מפריד בין שני חלקיו של הלוח האפריקאי - הלוח הנובי והלוח הסומאלי.
אזור זה נחשב כיום, לאחר התגליות במאה ה-20, לאזור שבו התפתח המין אדם נבון (Homo sapiens).
