טאבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טאבה היא כפר מצרי קטן ליד הקצה הצפוני של מפרץ אילת. במקום גם נמצא מעבר הגבול העמוס ביותר בין מצרים וישראל. במקום ישנם תחנת אוטובוסים ומלון (עם קזינו), והיא משמשת בעיקר כתחנת מעבר לישראלים בדרכם לנופש בסיני. התושבים בטאבה הם בדואים בעיקר.
טאבה נכנסה להיסטוריה כחלק האחרון מסיני שהעבירה ישראל למצרים במסגרת הסכמי השלום בין שתי המדינות, לאחר בוררות בינלאומית שנסתיימה בשנת 1989.
המחלוקת על מיקום הגבול באזור טאבה נבעה מכך שלא הוצבה אבן גבול במקום בשנת 1906, בעת שסומן "קו רפיח עקבה", שהיה הגבול הבינלאומי בין האימפריה הבריטית לאימפריה העות'מאנית. הסכם השלום בין ישראל למצרים קבע את קו רפיח-עקבה מ-1906 כקו הגבול המוסכם והמוכר בין המדינות. לא ברור מדוע לא הוצבה אבן גבול בטאבה, אף כי במקומות אחרים סומן הגבול בקפדנות. במפות משנת 1906 מסומן אזור טבה כשייך למצרים במפות הבריטיות, וכשייך לאימפריה העות'מאנית במפות התורכיות. נראה כי הצדדים לא טרחו ליישב את המחלוקת כיוון שהמקום באותה תקופה היה שומם וגודלו לא היה משמעותי. עם הקמת העיר אילת, ומאוחר יותר הקמת אתרי הנופש והתיירות הישראליים והמצריים לאורך חוף מפרץ אילת, הפך מיקום הגבול למשמעותי.
הצעת פשרה מרכזית קבעה כי שני שליש מטאבה יועברו למצרים, אך היא נדחתה על ידי ישראל, שטענה כי כל טאבה נמצאת בצד שלה של הגבול ודרשה כי ריבונותה תישמר במקום. לבסוף, מוסד הבוררות הבינלאומי קבע שטאבה כולה שייכת למצרים. ישראל נאלצה לפנות את מלון אביה סונסטה של משפחת פפושדו, (כיום הילטון טאבה) ואת כפר הנופש של רפי נלסון, שנחשב לסמל הבוהמה הישראלית של שנות השבעים והשמונים.
לצד הכניסה של צה"ל ללבנון (מלחמת לבנון), החיכוך בין ישראל ומצרים על הריבונות בטאבה פגע במומנטום של הסכמי השלום עם מצרים.
כחלק מההסכם נקבע שישראלים יוכלו לבקר בטאבה ללא צורך בוויזה לפרקי זמן של עד 48 שעות, מה שהפך אותה ליעד פופולרי בקרב ישראלים, בעיקר כאלה שמגיעים לקזינו בהילטון טאבה.
ב-8 באוקטובר 2004 פוצץ מלון הילטון טאבה באמצעות משאית תופת. בפיצוץ נהרגו 12 ישראלים ועוד 19 בני לאומים שונים. ועדת חקירה של משרד הפנים המצרי קבעה, לאחר 24 יום, כי המחבלים לא קיבלו סיוע מן החוץ, בניגוד להשערות שהעלו בכירים ישראלים, לפיהן הפיצוץ היה קשור לאל קעידה.
